שאלה לי אליכם.

mayanoy1​(שולטת) • 6 בנוב׳ 2003

אני אגיב אם כי בקצרה.
הייתי. ניסיתי. אהבתי. ועדיין בצד השולט.

אגב, הדבר היחיד שאהבתי, זו לא השליטה עצמה-שלו, אם כי האקט עצמו.
יותר מהנה - מבחינת הסקס.

סיימתי את טיעוניי לערב סגריר זה.

כבודה מיה.

ההצלפה הראשונה- עם מגבת מגולגלת בשעור התעמלות!

masterhaifa​(שולט) • 6 בנוב׳ 2003

ומאז אותו הרגע ידעתי
אין כמו הפלאסק הזה כשזה פוגע בעור
אין כמו ה"איי"
אין כמו האדום שאומר הייתי כאן ואולי אחזור

מאותו יום ידעתי - כאב זה דבר שכיף להעניק

שנה אחרי...

Faara​(שולטת) • 7 בנוב׳ 2003

באביב 98 גבר הראה לי ל-מה הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא רוצה שאישה תשלוט בו.

שנה אחרי, שמעתי ממלכה אמריקאית שפגשתי בצאט (ושהחזיקה עבד אחד בבית וכמה לסופי שבוע וכמה וירטואלים) שמדי כמה זמן היא הולכת לדום שלה לסוף שבוע. הסבירה זאת בכך שהשליטה היא ענין רציני בשבילה, היא משקיעה הרבה מהאנרגיות הרגשיות, המחשבתיות והפיזיות והיא זקוקה למנוחה מדי פעם. מנוחה לנקות את הראש. ומצאה שכשמישהו שולט בה לפרק זמן מוגדר מראש היא משתחררת וחוזרת לחייה מלאה באנרגיות חדשות.

פעם מישהו הסביר לי שכדי למלא וטריות הכי טוב זה לרוקן עד הסוף ואז למלא מחדש. ההסבר שלה נשמע לי פתאום הגיוני. היא סיפרה כי השליטה שלו לא כללה כאב. כי היא לא בענין הזה. מעבר לכך טענה ששולט שמנסה על עצמו כאב/השפלה וכו' משפר את שליטתו....כמו השתלמויות מקצועיות....

אז ניסיתי על עצמי כאב. שמתי על עצמי אטבים במקומות הנכונים, הצלפתי בשוט היפה והאדום וגם בעוד ציוד ביתי והבנתי שזה לא בשבילי. הכאב משתק אותי. להשפיל את עצמי לא יכולתי.
הפצתי בין מכירי בצאט שאני מחפשת מישהו רק להשפלה ושיהיה אמין ובעל נסיון.
מצאו לי.

מראש התנאי היה שזה רק להשפלה ללא כאב ושאני ממשיכה בפגישות שלי כשולטת. וכך זה התחיל.

היו שלוש פגישות. אימיילים ודיבורים בצאט ובטלפון. זה נמשך כמה חודשים עם הרבה פרידות באמצע כי הוא ידע את מלאכת המקל והגזר הרגשי. ואני כאישה נפלתי ברשת. הרשת היתה טובה לי עד שהוא התחיל להכאיב, רגשית, מחשבתית ופיזית.

הוא היה בעל נסיון רב. ידע מה צריך לעשות/להגיד מתי ואיך. שתי הפגישות הראשונות שכללו רק השפלות היו מגרות בטרוף. הבנתי מה זה לתת את עצמך. את הגוף שלך. פגישות ארוכות, מענגות, מעניינות ולמדתי מהן המון. בפגישה השלישית שהיתה מגרה לא פחות בסופה התחיל להכאיב פיזית.

הכאב הפיזי שהצטרף לכאב הריגשי הקפיא אותי, ניער אותי והבנתי שזה לא בשבילי.
הצטערתי שצריך להפסיק את הקשר וניסיתי להמשיך עד שהבנתי שהוא היה במקום אחר לגמרי, ברמה אחרת של שליטה שלי לא היה מקום בה.

אחרי כן פינטזתי כמה פעמים על למצוא לי כזה מין שולט למלא אנרגיות אבל לצערי כל מי שדיברתי איתו לא התאים למטרה. ויתרתי.

כן, אני מתגרה לא פעם לקרוא את סיפורי הכנועות ברשת כשהן לא כוללים כאב.
(דרך אגב, בפורומים השונים בעברית כמעט ולא נתקלתי בסיפורי כנועות שלא כוללים כאב. לעומת זאת בסיפורים באנגלית יש מלא....זה אומר משהו על השולטים כאן?}

בדיעבד, מעבר לגירוי המיני המטורף שזכיתי לו בפגישות למדתי הרבה ממה שהיה ונתן לי הרבה לפגישות שלי כשולטת.

