ניהיל(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
9 בינו׳ 2007
לכל מי שפינטז על ראיון עבודה משפיל...נרשמתי אתמול לאתר, כחובב הז'אנר, בין היתר כי הרגשתי צורך לשתף את חובבי הסאדו-מאזו בכל מיני סיפורי-פנטזיה. ויש לי הרבה רעיונות כאלה. לגבי הסיפור הראשון: כולנו או כמעט כולנו היינו במעמד של ראיון עבודה, בין אם כמראיינ/ת או כמרואיינ/ת. תמיד צד אחד (בדרך כלל המראיינ/ת) מחזיק בידו את הכוח, והצד שני מנסה לרצות אותו ולמצוא חן בעיניו כדי להראות שהוא ראוי. אך מה יקרה אם הראיון ייצא מכלל שליטה? זאת ועוד בבלוג החדש שלי, שאני מביא את החלק הראשון שלו כאן להתרשמותכם, עם תמונות שמתאימות לסיטואציות. אורי הציץ בשעונו. השעה היתה רבע לשש. "לא נראה לי שאני אספיק" – אמר לעצמו. בשעה 6 נקבעה לו פגישה לראיון עבודה בחברת פוליגן והוא לא התכוון לאחר. הוא התניע את הסקודה שלו ונסע בכבישי איילון. למרבה הצער הכבישים גם שם היו עמוסים. "נו, זוזו!" – צפר למכוניות, אך כמו להרגיז התנועה שלהן רק האטה עוד יותר. לבסוף הגיע למשרדי החברה בשעה 6 ועשרה. הוא צעד צעדים מהירים ועלה במעלית למשרד. בחורה חמודה עם שיער אדמוני קידמה אותו בדלפק הקבלה. "אתה ודאי אורי" – חייכה – "סיגל מחכה לך בחדר" הוא חייך אליה וצעד צעדים אלגנטיים לכיוון חדרה של סיגל שהיתה אמורה לראיין אותו. הוא נקש קלות בדלת. שום קול לא נשמע. לאחר כמה שניות החליט לפתוח את הדלת. להפתעתו החדר היה ריק. החדר היה בצבע אפור. לפטופ היה מונח פתוח על השולחן. היה שם גם מאוורר וציוד משרדי. לאחר כמה דקות של ציפיה, הסקרנות גברה עליו והוא החליט לסגור את הדלת ולסובב לשניה את המחשב הנייד לכיוונו כדי להציץ מה כתוב שם. בדיוק כשקרא כמה מלים נפתחה הדלת לפתע והוא מיהר לסובב חזרה את המחשב הנייד. סיגל נכנסה לחדר. הוא תהה אם היא הספיקה לראות שנגע במחשב שלה. סיגל היתה בחורה בשנות ה-20 לחייה, צעירה, נאה מאד ומרשימה בהליכתה, עם שיער שחור מסודר למשעי, חולצה אדומה ורגליים חושפניות עם גרביונים. הוא הרים מבטו חיש למעלה כששם לב שתפסה אותו מציץ לכיוון רגליה בעת שצעדה לצד השני של השולחן, לכסא שלה. 
