למה להמשיך ולפגוע בקורבן?

Re: כמה נקודות שחשובות לי להעביר

daniel222 • 5 בינו׳ 2007

זה סוג ההתעללות הקשה שאת מדברת עליה ???

יש לך את הזכות לחשוב ולהרגיש שזו התעללות אבל
את באמת לא מבינה מה זו התעללות קשה אמיתית, ואת לא יכולה בשום צורה
להשוות את זה לאונס.
זה כמו מישהו שאיבד אצבע ישווה את מצבו למצבי.
שיהיו לך קצת פרופורציות בחיים.

איימי_​(נשלטת) • 5 בינו׳ 2007

נו, טיצ', חזרתי. אני חולה ומסכנה (פיזית, לא נפשית, אני מקווה... ), אבל קשה לי שלא להגיב בדיון הזה, הכל כך משמעותי.
יש הרבה צדק בדבריך.
גליתאה- התמיכה המתמדת שלך היא נפלאה, ומאוד עוזרת- לי. גם חוסר השיפוטיות שלך. אבל אני לא רוצה לסתום לאנשים כמו זאלו, טיצ'ר ואוראנוס, את הפה.

אין לכפות תמיכה, או תגובות מסוג מסויים- על אף אחד. מי שלא הסכים לשמש כקבוצת תמיכה, אינו חייב לעשות זאת. כללי ה- SSC הם כללים שמתאימים בכלל, ליחסים בין אנשים, ולא רק לבדס"מ.
את רוב התהליך שלי אני עשיתי בבלוג. הפריקה, ההתלבטויות, הכעסים... כאן, לפורום, הבאתי את הסיפור שלי רק כשחשבתי שהוא רלוונטי לדיון, שניתן להקיש ממנו על מקרים אחרים, וגם כדי להזהיר, באופן כללי.

אני לא בטוחה שהייתי מגיעה לבד למקום של לקיחת אחריות, אילולא אנשים כמו זאלופון, בלאק לוטוס ועוד, שהראו לי גם את הצד הזה. חלק מהתהליך שעברתי, היה להתמודד גם עם תגובות כאלו. להפנים, לעבד, לעשות חשבון נפש...

השאלה היא באמת, איפה מותחים את הגבול. כן חשוב שתהייה בפורום תרבות דיון. יש כאן לפעמים תגובות שנובעות מעניינים אישיים, אנשים שפורקים כעסים על אחרים בגלל טראומות אישיות שלהם... אני חושבת שזה פחות לגיטימי. אנחנו לא צריכים "להכנס" אחד בשני בדיון כזה.

סוף סוף

נוריתE • 5 בינו׳ 2007

כל אחת ואחת יש להם את הזכות להגדיר לעצמם לפי ההרגשה שלהםן איפה עובר הגבול
האישי שלהןם
וגם להצהיר על זה בפומבי.

הגבול אצל כל אחת ואחת עובר במקום אחר ואין לאף אחד או אחת הזכות
לזלזל בצורה כזאת ברגשות של אנשים כמו שראיתי לכל אורך התגובות כאן.

לפחות אם היתה פה תגובה אחת ,לגיטימית.פרט לזאת של איימי.

Re: אפילוג

Dolfi • 5 בינו׳ 2007

לכל שאלה ששאלת יכולות להיות 2 תשובות. לדוגמא הראשונה - יש מנעד רחב של מצבים אפשריים ודרכי התמודדות עם התחושות שמתעוררות אחרי התעללות\תקיפה\וואט אבר. האחד יקח על עצמו אחריות שאינה שלו, יאשים את עצמו בדברים שלא הייתה לו שליטה עליהם, ישנא את עצמו ויחוש בושה - וכל זאת כי אינו מסוגל להודות בהיותו קורבן ולהכיר בחוסר האונים (החלקי, או המלא, זה לא באמת משנה) שחווה. האחר יקצין את תחושות הקורבן בשביל להתמודד עם האשמה והבושה ויחוש נוח יותר עם ההכרה בחוסר האונים, מאשר עם ההכרה בכך שלא התנגד מספיק, לא נלחם מספיק, לא עמד מספיק על שלו, היה תמים וכו'... כך או אחרת חסרה פה ראייה של שני צידי המטבע וזה טבעי - כי רק אחרי שנרפאים מהתחושות הראשוניות (אשמה\אי קבלת חוסר האונים) מרפים מהצורך להתקרבן, או לחוש אשמים.

