ginger
|
לפני 17 שנים •
10 במרץ 2007
פינה
כמה עולה פינה?
פינת בית עם גג רעפים, פינה קטנה לא יקרה, בית. פינה שהיא חדר עם ארבע קירות. פינת שייכות. פינה שתחומה בקצהו של חדר בגדר. מספיק אפילו קו סימון ברצפתה. היא לא צריכה להיות גבוהה, מספיק כדי להיות שפופה. בעצם, מספיקה רק אמירה: "פינתךְ." פינה, אפשר רק דמיונית... פינת שייכות. עוד לא נמצא לה תשלום. המחיר לא מפסיק להאמיר. הוא נמדד בהתחלה בזמן. אחר כך הוא נמדד ברגש, בדמים. אחר כך הוא גבה חיים, אבל זה לא הספיק, הוא רצה גם את המוות. עכשיו מדובר בנצחיות הנשמה.... ומי יודע לאן יגיע, מכירה של פינה. ג'ינג'ר. |
|
|
| RIS |
לפני 17 שנים •
11 במרץ 2007
Re: פינה ginger כתב/ה: כמה עולה פינה?
פינת בית עם גג רעפים, פינה קטנה לא יקרה, בית. פינה שהיא חדר עם ארבע קירות. פינת שייכות. פינה שתחומה בקצהו של חדר בגדר. מספיק אפילו קו סימון ברצפתה. היא לא צריכה להיות גבוהה, מספיק כדי להיות שפופה. בעצם, מספיקה רק אמירה: "פינתךְ." פינה, אפשר רק דמיונית... פינת שייכות. עוד לא נמצא לה תשלום. המחיר לא מפסיק להאמיר. הוא נמדד בהתחלה בזמן. אחר כך הוא נמדד ברגש, בדמים. אחר כך הוא גבה חיים, אבל זה לא הספיק, הוא רצה גם את המוות. עכשיו מדובר בנצחיות הנשמה.... ומי יודע לאן יגיע, מכירה של פינה. ג'ינג'ר. האסוציאציה הראשונה שהיתה לי מהבית הראשון היא הקוים המסמנים את הבתים על הבמה השחורה בסרט "דוגוויל". נדמה לי שפינה היא בעיקר מה שנקרא "State of mind", כלומר, מקום פנימי המוגדר לאו דווקא בקואורדינטות אלא בפעימות לב... ואשר לבית השני, תמיד חשבתי שיש דברים שמוטב להם שלא ייקנו ולא יימכרו. נדמה לי שלמקומות כאלה אין כלל מחיר. אם מוצאים פינה כזאת אני מניח שכל מה שצריך לעשות הוא לנעוץ שם את דגל הנשמה. קטע יפה. |
|
|
|
ginger
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
דגל הנשמה
כן, דגל הנשמה.
כך אפשר למשל לקבע אותו היטב: למד אותי. (תפילה אישית) למד אותי להיות ש י פ ח ה. למד אותי לאהוב בלי תמורה, למד אותי לתת את כל כולה של הנשמה. למד אותי לא לחשוב על עצמי, למד אותי לא לחשוב בכלל. למד אותי להרגיש רק מה שמותר. למד אותי איך לא להגיב, למד אותי יותר להקשיב. למד אותי לשתוק. למד אותי לחיות בתוך נשימה. למד אותי להשאיר הכל תמיד מאחור. למד אותי לא להצטרך לדבר, ואז למד אותי להיות הדבר עצמו. למד אותי לקבור ומשם לצמוח. למד אותי להיות יפה בשתיקה, למד אותי להיות התענוג עצמו. למד אותי להטביע, לחנוק להריק. למד אותי להיות שעשוע. למד אותי לאבד ולהתאבד. למד אותי להיות אישה, למד אותי להיות ש י פ ח ה. אינך חייב. רק אם תרצה, וזה לא יגזול ממך הרבה. ממילא, הרבה - זה לא שווה. ג'ינג'ר. |
|
|
נהגתי להזקיר בעברי
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
פתאום גיליתי
כמה מקסים (את כותבת).
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
Re: דגל הנשמה ginger כתב/ה: כן, דגל הנשמה.
כך אפשר למשל לקבע אותו היטב: למד אותי. (תפילה אישית) למד אותי להיות ש י פ ח ה. למד אותי לאהוב בלי תמורה, למד אותי לתת את כל כולה של הנשמה. למד אותי לא לחשוב על עצמי, למד אותי לא לחשוב בכלל. למד אותי להרגיש רק מה שמותר. למד אותי איך לא להגיב, למד אותי יותר להקשיב. למד אותי לשתוק. למד אותי לחיות בתוך נשימה. למד אותי להשאיר הכל תמיד מאחור. למד אותי לא להצטרך לדבר, ואז למד אותי להיות הדבר עצמו. למד אותי לקבור ומשם לצמוח. למד אותי להיות יפה בשתיקה, למד אותי להיות התענוג עצמו. למד אותי להטביע, לחנוק להריק. למד אותי להיות שעשוע. למד אותי לאבד ולהתאבד. למד אותי להיות אישה, למד אותי להיות ש י פ ח ה. אינך חייב. רק אם תרצה, וזה לא יגזול ממך הרבה. ממילא, הרבה - זה לא שווה. ג'ינג'ר. אני קוראת את התפילה הזו ומשום מה היא מעוררת בי התנגדות והרגשה שלא הייתי רוצה להפוך לכזו. לא רוצה ללמוד לא לחשוב, להרגיש רק מה שמותר, לא להגיב, לא להיצטרך, להטביע, לחנוק. יכול להיות שהשתניתי או אולי לא רציתי את זה מעולם. וג'ינג'ר כתבת מקסים על הפינה. |
|
|
|
ginger
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
זה היה מעורר גם בי התנגדות פעם.