"אז אתה ודאי אורי" – אמרה בחיוך קל והוא הושיט את ידו ללחיצה. היא השיבה את ידו בלחיצה עדינה. הוא תהה אם היה צריך לקום קודם אבל עכשיו כבר היה מאוחר. "אתה יודע שאתה מאחר ברבע שעה?" – שאלה בקול רשמי משהו. "אני מתנצל, פשוט היו פקקים נוראיים..." היא לא השיבה דבר, רק חייכה חיוק דק. "בוא נראה..." – אמרה בקול רך ועיינה במחשב שלה במסמכים שונים – "הנה, אורי" היא עיינה במסמכים שבמחשב. אורי החליט לשבור את הקרח. "שמתי לב שהמשרד שלך מאד יפה" היא לא ענתה מיד. לבסוף השיבה מבלי לגרוע עיניה מהמחשב: "כן, המזכירה הקודמת שלי עיצבה לי אותו. מוצא חן בעיניך?" "מאד" "אז אורי..." הפנתה מבטה אליו ושילבה את אצבעותיה – "קראתי את הרזומה שלך... בהחלט מרשים" "תודה" "הבנתי שניהלת צוות עובדים בחברת מיקרוספייס. אפילו קיבלתי את ההמלצות. אפשר לדעת מדוע עזבת?" "ובכן, זו היתה חברת סטארטאפ, בסופו של דבר היו בעיות תקציב... והחברה נסגרה." "הבנתי...ואתה מבין לאיזה תפקיד אתה מרואיין עכשיו?" אורי שתק לרגע. הוא השפיל לחלקיק שניה את מבטו אבל הרים אותו מיד – "כן, להיות המזכיר שלך" "נכון" – חייכה סיגל – "אבל לא הבנתי למה אתה רוצה לעשות הסבת מקצוע ממנהל פרויקטים למזכירה... סליחה, למזכיר שלי" – אמרה והחיוך לא מש משפתיה. אורי תהה בלבו אם היא טעתה בכוונה אך לא הצליח להחליט. "ובכן... כפי שאת יודעת המצב בהייטק הוא לא יציב, אז האמת שאני פשוט זקוק לעבודה הזו" "אני מבינה" - אמרה סיגל ונופפה עם העט מול פניה – "לגבי השכר, הוא לא למשא ומתן ומדובר ב-4000 ₪ לחודש בלי תוספת שכר לשעות נוספות, ומדובר בלא מעט שעות בחודש. האם יש לך בעיה עקרונית עם התנאים הראשוניים האלה?" "לא, אין לי שום בעיה" "ואתה מבין שלתפקיד הזה יש לא מעט מועמדות. למה אתה חושב שאתה מתאים יותר מכולן?" "קודם כל אני בן אדם מאד חרוץ ומשקיען ו... אני בהחלט חושב שאני האדם המתאים למשרה הזו" "תראה אורי –המזכירה הקודמת שלי היתה צריכה להכין לי את החומר בזמן, להכין לי קפה כשביקשתי ולענות לטלפונים בשבילי. הכישורים שהזכרת קודם הם נחמדים אבל לא בדיוק רלבנטיים לתפקיד הזה. המזכיר או המזכירה החדשה שלי צריך להיות יסודי, זריז וממושמע. אתה חושב שיש לך את הנתונים האלה?" הוא הופתע מעט מההקשחה שבקולה. "לדעתי כן, בהחלט" – ענה לבסוף. "אוקיי" – חייכה סיגל והתרככה. "אני אהיה כנה איתך. אין לך הרבה סיכויים מול המועמדים האחרים. סך הכל אתה רגיל לחלק פקודות מהעבודות הקודמות, אבל עכשיו אתה תצטרך להיות כפוף לי. סך הכל אני יכולה להיות די קשוחה" "אין לי בעיה עם זה" – מיהר אורי לומר. "אני לא בטוחה... אתה תסתגל למעמדך החדש? לעבוד תחתיי? לקבל ממני הוראות?" "כן" "כי אני רגילה שעושים את מה שאני מבקשת לעשות בלי לחכות יותר מדי ובלי ויכוחים מיותרים" – היא הקריבה את פניו מעט אל פניו, בוחנת אותו היטב – "אבל אתה לא ממש נראה לי הטיפוס הצייתן". אורי נבוך מעט והשתתק לכמה שניות. הוא ניסה לחשב את מצבו ולמה בדיוק היא מתכוונת. "אין לי בעיה עם סמכות" – אמר לבסוף. "אני לא בטוחה" – אמרה סיגל ונשענה – "אתה איחרת איחור משמעותי לראיון. חוץ מזה, אתה באמת חשבת שלא אשים לב שהצצת במחשב