למה להמשיך ולפגוע בקורבן?

the syndrome of the Hibakusha

llulu​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

maybe to start with, something that would seem a bit off topic

after the Hiroshima nuclear bomb in august 45 and the death of 150 000 persons , somethingvery parculiar in the Japenese society began to develop : the syndrom of the Hibakusha. As hundred of thousands survived the bomb in the ruins of this city, the rest of the nation instead of feelingl compassion for them started to detest and ignore them
/
they accused them of weakness, tried to hide them and ignore them
and as a sign of their spite for them' called them the Hibakusha : the dishonored
for 10s of years, the fate of these survivors was put under a heavy cover of slience and hate/ nobody wanted to hear about them until quite recently actually.

the same thing happened by the way in Israel, at the beginning of its young existence so much that the survivors of the shoah felt as if obliged to keep silent about what they went through

this is an interesting historic debate that can teach us much about our personal fate when and if we become victim in a situation or another

i will not explain this mechanism as everybody commented at length about what happened to you and others in this chain of message but add only one thing : the need for compassion

Often, to be able to overcome our own unhapiness we need just the right amount of compassion' but this compassion must not in fact be a one way street but a two way mechanism.

if you understand that the person listening to your fate feels threatened and emotionally challenged by what you went through, you must developped yourself a sense of compassion and comprehension about what is happening within the mind of your listener or reader.

and instead of waiting solely for the compassion of the person in front of you
try to develop and observe the degree of helplessness that you see in front of you. that is that finally, develop yourself your own degree of compassion for the other. when He or she will feel that you are not only awaiting for comfort but giving him or space to understand you, to feel for you because you are not emprisonned by your own suffering. then maybe a real dialogue will be able to start

compassion indeed in not a one way street but a two way street, one that opens the other to your momentarily unhapiness and one that will be giving you the possibility to offer a hand to your listener and help him to cross the bridge to enter within your world.

without this two way empathy, you will only be able to develop anger and loneliness
with no possibility at the end to comprehend, put yourself in the other's shoes and one day, just forgive not only the Other,. but yourself as well.


,

sweetslave

המלט • 7 בינו׳ 2007

מהי מילת הבטחון? מישהו?
מהי מילת הבטחון שתפסיק את סשן ההשוואות האלה בין קרבנות השואה לסאביות?
רוצה אמפטיה? את שלי איבדת.

בשם חופש הביטוי את יכולה להשוות את הסאביות

ורגיליוס • 7 בינו׳ 2007

לנפגעי הפצצה האטומית בהירושימה וגם לקורבנות הנאצים שהגיעו לארץ ולא זכו לחמלה אלא לשאלה מדוע הלכו "כצאן לטבח" אבל גם את האמפטיה שלי איבדת.

אפשר לכתוב כל דבר ולהשוות את הבדסמ לשואה גרעינית ואת הסאביות לקורבנות הנאצים ולנפגעי הירושימה ובשם ההשוואה הזאת לדרוש מאיתנו חמלה אבל חופש הביטוי הזה לא מחייב אותי גם לתת אותה.
האמת היא שההשוואה הזאת גרמה אצלי להרגשה ההפוכה.

איימי_​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

טיצ'ר, זאלופון, אוראנוס, בלאק לוטוס, וכל אלו המצדדים באסכולה שלהם- עיינתי היום ב "כה אמר זרתוסטרא", ונדמה לי שמצאתי שם את האסכולה שלכם. אני אצטט פה טיפה, תגידו לי אם אתם מזדהים:

"... אכן, אינני אוהב אותם, את בעלי הרחמים, המאושרים בחמלתם... ואם נאלץ אני להיות מרחם- לא ארצה להקרא כך. וכאשר מרחם אני, הלא מרחוק- ניחא.
...ולוואי ויזמן לי גורלי תמיד על דרכי אנשים נטולי- סבל, כמוכם, ואנשים אשר אהיה ר ש א י לחלק עימם תקווה וסעודה ודבש! אכן כהנה וכהנה כבר עשיתי למען הסובלים, אך תמיד סבור הייתי כי היטבתי עשות בלמדי לשמוח היטב. מאז היות בני- אדם, מעט מדי שמח האדם. זה בלבד, אחי, הוא החטא הקדמון! ... ואולם אם יש לך ידיד סובל, היה נא אתה לסיבלו פינת מרגוע, אך עם זאת מיטה קשה, מיטת חייל, זה מיטב תועלתך לו. ואם עולל לך ידיד רעה, הגד לו: סלחתי לך את אשר עוללת לי, אך כי ל ע צ מ ך עוללת זאת- איכה אוכל לסלוח!"
... אהה, היש מקום בעולם בו נעשו שטויות גדולות מאלו שנעשו אצל הרחמנים? היש דבר בעולם שחולל יותר סבל ממה שחוללו שטויותיהם של הרחמנים?
... וגם עוד דבר זה שימו אל ליבכם: כל אהבה גדולה מתנשאת גם מעל לכל רחמיה, כי היא מבקשת גם ל ב ר ו א את הנאהב... ואולם כל הבוראים נוקשים הם.
כה אמר זרתוסטרא."

Re: sweetslave

llulu​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

תקרא שוב את מה כתבתי - אפילו אם ענוי זה בשבלך
נדמה לי שעשיתי הפרדה ברורה בין הכלל לפרטי ואינדיווידואל המלט

לגבי אמפטיה, לא ביקשתי מעומה
ד"א אתה צודק בדבר אחד ...אמפטיה וזה כמו אהבה, אי אפשר לדרוש...

זאלופון​(שולט) • 7 בינו׳ 2007

דיבר אליי במיוחד החלק על המיטה הקשה. נדמה לי שאכן, זו מיטת הרחמים שאנו מבקשים להציע. כזו שאמנם אפשר לשכב עליה, שתשמור מפני נפילה אל הרצפה, אך שלא תהיה נוחה מדי ותעורר רצון לשקוע בה ולא לצאת ממנה ולשוב לעמוד על הרגליים.

איימי_​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

[quote="זאלופון"]

כה אמר זאלופון
ולי זה מזכיר את זהבה ושלושת הדובים

איימי_​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

[quote="זאלופון"]

כה אמר זאלופון
ולי זה מזכיר את זהבה ושלושת הדובים

איימי יא בלאטה

teacher​(שולט) • 7 בינו׳ 2007

מניפולטיבית כבר אמרתי?...
לקחת את ניטשה והאג'נדה שלו, ולנסות להשליך אותם בכזו פשטנות על נושא הדיון הזה, מבלי לקחת בחשבון את האיש ואת מטרת המלחמה שלו בערכי הנצרות הבסיסיים זה חפיפי מאוד.

ניטשה דוחה את הערכים הללו, את הגשת הלחי השניה, את החמלה לסובלים, העשוקים והמקופחים, את 'אהבת לרעך כמוך' ובלשונו - את ערכי העדר.
אבל ניטשה שנא הכללות, ותמיד קבע כללים מיוחדים לאנשים מיוחדים.

ואם אנחנו מדברים על החמלה כל כך הרבה
אז דעי שניטשה לא התנגד לחמלה כשהיא באה מהאדם החזק.
הוא בז לתמיכה באדם החלש, הניתנת לו מחוץ לעצמו. אחת היא מה מקורה של התמיכה הזו - הזולת הרחמן, הכללים או התקנות, החוקים או כל מקור אחר.
והנימוק לזה נשען על הדרישה העקרונית שלו מן האדם: היה אותנטי, היה עצמך, לך בכיוון של תנופת החיים (E'lan Vital, *מוכר??) , חיה את החיים שבתוכך במלואם, הצורך ברחמים מבזה ומפחית את ערכו של האדם שאליו מופנית הקריאה, האדם החייב לחיות את חייו במלואם.

זה ניטשה.

אם באמת היית רוצה להבין את דעתי שלי על העניין, היית קוראת את זה:
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=176965#176965

אבל יכול להיות שזה יותר מדי לבקש...
ב א ס ה
teacher

* מושג של הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגסון
** ותודה לאוראנוס (שוב), על הספר החשוב, בנושא הפילוסופיה המערבית, ממנו אני מצטט כאן.

איימי_​(נשלטת) • 7 בינו׳ 2007

אני לא בלאטה!