פעם, לא אהבתי את הביטול העצמי הזה. היום אני דווקא אותו מחפשת. נדמה לי כי השלווה טמונה דווקא שם - היכן שלא חושבים, במקום בו האינטיליגנציה מתה. במקום בו לא צריך להחליט, במקום בו לא צריך להתמודד - כי יש הכל. סוג של בועה. אולי רחם. בלי הקול הזה שטוחן שוב ושוב במח...במקום בו לא צריך לשמוע. ואם טעיתי, לפחות בדקתי  ואולי אחרי הבדיקה אהיה יותר חכמה, ואוכל למצוא מקום חדש לבדיקה.
תודה. ותודה גם לזו מלמעלה. ג'ינג'ר. |
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
ginger כתב/ה: זה היה מעורר גם בי התנגדות פעם.
פעם, לא אהבתי את הביטול העצמי הזה. היום אני דווקא אותו מחפשת. נדמה לי כי השלווה טמונה דווקא שם - היכן שלא חושבים, במקום בו האינטיליגנציה מתה. במקום בו לא צריך להחליט, במקום בו לא צריך להתמודד - כי יש הכל. סוג של בועה. אולי רחם. בלי הקול הזה שטוחן שוב ושוב במח...במקום בו לא צריך לשמוע. ואם טעיתי, לפחות בדקתי ואולי אחרי הבדיקה אהיה יותר חכמה, ואוכל למצוא מקום חדש לבדיקה.
תודה. ותודה גם לזו מלמעלה. ג'ינג'ר. זה בדיוק המקום אותו אני מחפשת ואולי גם מצאתי,מקום של שלווה, בו אני יכולה להיות כל מי שאני, מתנגדת, חושבת, מבטאת, מקנאה, מרגישה - וכל מי שאני זה שלו, וזה סוג של רחם כי הוא מכיל את כל זה ומגיב לכל מה שאני בצורה שהוא בוחר. במקום הזה אני לא צריכה לחשוב איך להיות מישהי שאני לא. |
|
|
flashback{ג"ו}
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
באופן שמפתיע גם אותי, אני אסכים עם ג'ינג'ר.
בדר"כ אני שומרת על האני שלי, המחשבות שלי, הדעות שלי, הזכות שלי לכל אלה מכל משמר, אבל יש משהו במה שהיא אומרת. כשלא חושבים, כשלא מתעסקים, כשלא בוחנים, אין צורך לעמוד על המשמר , ואפשר להרגע באמת. בלי ציפורניים מוכנות להישלף. מה שכן חבל שצריך לשלוף יותר מידי ציפורניים עד שמוצאים את ההוא שאת יכולה להרשות לעצמך להיות שם ככה. לא מבוטלת, מועצמת. |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
פעם מישהי אמרה לי...
"במקום המיוחד ההוא שלי מולך כשאני ריקה אני הכי מלאה" כתבת מקסים ,ג'ינג'ר. |
|
|
| RIS |
לפני 17 שנים •
16 במרץ 2007
אני קורא את התפילה שג'ינג'ר הוסיפה כאן ואני קורא את העמדה שמביעה תות ואני חושב לעצמי שכלל אין סתירה בין העמדות, שאבסורד ככל שזה יישמע, שתי העמדות האלו חיות היטב בכפיפה אחת.
שכל אחת מהן מאירה צד אחר ופלח אחר בהוויה של השפחה בכלל ושל בני אדם בפרט.... שכל אחת מהן מביעה עמדה פנימית אחרת וששתי העמדות נולדות מתוך התרחשויות שונות ומתוך מצבים שונים גם ברמה הפרטית הפנימית וגם בהקשר של ההתייצבות מול האדון. ומה שמיישב את הסתירה הזו הוא הדבר הבא: שדווקא נקודות הזמן בהן את מצליחה להשתחרר מכל בעלות על "רכוש פרטי" ומצליחה להפוך לאותו חומר נכסף ביד היוצר - הן אותן הנקודות בזמן שיולדות אחר כך את האפשרות לצמוח ולהתפתח כבני אדם, לגדול וללמוד לנשום אויר פסגות, לשאוף עננים טעונים מים ולנשוף גשמי ברכה. ולאחר זמן מה, במחזוריות מכושפת, מתוך הצמיחה, מתוך הבטחון העצמי, מתוך המהות וההוויה הנפרדת את יכולה להרשות לעצמך שוב להיפרד מול כל זה. מולו. |
|
|