ממליצה לכולם.

זרה מוכרת • 8 בנוב׳ 2003

Faara

אהבתי את מה שכתבת. מעיד על המון המון עומק. (מכל הלב)

אבל תגובתי היא דווקא לגבי הסיומת שלך... ואולי זה אפילו שווה לפתוח שירשור חדש בעניין

בארץ באמת יש יותר סיפורי כנועות שמדברים על כאב מאשר על השפלה
ואילו מרבית סיפורי הדומים כוללים גם השפלה וגם כאב

אולי כי אצל הנשים בארץ ההתמודדות עם השדים לא תמיד מתפרשת כהשפלה
או אולי מסיבות אחרות..
אבל בהחלט שווה לבדוק למה


ושוב תודה על תשובה נפלאה


זרונת

השולט אור​(שולט) • 8 בנוב׳ 2003

בהחלט התנסתי בשליטה מנטלית, במעט כאב.

תקופה ארוכה הסווצ'תי להנאתי.

והיום אני דומית.

FAARA

DOM Perignon​(שולט) • 9 בנוב׳ 2003

הלוואי שכל מי שעוסק בשליטה ילך בדרך שהלכת.
אין לי ספק שאת שולטת הרבה יותר טוב בעקבות ההתנסות הזו. אין לי ספק שגם את וגם מי שנמצא בשליטתך, מפיק הרבה יותר מהקשר הזה.
אני כל כך מבין את מה שאת אומרת כשאת מדברת על הצורך בלמלא את הבטריות מפעם לפעם.

DOM Perignon.

"...אתה בטוח שאתה לא סוויצ'??..."

teacher​(שולט) • 13 בנוב׳ 2003

אני יודע שזה שרשור ישן, יכול להיות שלא יקראו את זה...
ואני כמעט ולא כותב בפורומים, אבל נושא כזה, וההשלכות שלו על כל אחד מאיתנו הושיבו אותי על הכיסא מול המחשב לכתוב כעת .

מי מאיתנו לא מכיר את הקלישאות על "לא תדע כמה אתה אוהב אותה עד שתהיה חסרה לך" "אנשים תמיד רוצים את מה שאי אפשר..."
יש משהו בלדעת את הצד האחר שמחזק אותי בדרך שאני בחרתי. יש כירסום מתמשך בעצמת הרגש וההתרגשות כשמכירים רק צד אחד בצורה חדה.
זה מקטין מהערך של זה. תשאל כל שוויצרי כמה הוא מעריך שלום, לעומת מישהו מבוסניה, או כשילד מזלזל באוכל מיד מזכירים לו את אלה מסומליה
שהיו יכולים לעשות מסיבה עם מה שנשאר לו בצלחת...

הפילוסוף הגל זיהה את זה וקרא לזה בשם - דיאלקטיקה, חוסר היכולת לדעת את האור מבלי להתנסות בחושך, הערכה מלאה לשלום מבלי לדעת מלחמה מהי.
לא תמיד חשבתי כך. ההתנסויות שלי כדום הובילו אותי בדרך חד סטרית של התמקצעות, השתכללות וסיפוק .

בהדרגה התחלתי להרגיש שחסר לי חלק בתצריף.
הרגשתי שחסרים לי כלים להעריך את תגובות הסאבית ללחויות החזקות שאני מאפשר לה. כמובן שאני לא מדבר על לנסות על עצמי שוט חדש, מצבט או שעווה.
זה עניין של כל דום, עד כמה הוא רוצה לשלוט בטכניקה ולהכיר את המשמעות הפיזית של כל מניפולציה כזו.
אבל מהס שסיקרן אותי,ועליו לא קיבלתי תשובה הוא, איך זה לאבד את השליטה, איך זה מרגיש כשמישהו אחר קובע את עצמת המכה,
ותוצאות ההחלטה משפיעות מייד על כל עולם החושים וההרגשות שלי. איך זה להיות בצד המציית, בצד שנלחץ לפינה בפחד...