שורה תחתונה לכל התחושות האלו יש זכות קיום וזכות ביטוי. אם אתה, או כל אחד אחר, רואה לנכון להציג בפני מי ש"משתפך" (ככה קראנו לזה?) פה את הצד הנגדי של המטבע - תבורכו. אך כאשר זו סתם תגובה במטרה לעקוץ ולהכאיב, בעיני היא מיותרת. יש הרבה דברים שאני לא אוהבת לקרוא בפורומים, דברים שלא נוגעים בי, נשמעים לי מטופשים, שלא איכפת לי מהם, שמאוסים עלי, אני פשוט מתעלמת.

Re: אפילוג

איימי_​(נשלטת) • 5 בינו׳ 2007

[quote="D_o_l_f_i_n_a" ]

שורה תחתונה לכל התחושות האלו יש זכות קיום וזכות ביטוי. אם אתה, או כל אחד אחר, רואה לנכון להציג בפני מי ש"משתפך" (ככה קראנו לזה?) פה את הצד הנגדי של המטבע - תבורכו. אך כאשר זו סתם תגובה במטרה לעקוץ ולהכאיב, בעיני היא מיותרת. יש הרבה דברים שאני לא אוהבת לקרוא בפורומים, דברים שלא נוגעים בי, נשמעים לי מטופשים, שלא איכפת לי מהם, שמאוסים עלי, אני פשוט מתעלמת.[/quote]

לגמרי. דולפינה- אני מאוד מעריכה אותך }{

מיתוסית​(שולטת) • 5 בינו׳ 2007

קראתי את כל השרשור האובר ארוך הזה שבו לא השכלתי יותר מידי
מבלי לזלזל גם אני הופתעתי לראות שעינבר כתבה על התעללות וזה בעצם אי נתית אפטר קייר שעם כל הכבוד זה קשה לא לקבל תמיכה כשאת מרגישה גרוע- להשוות להתעללות.

וכשבודיגארד כתב פה לגבי שימור הקירבון, הסכמתי איתו.

איש לא אמר שיש טיימר מתי להחלים מפגיעה שלא משנה ממה היא נגרמה, אבל יש אנשיםש אחרי זמן מה של התבכיינות וסבל וצורך בחום ואהבה, מחליטים לבחור בכוח ובחיים וממשיכים הלאה- או לפחות מנסים, ומנסים לגרום לצלקת להתפתח ולא לנבור כל הזמן בבשר החי וישנם אנשים שבוחרים כל הזמן לחפור בכאב שלהם ולומר כמה רע להם ולשבת בחוסר מעש כדי לנסות ולקום.

יש אנשים שיש להם רווח משני מלהיות קורבן/חולה/נכה ושארירקות ולכן האינטרס שלהם לצאת מזה או להתמודד עם זה- נמוך.
בד"כ זה לא מודע אפילו.

השאלה היא, מה גרם לעינבר לפתוח את הפוסט?
מה היא רצתה להשיג בו?

אני נמצאת באתר הזה ובאתר נוסף בדסמי ואני חושבת שיש הבדל גדול בין החומר האנושי פה ושם. כאן אנשים יותר מתנפלים אחד על השני, תוקפים, חסרי רגישות לפעמים- בעיקר כשמדובר בדברים אישיים.
דוקא בדברים אחרים כמו למשל בשרשורים אלו או אחרים שנפתחים לאחר מסיבות משתיקים את אלו שפותחים ביקורת...
באתר האחר יש הרבה יותר פתיחות וחום ואנשים משתפים גם בבעיות האישיות הכי כלליות שיש להם בחיים, שבכלל לא קשורות בבדסמ.

