צל
|
לפני 20 שנים •
9 בנוב׳ 2003
בדרך לאין סוף
כאשר הדרך היא אין סופית
מרגישים את הבדידות הנוראית הדמויות נשכחות עוברים הימים העוצמות אובדות המחשבות נופלות כל רגש מכוסה באבק הזיכרון נשמט אומר אולי בכלל זה לא היה הביטחון חסר ואיתו כל מה שהוא אומר שקט דממה אין פה נפש חיה שבויים בזכרון של פעם מאמינים בתמונה שכוחה ולא ברורה מנסים לשמוע קול לשבור את הדממה המחשבה בורחת הריכוז מזמן לא קיים רוח קלילה מרחפת שמש בדרום עולה האור להיסתנן מבעד לתקרה קולות נשמעים יש בחוץ אנשים דפיקה על הדלת שומעים אנחנו לא אבודים צל שנהיה כאנשים ולא כצל הרים |
|
|
|
|
|