ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין אהבה בבדס"מ.

G-O-L-D​(שולט)
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006

אין אהבה בבדס"מ.

G-O-L-D​(שולט) • 28 בדצמ׳ 2006
"אתה בא למסיבה של הסוטים?" אומר לי אחד מחבריי ואני מגחך.
"למה שאני אלך לשם?"
"לא יודע", הוא מחייך, "אתה בקומבינה..."
"בקומבינה?" אני צוחק.
"כן נו..." הוא צוחק איתי, "אתה יודע..."
"יודע מה? שאני בעניין של קיצוניות?"
"כן".
"ומה, בגלל שיש בי משהו שאוהב מין חריג אני גם מפתח צורך להתחכך עם שכמותי?"
"מן הטבע".
"טבע של מי?"
"של בני אדם".
"מי אמר לך שאני בן אדם?"
"צודק", הוא צוחק, "תמיד היית בהמה".


*

הכלוב הזה, יסלח לי אוכל החומוס השומר במרומים, פשט את הרגל.
נתחיל בזה שעל אף ששמי הוא כשמו של אותו מנוי... ולמעשה -אני- הוא זה שהמציא את אותו המנוי... אני מוצא את עצמי מזה זמן מה מוכסף! ואם ברצוני שלא להיות כזה, עלי ישמור האל, לשלם.
ככה זה, גם בקוקה קולה שכחו מזמן מי המציא את הנוסחה...
מעובדה מצערת זו של חוסרת הערכת דור המייסדים, נעבור לזה שאני בזוגיות אחושלוקי זוגיות, ונסיים בזה שהבדס"מ היחיד שאני מצליח לקיים, הוא בדס"מ שאני פיתחתי. זהו בדס"מ חדש... משהו שאתם עוד לא מכירים, משהו שהקיצוניות שלו כל כך מחרידה, שאפילו בייבי מטפסת התקרות או ניו בוי AKA מאסטר יקיר היו מבקשים בדי. זה נקרא: הצקות.
כלומר כל מה שאני נהנה ממנו בתקופה האחרונה זה להציק לאותה בת זוג שעמה אני חי. לא הצקות רציניות, אלא כאלה בקטנה... לא בלהכעיס, סתם כזה בלייאש עד שהיא כבר צוחקת כמו לשים לה את היד מול הפרצוף ולהגיד לה: "האוויר של כולם", או כשהיא לא מוכנה לענות לי מרוב שהיא עצבנית עלי להגיד לה: את חיה? את פה? את נושמת? אולי את מתה? ואז להתקשר למשטרה ולא לוותר לעקשנית הזו שלוקח לה חצי שעה להישבר ולענות: לא, אני לא מתה.
זה הפך להיות כל כך מרגש עבורי, שאני מתכנן שיגועים כל היום. אני פשוט חושב על זה, על מה שאני אעשה לה היום. אני כבר על הקצה בדרך להפוך את חיינו לג'אק-אס אחד גדול עם עכברים שיקפצו לה מהמיטה או אחרי שהיא נרדמת לתלות פוסטר של ההיא ממגרש השדים על מראת חדר האמבטיה ולחכות לצרחה של הבוקר. את האמת, זה התחיל בקטן ולאט לאט התגבר. באורי גלר מחפש את עצמו, בתוכנית הראשונה של הנשורת הטלוויזיונית הזו, היא שמה כפית על הטלוויזיה אבל שכחה לבדוק אם אורי כופף אותה אז כשהיא הלכה לישון אני כופפתי את הכפית וחיכית לתגובה שלה... שתחשוב... אבל היא ישר עלתה עלי. היא כאילו במוד מלחמה בסביבתי, מחכה לפיקה או הקפצון שיתפוצצו לה כשהיא תפתח את הדלת של המקרר. זה הבדס"מ שלי. תמיד אמרו לי שאני סאדיסט. ונכון, אני כזה. אני נהנה לראות אותה מקפצת. והיא, ארנבת קטנה, מקפצת בצ'יק. יש את אלה הכבדות, היעני קוליות שאתה צריך לשבור להן את הסלון בכדי שהן יוציאו מילה. אני לא מסתדר עם בחורות כאלה. נקבות ת"א כאלה, סטייל ראינו הכול שמענו הכול. ראיתן? שמעתן? תשארו לבד.
אני אוהב את הארנבת הקטנה הזו שלי שמתחבאת מאחורי שמיכות ומבקשת די.


