למה להמשיך ולפגוע בקורבן?

Re: אני נורא מצטערת שאני לי יכולה לחבק אותך

עינבר • 1 בינו׳ 2007

אני לא בקשתי שתחבקי אותי. למה שאני אזדקק לחבוק ממך ?

אני ביקשתי שתביני שיש הבדל בין BDSM להתעללות.
וגם שאם הסכמת להכנע, להיקשר, להגיע לספייס ולתת אמון בשולט.
יש לשולט אפשרות לנצל את האמון והמצב הזה לרעה. לתקיפה.
וברגע שזה נעשה, כבר לא מדובר על מערכת יחסים שלא טוב בהם.
מדובר על אלימות. התעללות. ניצול. וזה לא משהו שבוחרים בו.

לפעמים אפשר להמנע ממנו ולפעמים אי אפשר.

ואני משווה את זה לאונס, כי גם זה מרגיש בדיוק אותו דבר.
וסבלתי מכל התופעות הפוסט טראומטיות של קורבן אונס (או אישה מוכה).
כי ברגע שסבלתי, כבר לא יכולתי לבחור לא להיות שם יותר.

פעם היו אומרים לנשים, אם היית פחות קלילת דעת - לא היית נאנסת.
הים אומרים - שום דבר לא נותן זכות לאנוס אדם אחר.

Re: אני נורא מצטערת שאני לי יכולה לחבק אותך

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 1 בינו׳ 2007

אם כיום לאחר מעשה את עוד אומרת שלפעמים אפשר להמנע ממו ולפעמים אי אפשר הרי שלא באמת למדת משהו. אם יש פואנטה בכל הסאגת ההתעללות של ענבר ששווה ללמוד ממנה משהו הרי היא שגם אם ניתנה הסכמה להכנע היא לא תקיפה בכל תנאי ובכל זמן אלא במקרה הצורך ניתן להגיד עד כאן. סה טו. מערכת יחסים שלא טוב בהם הופכת לניצול כשמרשים לה להפוך לכזו, כי דברים כאלה לא קורים ביום אחד.

עינבל

זאלופון​(שולט) • 1 בינו׳ 2007

בדיון הזה כבר השתתפתי הרבה פעמים ואין לי רצון כרגע להכנס אליו שוב, מה גם שדעתי ידועה ונגזרות שלה בוטאו בשרשור הזה. אבל יש משהו שבכל זאת נראה לי ראוי להאמר:

יכול להיות שאת והמגיבים לך לא מדברים בדיוק באותו מישור או על אותם דברים, משום שלמרות שלכאורה את מנסה לשתף מנסיונך האישי, אין לנסיון הזה זכר ולי לא זכור שאי פעם היה (כמובן יתכן שאני טועה). במילים אחרות - מה שאני (וכאמור, נראה לי שגם רוב מגיבי השרשור הזה ושרשורים אחרים) יודע ממך הוא שחווית משהו שאת מכנה "התעללות", שזה קרה במסגרת יחסים בדסמיים שנכנסת אליהם מרצון ושחשת מסיבה כלשהי שאין לך יכולת לצאת מהם, גם כשהם אמללו אותך. מעבר לזה, מעט מאד. אין מושג מה היא אותה "התעללות", מה הבחור עשה בעצם או מה קרה שם שראוי לזכות להשוואה החמורה לאונס. לכן מהצד מתקבלת תמונה שכיחה למדי של מישהי שפשוט נשארה יותר מדי זמן במערכת יחסים שלא עשתה לה טוב. זה לא נחמד, זה מאמלל, אבל זה קורה הרבה, גם בוניל, ולא מתים מזה ולא קוראים לזה התעללות.

יכול להיות שזה בכלל לא כך, אבל מבלי שתסבירי מה היה שונה שם (למעט העובדה שמדובר היה בקשר בדסמי, מה שלא משנה מבחינה עקרונית), התגובות שתקבלי ייצאו מגישה שזה בדיוק כך.

זכותך כמובן לא לשתף ולא לחשוף ויהיה מובן ביותר אם תבחרי לעשות כך, אבל אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו (כלומר אפשר, אבל אי אפשר להצליף ביעילות ככה) - גם להשתמש בדוגמה אישית וגם לא לספר עליה דבר כמעט. יכול להיות שגם אם תבחרי לספר התגובות יהיו אותן תגובות, אבל לפחות אז יהיה ברור על מה כל הצדדים מדברים.

