למה להמשיך ולפגוע בקורבן?

למה להמשיך ולפגוע בקורבן?

עינבר • 31 בדצמ׳ 2006

נניח אפילו שמי שיש לה שכל ישר ובריאות נפשית לא הייתה נפגעת.
מה זה משנה עכשיו ?

אני מבחינה שזה מעורר לפעמים רגשות קשים, לקרוא אותן.
כולל כעס על האישה שנפגעה מכל מיני סיבות (הגיוניות או לא).
ולכל אחת ואחד יש זכות לכתוב כל מה שעולה על דעתן/ם.
אבל התגובות כאן לנשים שנפגעו הו פשות פוגעיות עד רוע לב.

יש נשים שנפגעו וזה כאב שלא אפשרי לתאר.
זה לבכות שעות במשך היום והתעורר בוכה מסיוטים בלילה.
להתאוש זה לבנות מחדש את כל תפיסת עולמך שהתעערערה
זה לאבד את האמון בעצמך, בגברים ולנסות לבנות אותו.

וצריך מקום לעשות זת זה. אני עשיתי את זה כאן
כי לא הרגשתי נח לדבר על BDSM במקמות אחרים.

עכשיו את קורבן ולא משנה כמה אחריות תקחי, את פגועה.
זה לא סקסי, זה לא משדר עוצמה, אבל זה בהחלט בונה אותה.
זה לא משדר אינטלגנציה, אבל זה בהחלט מפתח אותה.
זה לא משדר בריאות נפשית, כי זה המקום שלי להתפרק.
ולא שדרתי אחריות, כי הייתי צריכה להתמודד עם חוסר האונים.
(מה שנתיי לו בטעות, אני יכולתי ללמוד איך לא לתת,
אבל על מה שנלקח ממני בלי שבחרתי בכך, לא יכולתי לשלוט.
וזה היה תהליך ארון וכואב שעברתי בבלוג ובפורמים.
לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם.

ואני קוראת היום את חוסר הסבלנות כלפי נשים שנפגעו וזה צורם.
ולפעמים זה אפילו מחשבה שאם תסבירי שזה בגללה, אז זה יתקן משהו.

1. אין לכן ולכם מושג מה מידת האשמה של הקורבן.
אנחנו לא מציגות כאן עדיות, אלא בדלי תחושות, כאב, בלבול.

2. אין לכם מושג מי הקורבן, כי אתן קוראות אותה אחרי ההתעללות.
אתם פגשים אותה בתקופה של חולשה, פגיעות וחוסר בטחון עצמי.
וכל אלה הם גם ההרעה במצב הנפשי כתוצאה מהפגיעה עצמה.

3. מישהי הייתה מעיזה לכתוב לאישה שעברה אונס שהיא יבבנית ?
והתעללות זה אונס, זה אונס מתמשך וחוזר.


בקיצור, אני כותבת וכותבת וחשה חסרת מילים.
זה אף פעם לא צורך של הקורבן שיגידו לה שהיא אשמה בזה
וזה בטח לא צורך שלה שיגידו לה ללכת ליבב במקום אחר.

אז אם אתם לא רוצות להוסיף על הכאב של מי שכבר כואב לו,
תתאפקו. אף אחד לא מאלץ כאן מישהו לקרוא, תנו להן מקום.

אם יש תהליך נפשי ומסקנות אישיות,
הן לא יגיעו בגלל ההודעה של זר בפורום.

Uranus • 31 בדצמ׳ 2006

איפה בשם "הבנים על הבנות" רשום שזה פורום להשתפך ולהתבכיין ?

ולא שיש רע בלהשתפך ולהתבכיין וגם אין רע לעשות את זה כמשהו לביטוי עצמי שפשוט חייב לפרוץ החוצה.

אבל כשזה נעשה ע"י אותן נשים - שוב ושוב ושוב ושוב ושוב יש לי נטיה כבר לייחס לכותבת שהיא בוחרת לחיות את תחושת הקורבן במקום להאבק, להתמודד ולהחזיר לעצמה את החופש פשוט לחיות ולהיות מי שהיא.

אני לא מאמין לאף אחת שכותבת כאן את מה שעברה מתוך צורך להציל נפשות אחרות, אני פשוט לא קונה את זה כי אנשים מה לעשות, מונעים ע"י צרכים הרבה יותר אגואיסטיים מזה, קל וחומר כשמדובר בלהתקרבן.

מי שבאופן מגמתי כותבת כול כך הרבה אולי צריכה לבחור ללכת לקואוצ'ינג אישי או איזו סדנא, או איזה מתקשר - מישהו שיהיה מחויב להקשיב למי שהיא באמת ולשקף לה איך היא חיה.

