האשמת הקורבן

החברה מורכבת מפרטים

עינבר • 30 בינו׳ 2007

אני חושבת שאין קשר בין אשמת התוקף להתנהגות הקורבן.
התוקף תמיד צריך להיות אחראי להתנהגותו ולא לפגוע באחרים.
אין דבר כזה שמישהי/ו גרם לך לפגוע בו.

לגבי האשמת הקורבן, אני חושבת שזה קשור למניעים רגשיים.
קשה לנו לתפוס את הרוע שקיים בעבירות ויותר מכך, שזה יקרה לנו.
חלק מהתפיסות שלנו את הקורבן קשורות לרצון שלנו להתרחק ממנו,
אם הוא אשם במה שקרה לו, אז זה לא עניין שלי ובטח שלא יקרה לי.

לגבי התעללות, יש הרבה תפיסות מוטעות שקשורות לקורבנות.
הבעייה של אנשים היא להבין מדוע הקורבן נשאר שוב ושוב עם התעללל.
יש מי שחושב שאם לא הלכת משם, כנראה שרצית את זה או הובלת לזה.
יש מי שחושב שבטח הייתה לך דרך למנוע ממנו להתנהג אליך
ויש מי שחושב שהקורבן אשם בכך שלא עזב את המתעלל.
כל אלה לא מבינים מה היא אווירץ הטרור ולחצים הנפשיים,
שעל בסיסם מתאפשרת ההתעללות.

אם תקראי תגובות של נשים וגברים לסיפורי התעללות במייל דום,
ותראי את האמוציות הרגשיות בהאשמת הקורבן בכתיבה של נשים,
תוכלי לראות את האלמנט הרגשי החזק והבוטה של האשמת הקורבן,
שמטרתו לבדל את עצמי כאישה חזקה ושפויה מהאישה שכתבה.

Re: החברה מורכבת מפרטים

Dolfi • 30 בינו׳ 2007

כיצד את מפרשת תגובות כאלו של גברים?

האם באמת ניתן לבחון שאלה כללית באמצעות בחינת מקרים ספציפיים?

Re: החברה מורכבת מפרטים

נוריתE • 30 בינו׳ 2007

רק ככה אפשר לבחון דברים כללים,
על ידי בדיקת מיקרים פרטיים.

נוריתE • 30 בינו׳ 2007

[quote="D_o_l_f_i_n_a"]

טרם הכרתי את החוק החכם שאומר שפשיעה ללא תכנון מראש אינה פשיעה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------
שכחתי באמת לציין את המובן מאליו
שהחוק גם מפריד בין פשיעה מכוונת לפשיעה מיקרית שלא בכוונה
כמו למשל, ההבדל בין רצת מכוון לבין זה שהפסנתר שלך נופל מקומה חמישית על הולך רגל חף מפשע או שאתה דורס מישהו,
אבל לרוב פשיעה מקרית מתפתחת לכלל פשע אמיתי
כמו למשל ברגע שאתה דורס אדם שלא מכוונה ואתה בורח ממקום התאונה, זאת כבר לא פשיעה מקרית.
אבל
עוד לא שמעתי על מישהו שאנס או התעלל במישהי, ללא כוונה מראש(כשמיתייחסים לנושא)

Mst​(שולט) • 30 בינו׳ 2007

א.מי לדעתכם אשם באונס?
תמיד האונס
ב. האם מידת אשמת הקורבן דומה בכל העבירות השונות (אשם/לא אשם/אשם חלקית) כמו למשל בעבירות הבאות : שוד, התעללות, אונס, רצח, תקיפה, הונאה?
לא אשם

ג. האם לדעתכם החברה מאשימה את הקורבן באונס יותר מאשר בעבירות אחרות, ואם כן מדוע?
לא יודע לגבי אחרים אבל אני מעולם לא מאשים קורבן!!!

ד. האם לדעתכם יש הבדל בין קורבן שהוא גבר לקורבן שהוא אישה מבחינת האשמת החברה או האשמה מבחינה משפטית?
לא

ה. האם לדעתכם כל אישה יכולה ליפול קורבן לאונס, או שרק נשים שמתנהגות בצורה מסויימת (מתלבשות פרובקטיבי, למשל), שמצויות במצבי סיכון מסויימים (הולכות בחושך בסמטה ללא ליווי למשל) או שייכות לאוכלוסיות סיכון מסויימות (זונות, רווקות, צעירות, סטודנטיות) והאם הן בעלות קווי אישיות מסויימים שגורמים להן להיות בעלות סיכוי רב יותר להיות קורבן?
כל אישה (אפילו אם היא מזכירה בבית הנשיא או לשכת שר בכיר בישראל)

מיתוסית​(שולטת) • 30 בינו׳ 2007

באטר קאפ, יש אנסים מקריים שלא מתכננים לאנוס, וזה פשוט איך אומרים? "התפלק" להם.
קשה להסיבר, אבל מדובר בד"כ באנשים הנורמטיביים, שזה יקרה בד"כ עם מישהי שהם מכירים- נניח בת זוג וזה יהיה חד פעמי והם ירגישו חרטה אמיתית לאחר מכן.

לא כל האנסים הם אותו דבר.


