קצת על סאב ספייס

קצת על סאב ספייס

צ'יטה​(שולט) • 16 בינו׳ 2007

בכל מה שאגיד פה, אני לא מתיימר לקבוע נחרצות, לכל העולם ואישתו. רק משתי עיני אני רואה. עדיין, אני רואה טעם, בלשתף מתובנותי.

מבוא:
סאב ספייס, זה מקום פסיכוטי בכלל, {אל תתפסו אותי במילה}. זה מקום שהוא תוצר של רסוננס (תהודה), של הגוף, של הנשמה, ובפרט של הקשר בין הגוף לנשמה. מגיעים למקום הזה, כתוצאה של הצפה, בתחושות הגופניות, הנפשיות, ובפרט מהחיבור בינהן.

הסאב ספייס, הוא מקום, בו הגוף עומד לו משותק, בו הנפש עומדת לה עירומה, ללא שום הגנות בכלל לגמרי בכלל. זה קודש הקדשים הבדסמי, בעיני. זה המקום שהאימרה, "בדסם עושים מאהבה, או לא עושים בכלל", הכי נכונה לגביו. זה מקום הכי פגיע שיש בעולם, ממה שאני מכיר. פגיע בתהליך ההגעה לשם, וגם בהמצאות בו, ובאופן הטיפול בנשמה הנמצאת במקום הזה. הריני לקרוא בקול תרועה רמה, לכל הקוראים פה, תיזהרו לכם. זה ממש לגמרי מסוכן, אבל לגמרי ממש. אני מציע לכם, ברחל בתכם הקטנה, השמרו לנפשותיכם. זה לא עניין שניתן לנהוג בו זילות כלשהיא.

בסאב ספייס, אין יכולת לזוז לגמרי בכלל. אפילו לא להניע אצבע. שמה, התחושות מוגברות אלפי מונים. שם הנשמה עומדת לה עירומה, וזקוקה לחום ואהבה. כל זיוף במתן החום והליטופים, {אפטר קייר}, מורגש באופן עמוק ביותר. היות והנשמה עומדת שם בלי הגנות בכלל, היא כל כך פגיעה, שנשרטת מכל זיוף, או חלילה, {לא עלינו}, חוסר כלשהוא בחום והכלה.

טכניקת הגעה לסאב ספייס:
האופן בו לוקחים לסאב ספייס, לדעתי, מורכב מחמישה שלבים.

1. דיסאוריינטציה: להביא לדיסאוריינטציה, בכדי לערער את ההגנות הטבעיות של הנשמה, ובכדי, לערער, את יכולתו של הגוף, לסנן תחושות, שמגיעות מהעולם החיצון, ומבפנים.
האופן בו ניתן להגיע לדיסאוריינטציה, תלוי הקשר, ואישיות. למשל, ניתן לקשור את הסאבית, ידיים מעל הראש, קשורות מטה, מאחרי הראש, אל חגורה, החובקת את חלציה. עיניים מכוסות. או אז, מטלטלים אותה, ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה. כל זה תוך כדי מוסיקה חזקה. עד שתוך, כדקה בערך, היא מאבדת קשר עם המציאות.

2. העמקת התמסרות: כאשר ההגנות הורדו, לפחות באופן חלקי אך משמעותי, כאשר הדיסאורנטציה, מושלת בכיפה. כל הענקת תחושה, נחווית בעוצמה הרבה יותר גדולה. אני באופן אישי, נוהג בשלב הזה, להעמיק את ההתמסרות. העמקת ההתמסרות, נעשית באופן בו עושים דברים, שקשים לסאבית. זה משהו מאד אינדוודואלי, ותלוי בסאבית, ובהקשר. לשם הבהירות, אתן דוגמא. יש סאבית, שקשה לה עם חוסר אונים שבריתוק (קשירה). במקרה כזה, ניתן לקשור אותה, לפסק את רגליה, קשורות, דווקא עם עיניים פקוחות, למשל. לשבת מולה, ולהתבונן בכוס הפעור שלה. במשך זמן. תחושת חוסר האונים שלה, הקושי שלה עם זה, מעצים את ההתמסרות, ואת עוצמת התחושות שלה.

