סיפור מיילדום

סיפור מיילדום

dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} • 24 באוק׳ 2006

(עבור חיות הפורום שלא מחטטים במגזין )
ד''ר ג'ייקל ומאסטר הייד - פרק א'
--------------------------------------------------------------------------------

"שלום דוק", נפתח החלון בצ'אט. "אני מקווה שאני לא מפריעה " היא כתבה. "קראתי את הפרופיל שלך ומשם גלשתי לבלוג, סקרנת אותי עד מאד".

כך זה התחיל, גישוש באפלה הקיברנטית. היא שולחת שורה, אני שולח שורה. היא שואלת דבר מה, אני עונה ומוסיף שאלה משלי. אט אט בונים דמות. אט אט השיחה משתחררת מכבלי הרשמיות ומתחילה לזרום לה.

נהיה מאוחר, מילות פרידה ואנו מתנתקים זה מזו. שקט. ממש שקט. אני שומע את השקט מרוב ששקט. מקלחת נעימה ו...למיטה. תוך כדי הרדמות אני מסכם את היום שהיה, מהרהר, מנתח. "חושב-חולם-הוזה".

היא סיפרה לי שהיא די חדשה בתחום. בבדס"מ. היא תמיד פנטזה על זה, אבל אף פעם לא היה לה את האומץ לפתוח את תיבת פנדורה האישית שלה. היא הכירה ויצאה עם לא מעט בחורים, אבל תמיד הרגישה שמשהו חסר שם. אף אחד לא ממש ידע כיצד לאכול את הרצון הזה שלה, לשרת. להיות "אישה קטנה" לאיש שלה. להרגיש שנעשה בה שימוש. שהיא שייכת. שהיא רכוש במידה מסוימת.

גם במין... המין תמיד היה מעניין ומספק, אך עם זאת לוקה בחסר. מונוטוני. תפל במידה. היא החליטה שהיא כבר "ילדה גדולה", ושהיא מעוניינת לעשות את אותו צעד גורלי לעבר ההגשמה העצמית שלה.

הסברתי לה שבבסיסו של עניין, עם כל השוני, זה אותו סוני. זו מערכת יחסים לכל דבר. אהבה זו אהבה וקשר זה קשר. היא הסכימה ושמחה שגם אני מחפש לשלב יחסי שליטה בקשר רציני, והוסיפה שככל הנראה, אותו שוני, זה מה שחסר לה.

למחרת צ'וטטנו מספר דקות בצ'אט ומשם עברנו למסנג'ר. שאלתי וחקרתי. התעניינתי ולעיתים אף חפרתי. כזה אני. המשכנו כך מספר ימים, עד אשר החלפנו תמונות. המילים החלו לקרום עור וגידים. היה לה שיער ארוך וגולש. איך שאני אוהב. היא גם היתה מאוד נשית ומטופחת. לק וכל מה שקשור. משם עברנו לטלפון והמילים הכתובות הפכו לצלילים. היה לה קול עדין ומלטף. קול כל כך נשי. לפעמים הייתי מוצא את עצמי נהנה רק מלהקשיב לקול שלה. שתדבר על כל נושא שבעולם, העיקר שתדבר ותלטף אותי.

מפה לשם עברנו לשלב תאום הציפיות. שאלתי לא מעט לדעתה לגבי מה שכתבתי בפרופיל. לגביי. היא אמרה שזה נראה לה שילוב מנצח. מצד אחד, אדם שקט ועדין, מצד שני, ציני, ביקורתי ושתלטן. זה מה שהיא תמיד חיפשה. מישהו שיכבול אותה, לאו דווקא בשלשלאות, ומצד שני שידע גם לפנק ולאהוב. אהבה כואבת.

הרגשתי טוב לגביה. הרושם היה שהיא אכן בדיוק מה שאני מחפש. מצד אחד היא מחפשת אהבה אמיתית, רגש, מגע אנושי חם. מישהו לחיות איתו את החיים. ומצד שני היא רצינית לגמרי לגבי השליטה, מוכנה ורוצה באמת ובתמים להיות גם בת זוג וגם שפחה כנועה. החלטתי לקבוע פגישה. למחרת נפגשנו במקום ציבורי. היא היתה ממש מקסימה, נסיכה קטנה. ראו עליה שהיא קצת מתביישת, אבל זה רק הוסיף לחן שאפף אותה בלאו הכי. דיברנו על כל נושא שבעולם. ישבנו, טיילנו. הכרנו. לקראת סוף הפגישה הרגשנו מספיק בטוחים ללטף, לגעת קצת, להתחבק ולהתנשק. הזמן חלף לו כלא היה. שש שעות שעברו להן כהרף עין.