אנשים פה הפכו קהי חושים, יש פה הרבה אנשים שחוץ מלהיראות ולהיות פופולאריים ולהיראות טוב או להכיר את הפרטנר הבדסמי שלהם- לא אכפת להם מכלום.

וכל הזמן אנשים מנופפים בדגל "חופש הדיבור"
וב"לא מוצא חן בעיניך, אל תקרא"

וזה עצוב לי.
הרבה קור, הרבה מלאכותיות, הרבה הגנות והרבה התקפות..
יש פה הרבה אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם רק בגלל שהם בעלי ניסיון בדסמי של כמה שנים ויש פה אנשים ששוכחים שמעבר לניק- יש גם בן אדם!!

אז יש פה אנשים שורצים לשתף.
הם לא רוצים לכתוב רק בבלוג- הם רוצים שכולם ידעו ויש להם זכות לכתוב על מה שהם רוצים וכולנו יכולים לבחור אם לקרוא או לא, אם להגיב או לא- ואיך.

ובכל מקרה, גם אם יש לנו ביקרות לומר- צריך לדעת איך לומר ולהפסיק כבר להיגרר להאשמות ולהצקות ולהזכרת היסטוריה רבת ימים והתקפות על רקע אישי...

זה נהיה מגעיל שהפורומים הופך לאתר התנצחויות אישי וזירת קרבות אישית.

אומנם רוב התגובה הזאת לא קשורה ישירות לשרשור אבל ממילא הוא כבר התפרש למיליון נושאים ואני חשתי צורך לומר מה שאני חושבת על על המיליון עמודים שקראתי פה.

אני מאמין גדול בחופש הביטוי ונגד צנזורה עצמית

ורגיליוס • 6 בינו׳ 2007

בפוסט הזה היו כמה דברים עקרוניים.

אחד מהם הוא הכוונה לצינזור עצמי של תגובות.
היתה בקשה להגיב רק בדרך שנראית ראויה לפותח הפוסט או לכמה אנשים אחרים.
ברגע שמישהו מפרסם סיפור אישי או תגובה הוא לא יכול להזמין את התגובות הנוחות לו או לבקש שכל הדיון יעסוק בו ורק בו.
דיונים לא תמיד חייבים לעסוק בפותח הפוסט. לפעמים הסיפור משמש כהדגמה לאחרים מה לדעת המגיב אסור לעשות או מה הבעיה.


ההודעה של דולפינה שהיא מאשרת לכתוב גם את הצד השני של המטבע מניחה שוב שזכותה לאשר או לצנזר תגובות או היא בוחנת כליות ולב.
כמאמין גדול בחופש הביטוי אני חושב שצריך לאפשר לכל אחד לכתוב כל מה שהוא רוצה וחושב ופותחי הפוסט לעיתים הם אפילו לא צד בעניין.

כך למשל כאשר הופיע סיפור אותה כת שאליה השתייכו איימי ודולפינה אני חושב שחלק מהלקחים וחלק מהפוסטים התיחסו בכלל למאפייני הכת ולסימני הזיהוי של כתות ומטרתם היתה אזהרה לאחרות יותר מאשר הסברים לאיימי או לדולפינה, שכבר הסיקו את המסקנות שלהן וברחו משם.

לא כל הפוסטים מרוכזים במספרי הסיפור האישי והם לא נבחנים רק על סמך התועלת שהם יביאו למספרי הסיפור האישי.


אני מתחבר לדבריו של זאלופון על הסביבה שבה אנחנו רוצים לכתוב ולהביע דעות.
בכל פעם שteacher, אוראנוס, זאלופון ואחרים רוצים להביע דעה, שיכולה אפילו להיות קשורה בעקיפין לנושא השרשור, הם לא צריכים לקבל אישור מ"הקורבנות" אם הדעה הזאת עוזרת להם אם לאו.
לא תמיד כל הדיון נסוב רק על הקורבנות, על עצות כאלה ואחרות ועל הנחיות להמשך חייהן.
לפעמים מתוך הסיפור שלהן מסיקים מסקנות כלליות שמיועדות לנשים אחרות.