3. הצפה בתחושות: הדבר שאני הכי אוהב בחלק הזה, והכי מאמין בו, זה ליטופים. אין כמו ליטופים, כדי לגרום לנשמה ולגוף, להיות מוצפים. במיוחד במקום הזה, של הדיסאוריינטציה, של ההתמסרות. של קצות העצבים של התחושות, כל כך חשופים. ההצפה הזו, גורמת לסאבית, להשתולל מרוב העוצמה הבלתי נסבלת, של התחושות. לא טעיתי במונח, זה בלתי נסבל. זה כל כך הרבה, שאי אפשר לשאת את זה כמעט. ההתמסרות, והדיסאוריינטציה, חוברים להם יחדיו, כדי לאפשר מקום כזה של הצפה. זה מפחיד נורא, זה מאיים, זה מקום של חוסר השליטה האולטימטיבי. זה מקום בו הנשמה, והגוף, מתענים, מההצפה הזו. יש בזה איזה דמיון שהוא, לרגע שלפני האורגאזמה. עדיין, אם הסאבית, אכן סומכת על אדונה, שיהיה שם בשבילה, שיחזיק אותה במקום האובדני הזה, היא תתמסר לתחושות, ופשוט תעוף. תעוף לעולם שכולו טוב, לסאב ספייס. יש כאלה, שהתעופה מלווה אצלן ברעידות בכל הגוף, יש כאלה שלא. זה מאד אינדיווידואלי.

4. אפטר קייר: ברגע שנכנסים למצב הזה, של סאב ספייס. יש צורך עצום ורב, ללטף את הסאבית, להעניק חום ואהבה. לא סתם ליטופים כאלה. ליטופים שניתנים מתוך הנשמה. שהרי הנשמה שמה, חשופה לחלוטין, ומונחת בידיכם. בלי שום כיסוי כלל. בלי שום הגנות. זה חשוב כל כך, הליטופים הללו, והנקיות שבהם, שפשוט אסור לזייף שמה. פשוט אל תיקחו אף אחת לסאב ספייס, אם אתם לא מסוגלים לתת לה, את הליטופים, כשהיא תהיה שמה. זה פשוט תמצית האסון בהתגלמותו. זו שיא הרישעות, במלוא כיעורה.

5. השלושה ימים שאחרי: בשלושה ימים שאחרי מצב כזה, ייתכנו יציאת שדים חבויים, בעמקי הנשמה. ראיית סרטים של חזיונות מהעבר, שהודחקו במשך שנים. כל אלו יכולים לצוף להם, גם תוך כדי תהליך ההגעה לסאב ספייס, גם בסאב ספייס עצמו, וגם בימים שאחרי. אני נוהג, לעשות חוזה מיוחד, של זמינות אינסופית, לסאבית שהבאתי אותה שמה. מבהיר שאני זמין בכל שעה של היממה, בכל רגע שהוא. מבהיר את האפשרות של חזיונות שכאלה. ביום שאחרי בפרט, ישנה תחושת ריחוף עצומה. אפילו הייתי אומר, קשיים בתפקוד היומיומי. לכן אני לא נוהג לעשות סשן חשוב שכזה, כשלאחריו יש ימי עבודה. תזכרו טוב, לקחתם אותה לסאב ספייס, אתם אחראים עליה, גם בימים שאחרי הסשן.

מספר דגשים:
בהגעה לסאב ספייס, יש הגעות רעות. יש נסיקה מהירה מדי, יש הערת שדים אפלים, אצל הסאבית. צריך לקרב כל פעם קצת, למקום הזה, בכדי לאפשר לסאבית להתרגל לנוכחות המקום הזה. צריך להתקדם לאט, גם בפעם הזו, שאתם ממש מרגישים, שניתן לקחת אותה שמה, עד הסוף, למקום המקסים הזה. אבל בחייכם, אל תיקחו לשם ממקום מצ'ואיסטי. אל תיקחו לשם ממקום של אגו. תהיו קשובים כל כך נורא, בכל רגע ורגע של ההתקדמות לשם. כי בדיני נפשות אנחנו עוסקים פה. זה כל כך רגיש המקום הזה. זה כל כך עדין. פשוט השמרו לנפשותיכם.