חתמנו את הערב בנשיקה. הוספתי גם ליטוף. הוספתי גם צביטה. היא החסירה פעימה והסמיקה. חייכתי, נשקתי לה על הלחי ונפרדנו כל אחד לביתו. הייתה לי הרגשה ממש טובה. הרגשתי את האביב למרות שהוא כבר מזמן חלף. שנינו ציפינו לבאות.

משם הקשר החל לזרום לו בטבעיות. היא אהבה את העיקשות שלי. אהבה את הציניות והביקורתיות בצד העדינות, ואני אהבתי את הנשיות שלה. את החוכמה. את הצחוק המתגלגל. את תוכן השיחות, וגם את רגעי השקט שבין לבין. נהניתי להיות איתה עדין ורך כמו שנהניתי להיות איתה קשה ותובעני. היא נהנתה מהליטופים הארוכים שלי, וקיבלה ברצון ובכניעות את העונשים שהגיעו לה מדי פעם, כשסררה לה וחטאה.

לאחר שבועיים-שלושה החלטנו להעביר הילוך ולנסות לחיות יחדיו. היתה לה כבר דירה משלה. מקום קטן ושקט. דירת שלושה חדרים. אהבתי את העיצוב, ביתי כזה. שמתי לב שאחד החדרים הפך למחסן, דבר שהצית להבה בעיניי ומתח חיוך זדוני לא קטן על פניי. היא חייכה ושאלה: "מה?..."; "כלום..." עניתי בתמימות לא קטנה. "אחלה מרתף יש לך כאן, אהה, סליחה, מחסן" סיננתי. היא מייד הבינה את פשר החיוך הזדוני ושנינו צחקקנו. הצחקוק הוביל לנשיקה והנשיקה לחיבוק דוב צמוד וחונק. תוך כדי החיבוק, התחלתי ללטף את שיערה החלק והגולש, ליטוף שהפך עד מהרה למשיכות קלות ומתגרות.

לאחר מספר דקות ליפפתי את שיערה סביב כף ידי ומשכתי את ראשה לאחור. היא עצמה את עיניה ונהנתה מהכאב, מחוסר השליטה. שערה היה לחוטים והיא לבובה. מריונטה קטנה, כולה שלי. תוך כדי שראשה משוך לאחור התחלתי לנשקה בצוואר, היא נאנקה ולעיתים אף גנחה. הכניעות הזו הטריפה אותי. נשכתי את צווארה ותוך כדי אחזתי בחוזקה את חמוקיה. שני עופרים קטנים ומושלמים. עטפתי אותם בידיי, מעכתי, ליטפתי ומידי פעם גם סטרתי להם. אט אט הרגשתי שפטמותיה מזדקרות להן.

סידרתי את ידיה מאחורי גבה ואחזתי אותן ביד אחת, וביד השנייה התחלתי למשוך ולצבוט את הפטמות המגורות. היא ניסתה להתאפק אך כמה צעקות וגניחות ברחו לה. פקדתי עליה בתקיפות "לא להוציא הגה!", והיא ענתה לי בכניעות, בקול חצי מסומם, "כן, אדוני". צבטתי יותר ויותר חזק, והבטתי לתוך עיניה. היא ניסתה, באמת שהקטנה שלי ניסתה, אבל זה היה צפוי, צעקה ממש לא קטנה נפלטה מפיה המתוק ופילחה את השקט ששרר. הבטתי בעיניה והיא השפילה מבטה מטה. "סליחה אדוני" היא סיננה בקול דק. היא הבינה שכעת היא הולכת לקבל עונש קטן.

"היכן המרפסת כלבונת?" - היא לא ממש ידעה מה פשר השאלה. "היכן המרפסת?! היכן שתתלי את הכביסה שלי", האצתי בה. קצת מבולבלת היא החלה ללכת לכיוון המרפסת, "ע-ל א-ר-ב-ע, כלבונת", דרשתי, ואת כברת הדרך היא עשתה על ארבע.