שלי ללא רשות לפני שנכנסתי לחדר?" פניו של אורי האדימו. אז בכל זאת היא תפסה אותו. זה לא היה משהו פסול יותר מדי אבל ללא ספק זה לא סייע למצבו עכשיו. "אני חוששת ש.... לא אוכל לקבל אותך לעבודה. אתה נראה לי טיפוס, איך נאמר... מרדן." – היא שתקה לכמה שניות ואז: "תודה שבאת, אורי" – והגישה ידה ללחיצה. המחשבות של אורי התרוצצו במוחו במהירות. הוא לא התכוון לוותר במהירות כזו. הוא לא לחץ את ידה כדי לא לחתום את הגולל על סיכוייו. הוא הישיר אליה מבט ואמר: "סיגל, אני אהיה עובד מאד מסור וצייתן. בבקשה, תני לי הזדמנות" סיגל צחקה צחוק קל: "אני לא חושבת שזה יעזור" אורי בלע את גאוותו: "בבקשה, אני מתחנן..." סיגל צחקה שוב: "עכשיו אתה מתחנן?" "כן" היא שתקה כמה שניות, חוככת בדעתה, ואז נדה בראשה תוך כדי שהיא מצקצקת בשפתיה: "לא, זה לא נקרא להתחנן" הוא לא ידע איך להגיב. היא הישירה אליו את מבטה המשועשע: "זה לא משכנע. אם אתה מתחנן בפני בחורה אז תעשה את זה כמו שצריך" "כמו שצריך?" "כן, עד הסוף. אתה לא יודע איך מתחננים?" אורי לא אמר דבר היא הצביעה עם עטה לכיוון מטה, מבטה סוקר אותו בלי בושה: "רד על ארבע" אורי הרגיש שהבטן שלו מתהפכת. היתה זו האינדיקציה לכך שהאגו סופג מכה אנושה, והקטע המשפיל הוא שהוא עשה את זה לעצמו. הוא הרגיש שאין לו בררה. הוא קם מכסאו ואז ירד מהכיסא על ברכיו. "או, עכשיו יותר טוב. עכשיו תתחנן" "בבקשה, סיגל, תקבלי אותי לעבודה. אני באמת צריך את העבודה הזו!" סיגל הסתכלה לכיוון מטה משועשעת מהמחזה. אבל לא נראה שזה הרשים אותה במיוחד. "זה לא מספיק" "אז מה את רוצה שאעשה?" היא חייכה: "אם כבר החלטת להשפיל את עצמך, אז עד הסוף" הוא נעץ בה מבט שואל, כבוי. סיגל המשיכה: "אני רוצה שתראה לי כמה אתה כפוף לי... תנשק לי את הנעליים" הפנים שלו האדימו. הראיון הפך להזוי מבחינתו. הוא בלע את גאוותו והתכופף מתחת לשולחן. "עדיין לא... חזור למעלה" – שמה את קולה לפתע הוא שוב היה בהלם, כיצד היא משחקת בו כמו מריונטה. הוא שב וישב על הכסא. ללא אומר ודברים הסתובבה סיגל ושלפה מתיקה זוג נעליים לבנות. היא נופפה בהן לפניו, כמו מתגרה בו. ואז זרקה אותן לכיוונו על השולחן: "אלה נעליים שקניתי היום. קודם נראה איך אתה מנשק אותן לפני שאני נותנת לך את הזכות לנשק את הנעליים שאני לובשת" הוא מעולם לא נתקל בדבר כזה. הוא חש שההשפלה חודרת לתוכו ופניו מאדימות עוד יותר. "לנשק את הנעליים האלה?" "כן. אתה רוצה את התפקיד הזה לא?" לאחר שניות שנדמו כמו נצח הוא הרכין ראש ונישק בצורה חפוזה את הנעליים הלבנות. היא שוב גלגלה עיניה לתקרה וחייכה – "לא ככה, בתשוקה" הוא שרבב את לשונו וליקק את הנעליים לאט לאט. הוא לא האמין שהוא ירד לשפל כזה. הוא חש שהפנים שלו שורפות מבושה. אבל הוא באמת היה צריך את העבודה הזו, גם אם יצטרך להתאים את עצמו לקפריזות של סיגל. הוא החליט להתקפל בפניה והמשיך ללקק. "יופי, לא תיארתי לעצמי שאתה כזה כלב טוב!" – צחקה סיגל, ועוד יותר צחקה כשראתה את הפנים הנדהמות והמושפלות שלו כשקראה לו בכינוי מעליב זה – "עכשיו תניח את הנעליים על הרצפה" הוא כבר פחות היסס. הוא לקח את הנעליים והניח אותן על הרצפה לרגליו. 