לפני שאני ממשיכה הלאה

דלפי דולפת • 1 בינו׳ 2007

אני חייבת לברר איתך, האם ניסית לדבר איתו ולהגיד לו שהצורה שבא הוא מתנהג אלייך
לא עושה לך טוב?
האם פעם הרשית לעצמך לתפוס אותו לשיחה ולהגיד לו מה עושה לך טוב ומה לא?
האם דו שיח כזה התקיים פעם אחת כמו שצריך והוא היה מוכן להקשיב לך ולהבין אותך?
כי אם לא, עדיין אני עומדת שגם אם הרגשת שמתעללים בך ונשארת שם, לא נאנסת.
זה שמתוך כל הדברים שהתעללו בך ונגרמו לך תופעות של קורבן לאונס ונזקקת לעזרה
פסיכולוגית עדיין לא נותן לך להשוות את זה לאונס. ואני אעמוד על כך בכל תוקף, לא משנה
איך תכתבי ומה תכתבי. היית במערכת יחסים תקופה ארוכה. ואלוהים ברך אותך בשכל הישר
משלך ורגשות משלך שיוכלו לנתב לך נכונה את הדרך.
בחרת להתעלם מכל זה. מצטערת לא יכולה להפגין את אהדתי.

Dolfi • 1 בינו׳ 2007

אני לא באמת יודעת למה בחרתי להגיב פה, אולי כי לתדהמתי נכנסתי לכלוב והתנוסס למעלה שלט מזהב שהודיע לי כי יש ברשותי מנוי בתוקף, אולי כי לחצתי על השלט והבנתי שזו סתם פרסומת אשר מתלווה אליה הודעה חגיגית לא פחות על כך שאין לי לא מנוי ולא נעליים - אבל ראו איזה יופי, מוצגים בפניי כל פרטי ההתקשרות באמצעותם אוכל לרכוש מנוי כשארצה בכך - וזה גרם לי להתגעגע להלך הרוח שכל כך אופייני לאתר הזה. אולי כי אני חולה ובמחזור וזה שילוב גרוע כשלעצמו. אולי כי הוויכוח על ההבדל בין אונס לבין מערכת יחסים אלימה מנטאלית גרם לי לחשוב על כך שנתקלתי בשניהם ועדיין לא החלטתי מה גרוע יותר.

בכל אופן, הויכוח שמתנהל פה אינו חדש ועם כל הכבוד לפותחת השרשור, ההתייחסות שלי תפסח בנימוס על המקרה הספציפי שלה משתי סיבות: ראשית - פרטיו אינם ידועים לי ושנית - הוא פחות מעניין מהנקודות האחרות שהיא והמגיבים לה העלו בשרשור.

בכל אדם יש מכלול רגשות ודחפים, השאיפה להגדיר את אלו המגיבים בצורה בוטה להשתפכויות של קורבנות כחסרי רגישות, כפחדנים המנסים להבדיל את עצמם וכו'... היא לא רק מטופשת, אלא שבנוסף להיותה מטופשת היא גם מראה שהכותבת חוטאת באותם חטאים שהיא מייחסת למגיבים. יצא לי לקרוא לא מעט תגובות "לוחמניות" כלפי קורבנות - מלבד אידיוטים ספורים, מצאתי דחף חזק שעמד מאחורי רובן, הדחף לנער, למשוך בשיער עד שהיא תעמוד ישר על הרגליים, שזו בסך הכל מטרה טובה וצר לי מאוד אם הכותבת לא מבחינה בה.

הבעיה מתחילה כאשר בדרך מאוד אופייני לאנשים החיים בעולם שכוחניות בו היא סוג של דלק, חלקנו נוטים לבוז לחולשה ואותה שיפוטיות שהביאה אותנו לרצות לנער ולהעמיד אותה על הרגליים (כי מבחינתנו זו התנוחה בה היא צריכה לעמוד), מביאה אותנו להסיק מסקנות גסות לגבי המצב בו היא הייתה, הצורה בה היה עלייה להתמודד, המצב בו היא היום והצורה בה עליה להתמודד היום. לפעמים, אלו מסקנות שגויות ועבור מי שחוותה התעללות, אלימות, או סתם צביטה - זו תחושה ממש לא נעימה, כאשר מסרבים להבין אותך, כאשר לא מנסים להקשיב לך, כאשר מה שאתה מרגיש לא חשוב גם עכשיו - בדיוק כמו קודם.