"אוקי, היכן אטבי הכביסה?" שאלתי בנונשלנטיות. היא הרימה ראשה אל-על, הצביעה וענתה "בסלסילה, על המדף אדוני". פקדתי עליה להביא לי את הסלסילה, ומיד היא שלחה ידה לעבר הסלסילה, כהרף עין יירטתי את ידה במכה קצרה ונמרצת, כאילו אמרתי: "אל תשלח ידך אל הנער..." – "כלבות לא משתמשות בידיים!". היא התחילה להפנים שהיא כלבה, ובעזרת פיה נשכה את ידית הסלסילה והניחה אותה לרגליי. "יפה מאד כלבונת! יפה מאד!" טפחתי קלות על ראשה וליטפתי את שיערה הגולש.

שחררתי את החגורה ממכנסי הג'ינס שלי ואלתרתי ממנה רצועת הולכה. ענדתי אותה לצווארה ופקדתי עליה להביא את הסלסילה איתה. כך הלכנו עד לסלון, אני על שתיים, מחזיק את הרצועה, כלבתי על ארבע, הרצועה לצווארה וסלסילת האטבים בפיה.

התכופפתי מטה. "אמרתי מקודם לא להוציא הגה, נכון זנזונת חמודה?"; "כן, אדוני", היא ענתה. החזקתי את שתי שפתיה המתוקות והתחלתי להדק אותן בעזרת האטבים. עוד אטב, ועוד אטב, ועוד אטב, עד אשר שפתיה היו צמודות והדוקות.

"האם הכלבונת שלי תצעק עכשיו?" שאלתי אותה בחיוך. היא הנהנה בראשה לשלילה. לדבר היא כבר לא ממש יכלה. הפשטתי אותה לגמרי. "מהיום והלאה כך את תסתובבי בבית. עירומה. מובן?" היא הנהנה בראשה לחיוב.

שחררתי את החגורה מצווארה. והבטתי בה. בחורה נשית ועדינה, עומדת לה על ארבע. זוג שדיים חמודים מעטרים את פלג גופה העליון, ופטמות מגורות ואדומות נעוצות בהם כדובדבנים בקצפת. עכוזה היה עגלגל ורך ואיבר מינה נטף וזלג. ריח ייחומה החל מתפשט בחדר.

פשטתי את חולצתי, קשרתי בה את עיניה והתחלתי להלך סביבה, בוחן וחוקר. לאחר מספר שניות לקחתי את חגורתי והתחלתי להצליף בעכוזה. בתחילה ההצלפות היו חלשות ומלטפות, אך אט אט הן התגברו יותר ויותר, הצלפה, גניחה, הצלפה, גניחה. עוד פס ועוד פס, היא היצירה ואני האמן.

היא ניסתה לצעוק אך שפתיה היו חתומות באטבים, רק גניחות עמומות נשמעו. כל הסיטואציה הזו הטריפה אותי. זרקתי את החגורה לעבר הספה והתחלתי לבעול אותה מאחור תוך כדי שהיא על ארבע. היא החלה לגנוח יותר ויותר ואני האצתי ובעלתי, חדרתי וביתקתי. בין לבין סיננתי ספאנק חזק לעכוזה, "מי כלבה טובה? מי?", והיא גנחה בחוזקה, מרימה ראשה אל-על בגאווה כאילו רוצה לומר: "אני כלבה טובה, אני, אדוני!". תוך כדי הרכיבה שלי עליה תפסתי את שיערה בחוזקה כמעין מושכות, "הויסה זונה, הויסה". לא עבר זמן רב כלל ופרץ אדיר של זרע חם ניתז על כל גבה.

הקלה. רוגע.

נעצרתי והתיישבתי לידה, ליטפתי אותה כאילו אני מאשר, "אכן כלבה טובה". לאט ובעדינות שחררתי את שפתיה מהאטבים ונשקתי להן. "האם הכלבונת שלי גמרה?" שאלתי בקול עדין ורך. "לא אדוני". "את רוצה לגמור כלבונת מתוקה?". הכלבה המתוקה שלי הנידה את ראשה, מסמנת כילדה טובה "כן-כן-כן!" בו-בעת שחיוך ביישני מעטר את פרצופה הנבוך. נשקתי לה בשפתיים, בלחיים ועל המצח והתחלתי לעסות את איבר מינה. היא כבר היתה רטובה וטעונה עוד ממקודם, ולא לקח לה זמן רב עד אשר התחילה לגנוח ולרטוט. הבטתי לתוך עיניה שהתכווצו מרוב הנאה. נהניתי לראות אותה מתענגת כמו שנהניתי לראות אותה כואבת.