ומייד קפצה לי המחשבה התוצאתית הראשונה: "...אתה בטוח שאתה לא סוויצ'??...",
"... אולי בסוף היום , כשכל הכסיות מורדות אתה בעצם סאב קטן, עבד כי ימלוך...",

למרות זאת, התגברתי על השאלות הללו, מבלי לענות עליהן והחלטתי בלבי לעשות מעשה, לחפש ולמצוא מלכה , לסשן איתי כעבד.
איך לעשות את זה? להגיד לה שאני בעצם דום? לבוא כסאב? להציב גבולות? לא? מה יהיה אח"כ? האם היא תתיחס אלי כסאב תמיד?
והשאלה הכי מפחידה: מה יהיה אם אני אוהב את זה?

שאלה כזו היתה מיידית גורמת לי לגנוז את כל הרעיון מהתחלה, אבל אז בעצם השאלה הייתה נשארת תלויה באויר, יחד עם הפחד.
ואני שתמיד הערכתי את אומץ לבן של השפחות שלי למסור את עצמן לי עד לנים האחרון, משתפן?

לא! החלטתי שאני הולך על זה, יהיה מה שיהיה.
החיפוש לא היה קל, מצאתי חסרונות בכולן, גיששתי עם דומיות , דומיות בתשלום, בכולן היה דבר אחד או יותר שהרגישו לא נכון בשבילי.
אז קלטתי שזה עוד מנגנון הגנה שצריך לנטרל. עוד באותו היום התקשרתי לשתי מלכות מקצועיות . הראשונה שתוכל לקבל אותי במהלך היום שלמחרת,
אליה אני הולך, נקודה.

לאחר הסשן שהיה מאוד עצמתי, שוחחנו, סיפרתי לה מה אני עושה, החלפנו סיפורים, ואני ישבתי והקשבתי בשקיקה, נסיונה הרב עם עבדים ושפחות,
הרפרטואר העשיר שלה, חכמת החיים, האביזרים, ההפתעות, ההתחלה, היא מיעטה לדבר בתחילה ורק ענתה בפשטות לשאלותי ולאט לאט סיפרה יותר ובהרחבה.
אחת השיחות היותר מעניינות שהיו לי בחיים. קיבלתי שתי ציפרים במכה.

שלשה ימים לקח לי לעכל את החוויה, להבין את התחושות שלי, לקבל תשובות אמתיות לשאלות שעלו בי קודם, ולהפנים את כל הידע החדש הזה.

אני פחות לוקח כמובן מאליו את הכניעה כלפי, אני יודע כעת בבירור מאיפה אני בא ולהיכן אני הולך. התחדדתי. החכמתי, והגעתי למקום בו אני לא מקובע ולא "אורתודוכסי"
בגישה שלי. אני יודע טוב יותר איך להביא סאבית למקום בו אני רוצה אותה, גם כאלה שהיו מוגדרות על ידי בעבר כ"קשות", "בעייתיות", כאלה שלא מתמסרות בקלות אם בכלל.
אני נהנה מהאתגר ומהתוצאות בסוף. גיליתי שככל שקשה יותר לחנך ולאלף סאבית, כך היא מחזירה אח"כ ופי עשרות מונים.
אבל אני מתפזר... אז חזרה לעניין:

יהיו כאלה שיחשבו שזה אולי לא נכון מצידי לחשוף את הסיפור הזה כאן, אבל המטרה שלו היא פשוטה, אני תהיתי על הצד האחר, חששתי, ניסיתי, ויצאתי חזק יותר, וברור יותר.
קיבלתי פוליש ווקס לעצמי. אין לי שום רצון לחזור על החוויה, אבל במבט לאחור לא הייתי מוותר עליה.
תמיד חשוב להשאר פתוח ללמידה, ובשביל זה צריך לפעמים להתעלם מהאגו (או לפחות לשים אותו בצד, זמנית).

יום רגוע
teacher

מרתק

DanaDomme​(שולטת) • 13 בנוב׳ 2003

theteacher אף פעם לא מאוחר מידי לכתוב תגובה ועם תגובה כמו שלך היה שווה לחכות.
כתוב יפה, ברור ונכון.

דוכיפת​(נשלט) • 13 בנוב׳ 2003

המורה,מכל מה שכתבת לא הבנתי שכל מה שרכשת בא מההתנסות שלך כעבד.נשמע שהשכלת ממה שאותה מקצועית סיפרה לך.ניסיתי להבין ממה שכתבת מה ההתנסות עצמה נתנה לך ואת זה לא הסברת.
אני לא התנסיתי מעולם בשליטה על נשים ומאד ברור לי מימים ימימה(ומדובר בהרבה מאד ימים)
שנועדתי לשרתה,על הגחון כמובן.
אתה מוכן להרחיב-מה חשת בסישן עם המלכה?