Agni(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
22 באפר׳ 2007
אהבה מקודשת בדם
20:00 צפירת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
"אל תדאגי תשמרי על הבית, אני כבר אשמור על עצמי...." כואב, צועק, בוכה.... כבר מעכשיו. הכאב שלי הוא הכאב של כולנו. תהיינה נשמותיכן צרורות בצרור החיים. אתם מוזמנים לשפוך את הכאב כי הדם כבר נשפך..... |
|
|
Stranger-It
|
לפני 18 שנים •
22 באפר׳ 2007
כל כך הרבה מילים לומר
כל כך הרבה דמעות שזולגות כל כך הרבה עצב ובכל זאת תמיד נאלמת כשרוצה לדבר , לשתף , לשפוך. הימים האלה לא קלים מראות של עצב ושכול חולפים מול עיניי כמו סרט נע נותנת מקום לאבל לדמעות ולצער יהי זכריכם ברוך ! |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
23 באפר׳ 2007
בנדוד של אמא שלי נהרג ,איזה זמן אחרי מבצע סיני(קדש)
בפעולה מבצאית הוא השאיר אלמנה צעירה ותינוק השם שלו כתוב על לוח הזיכרון , בגינה שעל יד הביית שמות של בני השכונה אז כל פעם כשאני הולכת או חוזרת מאמא שלי אני רואה אותו לא היכרתי אותו הוא נהרג לפני שנולדתי כמה פעמים,(לא זוכרת כמה...) ניסיתי לשתול פרחים בנישה הקטנה שמיועדת לזה, מתחת ללוח הזיכרון ופעם אחרי פעם, הם ניתלשו היום יעשו שמה טכס קטן, או שלא ויותר מאוחר,אני אלך לחנות פרחים ואקנה עציץ ואשתול שוב ,אולי הפעם הגנן ישקה או שאני אעבור כל יומיים ואולי לא יתלשו. 
|
|
|
|
Agni(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
23 באפר׳ 2007
ייזכור
ייזכור עם ישראל את בניו ואת בנותיו...
לזכר אילו שלא חזרו: נפילת הממלכה הזרע שם נטמן עמוק באדמה תינוק חדש נולד הבית אט נבנה קולות של בכי, צהלה, השחר שוב מפציע אמא מחייכת שם שמחה עד הרקיע המלך אט גדל פורץ הוא גם גבולות אסור-מותר, עכשיו! פורצות היללות המדינה קוראת: "הבו לי הנער!" עובר הוא כך פתאום לממלכות הצער לילות עוברים על ההורים הלחץ אט מרקיע כל טלפון אותם מקפיץ מתי הוא כבר יגיע?! הדלת כך נפתחת חוזר לו הגיבור מלא אבק דרכים את בת זוגו ישבור נוקפים כך הימים חולפים ימי הקרב הציפייה גדולה "מתי, מתי הוא שב?!" שלוש שנים כמעט חולפות הגאולה בפתח האב כבר מחייך יורד אט אט המתח. זמזום בדלת ונקישה תפתח האם קורנת הם שם עומדים שותקים האם חיש מתעלפת. צווחות כאב, גרון ניחר אל ממלכות רקיע האב נופל, בוכה, צועק: "דמעות במקום גביע!" עומדים כולם ממעל הקבר הפתוח דברי חזן זקן: "הבן רוצה לנוח" "הוא ייתגדל וייתקדש לכבוד שמי רבא נשמת אפו ברוכה תהיה עם נפול הממלכה." |
|
|
|
Agni(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
23 באפר׳ 2007
שם הרחק ביער...
מלחמת לבנון השנייה...
דם ואש ותמרות עשן, אין מילים לתאר את האימה, את הזוועה... עוד לפני התפוגגות ענני העשן ולפני שכבתה האש מצאתי עצמי הולך אחרי הארון... כולם צעדו בשקט, בוכים, הלומים, לא מעכלים, איך ייתכן? המילואים הראשונים שלו, והוא לא חזר... בן מושב ראשון שנטמן שם ביער... אחת ההלוויות המרגשות שנכחתי בה, החברה ספדה מחניקה דמעות, החברים הזכירו נשכחות, והאב, חולצתו קרועה, מתקשה להגיד את הקדיש האחרון.... אתה הלכת והשארת חלל שכ"כ קשה למלא נטשת את כולנו לעולם אחר, לבטח עינך פקוחה שם ממעל אל תשכח לחזור לבקר.... |
|
|
|
Agni(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
23 באפר׳ 2007
לבנון, קיץ 1996
כוננות עם שחר, שרשרת סביב המוצב, מסיירים בשטח, מפלסים את הדרך בין הסבך....
ופתאום: צרור יריות... "לשכב מאחורי מחסות, לחפות להמשך!" צרח.... מאחורי הבולדרים הם נותרו והתפקדו... לאחר ששכחה האש, נכנסו הכוחות פנימה, ובין האוזניות על הנגמ"ש מטרטר הקשר: פרג, הרדוף.... כ"כ הרבה מהמשותף ביננו ובין צמחים... |
|
|