לאחר מספר דקות היא ביקשה לגמור. ביקשה זו לא מילה... התחננה לגמור, ומהר.
"בבקשה אדוני, בבקשה, פליז, אני יכולה לגמור? אדוני, בבקשה, עכשיו, אני יכולה לגמור? פליזזז...".

היא היתה כלבה טובה, לכן לא חשבתי פעמיים והתרתי לה לגמור. "את יכולה לגמור כלבונת מתוקה, רק אל תשכחי להוציא לשון כמו כלבה טובה וליילל שאת גומרת". עד מהרה היא התחילה להתנשם ככלבה מיוחמת עם לשונה בחוץ, וייללה כאילו היה זה ליל ירח מלא.

לאחר שהמאמי הקטנה שלי גמרה, הוצאתי את ידי מתוך איבר מינה והורתי לה לנקות אותה. היא החלה ללקק את כל כף ידי ככלבה נאמנה.

נשכבנו על הרצפה, מזיעים, מתנשמים ומחובקים. הרגשתי את גופה. את ליבה הקטן פועם לו לצד שלי בחוזקה. את החזה המושלם שלה עולה ויורד. את ריאותיה מתרחבות ומתכווצות. הידקתי את חיבוקי, עטפתי אותה בחוזקה, קירבתי את ראשה לשלי ולחשתי: "את שלי!", ושוב הדגשתי בצורה בלתי מתפשרת וחד משמעית: "ש-ל-י!".

התנשקנו ונשמנו זה את האוויר של זו. היינו לאחד. צמודים ככל שרק ניתן. פיזית ומנטאלית. לאחר כחצי שעה הלכנו להתקלח והמשכנו להתנשק גם שם, תחת המים, ולבסוף הלכנו לחדר השינה ונרדמנו. מחובקים.

כך התחיל יומנו הראשון יחדיו. איש ואשה. אדון וכלבתו האהובה. היתה זו חנוכת הבית המחודשת.

http://www.thecage.co.il/magazine,1936.html

איימי_​(נשלטת) • 24 באוק׳ 2006

כתבת ממש יפה. יישר כוח!

אין כמו הד"ר

קליבר​(שולט) • 25 באוק׳ 2006

למחלות בריאות ..

venus in our blood​(שולטת) • 25 באוק׳ 2006

סיפור מדליק.

אהבתי, גם בקריאתי הראשונה במגזין וגם פה.

תודה, דוק.

dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} • 26 באוק׳ 2006

תודה, תודה
שמח שנהנתם

dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} • 16 בדצמ׳ 2006

ושוב - ספיישל עבור חיות הפורום...

---

ד''ר ג'ייקל ומאסטר הייד - פרק ב'
השעון המעורר מצלצל. שש וחצי בבוקר. אני פוקח את עייני ורואה את מאמי מולי, מביטה בי בשקט. אני מסתובב לכיוון השידה, שולח יד לכיוון השעון הארור, ומסתובב חזרה. מאמי מחייכת אליי, ואני, חצי-ער חצי-ישן מושך אותה אליי, מחבק אותה, ונרדם.

לאחר כחמש-עשר דקות אני מתעורר שוב, ומוצא את מאמי בתוך החיבוק שלי, ואת המאמי הקטן-גדול שלי בתוך ידה, חפון. אין כמו זקפת בוקר. אני מרגיש כאילו נוספו לו עוד כמה סנטימטרים. הפוזה הזו כל כך מגרה אותי. התשוקה והחירמון מצטברים ומגיעים אט אט מעבר לקו האדום, אני מרגיש שתשוקה חייתית אופפת אותי.

