ימי החנוכה

ימי החנוכה

G-O-L-D​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2006

היו ימים. ימים כאלה שהיו לכולנו וכולנו יכולים להעיד שכן, היו ימים. זה לא משנה מה היה באותם הימים. זה באמת לא משנה. אי אפשר לכמת את זה, אפשר רק להבין שזה סוג של ריח, ניחוח, ולכל אחד הניחוח שלו.
זה הריח שהיה עולה לנו בנחיריים אל מול המרקע כששעון בשחור לבן היה זז בעצלתיים ואנו היינו מצפים בקוצר רוח לשעה ארבע, שיתחילו הסרטים המצויירים.
זה ריח של מגפיים מגומי ספוגות במים.
זה ריח התפוח הרקוב שהיתה מביאה לנו אמא ושהיה נשכח בתיק הגב.
זה ריח המקלטים המעופשים בהם היו חוגגים לנו ימי הולדת כיתתים.
זה ריח הפיתה עם חומוס והמלפפון.
זה ריח הבושם הזול שהיינו משפריצים על עצמנו לפני יציאת שישי עם החברים.
זה ריח הגשם ועשן הסיגריות שעישנו בהיחבא.
זה ריח אוכל הדגים שעישנו כי מכרו לנו אותו כמריחואנה.
זה ריח הקונדום הראשון.
ריח המציצה הראשונה.
ריח הירידה הראשונה.
ריח החופש שאחרי צבא.
זה ריחות, ריחות וצלילים, זה כל מה שזה. המראות הן פיקציה. כל השאר נחקק. אתה לא תמיד זוכר מה ראית, אבל ריח או צליל, אתה תמיד תזכור.
אני זוכר את הריח הזה, ריח הטיגון שדובקת בו המתקתקות של אבקת הסוכר והריר שהיה עולה בי כילד. אני זוכר את החום שבקע מתנור הבית, מתמזג בחום המושרה מאור הנרות וחיוכי הנוכחים.
אני זוכר את הביחד ואת החופש שהיה בלהיות ילד.
ילד שכל כך אהב את החופש של חנוכה, את דמי הכיס, את הטעמים, את המשפחה, את הטיולים, הפסטיבל, הבלונים, המתנות וכל שאר ההפתעות שהיה באותו יום כיף.
אני זוכר את הריח הזה, הריח של כל ילדי הפסטיבל. ילדים של פעם, ילדים של מכנסי קורדרוי, של נעלי גלי והתלהבות מקולה.
ילדים של חבורות ומשחקי רחוב. ילדים של הנאות קטנות שנחקקו בהם לנצח.
ילדים שערב חנוכה והדלקת נרות היה עבורם חגיגה של ממש.
אני זוכר הרבה ריחות, המון. אבל הריח שאני הכי זוכר והריח שתמיד עולה לי בנחיריים אל מול ניחוח לביבות או סופגניות הוא ריח הבושם של סבי. ריח עמוק, מתקתק, כבד. ריח שהיה דובק בי שבועות לאחר חג החנוכה. ותמיד היה משרה בי ביטחון. ריח של נשיקה על כף יד ורק לאחר מכן על לחי. ריח הלחי הזו...
כמה שאני מתגעגע אליה, אל אותה לחי. לנשוק אותה ולחייך אליו, לאיש שהכי אהבתי.

סהרה • 22 בדצמ׳ 2006

איפה הימים ההם שלא ישובו עוד? הימים שלא הכרנו ולא נכיר.
מרטיט את הלב.
תודה.

באדי • 22 בדצמ׳ 2006

התגעגעתי לכתיבה הנוסטלגית של גולד.
ריחות אחרים של טיגון סופגניות, גשם ודשא רטוב וריח של חלב נשרף של נרות החנוכה אבל הגעגוע נשאר.