מטרת העבודה שלי זה לראות את יחס החברה לקורובנות אונס והאם ההשערה ההתחלתית שלי שנוטים להאשים יותר נאנסת מאשר אדם שנשדד בתרומתו לפשע, נכונה.

להפתעתי הרבה, לא היה פה ולו אדם אחד שהאשים ולו בסייג את הנאנסת.
זה מנוגד למחקרים רבים שקראתי ואפילו מנוגד למה שעינבר ציינה פה- לכך שבועל זה שונה מהאידיליה ובכל פעם שמישהי מספרת בו שאיזה דום התעלל בה או אנס אותה- ישר מאשימים אותה או בודקים מה תרומתה למקרה המצער.

השאלה היא:
האם זה שכולם פתאום כאלה אידיאליסטים נובעת מכך שהם אכן הפנימו את זה שנאנסת אינה אשמה, או שמא מתביישים לספר בפרהסיה שהם חושבים שגם הנאנסת אשמה בגלל שמכירים אותם או מחשש להטלת חצים עליהם?
לדעתי יש פה השפעה מסויימת ואם השאלון היה מבוצע בפרטי ובאנונימיות ואולי בצורה כזאת שאפילו אני לא הייתי יודעת מי ענה מה- ייתכן שהתשובות היו שונות.

כמו כן רציתי לבדוק דיעות קדומות לגבי אונס ואני רואה שאכן יש קצת ושהידע בעניין אינו מושלם.
ייתכן שאני אפרסם מעין "תשובות נכונות" לשאלון הזה.

אני אחכה לעוד מספר תשובות.
תודה לכולם

מיתוסית​(שולטת) • 30 בינו׳ 2007

אגב, הבסיס לעבודה זה הסרט "הנאשמים" עם ג'ודי פוסטר שזכה במספר אוסקרים.
מי שראה את הסרט, יבין בדיוק למה התכוונתי.

נוריתE • 30 בינו׳ 2007

אז למעשה, את מבקשת לדעת מה דעת הציבור לגבי נאנסות בחוצ ונאנסות בקהילה
ולהשוות אם קורבנות אונס מואשמות יותר או פחות
או מה רמת הפיקפוק בסיפור שלהן בקהילה ובחוצ.

ובאשר ל"התפלקןת" במעשי אונס
זה פשוט מאוד
אם היא אומרת לא ומתנגדת אז זה אונס
אם היא לא מתנגדת אז זה לא אונס
ואם אדון סותם לשפחה שלו את הפה ואונס אותה ,
או קושר אותה והיא לא יכולה
להתנגד ולהילחם מספיק וזה אונס.
ואם אדון משתמש
בסמכות ובאמון שניתנו ע''מ לעשות מעשה אסור
הרי שזה אונס למרות שהקרבן לא צעקה והתנגדה
מכל סיבה שהיא ואם הוא לא מכבד את מלת הביטחון זה גם אונס בברור

ובאשר ל"התפלקות"
אם היא אמרה לא והתנגדה, בשני המיקרים
אז שיתפלק בטעות
לאנס הסבון במיקלחת בבית הסוהר.

קיצור
אדם אחראי למעשיו גם למעשי
אין כזה דבר
פשע ללא כוונה תחילה
וכוונה חילה יכולה להיווצר גם שעה או חצי שעה מראש.
לא צריך לשם כך ימים.

מיתוסית​(שולטת) • 31 בינו׳ 2007

יש הרבה פשעים ללא כוונה תחילה כמו למשל הריגה, כמו למשל פשעים של עצימת עיניים, הריגה ברשלנות וכו'....

אגב, מה אומר המשפט הזה:
"ואם אדון משתמש
בסמכות ובאמון שניתנו ע''מ לעשות מעשה אסור
הרי שזה אונס למרות שהקרבן לא צעקה והתנגדה"

אז איפה פה האונס??

ואגב, כבר היו תקדימים בהם גבר הואשם באונס למרות שהקורבן לא אמרה "לא" ולא התנגדה פיזית...

נוריתE • 31 בינו׳ 2007

הסברתי לך
אונס הוא מעשה כוחני לא מיני וישנם מספיק מחקרים מוסמכים בנושא
ובאשר לאונס בין זוגות,שוב אני אגיד אם לא הבנת
ברגע שבת הזוג מתנגדת והגבר כופה עליה יחסי מין
זאת כבר לא התנהגות מינית אלא "אני רוצה אי לכך אני עושה ולא משנה מה את אומרת"
אי לכך
אין פה שום התפלקות ומעשה שלא בכוונה.

באשר לבידסמ אני אגיד שוב,גם,
ברגע שגבר מנצל לרעה את האמון שניתן בו
הרי שמראש הוא התכוון לדפוס של פגיעה גופנית או נפשית שאין לו שום קשר לבדיסמ כמו שאני מכירה אותו.כי הוא ידע מראש איך לתמרן לעשות כרצונו בלי התנגדות או במועטה ובידסמ הוא הכר הכי נוח לזה.
=================================================


ושאלה אחת
איך קפצת מתחילת הנושא
אשמת הקורבן ודרגות אשמה לנסיון לבסס דפוס של ניפגעות התעללות מינית?