"תפתחי את הכוס שלך!" אני פוקד עליה לפתע. והיא, היא עוזבת אותי למטה ופותחת אותו. "אמרתי לך, לפתוח את הכוס, זונה!"לפי טון הדיבור שלי היא כבר יודעת כיצד לענות לי, "אבל הוא פתוח אדוני", היא עונה בתמימות. "אין לי זמן לשטויות שלך", אני אוחז בראשה ומוריד אותו מטה-מטה, לעבר איזור החלציים שלי, ופוקד - "בפעם האחרונה, תפתחי את הכוס שלך אישה!" עכשיו היא הבינה. היא פותחת את פיה חזק-חזק והלשון כולה בחוץ. אני מתחיל לבעול את הכוס המתוק של שפחתי, בהתחלה לאט, בעדינות, מכניס, מוציא, מכניס, מוציא. לאחר כדקה הקצב מתגבר, יותר עמוק, עוד יותר עמוק, עד אשר הוא נכנס "כל הדרך אל הבנק". אני נשאר שם כמה שניות, מהרהר אם לבצע הפקדה. הכלבונת שלי נאנקת אך מנצלת את הרגע ומלקקת את אשכיי בלשונה, ו... אני יוצא. היא לוקחת אויר, מתכוננת לבאות, שנייה וחצי אחרי אני שב וממלא שוב את "איבר מינה". אין לה מוצא. היא שכובה על גבה, המיטה מאחורי ראשה ואני לפניו, חודר ובועל את גרונה. לאחר כעשר דקות אני נכנס עד הסוף בפעם האחרונה. הר הגעש מתפרץ. כל גרונה מתמלא זרע לבן חם וסמיך. היא בולעת בשקיקה, ואני, אני נשכב ללא כל תזוזה.

לאחר מספר שניות אני שולח יד מטה ומושך אותה בשיערה בעדינות כלפי מעלה, אליי. היא מחייכת. "הייתי כלבה טובה אדוני?" היא שואלת. "היית אחלה כלבה, מאמי. יותר מלאסי ששבה הביתה ויותר מעזית הצנחנית!" אני עונה לה ברוגע ומנשק לשפתי ה"כוס" הבשרניות שלה.כבדרך אגב אני מביט בשעון, "שיט! אני עוד אאחר לעבודה!" אני אומר לה. מנשק נשיקה אחרונה על אפה הקטן ומתחיל להתארגן.

שירותים. מקלחת קלה. מתלבש ומגיע למטבח. מאמי בדיוק סיימה להכין לי את כוס התה שלי. אני מתיישב ולוגם מהתה, והמתוקה שלי מתיישבת על הרצפה, לרגליי. מחבקת אותן, וקוראת לי תוך כדי את כותרות עיתון הבוקר. "כלבונת, אחלה תה!" אני פוסק. אני נעמד ופוסע לעבר התיק. מאמי לוקחת את המפתחות, אני את התיק שלי, ואנו יוצאים.

כמה פסיעות והגענו למכונית. הנסיכה שלי פותחת לי את הדלת, אני נושק לה על הלחי ומתיישב. חגורת בטיחות. קליק. עוד קליק לשמאלי, התנעת מנוע ואנו נוסעים. בדרך אנו מדברים לנו על הא ועל דא. מחייכים וצוחקים. תוך כדי אני פותח את חלון הרכב. אין כמו אויר כפרי קריר על הבוקר. לאחר כחצי שעה אנו בעיר. אני מנצל כל רמזור אדום כדי לשלוח יד וללטף את כף ידה. מלטף את אצבעותיה הדקיקות. מלטף את ציפורניה המתוקות עם הלק הוורוד. הרמזור מתחלף, אני נושק לידה, "עד הרמזור הבא" אני אומר לעצמי, ואנו ממשיכים בדרך.

לאחר מספר דקות הגענו. החמודה שלי מביטה בי ואני בה. אנו לא רוצים להיפרד. אני מביט בה, ומביט בשעון הרכב, "דוממי את המנוע". היא מדוממת. אני שולף אותה ממושב הנהג, מחבק ומנשק אותה. מחול אהבים אחרון. מאחל לה יום טוב, נושק למצחה, ויוצא בלית ברירה מהרכב.

מגיע אל החבר'ה במשרד, "אהלן, בוקר טוב..." ועוד כתריסר ברכות מכתריסר אנשים. ישיבת צוות קטנה והיום מתחיל. אחלה מקום, אחלה עבודה. לקח לי לא מעט זמן עד שהתקבלתי, אבל היה שווה לחכות.

