teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
אמרת הכל... ציטוט: לגבי מינגוס -
לקונטרבס יש תפקיד בהרכב ג'אז ומינגוס לא עושה את תפקידו... סווינג, כידוע, זו לא לופ של סנר או מצילה, זו תחושה... יש קו דק שעובר בין גרוב ובין אגרסביות... סווינג אמור להיות גרובי. לא אגרסבי. והסווינג של מינגוס אגרסיבי ושטלתני. אגב, לא במקרה, בחלק גדול מהגיגים שלו ניגן מינגוס בכלל פסנתר, כי הוא בכלל לא בסיסט באופיו. כמובן שהוא נגן מצויין ושולט היטב בכלי שלו - אני לא מפגרת ולא מתווכחת על העובדה שלו, אני רק אומרת שמתוך בחירה רציונלית שלו הוא עשה החלטות, שלי,ש כבחורה פשוטה שלא מבינה כלום במוסיקה, נשמעות לא נכונות... - סוינג זו תחושה - נכון. - לקונטרבס יש תפקיד בהרכב ג'אז - נכון, אבל הכותב והנגן רשאים ליצוק לתוכו איזה תוכן שיחפצו, במיוחד אם הם אותו אדם... במיוחד אם זה אוונגארד. יש לי חבר שכתב קטע שלם בלי באס, זה עושה אותו סוטה? - אין קו דק שעובר בין גרוב לאגרסיביות, פשוט כי הם לא תלויים אחד בשני, אפשר להיות גרובי ואגרסיבי, כמו TOWER OF POWER ואפשר להיות גרובי עדין יותר כמו ג'אקו פסטוריוס. - מינגוס ניגן פסנתר כי הוא היה ''לא באסיסט באופיו'' - אולי כי הוא פשוט אהב את זה? אם אני אוהב לנגן גם על גיטרה, זה אומר שאני ''לא מתופף באופיי''?? תיכף תגידי שמתי כספי בינוני כי הוא כתב וניגן בכמה כלים (בו זמנית, ראה אלבום 'הלילה' - ארז הלוי) - בחירות רציונליות? - למה?! מה רציונלי קשור למוזיקה? בטח שלא לסוינג, שכמעט בלתי ניתן להגדרה כשלעצמו (עיין ערך 'תחושה'), ספרי לג'ון קייג' או לביל דיקסון, על רציונליות... אני לא יודע אם את עונה להגדרה של 'בחורה פשוטה שלא מבינה כלום במוזיקה', או שזו סתם היתממות, אבל אני בכנות חושב שקשיחות הגבולות שלך כמאזינה, מרחיקה אותך מהבנת המוזיקה הזו, ואת לא חייבת לאהוב אותה. גם אני לא אוהב את שוסטקובסקי, אבל אני לא יכול להגיד שהוא כותב גרוע.. את יוצאת מנקודת ההנחה שסולו טוב אמור 'לחזר אחרייך', ואמנות היא אמירה, אסתטיקה וטעם. בחלק השני את צודקת, והאמירה, האסתטיקה והטעם הם של הכותב, ולא שלך, כמו שאומרים: על טעם וריח... ולגבי החלק הראשון - נראה לי שאת לקחת את זה הפוך. מוסיקת פופ מחזרת אחרייך, אולי גם מוזיקת מעליות שרוצה שתשארי בקניון, או רוצה שתצביעי 5 ב-SMS להראל מויאל בביצוע קורע לב ל'בדואי זקן'... מוזיקה תפקידה להגיד לך דברים, לא תמיד כאלה שנעים לך לדעת, לפעמים אפילו רק כדי להכעיס אותך, או לגרום לך חיוך, אבל לא לחזר אחרייך. אם מישהו ככותב דורש (!) ממך יותר מסתם להקשיב זה הופך את המוזיקה שלו לבינונית? זה הופך אותה קצת למוזיקה למוזיקאים, כמו שאמרתי בהתחלה.. אוונגארד הוא קצת כמו ויסקי, זה לא מובן מאליו שזה טעים, הוא מאתגר את החיך, במרירות, בכבדות ואפלוליות, בתבלינים המיוחדים והלא מתוקים... הוא מדבר בדקויות שמי שלא מנוסה לא תמיד מזהה ואי אשר להגיד שהוא טעים במובן הסטנדרטי של המילה (טעים כמו גלידה למשל...) |
|
|
| einateinat15 |
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
איזה מזל יש לי, נערת כפר תמימה וטיפשה שכמוני...