כל כך שכך, שזו פשוט רישעות צרופה, לקחת לשמה לא נכון. תזכרו שאתם אחראים שמה, לגמרי. שהרי היא, ללא שום יכולות כלשהן, להגן על הנשמה שלה, על עצמה. אלו אתם שאחראים שמה, ממש לגמרי נורא.

תזכרו שזה נורא פשוט בעצם, להגיע לשם. אבל כל כך ממש לא פשוט, לנקות את מה שאתם גורמים בעצם הלקיחה לשמה.

סיכום:
זה המקום הכי מקסים שיש בעולם בכלל. זה כל כך כיף, שבא לבכות מאושר. אבל זה עניין פסיכוטי פה, ונדרשת פה אחריות גדולה ועצומה, בכדי למנוע מכך, להפוך לסרט רע בכלל.
לאט לאט, בלי אגו, ים של הקשבה, והמון עצום ורב של אהבה ורגשות. גם מיומנות נדרשת, והמון ים עצום ורב של הקשבה.

אקנח באימרה הכל כך נכונה, "בדסם עושים מאהבה, או לא עושים בכלל".
שיהיה לכם בהצלחה.
אור ואהבה.

זאלופון​(שולט) • 16 בינו׳ 2007

לפתוח בחדשות הטובות או הרעות?...

טוב, נתחיל עם הטוב: קודם כל, זה מאד יפה שאתה מפרסם "מדריך" שכזה. בלי ציניות בכלל. רוב הדומים נוטים לשמור מכל משמר את ה"שיטות" שלהם (אם יש להם) ונחמד לראות מישהו שחולק עם העולם את הסודות שלו.
חוץ מזה, אני חושב שהרעיונות המעשיים שאתה מעלה פה, ובמידה מסוימת גם ההסבר התיאורטי מאחוריהם, הם יפים בסך הכל. אז תודה על השיתוף.

את הביקורת אתה כבר בטח מנחש... גלוריפיקציה? יש. מגניפיקציה? יש ויש? עוד מילים לועזיות? גם אפשר.
מקום מסוכן? הנשמה עומדת חשופה? מקום אובדני? שדים שיוצאים שלושה ימים אחרי??? דיני נפשות???!!! הלו, סאב ספייס הוא חוויה נפלאה, אבל הוא לא חוויה מיסטית. כולה סאב ספייס, אורגזמה משודרגת. טראומות עבר לא צפות והנפש לא מתפרקת. ואם כן, משהו היה סדוק מדי שם מלכתחילה, והסאב ספייס הוא רק אחד מבין אירועים משמעותיים רבים שיכלו להרחיב את הסדק לכדי שבר של ממש.

מעבר לנקודה הזו, שבה אנו חלוקים, שתי נקודות נוספות שבהן ודאי תסכים עמי:
ראשית, זו דרך אחת מני רבות להביא לסאב ספייס. סביר שהיא פועלת על סאביות מסוימות ולא פועלת על אחרות, ממש כמו כל דרך אחרת. אנשים מביאים לסאב ספייס במגוון משובח של דרכים, והכי חשוב להתאים את הדרך לאדם.

שנית, יש פה התייחסות לסאב ספייס שלדעתי היא מוטעית ומפספסת את הפואנטה (דעתי האישית, ואפשר בהחלט להתווכח עמה). התחושה היא שהסאב ספייס הוא המקום שצריך להגיע אליו, שבו נמדד הכל. זה מזכיר לי גברים שכל מה שחשוב להם בסקס הוא שבת זוגם תגיע לאורגזמה, אם מטעמי אגו ואם מרצון כן לענג אותה. אורגזמות, כמו סאב ספייס, הן דבר מקסים, אבל לא מאלה ולא מזה נובעת עיקר ההנאה שלי בסקס או בבדסמ. התהליך הוא שחשוב לי. הדרך לשם. האינטרקציה. נראה לי שריצה אחר מטרת הסאב ספייס תהפוך דברים במהרה לטכניים ומשעממים, קודם כל עבור הדום ואחרי כן גם עבור הסאבית. זה סיום מצוין, אבל לא יעד שצריך לכבוש.

או.

flashback{ג"ו} • 16 בינו׳ 2007

סופ סוף שרשור מעניין וענייני,
אין לי מה להוסיף חוצ מתקווה שהוא ישאר כזה.