לפני שהספקתי לומר דוקטור ג'ייקל ומאסטר הייד, היום חלף עבר לו. לא האמנתי. שולח SMS לנסיכה שלי, מבצע גיבוי אחרון, מכבה את מסך המחשב ויורד.

לאחר כעשר דקות היא מגיעה עם הטרנטה שלנו, יוצאת מהרכב ופותחת לי את הדלת. אני מחבק ומנשק אותה. כל כך התגעגעתי לשפתיים הללו. קטנות ובשרניות. אני מנשק, נושך אותן קלות, נותן ספאנק לתחת העסיסי שלה, "חולה לך על התחת" אני לוחש, ומתיישב במכונית. היא מקפצת לה כאיילה לצידה השני של המכונית ואנו מתחילים בנסיעה.

הגענו הביתה. הדלת נסגרת. מאמי ישר מתפשטת. כך עליה להסתובב בבית. אני פושט את חולצתי ספוגת הזיעה, מתיישב על הספה, מפעיל מאוורר ונרגע מהיום. הכלבלבה שלי מגישה לי כוס אייס-טי, וישר יורדת על ברכיה לחלוץ את נעליי. אני נרגע, לוגם מהמשקה, ונהנה מהמסאג' הקל בכפות רגליי. לאחר כעשר דקות אני נעמד והולך לכיוון המקלחת. מאמי שואלת אותי: "חמוד, מה לחמם לך לאכול?" - "ספגטי, שניצל וברוקולי מאודה" אני צועק לה מהמקלחת. רבע שעה ואני בחוץ. הארוחה מוכנה והכלבונת שלי מחכה לי על ארבע ליד השולחן.

השולחן ערוך יפה. צלחת עמוסה, כוס, סכו"ם, קרטונית נקטר ומוזיקה נעימה ברקע. מתחת לשולחן מונחת קערת אוכל ושמה של הכלבונת שלי חרוט עליה באותיות מוזהבות. אני מתיישב ומתחיל לסעוד וכך גם כלבתי. אני עם הסכו"ם, והיא על ארבע, באמצעות פיה, ללא ידיים כלל.

סיימנו לאכול. אני ניגש למקפיא ומוציא גלידה. מאמי מביטה בשקיקה. "את גם רוצה מנה אחרונה?" אני שואל בחיוך. "כן! כן! בבקשה!" היא עונה בשמחה. "אל דאגה, את תקבלי את שלך" אני עונה, וחיוך סדיסטי נמתח על פניי.

אני מתיישב ואוכל מהמעדן ומביט מטה בעיניה הסקרניות. לאחר כשתי דקות אני מניח את הכפית. "ועכשיו המנה האחרונה שלך!" אני אומר בטון ערמומי, ומשחרר את חגורת המכנסיים. מאמי מסננת "מניאק" לחלל החדר בצחקוק, ואני מניח את ראשה בין רגליי.

היא יורדת לי כמו שאני אוהב, ואני מלטף את ראשה. תוך כדי הליטוף אני עושה שתי קוקיות משיערה החלק, שתי ידיות אחיזה אשר בעזרתן אני מניע אותה מעלה, מטה ולצדדים. לקראת השיא אני לוחש: "מצטער, אבל יש לי רק בטעם וניל", משחרר את המנה היומית, נשען על הכיסא ונרגע.

"אז וואט דו יו נואו, כלבה ונילית יש לי", אני לוחש ברוגע. הקופיפה מצחקקת לה שם למטה ומחבקת את רגליי. אני שואל אותה אם יש משהו מעניין היום בטלוויזיה, והיא עונה לי שהיא שכרה DVD חדש, סרט מד"ב שעוד לא ראיתי. אני מושך אותה למעלה, נשען לאחור על משענת הכיסא, והיא מתיישבת עליי בפישוק. שדיה נוגעים בגופי ואנו מתחבקים. "את חושבת על הכל את, מה? ממש ערכת בידור. בידורית 3000" אני לוחש לה. "בשבילך, עד חצי המלכות" היא עונה בקול סקסי ומתגרה.