ששני גברים חזקים ומשכילים מסכימים לבזבז מזמנם וממרצם על מנת להרביץ בי, הבורה וההדיוטה מעט מתורתם... תודה
ראשית, וזו סתם מין גחמה מוזרה ופרטית שלי, הייתי שמחה להתקל במילה 'לדעתי...' לפני מונולוגים חוצבי להבות שכאלו, אבל זאת אני, ויכול להיות שאני נתפסת לקטנות... ובכל - לדעתי.... הקשר בין מוסיקה לבין רציונליות הדוק וברור מאד... מוסיקה היא 90 אחוז רציונל (בבקשה אל תיכנסו לויכוח איתי על האחוזים...טוב?... זה סמנטי...) אחרת, כמו שאתם יודעים, הגבול בין שרלטנות לבין אוונגארד דק מאד: הרי אם אגש עכשיו לפסנתר ואכה בו באגרופי, סביב להניח שאנשים מסויימים לא יבחינו בין אגרופיי הענוגים לבין הקלסטרים של, בואו נאמר, ססיל טיילור... מה ההבדל ביני לבין ססיל טיילור?... שאני, כל מה שאני יכולה לנגן על פסנתר (חוץ מאת המנגינה הזו של השחורים...) זה להכות קלסטרים, ואילו ססיל טיילור, כך אני מניחה, ניגן באך ומוצרט ושופן ודביוסי ואז ניגן רגטיים ודיקסי וסווינג וארט טייטום וארול גרנר ובסוף מתוך בחירה רציונלית בחר להכות בפסנתר ללא רחם... הוא עשה את זה מתוך בחירה רציונלית ולא מתוך בורות... אני מסכימה לחלוטין שמוסיקה תפקידה להגיד לי דברים, לא תמיד כאלה שנעים לי לדעת... אבל מוסיקה תפקידה לעשות עוד דברים - כמו לגעת בסוגים מסויימים של רגשות... בכל מקרה, מוסיקה, ושוב זו דעתי האישית, לפעמים גם בעיקר משרתת אגו מטורף של מוסיקאים שמרוכזים מאד בדבר אחד: אני ואני ואני ואני ואני... ופה מתחילה הבעייה שלי... אגב, מעולם לא אמרתי על אף אחד מהיוצרים הנל שהם בינוניים... אני בהחלט לא מחבבת את ההגדרה שכותב דורש ממני להקשיב... הוא יכול לבקש שאני אקשיב... הוא יכול להשתמש בשביל זה בכל טריק ומוניפולציה.... אבל ברגע שהוא יפצח בנאום שנשמע כמו 'אני ואני ואני ואני ואני....' כנראה שהבחורה הפשוטה והפרימיטיוית תעבור לשלוח SMS עם הסיפרה 5 להראל מויאל |
|
|
שלושוחציבלילה(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
תודה על העזרה. אוף טופיק.
עכשיו אני צריכה ללכת לנסות להצליח להוריד את כל ההמלצות שנתתם לי...
הראש שלי שונה משלכם כי אני באה מרוק. מסחרי למדי. למרות שאני משערת שיש עוד דברים שאני לא מכירה בין רוק מסחרי לאינדסטריאל ומטאל. הסולסיק חייב להצליח מתישהו. במיול אין הרבה חוץ מפופ נכון? לחזור לקנות דיסקים? נראה לי שאני היחידה שאעשה את זה.מעניין אם באוזן ריק לגמרי.יד 2?רדיו אינטרנט ולקנות רמקולים נורמליים למחשב? אפשר לסגל לעצמי צורת חשיבה וחויה מפותחת יותר על מוסיקה? או שהראש שלי תקוע רק על מה שספגתי בנעורי. אני אשאל בפורום ג'אז. |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
ל ד ע ת י (!!!!!1)
עינת,
דבר ראשון נסלק את העניין המיגדרי מהשולחן, המלט ואני לגמרי במקרה שייכים לאותו המין, אני מבטיח לך שאנחנו אנשים שונים שגם לא מסכימים על כל מיני דברים. ומסתבר שאנחנו חושבים די דומה. באמנות (אני אשתמש בהגדרה של חבר), הכוונה (של היוצר) היא שהופכת את היצירה לאמנות. בצד אחד של העולם יושב ילד ומשרבט על דף מעגל פשוט ולא סימטרי. ובצד השני יושב צייר מנוסה מול הקנווס, חושב שעות, מענה את נפשו ולבסוף ניגש ומצייר מעגל לא סימטרי. שתי תוצאות זהות, בשני קצוות של העולם. מה מזה אמנות ומה לא? התשובה פשוטה, לא? אבל איך הצופה/מאזין אמור לדעת? מה, לבדוק את ההיסטוריה של כל יצירת אמנות שהוא פוגש? ללמוד על האמן? לבסס את הביקורת על המידע על זה או על היצירה עצמה? שאלות לא פשוטות. (ושימי לב שלא הכנסתי את המילה רציונליות בשום מקום) והתשובה שלי, שהיא גם טובה (אני מקווה) לשלש וחצי בלילה, היא: אל תלמדי את ההיסטוריה, אל תתעמקי יותר מדי ביוצר ומעט מדי ביצירה. (ברור לי שיש קשר הדוק, אבל כמוזיקאי ופחות כמאזין), במיוחד אם המטרה שלך היא לא ללמוד אלא להנות. הקשיבי ללא דיעה קדומה, ככל שניתן, ותני לעצמך להתרגש גם מטפיחות לא מבוקרות של פעוט על המקלדת, אם זה עושה לך משהו מוזיקלית. לא חייבים לדבר על עפיצות, ועל משקעים.. אפשר פשוט לאהוב את זה או לשנוא את זה. ובעולם של אינטלקט, אני מוצא עצמי לפעמים זע באי נוחות, כשמבלבלים את השימוש שלי במונחים האלה עם בורות.. את מוזמנת לשאול בפורום ג'אז, אבל נראה לי שתיתקלי בדיוק באותם הויכוחים..
