"לחטט בפצעי העבר"

"לחטט בפצעי העבר"

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

יותר מדי שולטים מרשים לעצמם לגעת ביד גסה בפצעי העבר של הנשלטות שלהן. יותר מדי דומים רואים עצמם כסוג של מטפלים אלטרנטיביים בנפש, שלהם הכישרון והמיומנות "לרפא" את הטראומות של שפחותיהן.

יותר מדי נשלטות מקלות- ראש בפגיעותיהן, וברשות לאדונים לגעת במקומות אלו.

אני חשה שאי- אפשר להזהיר מספיק פעמים. היזהרו והישמרו! זה מתחיל בדיכאונות מינוריים, ומגיע לדיני- נפשות. סכנה של ממש גלומה בתחום שרבים מחשיבים כ "שליטה מנטלית".

מפנה למאמר מצויין בנושא באנגלית. כמו כן, יש בידי תירגום להעביר לכל מי שחפץ, בפרטי (תודה למתרגמת המוכשרת).

http://www.sexuality.org/l/bdsm/pfiow.html

זאלופון​(שולט) • 26 בנוב׳ 2006

יותר מאשר השולטים הללו שרואים עצמם כמזור לנפש, הבעיה נעוצה בשפחות אשר מצפות לקבל רפואה לתחלואיהן ומכאוביהן דרך הבדסמ. זה לא שהן נותנות רשות לאדונים לגעת במקומות האלה - הן מצפות מהם שיגעו, ואם הם לא נוגעים, הם לא אדונים ראויים. הם לא המאסטר הבדסמי המפונטז. אולי ונילה קינקים, במקרה בטוב. ומי רוצה כאלה.

huan • 26 בנוב׳ 2006

מסכים עם זאלו.והביטוי "מקלות ראש" שאיימי השתמשה בו,זה עוד צורה מאוד מאוד יפה להגיד מה בדיוק הן עושות.
ועם זאת גם לדומים צריכה להיות מידה מסויימת של הגינות לא להתעסק במשהו שהם מביני בו כו מעט...והעובדה שחלקם בוחרים לעשות זאת לא אומר אליהם שום דבר טוב כבני אדם.

מUחדת • 26 בנוב׳ 2006

בדיוק.
אומנם יש בעיה עם לא מעט שולטים כאלה, "מרפאים" בשקל, "מאסטרים אמיתיים בלה בלה",
אבל כמו שאמר הזאלו- לא מעט נשלטות מאמינות שבדס"מ יחשוף אותן עד אין שעור {רק כי זה בדס"מ וזה מה שצריך לעשות, לא? ע"ע "שקיפות מוחלטת"}, והשולט האולטימטיבי גם יציל אותן מעצמן, יפרק ואז ירכיב אותן מחדש.
הן בהחלט מצפות שזה יקרה, ממתינות כבר לפירוק הזה, מתמסרות כי טחנו להן שזה מה שצריך לקרות בבדס"מ "אמיתי".
בקשר נכון, בדס"מי או לא, נחשפות נקודות רגישות {כי אנחנו בוחרים שיחשפו, גם אם אתן מאמינות שהשולט הוא זה שחושף ברוב שליטתו המטאפיזית}, וכשלא מעט נשלטות {יתכן שגם נשלטים, אין לי אינדיקציות לכך} נופלות על כל אחד שליד הניק שלו יש את המילה "שולט" {ויסלחו לי הראויים שבהם. כל השלושה וחצי} ומיד מתחילות לחשוף בפניהם את כל נקודות החולשה, פגעי הילדות, חוויות עבר כואבות- ואלו משחקים בכך- זו התוצאה המצערת.