אני מטייל עם ידיי על שדיה ומחייך, עד אשר באופן פתאומי אני לופת אותם בכוח ואומר בקול זדוני: "רק חצי המלכות? מה קרה לחצי השני? אה, אה, אה?!" היא צורחת, צוחקת ומייללת. אני הולך לסלון ומתיישב בכורסא שלי. מאמי טוענת את ה-DVD, מגישה לי את השלט ומתיישבת לרגליי. תוך כדי הסרט אני מלטף את ראשה והיא מחבקת את רגליי.קטע מפחיד, היא מחבקת את רגליי בחוזקה וצורחת כמו נערת טיפש-עשרה. אני טופח קלות על ראשה, מחייך וממשיך ללטף.

אחלה סרט היה. מעביר ערוץ, חדשות. "קופיפה, הכורסא גבוהה מדי. מה עם ההדום הזה שביקשתי שתקני?" היא מספרת לי שהיא ביררה מחירים אבל לא התפנתה לקנות אותו. "תשכבי על הגב ותכנסי מתחת לכורסא!" היא עושה כדבריי ואני מניח את כפות רגליי על שדייה. "במחשבה שנייה, אין צורך בהדום" אני מסנן, מגביר את הווליום, ונהנה מהכריות הנעימות אשר תחת רגליי.

מזפזפ ל-MTV. וידאו קליפ חדש. לפתע הפסקת חשמל. "זין!" שקט סורר בסלון. לאחר מספר שניות רעיון עולה במוחי. "רציתי לצפות בכוסית ההיא רוקדת ב-MTV וזה מה שאקבל!" הולך לכיוון המטבח, מדליק שני נרות, מתיישב על הכורסא ומוחה כף פעמיים. "תבדרי אותי, כלבונת" אני אומר בטון ציני-ומחויך, וכלבתי אכן מבדרת אותי ומתחילה לענטז מולי.

אני משחרר את המכנסיים. "אני אוהב איך שאת רוקדת לצלילי החליל שלי" אני אומר, ומוציא אותו. מבט מגורה בעיניה. היא ממשיכה לענטז ושולחת מבטים חפוזים, פעם לעיניי ופעם לחלילי. אני מביט בחמוקיה מקפצים להם. מביט בתנועות האגן, בעכוז המשתולל, וחושב לי בלב "האם לארוחת ערב אני רעב כעת, או שמא לשדיה של עזית הצנחנית?"לא יכולתי להישאר אדיש לנוכח זוג הצריחים המקפצים. החלטתי שהגיע הזמן לעוד מהלך. לשח. שח-מט.

*

נעמדתי וצעדתי לעברה, החזקתי אותה באגן, וחייכתי. היא הפסיקה לרקוד והשפילה מבטה בכניעה. ליטפתי את שדיה וסטרתי להם. ליטפתי את פניה וסטרתי גם להם. אחזתי בסנטרה, הרמתי את ראשה מעלה, פיזרתי את שיערה ואספתי את שדיה. הבטתי בה לרגע, הרמתי אותה בזרועותיי ופסעתי לעבר חדר השינה, שם הנחתי אותה על המיטה שכובה על גבה. פישקתי את ידיה ורגליה וכבלתי אותן לקצוות המיטה. את איבר מינה פערתי בעזרת ספרדר וכך גם את פיה. קשרתי סרט שחור לעיניה. "אל תלכי לשום מקום", אמרתי בטון הומוריסטי, ויצאתי מהחדר. כך היא המתינה לי, כולה פעורה, מוגשת ונוטפת מזוג חוריה הפעורים.

לאחר עשר דקות תמימות חזרתי אל החדר והבטתי בה, קשורה וחסרת אונים. פשוקה ומפושקת. חור אנושי. החזקתי את סנטרי וליטפתי את זקני. "מה אעשה איתך חור מתוק שלי, מה אעשה? אמם..." מלמלתי לעצמי. לאחר מספר שניות שיחררתי אותה מכבליה ובעדינות שלפתי את הספרדר מאיבר מינה. התרתי את הסרט שקשרתי לעיניה והיא הביטה בי במבט כנוע, תוך כדי שפיה פעור כולו ונוטף רוק תודות לספרדר.