הוא התישב חזרה. "מי הרשה לך להתישב? עכשיו הגיע הזמן לעבור לדבר האמיתי. " היא שתקה לכמה שניות ואז: "עכשיו אני רוצה שתלקק לי את הנעליים שאני לובשת. תוכיח כמה אתה מוכן להתרפס בשביל התפקיד הזה" סיגל כבר נהיתה בוטה והוא ראה אותה באור שונה לחלוטין. עכשיו ראה את סיגל האמיתית. השולטת ללא מיצרים. הוא בלע את שארית הכבוד העצמי האחרון שלו ובלית בררה זחל מתחת לשולחנה והתכופף אל מול רגליה ושאל את עצמו בלב: "מה קורה לי, האם אני כל כך נואש?" ויחד עם זאת לא היה יכול לא לשים לב לתפיחה משונה במכנסיו. הוא התחיל לנשק את נעליה החומות. סיגל גיחכה קלות והוציאה מתיקה כלי איפור והתחילה להתאפר, כאילו שום דבר מיוחד לא קורה מתחת לשולחנה. אם הראש של אורי לא היה קבור מתחת לרגליה הוא היה ודאי מתפלא באיזו אדישות היא לוקחת את כל העניין, בניגוד אליו. כאילו היא רגילה לזה. כאילו ש... 
"תלקק" – ציוותה עליו מלמעלה. הוא ליקק קלות את נעליה. "ברגש!" – קראה וחבטה קלות עם נעלה על פניו בלי להתחשב בכאב שעלול להיגרם לו. אורי כבר איבד לאט לאט תחושה של זמן ומקום. לאט אבל בטוח הוא החליט שהוא יקבל את העבודה הזו ותו מה. הוא שלף שוב את לשונו והחליט להראות לה שהוא באמת כנוע, כמו שהיא אוהבת. 
מה יהיה בהמשך הראיון? עד כמה אורי יהיה מוכן עוד להתרפס בשביל התפקיד? האם באמת יש משבר כל כך חמור בהייטק? כל התשובות לשאלות שרציתם לדעת, כולל לאלה שלא רציתם לדעת, בפרק הבא והמשפיל עוד יותר, עם תמונות מתאימות+טוויסט בעלילה... |
|
|
kaly
|
לפני 17 שנים •
9 בינו׳ 2007
קודם כל,ברוך הבא לאתר הכלוב.
אהבתי את הראש שלך,אחכה לשמוע את הטוויסט המפתיע{כבר רואה אותו מתהפך עליה..  }
ממתינה לצרף אותך לבלוגים המועדפים 
|
|
|
|
ניהיל(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
9 בינו׳ 2007
kaly כתב/ה: קודם כל,ברוך הבא לאתר הכלוב.
אהבתי את הראש שלך,אחכה לשמוע את הטוויסט המפתיע{כבר רואה אותו מתהפך עליה.. }
ממתינה לצרף אותך לבלוגים המועדפים תודה! אכן הפרק הבא יהיה מפתיע ועם תמונות חדשות... |
|
|
gal33(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
10 בינו׳ 2007
הצבת כאן רף, ועכשיו כולם מחכים לעוד...
אחלה סיפור לפתוח איתו את היום |
|
|
מיכל המאלפת(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
10 בינו׳ 2007
[color=red]פנטזיה שלא הגשמתי[/color]
בהחלט פנטזיה...
אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את ההמשך. מיכל המאלפת. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
10 בינו׳ 2007
גמני נהנתי פה
|
|
|
| slave_dog2000 |
לפני 17 שנים •
11 בינו׳ 2007
מדהים!!!!!!!!!!!!!!!! עוד!!!!!!!!!!!!!!
|
|
|
סאב זירו(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
13 בינו׳ 2007
התפרסם החלק השני של הראיון... |
|
|