*

הגעתי למסקנה הבאה:
אין בדס"מ בזוגיות.
איך אפשר להרביץ למי שאתה אוהב?
אני רוצה לחלוק על איזה סלוגן שמתגלגל פה מימי "חצי אדון" ושלמעשה אני חושב, אם איני טועה, שהומצא על ידו:
"בדס"מ עושים מאהבה או לא עושים בכלל".
סליחה, אבל אני, מעולם לא עשיתי בדס"מ -מ-אהבה. אני אומנם עשיתי בדס"מ -ב-אהבה, אבל באהבה אליו, לבדס"מ, ולא לנקבה שהיתה מולי. וכן, אמאק, נקבה. אני עשיתי בדס"מ מייצר בלתי מרוסן לנגוס שיניים בבשר. סאדיזם טהור ונקי וזהו. כל השאר, משפטים שהמציאו מניאקים בכדי לבלבל את המוח.
איך אתה עושה משהו מאהבה אם לפני עשר דקות הכרת את הבת זונה שנכנסה לכאן כי החבר/הבעל לא מספיק מתקתק אותה כמו שצריך אז היא מחפשת את הריגוש? אתה לא, כי אין שם אהבה. יש ריגוש, הדלקות, טרפה, אבל אהבה. מה לאהבה ולזה? וכן, אני מדבר פה על עצמי ועל עצמי בלבד.
אני, באהבה, לא יכול להרביץ למישהי שרק המבט שלה עושה לי לרצות לחבק. ולא, שלא יהיו טעויות, הכרנו כאן והיא אחת הסאביות הכי קיצוניות והקוצניות שהכרתי. סליחה, סאבית לשעבר. היום היא מלכה. אחושלוקי מלכה. תשאלו את אוכל החומוס המשקיף מהמרומים.
כן, ככה זה. אחרי הכול, כל הסאביות, אבל כולן, מחפשות את אותו האדון שבסופו של דבר ישיל את מכנסי העור, יניח את השוט, ילבש טרנינג וישב לראות איתן סופרנוס עם כוס שוקו. כי ככה זה, בסופו של דבר הכול משחק אחד גדול ולא משנה כמה קיצוני אתה חושב שאתה, יבוא יום וגם אתה, תתעייף. למעשה, עכשיו כשאני חושב על זה, אני מניח שאני צריך לנסח את זה אחרת. יבוא יום ואתה תבין דבר אחד:
"אתה לא שולט בכלום. לרגע אחד -עבדו- עליך וגרמו לך לחשוב שאתה כן וזה בסדר, אתה עוד לא יודע מה טוב לך... היא תחליט בשבילך הכי טוב. עכשיו בוא מותק, בוא, שב, תרגע. אתה חמוד אתה..."


*

היום, בכניסה לבית הורי, פגשתי את אחד השכנים שלהם. אני לא ממש מכיר אותו, אבל ראיתי אותו כמה פעמים ומתוך נימוס אני תמיד מברך אותו לשלום. הוא בחור צעיר, בן שלושים. אבא לשניים, אישה דהויה, ילדים עקומים ופרועים, שכיר, ממוצע, אפרורי, מה שנקרא, חולה סופני.
"מה נשמע", אמרתי לו.
"תודה", הוא חייך בעייפות, "הנה, עברנו עוד יום".
אני לא השבתי לו. הנחתי לו לחלוף על פני בהנהון לשלום ולא יכולתי שלא לבהות בו כשהוא נעלם אל פנים המעלית. זה הדהים אותי, המשפט הזה שהוא אמר. כאילו הוא מחכה שמשהו טוב יקרה. הוא שרד עוד יום. צלח עוד 15 שעות מחוץ לבית. זחל עוד יממה ולשם מה. לא הצלחתי להבין את זה, באמת שלא. אחרי הכול, לחשוב שיהיה יותר קל יום אחד, זו חשיבה לא הגיונית. הרי מהיום שאנחנו נולדנו, זה רק יותר ויותר קשה.
להעביר עוד יום זה פשוט סוג של משאלת מוות. כאילו האיש רוצה לסיים עם זה ודי.
אם הייתי חיי ככה, הייתי כבר מזמן מתאבד ולא סתם התאבדות, אלא אחת כזו עם בוז אמיתי כלפי החיים. ומצד שני, אם הייתי חי כך, לא היה בי את הכוח להתאבד "בבוז כלפי החיים" אלא מקסימום לשתות כדורי שינה ולמעשה, במחשבה קצת יותר מעמיקה אני חושב שאם הייתי חי כך, כנראה שלא היה בי את הכוח להתאבד. החיים היו כבר מאבדים אותי.
Lilu-FemdoM{Pon}
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006
Lilu-FemdoM{Pon} • 28 בדצמ׳ 2006
כל מילה בהרי האטלס icon_smile.gif

