לפעמים אני מהרהרת ביני לביני, אם ייתכן שככל שאדם, לצורך העניין, נשלט או נשלטת, יכול למתוח את הגבול של הכאב של עצמו, או להגיע לקצה קצהו של הריגוש שאחריו, אין יותר לאן לשאוף?