הבעיה היא שלרובנו (וגם אני נכלל ברוב הזה) קשה לעמוד מול מישהו שבאמת מחויב לומר לנו את האמת על עצמנו כי פתאום אנו עלולים לקלוט את הטמטום שלנו - איך אנחנו חיים או יותר נכון באיזה גהינום אנחנו בוחרים לייסר את עצמנו.

ליאב • 31 בדצמ׳ 2006

יש בזה משהו.אני חדש מאוד פה אבל יש לי קליטה טובה וכישרון ליקלוט פסיכולוגיה של אנשים.תיראה יש כאן הרבה נשים שלא באמת מיתכוונות למה שהן אומרות אף על פי שהן כותבות על עצמן לעיתים דברים קצת מזעזעים אפילו אותי. שאני שרוט לגמרי.לנשים המבוגרות אני מאמין במאה אחוז .העיניין הוא שפניתי לעשרות ,נכון שאף אחת לא חייבת כלום ,אז שתיתן תשובה שלילית .ברגע שהיא לא עונה ביכלל זה אומר שהיא פשוט לא באמת עושה דבר וחצי דבר מימה שהיא כותבת על עצמה.אני חשפתי את עצמי בצורה מרחיקת לכת כי אני אדם רציני בכל מעשיי.הבנות קולטות שאני באמת רציני ואז הן מפחדות כי הן סתם משועממות שבאות להעביר את הזמן.זה מגוכך שיש כאלה שהן כותבות אני רוצה רק סקס ,אז אני פונה אליה בואי ונעשה רק פאקינג סקס והיא מישתפנת.פאק..אני לא מאמין לאף מילה שלך עינבל..

עינבר • 31 בדצמ׳ 2006

זה אחד הדברים הכי עצובים שאפשר להאמין בו, שאנשים כולם אגואיסטיים.

אבל אני אציג את זה ככה, כאישה אופטימית וחיובית.

אחד הקשיים בהתמודד עם מה שעברתי הוא לעכל את כמות הרוע שספגתי.
זוהי כמות של רוע ואכזריות שקשה לי לקלוט שבכלל קיימת בעולם.
כאשר אישה פונה אליי וכותבת שקראה אותי והדברים שלי נגעו לליבה,
כאשר הכאב שהיה מנת חלקי פעם, הופך להיות מנוף להצלת אחרות.

אני משנה את האיזון בין רע וטוב , בעולם בו אני חייה.
המעשה האלטאוסטי שאני בוחרת לעשות, במחיר אובדן חברים כאן.
הוא מעשה שהופך את העולם שאני חווה שלעולם יותר טוב מזה שחוייתי איתו.

מצד שני, אני רואה הרבה יותר חשיבות במעשים של אדם מאשר ממניעיו.
אם אדם עושה טוב - טוב, ואם עשה עושה רע - רע ואין רלוננטיות לכליות וללב.

ליאב • 31 בדצמ׳ 2006

אני לא מבין אותך .יש נשים וגברים שנהנים מיזה מהטקס ומהכאב ומההשפלה.יש אנשים שרוצים להיות חפץ שמספק יצרים של מישהו אחר.ואם את לא אוהבת את זה אז למה את פה? ליד הכלוב רשום אתר bdsm אם לא נאה לך לכי לאתר כמו קופידון תימצאי לך קטולי שמרן ואז כל היום תיתנשקו ותלטפו אחד את השני.חבל שכל כך הרבה בנות באות לפה סתם .המקום הזה אמור לעזור לנו לימצוא את מה שאנו מחפשים ולא לישמוע בכיינות ממישהי.אנחנו אוהבים להיות מרותקים ואני לפחות אוהב את זה על השטיח כי הוא קשה וכך הכאב גדול יותר מאשר על המיטה שהיא רכה.

עינבר • 31 בדצמ׳ 2006

איפה כתוב שזה לא ?

חלק מהדיון על ה BDSM קשור לדיון על הפגיעה הנפשית שעלולה להגרם מעיסוק לא בטוח בו.
חלק מהדיון ב BDSM הוא שאם לא תתדע/י לשים גבולות לכניעות שלך, עלול לקרות משהו רע.

[quote="Uranus"ולא שיש רע בלהשתפך ולהתבכיין וגם אין רע לעשות את זה כמשהו לביטוי עצמי שפשוט חייב לפרוץ החוצה.

אבל כשזה נעשה ע"י אותן נשים - שוב ושוב ושוב ושוב ושוב יש לי נטיה כבר לייחס לכותבת שהיא בוחרת לחיות את תחושת הקורבן במקום להאבק, להתמודד ולהחזיר לעצמה את החופש פשוט לחיות ולהיות מי שהיא.