צ'יטה וזאלופון, תודה.

צ'יטה​(שולט) • 16 בינו׳ 2007

או שלום לך זאולופון
תגובתך אכן, לא איחרה להגיע, ויחד איתה המחלוקת העתיקה בינינו, וטוב שכך בכלל. שהרי, הארת נושאים חשובים בעולם הקסום הזה, מזוויות שונות, ברוכה, ואפילו נדרשת.

בעיקרון, אני סבור, שאנחנו חלוקים בבסיס, שגישתי הרומנטית {גם המגניפיקטיבית והגלופירטיבית}, שונה בתכלית מזו שלך. ושוב, זה ממש בסדר שכך. בעיקר שכל הדעות מיוצגות להן באופן שקול, ונעים, כהרגלך בקודש.

מבלי ציניות כלל, אני שמח שאתה משמיע פה, את דבריך, ואת אופן השקפתך המלומדת והמנוסה על הנושא.

זהו שאני מסכים שהסאב ספייס, הוא באיזה אופן, אורגאזמה משודרגת, אבל איש יקר, היא משודרגת בענק. זה מקום עצום לאין מונים.

מסכים איתך לחלוטין, שיש שיטות רבות להביא לסאב ספייס, ואפילו אשמח מאד לשמוע נוספות. שהרי בוודאי אחכים מהם. בטח ממך.

מסכים לחלוטין, שהדרך שונה מאדם לאדם, זה הרי ברור כשמש. דרושה התאמה למקרה הספציפי, ואני סבור, שהדגשתי זו בדברי. כנראה שלא מספיק.

מסכים, שהנפש לא חווה פירוק, כתוצאה מהסאב ספייס, אלמלא היה שם סדק קודם לכן. אבל האם לא לכולנו יש כאלה ? כמובן שהם שונים במידת עוצמת הסדקים, ממקרה זה לאחר. אני סבור, שנדרש להזכיר, במסגרת פירסום כזה, את הסכנה הגלומה בעניין. הלא כן ?

מסכים לחלוטין, שסאב ספייס הוא לא מטרה, בטח שלא כזו שיש צורף לשאוף אליה במגמתיות כמו שאתה מתאר. אבל האם לא גם האורגאזמה, כמו הסאב ספייס, היא מקום מקסים, שכדאי להגיע אליו ?
אמנם מסכים, שסאבית שבאה לסשן במטרה להגיע שמה, או חלילה, אפילו דום, {לא עלינו}, חוטאים למטרה של כל העניין המקסים והגלורפיקנטי הזה, שלשמו כולנו התכנסנו פה, ולא רק היום.

רב תודות

llulu​(נשלטת) • 17 בינו׳ 2007

לשניכם על המאמרים האלו
אני מצרפת ל F ב הערות שלה
המון אינפורמציה אפשר לקבל מהטקסטים שלכם ....מעבר לעברית היפה של ציטה שהיא מעין שעור פרטי עבורי -)

אני רק שאלה

אושה{אוש} • 17 בינו׳ 2007

תודה לשניכם ואני אשמח לשמוע עוד על הנושא.
ובינתיים שאלה ברשותכם.
אני מבינה את הרגשת הריחוף, חוויתי אותה לשימחתי אבל האם מתלווה אליה דברים נוספים כגון -
תשוקה עזה, רצון להתמסרות טוטאלית, הכרת תודה לדום הנפלא שהביאני עד הלום...?
לתומי חשבתי שבסאבספייס חשים תחושה עזה של שייכות, כניעה ואסירות תודה אך האם מדובר בהרגשת ניתוק כלשהיא?

כל אחד רואה מהרהורי ליבו

כרמן • 17 בינו׳ 2007

צ'יטה, אני מודה לך על הפוסט ועל השיתוף.
אני מתעניינת בסאב ספיס כי כמוך בעבר לא הגעתי אליו למרות שניסיתי מאוד.
אני קרובה להשקפות של זאלופון על חוסר הגלוריפיקציה של הרבה דברים.

ההתמסרות, הגלוריפיקציה היא בעיניים של המסתכל. בעיניים שלי אין גלוריפיקציה אלא ברגשות עמוקים ושם אני נוטה קצת לרומנטיזציה.
כל אחד והתמימות והגלוריפיקציות שלו. צ'יטה, אצלך זה הבדסמ ואצלי זו האהבה.