קראתי עכשיו פוסט בבלוג של בחורה צעירה ולא טיפשה בעליל שמלינה על כך שבכל שלושת החודשים {!} שהיא כאן, טרם נתגלה לה השולט האולטימטיבי עבורה.
חיבור אמיתי יכול לקחת חיים שלמים למציאה, רק שבמקום הזה, בו כולם מקדשים התמסרות כאילו הייתה חלת שבת- יש הרגשה שברגע נוצר החיבור הנכון, רק כי שולט מבין ברזי החיים, האישה וההתמסרות יותר מכל גבר "ונילי" ביקום.

תגלית מרעישה: גברים, נשים ומה שביניהם הם החומר ממנו עשוי גם עולם השליטה. "האמיתי".

אחריות אישית.
זה שם המשחק.

{אבל בטח גם מספרים לכן שאחריות אישית היא שליטה מלמטה... צאו מזה}

פרלין​(נשלטת){ש} • 26 בנוב׳ 2006

יש משהו ביחסי אדון-שפחה שנורא מזכיר יחסי מטפל-מטופל. הסמכות, הדיסטנס, המיקרוקוסמוס המסוים הזה שנוצר בין שני אנשים. אפילו המילה "סשן" משוייכת לשני המצבים הללו.
יש גם כאן, השלכות, העברות, דינמיקה של יחסים מאוד ברורים.

אלא, שבעוד למטפל יש (או לפחות אמור להיות לו) את ה"כלים" להתמודד עם כל הנ"ל, הרי שלרוב האדונים אין מושג קלוש ולמען האמת, גם לא אמור להיות להם.

רדו מזה, זה לא המקום שלכם, זה לא התפקיד שלכם וההשלכות יכולות להיות חמורות.

נוריתE • 26 בנוב׳ 2006

כולכן-ם צודקות-ים
ודנו בזה עשרות פעמים
אז...
מה חדש מתחת לשמש?

ומה סוף סוף עושים בכדי לשים לזה סוף?
כל סאבית לעצמה

כל חולה שליטה לעצמו(בעצם,הם, לא יעשו כלום)

ובאופן קהילתי אם אפשר בכלל...

venus in our blood​(שולטת) • 26 בנוב׳ 2006

________________________________________________________________________

מסכימה לחלוטין פרלין..



מסכימה גם איתך איימי, לגבי העובדה שאי אפשר להזהיר מספיק מפני שליטה מנטאלית, דווקא מפני שהתחום הזה נתון לפרשנויות נרחבות כל כך.

שולטים אינם פסיכולוגים.
אין ספק, שלעיתים, במהלך קשר בדסמ''י כזה או אחר, נחשפות ונפתחות תיבות פנדורה. האם שולט מסוגל באמת ''לטפל'' בהן ?
אם לרגע, לשבריר שנייה, יש לסאבית, או ל-דום, צל של ספק לגבי יכולתו להכיל אותה, מן הראוי שלא יחטט שם.

בדס''מ יכול להיות כלי נהדר, גם לנושאים כאובים. השאלה היא, האם הסאבית מוכנה ובשלה לכך ? האם היא רוצה בכך ?
והאם, בסופו של יום, יש שם אדם, מאחורי ההגדרה של דום\שולט, שיידע להכיל ,- להכיל ולא להעניק לה ''טיפול פסיכולוגי ''\ ''טיפול בהלם '' ושאר טיפולים דומים , פשוט א ד ם שיידע להכיל את כל כולה.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

מה עושים? קוראים, לומדים ונזהרים. מפנימים שיש דברים שממש מסוכן להתעסק איתם, ללא הכלים הנכונים.

נכון שיש סאביות שמתייחסות לבדס"מ כסוג של טיפול. לא חושבת שהן הרוב. בכלל, קשה להצביע על מה בא קודם- הביצה או התרנגולת. לעיתם קרובות הן באות ביחד.
קיימות סאביות "מסוכנות לעצמן", שעשויות למצוא תשובות טיפוליות בתחום הבדס"מ. לעיתים הן פשוט מועדות לכך, גם אם לא עשו את הקישור במקור. אם הן חדשות וחסרות ניסיון וידע, ונופלות על דום שרואה עצמו כסוג של מטפל אלטרנטיבי בדס"מי, הן פשוט לא יקלטו שזה לא בדס"מ.