דבר טוב שבטוח יצא מזה - המון שמות של מוזיקאים / אלבומים / הופעות, שאת יכולה להתחיל את החיפוש לך מהם. ואם תשמרי על פתיחות, רעננות, ולא תסבלי מדיעה קדומה... אולי גם את... תוכלי לראות... את הדרדסים. עוד רעיון - יש חנויות דיסקים שמתמחות בג'אז, כמו באוזן השלישית בשינקין ת''א, האנשים שם ישמחו להשמיע לך המון חומרים מגוונים, ויעזרו לך למצוא משהו שתאהבי. הכי פשוט זה להקשיב למה שמנגנים באותו הרגע ולהתחיל משם, זה בד'כ משהו חדש שרק יצא. רגשות: אהבה, חמלה, עצב, כעס, קינאה, אומץ, אימה, אכזבה, בדידות, חרטה, ריקנות, שיעמום, מבוכה, תסכול, סקרנות, שמחה, בושה, היבריס |
|
|
| einateinat15 |
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
אלפי התנצלויות...
הפכנו את בקשת הסיוע שלך להזדמנות לויכוח סרק ברומו של עולם - להלן המלצותיי:
1. ביל אוואנס - YOU MUST BELIEVE IN SPRING 2. בילי הולידיי - כל דבר מומלץ... 3. אלה פיצג'רלד - כנ"ל 4. צ'ט בייקר - כנ"ל 5. מילס דייויס - MY FUNNY VALLENTINE 6. מיילס דייויס - 7 STEPS TO HEAVEN 7. קאנון-בול אדרלי - SOMETHING ELESE 8. צ'יק קוריאה - LIGHT AS A FETHER 9. סטן גטס - כל דבר המשותף לכולם: ידידותיים מאד למשתמש... ובאופן כללי, בתור מתחילה, אין שום רע לחפש אוספים של ג'אז ככה תכירי כמה שיותר דברים ותראי מה מוצא חן בעיניים... |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
ולאוהבי הגז הלטיני
אלבום מעולה
פקיטו דריוורה יונייטד ניישן אורקסטרה |
|
|
המלט
|
לפני 17 שנים •
26 בדצמ׳ 2006
Re: המלט היקר. הידעת?... einateinat15 כתב/ה: שטומי פלניגן לקח כל-כך קשה את הסולו פסנתר העלוב שלו בהקלטה המפורסמת שמאז הוא הקפיד במשך 30 שנה לנגן את ג'יאנט סטפס בכל הופעה שלו ולקחת סולו של איזה 20 קורוסים רק כדי להוכיח שהוא דוקא כן יודע לאלתר אילתור מודלי ולא רק ריתם צ'יינג'ס...
. סולו עלוב, כן. הייתי בשתי הופעות שלו. אחת ב blue note ואחת בירושלים. הוא לא נגע במודל-צ'יינגס. ניגן מלודי, יפה, סווינגי, וסיפר סיפורים ארוכים ויפים. Like someone in love.
|
|
|
| שלומציון |
לפני 17 שנים •
27 בדצמ׳ 2006
ג'אז מתחילים לשמוע מההתחלה . היא עברה הרבה התפתחויות עד היום וכדי להנות ממנה באמת
בלי קשר להבנה צריך להתחיל במקורות הבסיסיים שלה . http://www.allaboutjazz.com/timeline.htm |
|
|
|
המלט
|
לפני 17 שנים •
27 בדצמ׳ 2006
המלקה כתב/ה: ג'אז מתחילים לשמוע מההתחלה . היא עברה הרבה התפתחויות עד היום וכדי להנות ממנה באמת
בלי קשר להבנה צריך להתחיל במקורות הבסיסיים שלה . http://www.allaboutjazz.com/timeline.htm  אולי בקורס לתולדות המוסיקה, ששם יש חשיבות לכרונולוגיה, יש ערך
לשמוע "מהתחלה". אבל לכל מטרה אחרת -- אפשר להתחיל ישר מה"אמצע", או אפילו מהסוף, ולהינות באותה מידה, אם לא יותר. |
|
|