המילה "אונס" תפסה פה נפח של שואה לכל הפחות. מבלי לזלזל במילה ובכאב שמאחוריה, בסופו של דבר כשמסתכלים על מה נשאר - זה לא שונה בהרבה ממה שנשאר למי שהייתה במערכת יחסים אלימה שהתבססה על אינוס מנטאלי מתמשך. מה שנשאר זה החור השחור בבטן ששום "מאמי", או "}{", או "איזה מדאימה את!" לא ימלא ושום שמוק שיגיד "אז למה לא קמת והלכת?", או "לא חשבת לבעוט לו בביצים לפני שהוא אנס אותך?" לא ישאל אותך שום דבר שלא שאלת את עצמך כבר קודם. העצוב הוא, כשמישהי שעברה אונס וחוותה את השינאה העצמית, האשמה והבושה, פונה למישהי אחרת שחוותה רק "התעללות" ושואלת איך זו העזה לומר שהיא נאנסה כאשר למעשה יכלה לקום וללכת בכל שלב בקשר הזה. זה כבר לא השמוק שלא מעניין אף אחת, זו אישה שעברה בדיוק את אותו הדבר וזוכרת היטב איך כל הגוף שלה קפא בשנייה שהיא הבינה שבעוד רגע היא תיאנס... והיא מסרבת להבין שגם זו שחוותה סתם התעללות הרגישה שכל הגוף שלה קופא כל פעם מחדש בשניה שהיא הבינה ששוב ושוב ושוב יפגעו בה. זו מין שרשרת מרתקת, זו שנאנסה שואלת את זו שעברה רק התעללות מדוע היא לא קמה והלכה, אך מתפלאת ובצדק כשהשמוק שהזכרתי קודם שואל אותה אם אולי, בכל זאת, איכשהו, בלי לשים לב, אולי בגלל החצאית, היא שידרה לאנס שבכל זאת היא רוצה רק מתביישת.

פורום הוא מקום לשיח, מכל הסוגים. גם לשמוק שכל הזמן שואל "למה" יש מקום - ולו רק מהסיבה שאם הוא לא ישאל, אף אחד לא יענה.


ועכשיו חברים - מי שמצליח לספור כמה פעמים השתמשתי במילה שמוק יזכה במנוי הזהב שלי.

Dolfi • 1 בינו׳ 2007

יופי, איזה דאחקה. לכולם יש מנוי.

Re: לפני שאני ממשיכה הלאה

Nymphaea​(נשלטת){זיעויה} • 1 בינו׳ 2007

קל לשפוט, קשה יותר אולי להבין את המקום בו נמצאת אישה בתוך קשר שכזה. את המניפולציות שנעשות עליה. את הרגשת חוסר הערך שגורמים לה לחוש. תחושה שלא מקלה לקום וללכת אלא משאירה בדיוק באותו מקום, כי אין כוחות ללכת. אישה אחרת עם אישיות אחרת אולי לא היתה נופלת קורבן למניפולציות הללו. אולי אלה קווים מסוימים באישיות שגורמים לאישה אחת להיות שם ולאחרת לא. זה לא מפחית מתחושת האונס והפגיעה. בתיאוריה כולן יכולות לקום וללכת. כל אישה שבן זוגה מתעלל בה יכולה תאורתית לקום וללכת. אז מדוע נשים מגיעות למקלטים בכדי לצאת ממערכות כאלו? לא תמיד אפשר להסביר את מהות המניפולציות שנעשו על הנשים האלה. הן יכולות להיות כל כך עדינות ולא מובנות לאחרים. אבל הן שם. קושרות אותה למקום שמאמלל אותה ללא יכולת ללכת.
קל לשפוט. קל להגיד לי זה לא יקרה. אלה לא נשים בורות, אלה לא נשים טיפשות, אלה לא נשים לא מודעות. אבל הן שם בקשרים שמאמללים אותן. קשה מאוד לעזוב וללכת. קשה עוד יותר להתמודד עם השאלה למה לא עזבתי. קשה להתמודד עם החברה שאומרת איך לא עזבת. מאחלת לך שזה לא יקרה לך.

אוף

teacher​(שולט) • 1 בינו׳ 2007

העיקר לא אמרתם כלום על השיר שהקדשתי לשרשור...

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=17702&postdays=0&postorder=asc&start=30#176965

Re: תסלחו לי שניה שאני חוזר לנושא המקורי...:-)

Dolfi • 1 בינו׳ 2007

כלום

שפיץ רציני • 1 בינו׳ 2007

עינבל
למה שלא תפתיעי אותנו
ותיזמי שרשור משעשע?
חלאס עם הדיכאון
זה לא פורום אבי ביטר.