אני לא מאמין לאף אחת שכותבת כאן את מה שעברה מתוך צורך להציל נפשות אחרות, אני פשוט לא קונה את זה כי אנשים מה לעשות, מונעים ע"י צרכים הרבה יותר אגואיסטיים מזה, קל וחומר כשמדובר בלהתקרבן.

מי שבאופן מגמתי כותבת כול כך הרבה אולי צריכה לבחור ללכת לקואוצ'ינג אישי או איזו סדנא, או איזה מתקשר - מישהו שיהיה מחויב להקשיב למי שהיא באמת ולשקף לה איך היא חיה.

הבעיה היא שלרובנו (וגם אני נכלל ברוב הזה) קשה לעמוד מול מישהו שבאמת מחויב לומר לנו את האמת על עצמנו כי פתאום אנו עלולים לקלוט את הטמטום שלנו - איך אנחנו חיים או יותר נכון באיזה גהינום אנחנו בוחרים לייסר את עצמנו.[/quote]

מה שאני מנסה לכתוב זה שאפילו אם אתה חושב שאתה רואה אמת שהיא לא רואה על עצמה
ואפילו אם אתה חושד זב שהיא לא עושה טוב לעצמה בכך שהיא מייבבת במקום להפיק לקחים
ואפילו אם אתה חושד בה שהיא לא כנה וטהורה.

היא אישה שעברה גיהנום, גיהנום שקשה לדמיין.

ואלי כדאי לחשוב, האם אני מעוניין להוסיף לכאב שלה.

יש כאן ובמקומות אחרים אנשים שהוכשרו לנשים שסבלו מהתעללות לצאת מזה.
אולי כדאי לנו להשאיר את זה למי שיכול לטפל .

אני מבקשת מהכותבים כאן להיות יותר רגישים לקורבנות של התעללות.
זה הכל.

תגובה לליאב

עינבר • 31 בדצמ׳ 2006

אני לא מוצאת הרבה קשר בין התגובות שלך לפוסט שלי, אבל אנסה להגיב לך.

יש הבדל בין חיבור בין אדם עם תשוקה לכאוב, להכנע , להקשר וכדומה
לאדם עם תשוקה להכאיב , שלוט, לקשור , להשפיל ועוד והם עושים BDSM?

לבין קשרים, שבמסווה של BDSM, אדם אחד מנצל, פוגע ומתעלל בשני,
מצב שלא נוצר בו חיבור של צרכים, אלה התעלל מספק את צרכיו על חשבון הקורבן.

יש כמה כותבות בפורום שחוו את ההבדל הזה על בשרם והן כותבות עליו.
אני כותבת על היחס בפורום לכתיבה הזאת, על הביקורת הלא עדינה כליפהן.

אורנוס הגיב לנושא עליו כתבתי ועל כן ניסיתי להתייחס ברצינות לדבריו.

אם אתה רוצה לכתוב על כל נושא אחר, תגדיר ותדבר.
האהבה הגדולה שלי לBDSM וההנאה שלי מהעיסוק בו אינם קשורים לנושא.
מלבד העובדה שהם הסיבה שהגעתי לכתיבה בפורום הזה מתלחילה.

ליאב • 31 בדצמ׳ 2006

לא ניראה לי שאת עוסקת בזה כי את רק מיתלוננת.לנו הגברים יותר קשה כי יש לנו אגו חולני.לקח לי שנתיים עד שהגעתי למצב שאני שלם עם עצמי והיום אני גאה שאני רוצה שמישהי תעשה בי כרצונה.תידפוק אותי חזק שאני כנוע וקשור ונתון להחלטות שלה.אני אפילו ההיתי רוצה עוד אחת שתבוא אלי מיקדימה שאני על ארבע חלש ,ותכריח אות לתת לה ליקוק בכול מקום על גופה המדהים.אני לא מסכים איתך בכך שהכאב הוא דבר שאנו לא נהנים ממנו.אני יודע על סמך נסיון אישי כאשר אני נימצא בתנחוה של לחץ אדיר על הכפות רגלים והראש על השטיח (עדיף על השטיח כי כך הכאב גדול יותר) בהתחלה זה כואב לאחר מיכן מתחילים להרגיש טריפ בנזונה פאק איזה תחושה כיפית.אני היום רוצה שמישהי תיטחן אותי ואני גאה שאני יכול גם להיות חלש ושיויוני.גם לנשים מותר לזיין ולא רק לגברים.תיראי את המצב היום כמה אנשים מיתגרשים וניפרדים.אני חושב שזה ביגלל שאין יחסי מין משביעים.בחברה הכוללת שוכבים האחד על השני כמו מפגרים.מעניין שאף פעם לא נהנתי,תמיד אחרי זיון הירגשתי שמשהו חסר.ביגלל שלאנשים חסר הם לא נהנים .ומיצד שני אני רוצה לשים מטאל בווליום גבוה ליקשור מישהי חזק ושהראש שלה על השטיח והתחת למעלה ולהיכנס בה הכי חזק שאני יכול ורק אנאלי שיכאב לה כי מרוב משיכה תשוקה ואהבה אני רוצה שהיא תיסבול אני רוצה להפעיל עליה לחץ אדיר ולהכניע אותה.