אמרת בעצמך שהשיטה שלך לא תלויה במהות היחסים עם הסאבית אלא תצליח עם כל סאבית שתסכים ומקריאה ראשונה אני מסכימה איתך. התחלתי בזה שכל אחד רואה מהרהורי ליבו ואני ניסיתי לבדוק את הרקע הפיזיולוגי של הדברים. אני יודעת שיש סאב ספייס שמגיע מכאב הדרגתי והגוף באופן פיזיולוגי מפריש אנדורפינים כדי לעצור את הכאב.
אני לא רואה בסאב ספיייס כזה גלוריפיקציה כי כל אדם שיודע את הטכניקה וכל סאב/סאבית שהרצון שלו אדיר להרגיש את הרגשת ההייי הזאת יכולים האחד כדום או דומית והשני/שניה כסאב/סאבית להביא לרגשות האלה. הרגש העמוק היחידי שצריך להיות שם הוא לסמוך עד הסוף על המבצע.
לא חייבת להיות אהבה, התמסרות או רגש עמוק מהסוג שאני עושה לו גלוריפיקציה ואנחנו רואים סאבים גברים שכל מלכה וכל זוג מגפיים שיצליף עליהם בסשן פומבי או פרטי יכול בהצלפות הנכונות ובנגיעות הנכונות בגוף להביא לאפקטים הפיזיולוגיים.

אתה התחלת בטלטולים עדינים של הראש והגוף ובדיסאורינטציה ובכיסוי העיניים כדי שלא יוכלו להרגיש שוב את האורינטציה. האסוציאציה הראשונה שלי היתה שיטת "הטלטולים" המפורסמת שכוחות הבטחון בקשו לקבל עליה אישור כאשר הם שוברים את התנגדות המחבלים שתפסו ובכל מהדורות החדשות דיברו עליה ותמיד חשבתי מה הם עושים.
חשבתי לעצמי אם "טלטולים" הם כיסוי עיניים ודיסאוריאנטציה של המוח כדי שהאדם ישאר מבולבל וחסר אונים וירגיש שהוא בידיים של זה שנשאר בחדר. המוסיקה החזקה והרועשת הם גם דבר שנדמה לי שקראתי שהנבדקים התלוננו עליו.
בנקודה הזאת מצאתי עניין רב בפוסט אבל הרבה זמן יש לי הרגשה שהרבה דברים שאנחנו עושים במטרה לענג הם אותן טכניקות שמשתמשים בהן בצורה אחרת אבל אצלנו הטכניקות שלא מתירים לאחרים להשתמש בהם נעשות בהסכמה הדדית.

ההמשך אפילו היה יותר מעניין כשקילפתי את ההצהרות על ההתמסרות ועומק הרגש וחיפשתי את ההמשך למוסיקה החזקה, כיסוי העיניים והטלטולים.
ההמשך היה השפלות אבל לא מהבחינה שאותם נחקרים התלוננו אלא השפלה במובן של משהו שהאישה לא אוהבת לעשות אבל עושה בכל מקרה אחרי שהיא עוברת את ההכנה הראשונית של הדיסאורינטציה, הטלטולים והמוסיקה החזקה.
מבחינה טכנית האם צריך להמשיך במוסיקה החזקה או כבר אפשר להפסיק? איך אתה מצליח להתרכז באותה מוסיקה חזקה? שוב ההבדל הוא בעיניים של המתבונן כי אני שונאת מוסיקה חזקה והעינוי יהיה גם עלי.
הצפה ברגשות הוא דבר שכל אדם חסר אונים ומבולבל יגיע אליו ואני מסכימה שהשלב הבא הוא כניעה. ההבדל בין שני המקרים שאני מתארת הוא שפה המטרה של שני הצדדים היא הסאב ספייס ובמקרה של האסוציאציה שלי הנבדק מנסה בשארית כוחותיו לא להשבר ולספר הכל ולפי הדיווחים לא מצליח. ופה ההמשך הוא מיני ואורגזמות.