}{


לא להיכנע לאפרוריות ושגרת החיים !
נוריתE
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006
נוריתE • 28 בדצמ׳ 2006
התחלתי לאהוב אותך. icon_twisted.gif
ענתית
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006
ענתית • 28 בדצמ׳ 2006
ציטוט: "ולא, שלא יהיו טעויות, הכרנו כאן והיא אחת הסאביות הכי קיצוניות והקוצניות שהכרתי. סליחה, סאבית לשעבר. היום היא מלכה. אחושלוקי מלכה. תשאלו את אוכל החומוס המשקיף מהמרומים.
כן, ככה זה. אחרי הכול, כל הסאביות, אבל כולן, מחפשות את אותו האדון שבסופו של דבר ישיל את מכנסי העור, יניח את השוט, ילבש טרנינג וישב לראות איתן סופרנוס עם כוס שוקו. כי ככה זה, בסופו של דבר הכול משחק אחד גדול ולא משנה כמה קיצוני אתה חושב שאתה, יבוא יום וגם אתה, תתעייף. למעשה, עכשיו כשאני חושב על זה, אני מניח שאני צריך לנסח את זה אחרת. יבוא יום ואתה תבין דבר אחד:
"אתה לא שולט בכלום. לרגע אחד -עבדו- עליך וגרמו לך לחשוב שאתה כן וזה בסדר, אתה עוד לא יודע מה טוב לך... היא תחליט בשבילך הכי טוב. עכשיו בוא מותק, בוא, שב, תרגע. אתה חמוד אתה..."



בוקר טוב אליהו icon_smile.gif
הכי טוב שיש
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006
הכי טוב שיש • 28 בדצמ׳ 2006
אתה אומר:
הגעתי למסקנה הבאה:
אין בדס"מ בזוגיות.
איך אפשר להרביץ למי שאתה אוהב?

ואני שואל:
איך אפשר להציק למי שאתה אוהב?
דובדבן
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006

פשוט

דובדבן • 28 בדצמ׳ 2006
אתה שואל: "איך אפשר להציק למי שאתה אוהב?"

לדגדג לו את כפות הרגליים כדי להעיר אותו. יו איך אני שונאת את זה.
marlena​(נשלטת){נבט}
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006

אולי אין הרבה אהבה בבדסמ

marlena​(נשלטת){נבט} • 28 בדצמ׳ 2006
אבל יכול להיות בדסמ באהבה. אפשר להכיר אדם מבלי לדעת שקיים כזה דבר, ולגלות שאחד הדברים שנחמד לעשות איתו לפעמים הוא זה. ולמחרת לשבת ביחד בטרנינג, לראות סופרנוס ולהתכרבל. לא חייבים לעשות בדסמ מאהבה - אבל זה הרבה יותר נעים.
איימי_​(נשלטת)
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006

Re: אולי אין הרבה אהבה בבדסמ

איימי_​(נשלטת) • 28 בדצמ׳ 2006
marlena כתב/ה:
אבל יכול להיות בדסמ באהבה. אפשר להכיר אדם מבלי לדעת שקיים כזה דבר, ולגלות שאחד הדברים שנחמד לעשות איתו לפעמים הוא זה. ולמחרת לשבת ביחד בטרנינג, לראות סופרנוס ולהתכרבל. לא חייבים לעשות בדסמ מאהבה - אבל זה הרבה יותר נעים.


לגמרי. או הכי שווה- לעשות סשן, ואחר כך סקס פראי, ואז לראות... "סקס והעיר הגדולה", לשתות שוקו/ יין ולהתכרבל... הקטע של להתכרבל הוא הכי שווה icon_smile.gif
דניאל_דר​(נשלטת)
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006
דניאל_דר​(נשלטת) • 28 בדצמ׳ 2006
הכי טוב שיש כתב/ה:
אתה אומר:
הגעתי למסקנה הבאה:
אין בדס"מ בזוגיות.
איך אפשר להרביץ למי שאתה אוהב?

ואני שואל:
איך אפשר להציק למי שאתה אוהב?


אני גם שואלת את עצמי את אותה שאלה. שוב. ושוב. ושוב.
אין עינוי גדול יותר ממישהו שעומד מעליך חצי שעה ואומר "את חיה? את פה? את נושמת? אולי את מתה?" ואז מתקשר למשטרה ולא מוותר עד שאני נשברת.
הבעיה עם הבדס"מ הזה, שכאן אין מילת ביטחון.
דום כתום
לפני 17 שנים • 28 בדצמ׳ 2006

'

דום כתום • 28 בדצמ׳ 2006
בואו ניכנס קצת לפרופורציות-bdsm הוא קטיגוריה תחת הערך-sex....אהבה היא רגש אנושי אוניברסלי שאין עליו עוררין.
אם אני חייב לבחור בין אהבה לbdsm ברור לי שאני נישאר עם אהבה.