כלי לסיפוקיו, או שפחה לעצמך?

כלי לסיפוקיו, או שפחה לעצמך?

נזמית לופתת • 7 בינו׳ 2007

הכרת מישהו והוא מלהיב וסוחף ויותר מכל, הוא גורם לך להרגיש אישה. לא סתם, אישה מכובדת.
ואת, כדרכן של המכובדות שאינן מכבדות יתרה את עצמן, מסירה את השביס מעל ראשך ומתערטלת במיטתו.
הוא מענג והגוף שלך הופך להיות החיה שאת מחניקה, ואת כשפחה שאת רוצה להיות לו, מרגישה שאת מתמכרת יתר על המידה. יתרה מכך, את מרגישה פתאום בזויה אף יותר, שאת השפחה החרופה משפילה אותו בכך שאת נותנת לו לענג אותך בלבד. מגרגרת כחתולה מיוחמת מבלי לענות על סיפוקו, שאמור להיות גם סיפוקך.

איפה עומד הגבול, בין מה ששפחה "אמורה" להרשות לעצמה, ובין מה שאדון מרשה לשפחה אע"פ שניכר שאינו מרוצה ממנה?

ומהבדיוק את חושבת שגרגורייך גורמים לו

חוקר • 8 בינו׳ 2007

אם לא עונג צרוף?
והרי ברצותו, יזהה את היטרפותך, וימנע ממך את שאת מתאוה לו כל כך.
יעכב את המשך עינוגך עד שתשוועי לו.
ישלוט בסיפוקך.
יחליט מתי לאפשר לך להתפוצץ.
ומה דרוש לאדון יותר מזה?

מקבי​(מתחלף) • 8 בינו׳ 2007

לדעתי, שפחה באידאל לא צריכה להרשות לעצמה דבר. רצונה הוא רצון בעליה. היא מתנתקת מרצונותיה ומחשבותיה, ורק צפה ונעה לפי ההנחייה שלו. זהו, בסופו של דבר, רצונה.

אולם, אנחנו לא חיים באידאל. אני בטוח שאם תעירי לו על כך, ותציעי גם לענג אותו, הוא לא יראה בכך חוצפה או התנהגות בלתי-הולמת. במקרה הגרוע ביותר הוא יאמר לך טו מיינד יור אוון ביזנס. בתור השולט, הוא עושה מה שהוא חפץ בו, ואם הוא אינו מרשה לעצמו, אז זו החלטה שלו, ואל לך לדאוג בקשר לזה.

נזמית לופתת • 8 בינו׳ 2007

חוקר, אז זהו, שבהיותו אחול מניוק מונע ממני צרכיי הייתי מקבלת את זה ושותקת. אבל הוא היה שם עדין וקשוב, וכנראה שזה משהו שעדיין קשה לי לקבל ואני אצטרך ללמוד. בכל מקרה, אם גרמתי לך בשתיקתי או במילותיי להגיב אחרי כמעט שנתיים של שתיקה פורומית- דייני.

מקבי, להיות כנה עם עצמי ברצונותיי גם בע"פ הוא הוא הטריק. לתת לו לדעת עליהם זה בכלל התמהיל המדויק. אני לא דואגת באשר להחלטותיו. האין זאת שהסטנדרטים שאנו מציבים לעצמנו נסברים כהכי גבוהים? ובכן, שאני חושבת שהסטנדרטים שלו גבוהים משל עצמי. ותודה על מילות ההרגעה (אני כדור שלם כזה).

עדיין הרבה שאלות.

נזמית לופתת • 8 בינו׳ 2007

מה שאני מנסה לשאול בעצם, זה האם מהות ההתמסרות היא מהות הנתינה? האם אלו הם שני דברים נפרדים או תחומים חופפים? מה בין לבין? מה אתה מעדיפים? מה יותר שווה? מה יותר מוערך? מה יותר מכובד?

זאלופון​(שולט) • 8 בינו׳ 2007

לדעתי התמסרות אין פירושה נתינה אלא הנכונות לתת. שפחה (או אשה, או אדם) שמסורה לי, אין לי צורך שתיתן לי בכל רגע ורגע. להיפך, נתינה מצדה יכולה לפעמים לענות על צורך שלה לתת ולא על צורך שלי לקבל, ואז אין בכך התמסרות בעיניי. אם היא מסורה לי באמת, אני אקבל ממנה כאשר אתן את האות כי רצוני בכך.

וכפי שנכתב כאן לפניי - אני חושב שדומים מתענגים יותר על מה שהם גורמים לשפחתם מאשר על מה שהיא גורמת להם. את העונג שלו הוא מקבל גם כאשר את לא מענגת אותו. אחרת כנראה שהוא לא היה שם. ככלות הכל, השליטה היא בידיו.

מקבי​(מתחלף) • 8 בינו׳ 2007

מהות הנתינה היא נתינה. התמסרות זו נתינה. לדעתי זה חופף - ואני אישית מצפה להתמסרות ביחסים, בדסמיים או לא, משני בני-הזוג. באשר לשאר השאלות שלך.. לדעתי הן לא מעניינות ולא רלוונטיות. מה אכפת לך מה נחשב יותר, מה מוערך יותר וכל השייט הזה? יש לך גבר, טוב לך איתו, את אוהבת אותו, עשו מה שטוב לכם, וזין על כל הנורמות. זה מה שחשוב - להיות אמיתי עם עצמך ועם מי שאיתך.

נזמית לופתת • 8 בינו׳ 2007

הכוונה הייתה מה יותר מוערך מבחינתך, לא בנורמות המקובלות. האם אלה הם אקטים של נתינה ללא גבולות, או התמסרות ללא גבולות? מהם בכלל אקטים של התמסרות? האם יש אקטים של התמסרות שגורמים לך לזלזל?

Re: ומהבדיוק את חושבת שגרגורייך גורמים לו

דובדבן • 8 בינו׳ 2007

אווווו חוקר. קבל 12 נקודות על התמצאות במרחב. ישר כח!

Re: עדיין הרבה שאלות.

kaly • 9 בינו׳ 2007

כשיש בך את הרצון להתמסר-את נותנת את כולך.