כשקראתי חשבתי שהזהירות והאיטיות שהצעת במקומה כי יש אנשים שטלטולים, מוסיקה חזקה ורגשות השפלה קשים יכולים להביא אותם למקומות לא קלים.
אני מצטרפת לכל קודמי בתודה על השיתוף ולזאלופון באמירה שהרבה מאסטרים לא היו מגלים את הטכניקות שלהם.
מבחינתי הטכניקה הזאת עדיפה על טכניקה של הצלפות חזקות וכאבים חזקים גם כמבצעת אבל השאלה אם לא מתרגלים אליה כעבור כמה זמן כשיודעים למה לצפות או שצריך להגביר את עוצמת הטלטולים ההתחלתיים ועוצמת ההשפלות כדי להגיע לשלב השלישי.

באופן כללי אני רואה פה טכניקה שכל אחד ואחת יכולים להגיע אליה אם הם מיומנים והאחד רוצה לגרום לסאב ספייס והשני/שניה רוצה להרגיש סאב ספייס.
הדרישה היחידה היא שהאחד יסמוך על השני.
אני לא רואה פה אהבה או התמסרות ובעצמך אמרת שגם בפגישה ראשונה אפשר להגיע אליה.
יש 3 שלבים פשוטים:
1. טלטולים, כיסוי ענייים, רעש חזק ודיסאוריאנטציה של המוח.
2. כנראה המשך המוסיקה או הרעש החזק כדי לא לאפשר למוח לחזור למצב הרגיל עם "השפלות" אבל בניגוד לטכניקה ההיא הן נעימות לשניה או לשני.
3. הטכניקות הרגילות להביא לגירוי ולאורגזמה.
4. שחרור ואפטר קר כי כאמור הטכניקה הזאת היא מודיפיקציה של הטכניקה ההיא.

נ.ב. הגעת אליה בעצמך? לדעתי אתה יצירתי במידה בלתי רגילה. לא חשבתי על השיטה הזאת לסאב ספייס.
שוב, תודה רבה.

Re: אני רק שאלה

Nymphaea​(נשלטת){זיעויה} • 17 בינו׳ 2007

בסאב ספייס עצמו מרחפים להנאה. חוויה של אושר, רגיעה, שלווה. לפחות מנסיוני שלי. התחושות האחרות באות לפני, אחרי אך לא תוך כדי. אני פשוט לא שם בשביל לחוש אותן.

צ'יטה​(שולט) • 17 בינו׳ 2007

flashback, sweetslave, אושה, כרמן, תודה על הפירגון.

ברצוני לציין פה, שאני לא מחשיב עצמי, כמומחה דגול בעניין של סאב ספייס. עדיין, מצאתי בפוסט הזה, טעם גדול, בלשתף במה שאני כן יודע. הריני סמוך ובטוח, שיבואו לכאן, עוד גדולים ממני בתורה, ולבטח וותיקים ממני, שיאירו אור נוסף, על הנושא הקסום הזה. ושוב, מתוך עיני אני רואה, וכך אגיב.

לכרמן, לגבי ההתיחסות שלך לאנדרופינים, כמקום של סאב ספייס, אשלח אותך לפוסט הבא שלי, שעסק בנושא:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=53965&blog_id=1355
והרי תבחיני מייד, שאני סבור, שאין לאנדרופינים, מקום, להיות מוזכרים יחד עם סאב ספייס, בכלל.

מסכים איתך לגמרי, שהמקום של האנדרופינים, לא מחייב קשר עמוק באמת נורא, לכאורה. אך הריני להבטיח לך, שיש כאלה, כמו באדי, מורי בתחילת דרכי, ידידי, שכאשר תראי אותו עושה סשן אנדרופינים, תביני, לחלוטין, ששם, יש מקום להרבה מעבר למה שאת צופה, שנכון בהרבה מקרים.
האמת, שבתחילת דרכי, שלא היה מזמן כל כך, עסקתי בשאלה, מה הפונקציה של הכאב בסשנים, ובבדסם ככלל. לאחר לימוד מעמיק בנושא, הריני לסכם פה, שיש לו פונקציה מאד גדולה. אם כי לא תפקיד עיקרי, בעיני.

ההשוואה שלך של המעונים האומללים בחקירות, קצת מזעזעת אותי, אך יש בה משהו. ואכן כפי שאמרת, ההבדל העצום ההוא, ההסכמה, אך גם, בעת ובעונה אחת, ההנאה מהעניין.