אני חשה שקיים בשטח מעין משחק ב "רולטה רוסית", בכל מה שנוגע לדברים הרגישים ביותר בנפשה של הסאבית. "שיחזור טראומות אונס" פורח לו, נסיון לשלוט בדיכאונות אצל הסאבית על ידי הענשה, ועוד... אני לא חושבת שרוב הסאביות הן אלו שמלכתחילה דרשו "טיפול בדס"מי, כשהגיעו לתחום.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

בדס"מ יכול להיות כלי נהדר לנושאים כאובים, אבל יכול להיות מס ו כ ן באותה מידה, ומי ידע, עד לאחר מעשה?

לגבי ההכלה, מסכימה מאוד. אם הנושאים מועלים על ידי הסאבית באופן טבעי, ולא בעקבות לחץ של הדום, כאשר היא מצידה לא בשלה לכך, זה משהו אחר. ואכן, יש הבדל עצום בין ה כ ל ה לבין ניסיון לטיפול.

איימי_​(נשלטת) • 26 בנוב׳ 2006

נכון, נורא מזכיר, ואפילו מ ו ע ד ללכת לכיוונים האלו.
לתפיסתי דום טוב, הוא דום שמבין ויודע להכיל את מה שעולה מהסיטואציה ה "כמו טיפולית" הזאת. מצד שני, חשוב שידע את ההבדל בין הכלה, לבין... פשוט התעסקות ביד גסה ולא מיומנת בפצעים פתוחים, בתיבות פאנדורה... כל כך הרבה קיים בתת המודע, שאפילו האדם עצמו לא יכול לדעת עליו.

מדברים על אחריות. אחריות הסאבית, ששווה לאחריות הדום. לא רוצה לדבר כאן על אחריות, כי אחריות יכולה להיות קיימת רק היכן שיש הבנה של העניין משני הצדדים, ולא רק הבנה אינטלקטואלית. זה עניין של צניעות מצד הדום, ותפיסה מפוכחת של עצמו ותפקידו בחיי הסאבית. למרות שאכן ניתן לו כוח רב על גופה ונפשה של הסאבית, הוא איננו אלוהים, איננו מטפל... תפקיד הדום טומן בחובו סכנה של "עליית השתן לראש", ותפיסה לא מציאותית של עצמך ויכולותיך.

לגבי הסאבית, קיימת סכנה הפוכה. מעצם מקומה במערכת, היא עשוייה מאוד לרצות לבטוח באדונה, בכל צורה. תמיד קיימת הסכנה הקרובה של השלכות לדמות אב/ מטפל. היא עצמה עשוייה להעריץ מאוד את אדונה, ולהאמין כי אכן יש בידיו הכלים לעצב אותה ולטפל בה בכל תחום.

זה נשמע אולי תלוש כאן, מבחוץ, אבל כשנמצאים בתוך מערכת כזאת, יודעים.
הסכנות ממש שם.
לכן דיברתי על "הקלת ראש" מצידה. כאב... מה זה כבר עוד כאב? הכאבים הנפשיים והפיזיים מתערבבים, מה שמרגיש "נכון" מתערבב עם ה "לא נכון", "המדליק", עם מה שהולך ממש על הגבול... ואת כבר מאבדת את היכולת לשפוט ולהבין מתי את נפגעת באמת ועליך לעצור, ומתי זה חלק לגיטימי ממשחק הבדס"מ.

ממש לא רק על חוויותיי האישיות אני מדברת כאן. מי שקורא קצת בבלוגים של נשלטות, יודע.

אז מטרת הפוסט הזה אינה לבוא בהאשמות, לא לדומים ולא לסאביות, אלא פשוט לומר- חבר'ה, באקדח טעון ממש מסוכן לשחק... לא חסר הרבה כדי שזה יסתיים ממש רע.