''..כי זה המקום שלי להתפרק..''

teacher​(שולט) • 31 בדצמ׳ 2006

השורה הזאת, הקטנה, צרמה לי כשקראתי את מה שכתבת.
את מתייחסת למקום הזה, כסוג של פח אשפה רגשי, שולחן עבודה שאפשר לשרוט, ללכלך,
כי לשם כך הוא נועד.

ומבלי לחטוא ב-PC אני אומר לך שזה דבר אגואיסטי ולא אחראי לעשות, או אפילו להמליץ לאחרים.
זו לא קבוצת התמיכה הפרטית שלך או של מישהו אחר לצורך העניין. ואין כאן אחריות הדדית כמו זו הקיימת בקבוצות כאלה. האנשים כאן לא באים כולם בגלל בעיה משותפת, גורל אחד או קושי שמנסים להתמודד מולו יחד, כמו בקבוצת תמיכה. המכנה המשותף המינימלי שלנו הוא-BDSM, וביננו, גם לא זה, כי יש כאן גם פטישיסטים, ומחפשי סקס, מחפשי חברה, עניין ומציצנים והכל לגיטימי - הכל קיים.

פורום ציבורי אינו סביבה תומכת ומוגנת, אחרת הוא היה משעמם תחת.
הוא סביבה חופשית, המאפשרת דבר יחודי אחד - שקולו של אחד ישמע בדיוק כמו קולו של אחר.
ואת פשוט מנצלת את זה.

קחי בחשבון שהחירות שאת לוקחת לעצמך להשתמש במקום הזה לצרכים שלך ולאג'נדה הפרטית שלך, היא גם החירות שיכול לקחת כל אחד אחר, בבחירה בין ליטוף או סטירה וירטואלים כתגובה על מה שנכתב כאן. ואני אומר 'את' אבל מתכוון לכל מי שמחליט להפוך את השכונה הזו שלנו לבור הפרטי שלו.

חמלה, אמפתיה, רחמים - הן כולן מידות. ומידות שאת יכולה אולי לבקש, אבל בטח שלא לדרוש.
זכותם של האחרים - לא להיענות, וגם להרגיש בסדר גמור עם זה

ואל תחשבי שאני נגד הדברים הללו, חמלה ואמפתיה, אפילו סובלנות.
אבל אני מעדיף שהם יגיעו בחופשיות מתוך הפנימיות המתפרצת של האנשים,
מאשר לגרור אותם לשם. זו לא חמלה אמיתית - זו צביעות, פוליטיקלי, ואם מישהו זורק את הזבל שלו ברחוב של השכונה שלי, אני לא מחייך אליו ואומר לו, תמשיך, זה בסדר. ואם מישהו כועס על חברה שלו ובועט לי בראש, גם אם זה לא עשה כלום, אני לא אומר לו, בוא אחי, בבטן עוד לא בעטת..

אף אחד לא התנדב להיות שק האיגרוף של מישהו בעת ההרשמה לאתר
teacher

את פשוט מקוממת אותי

דלפי דולפת • 31 בדצמ׳ 2006

למרות שנשבעתי שאני לא אגיב פה בפורום יותר, הצלחת פשוט להרתיח אותי.
אין לך כל זכות שהיא להשוות בין בחירה מרצון של יחסים בדס"מיים לבין אונס.

באונס פשוט לא שואלים אותך אם את רוצה. תופסים אותך וזהו, אם תצליחי את
תחלצי אם לא את פשוט תוכלי אותה עד הסוף.

פה היתה לך הזכות והיכולת להגיד שלום ולא ולהתראות בכל זמן נתון שבו רצית.
זה שלא שמעת לעצמך, והגעת נמוך מאוד, ורק אז נזכרת שבעצם זה לא טוב לך
לא נותן לך את הזכות לשתמש בדימוי של אונס.
אותך לא אנסו. היית שם מרצון. גם אם לא הבנת מה את בדיוק עושה ביחסים האלו
ומה הם עושם לך הם עדיין היו מרצון. תוציאי לך מהראש את ההקבלה לאונס. זה לא אונס.