לגבי העובדה שאת שונאת, מוסיקה חזקה ובכלל. תשמעי, העניין פה, לדעתי, הוא ההצפה, כאמור. ולכן השונאת הזה מיתרגם אצלי, למקום טוב בכלל. שהרי יגרום לך להצפה. כמובן, שלא פירטתי עד תום, אך, בעניין זה, אני נוהג להגביר ולהחליש את המוסיקה, לסירוגין, בכדי להעצים את הדיסאורנטציה.

לגבי המקומות הלא קלים, מי אמר בכלל שזה צריך להיות קל בכלל ? זה הקושי במקום הזה, שמביא למקומות הנשגבים האלה, בעיני.

אושה: יש התמסרות מאד גדולה במקום הזה, במיוחד אחריו. ניתוק ? איזה ניתוק ? זה הכי חיבור שבעולם, בעיני.

כרמן • 17 בינו׳ 2007

תודה צ'יטה.
לפני הכל אני תמיד מנסה להבין הכל מבחינה קצת מדעית ולכן אני מחפשת את המהות הפיזיולוגית מתחת לדברים. ההבנה עוזרת בטכניקה. ברור שמה שעושה את ההבדל הגדול הוא תמיד שהשיטות שלנו מכוונות להנאה הדדית והן בהסכמה ואפילו בבקשות נחרצות של הסאבים והסאביות להביא אותם להרגשה המופלאה הזאת שעדיין לא הצלחתי להרגיש אותה.

האנדורפינים תמיד יהיו קיימים בסאב ספייס של הצלפות וכאב אבל השאלה מה כמות האנדופינים שאתה מרשה לסאבית לשחרר ע"י שליטה בעוצמת הכאב והאישור לשקוע לגמרי לסאב ספייס.
כאשר אתה מרשה בחווית כאב רק מעט אנדורפינים הם נמצאים שם אבל במינון יותר נמוך.
במינון אנדורפינים גבוה יש פרק זמן ממושך שבו הסאבית נעלמת בתוך עולמה הפנימי ואולי קשה יותר להוציא את הסאבית ממצב יותר עמוק.

תודה על ההסבר על החלשת והגברת עוצמת המוסיקה כדי להגביר את עוצמת הדיסאורינטציה.
היה ברור שבאופן אינטואיטיבי עלית על מודיפיקציה של שיטת "הטלטולים" המפורסמת, שהתגלו ממנה חלקים אבל אף פעם לא ידענו איך משתמשים בה ומדוע צריך בה השפלות.
שאפו. הטכניקה שגילית היא עידון יפה של שיטת "הטלטולים" למטרות עונג הדדי.

אני חושבת שלא הגזמת כאשר אמרת שצריך זהירות רבה בטכניקה שהצעת וצריך להיות זמין לפחות יומיים אחרי הביצוע. לפי הדיווחים בעיתונות גברים קשוחים ומחבלים שידועים בעמידות שלהם וטופלו בטכניקה המקורית של "הטלטולים" נשברו במשך יומיים או שלושה.

ניסית לבצע את השיטה כמה פעמים? מה קורה כאשר הסאבית מתרגלת לשיטה ויודעת לצפות מה יקרה? איך מרגישים שכבר יש דיסאורינטציה של המוח?
מבחינת ההשפלות אחרי שנחצה הגבול הקודם אני חושבת שחייבים למצוא גבול חדש.

יש זהירות אחת שחשבתי עליה והיא עם אנשים עם בעיות שיווי משקל. לדעתי אסור להשתמש בשיטה עם סאבים וסאביות עם בעיות דיסאורינטציה שנובעים מבעיה בשיווי המשקל באוזן הפנימית כי יכולה להיות בעיה של חזרה מדיסאוריינטציה.

בבחירה של האדם שיבצע סשן כזה צריך להיות הרבה אמון. לפי מה שקראנו בעיתונים אנשים דיווחו על יומיים או שלושה עד שחזרו לעצמם ודייקת גם כשאמרת שאם היה סשן עם עוצמה יכולים להתעורר שדים מהעבר. הזהירות שדיברת עליה נכונה.
שאפו על היצירתיות. אני חושבת על השיטה.