הה דיון גדול שבו השתתפו RIS, זאלופון, מיוחדת, ורפאל על החשיבות של דיון חופשי בלי צנזור עצמי כאשר הועלתה הצעה כזו. כמאמין גדול של חופש הביטוי שמתנגד לכל צנזורה עצמית ואחרת השתתפתי באותו דיון ותמכתי בדעות של קודמי.

יש עוד נקודה.
אני לא מכיר את עינבל אבל יש נושא אגבי שעלה בשרשור ובו היא נשאלה אם כל מה שקרה לה היה מניעה של אפטר קייר וליבי נכמר בגללה. הרגשתי בפוסט את הכאב של עינבל.
הרגשתי בשרשור גם את הכאב של עוגי וליבי נכמר בגלל הסבל הנורא שעוגי עברה.
נראה לי שדולפינה ואיימי כבר התאוששו וכאשר הן מדברות בשם הקורבנות ומבקשות צנזורה עצמית ועצות להמשך חייהן הן צריכות להבין שלא תמיד כל הדיון נסוב עליהן.

לדעתי עינבל חושבת שאפטר קייר היה "מרפא" את כל התופעות שהיא תארה כמה פעמים אבל הבעיה ביחסים הללו היתה הרבה יותר עמוקה והבדסמ לא היה אלא הנפץ שהפעיל את החומר הנפיץ באותה מערכת.
לדעתי עינבל לא מתארת מערכת שהמאפיין הבעייתי שלה היה בדסמ אבל אני שותף לדעתו של זאלופון שהעיבוד הזה צריך להעשות בבלוג האישי.
בפורומים אני חושב שהדיונים בהכרח יותר כללים ולמרות שכל אחד יכול לכתוב כל הודעה וכל סיפור שהוא רוצה אחר כך הוא לא יכול להתלונן שהתגובות לא היו לרוחו.

מיתוסית​(שולטת) • 6 בינו׳ 2007

לדעתי עינבל לא מתארת מערכת שהמאפיין הבעייתי שלה היה בדסמ אבל אני שותף לדעתו של זאלופון שהעיבוד הזה צריך להעשות בבלוג האישי

זה לא סותר את האמירה השלך ששזורה לאורך כל הפוסט בעד חופש הביטוי ונגד צנזורה עצמית והזכות לכתוב מה שרוצים איפה שרוצים?

איימי_​(נשלטת) • 6 בינו׳ 2007

ורגיליוס • 6 בינו׳ 2007

לא הבנת אותי. יכולים לפתוח פוסט היכן שרוצים אבל אז אין לצפות לצנזורה עצמית של הכותבים.
אני אכן נגד צנזורה עצמית ואחרת וחושב שדיון יכול להתפתח לכל כיוון ואסור להגביל אותו.
גם עינבל יכולה לפתוח פוסט בפורומים ולבקש תגובות.
ליבי נכמר על עינבל שנכתב לה פה שסבלה "רק" מכך שלא היה אפטר קייר וכתבתי שעינבל סוברת בטעות שאפטר קייר היה "מרפא" את כל הבעיה ואין לי ספק שהיא סבלה. מרגישים את הכאב שלה.
לדעתי לעינבל כדאי לערוך את העיבוד בבלוג שלה ואז תקבל תגובות אוהדות שיעזרו לה להבין מה קרה שם.
ההצעה היא לא בגלל שלדעתי הבעיה במערכת שהיא מתארת לא היתה בגלל הבדסמ ואין לה לגיטימציה לכתוב בפורומים. מותר לה לכתוב היכן שהיא רוצה אבל אני רואה מה התגובות שהיא תקבל. הרגשתי את הכאב שלה וכשאני מרגיש סבל אני נותן עצה טובה.
יעצתי לה והבעתי את דעתי מה כדאי לה לעשות. היא יכולה לקבל את העצה או לדחות אותה.