חייכתי ושאלתי: "עזיתוש, את מכירה את השירות הזה, הממ, איך קוראים לו? כוכבית 72? עקוב אחרי. נו, מכירה?"
היא, בתגובה: "אהה ההא אהה".
"דברי עברית, מכירה? כן או לא?"
שוב - "אהה האחא אהה אה!"
"טוב, את מדברת שטויות. יא פעורה אחת, שוקיסטית קטנה", טפחתי קלות על לחייה. "קיצר, את עושה Follow me לזין שלי, קפיש?"
"אהה".

"אחלה-אחלה" אמרתי בטון מלגלג והתחלתי להלך לי בבית תוך שעזיתוש מנסה על ברכיה להדביק את הקצב, ובפיה הפעור מנסה להכיל את חלילי. הילכתי לי למטבח, למקרר, הכנתי לי ארוחת ערב קלה, ועזית, עזית לא זמינה. "המספר שחייגת *היננו* מחובר, תודה".

צלצול. באמצע הארוחה - טלפון. "פאק!". רצתי לטלפון, ועזית מנסה להדביק את הקצב, כמו דבורה קטנה הכמהה לצוף המתוק. לאחר כחמש דקות שבתי לשולחן המטבח ועזית "פולוינג מי". התיישבתי והמשכתי לסעוד, ותוך כדי הארוחה, בפה מלא, אני מסנן: "אחלה שירות העקוב אחרי הזה". סיימתי לאכול והבטתי מטה אל בין רגליי, ועזית החדורה, הפעורה והמוכלת הביטה אליי בחזרה. "היית כלבה טובה ולכן מגיע לך פרס!" עיניה של עזית התמלאו אור. "יודעת מה הפרס?", עזית הנידה ראשה לשלילה. גרעפץ - "זה".

קמתי והלכתי לכיוון "החדר" - החדרון שהפכנו ל"מרתף" סאדו קטן. שם היה גם משכנו של המחשב שלנו. התיישבתי ליד השולחן וגלשתי לאתר metronome online נקודה קום והפעלתי את המטרונום הדיגיטאלי. עזית הייתה בפוזה הנכונה כל הערב, אך רק התחילה במצווה, והרי כל אחד יודע ש"המתחיל במצווה אומרים לו גמור", וזה בדיוק מה שרציתי, לגמור.

ציוותי על עזיתי החמודה להניע את ראשה מעלה ומטה לפי מקצב המטרונום. בהתחלה כיוונתי את המטרונום לקצב איטי, נשענתי על משענת הכיסא ונהניתי מרכושי. לאחר כדקה, בהקלקת עכבר, הגברתי את הקצב, וראשה החל לעלות ולרדת יותר ויותר מהר, כאוטומט. כך שיחקתי לי עם קצב ה"מציצומט" שלי, עד אשר הוא יצא לבן, צחור, סמיך ו"זכאי". כמו אריה. הרגשת הקלה. רוגע.

לאחר מספר שניות של התרגעות והסדרת הנשימה, שחררתי לאט ובעדינות את מלתעותיה של החמודה שלי מ"כבלי" הספרדר האימתני. "אוי חמודה קטנה שלי, את בסדר?" שאלתי. "מה המאסטר הזה עולל לך?" נשקתי לידיה וחיבקתי אותה חזק. שנינו היינו כבר ממש מותשים, עשינו מקלחת קצרה והלכנו לישון. אני בבוקסר והחמודה שלי עירומה, כמו תמיד. נרדמנו מחובקים כאחד.

כדור נייר נזרק לעברי. "הלו מה נסגר איתך? שוב חולם בהקיץ על ההיא?" היה זה ש'. חבר לעבודה. "אל תדאג חביבי, יש הרבה דגיגות בים, יאללה, מה שהיה היה, גבר, יהיה טוב" הוא עודד, ואני חשבתי לעצמי שאכן ישנן הרבה דגיגות בים... אך כמה כלבלבות יש? וכמה מתאימות יש?

המשכתי בעבודתי... "המם, היכן הייתי?" חשבתי לעצמי בקול, "אה, כן", והמשכתי להקליד...
Del.

http://www.thecage.co.il/magazine,2025.html

שפנפנת חצות • 16 בדצמ׳ 2006

אתה יודע לכתוב יפה מאוד. אהבתי גם את הסיום הציני של הסיפור שלך.



בהצלחה במציאת הכלבלבה המתאימה שלך.

dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦} • 17 בדצמ׳ 2006

חן חן