בדס"ם וקנאה

ginger • 4 במאי 2007

כך, זה אצל מרבית בני האדם - קשה לדבר לוגיקה אל ההרגשה, היא מדברת בשפה אחרת, ואופן פעולתה אחר.
* * *
השכל והרגש הם שני מרכיבים של מהות אחת.
יש מערכת מורכבת מאוד בין השניים כמורכבותה של מערכת היחסים בין אדון לשיפחה.
יש יחסי גומלין בין השניים והם מצויים על רצף דינאמי.
הפעם, ניסיתי להסביר כי אפשר למתן את הרגש (כי שאלת על הרגש ומיתונו)
מתוך ההבנה של מה שפירטתי קודם בשתי ההודעות הקודמות:
ברגע שהאוויר יוצא מהבלון, הוא הרי מאבד מבלוניותו,
כמו פצע מוגלתי, ברגע שתוציאי ממנו את המוגלה והתוכן, הוא כבר היה... ואינו כואב יותר.
כמו גם עם הקינאה - ברגע שמבינים מאין באה הקינאה, איך היא פועלת, ומצליחים לרדת לעומקה,
או ברגע בו מסתכלים לה בעיניים,
היא מאבדת מהכח שהיה לה עליך קודם לכן.
וזה נכון להרבה דברים, לא רק לקינאה.

(נכון, כששואלים ברצינות, אני אכן עונה ברצינות.. טוב שכך.
אני יודעת שלא שאלת בציניות, אחרת לא הייתי עונה)

קיבלתי...

ג'ינג'ר.

venus in our blood​(שולטת) • 4 במאי 2007

________________________________________________________________________

תקשורת טובה, היא בראש וראשונה כנות, פתיחות ( ולא, זה לא אותו הדבר ), שקיפות מלאה. אמון בבן\ בת הזוג.
לא רק היכולת להביע את הדברים באופן ישיר (פתיחות ) , אלא גם היכולת לשתף את בן \ בת הזוג בתחושות, בחוויות.

הטיפול בקינאה הוא אכן , לפני הכל, היכולת להסתכל - מול עצמנו- בדברים כפי שהם.
מבחינה זו, אני נוטה להסכים חלקית עם הדברים שאמרה ג'ינג'ר.
(''כמו פצע מוגלתי, ברגע שתוציאי ממנו את המוגלה והתוכן, הוא כבר היה... ואינו כואב יותר.
כמו גם עם הקינאה - ברגע שמבינים מאין באה הקינאה, איך היא פועלת, ומצליחים לרדת לעומקה,
או ברגע בו מסתכלים לה בעיניים,
היא מאבדת מהכח שהיה לה עליך קודם לכן.
וזה נכון להרבה דברים, לא רק לקינאה. '')

זו, לעניות דעתי, דרך ההתמודדות הראשונה, לפני הכל .
ההתבוננות בקינאה כפי שהיא, חקירתה מול עצמנו, ( בן \ בת הזוג משקף סוג של מראה במקרה זה..) , היא הכלי הראשון שלנו להתמודד עם כל מה ששוכן שם , מעבר לקינאה. ( מה היא מכילה בעצם ? חשש לאבד ? היכולת להתבונן בעצמנו ? הרצון להעצים מישהו אחר ? מתיחת הגבולות ? )
בנקודה מסויימת מאוד, אני נוטה שוב להסכים עם ג'ינג'ר- אין לנו באמת שום בעלות על אף יצור חי. אפילו לא על ילדינו. מבחינה זו, הקינאה והטיפול בה, ההתבוננות בה, היא עוד דרך להשלים עם ההבנה הזו .
אלא שבניגוד לג'ינג'ר, אני חושבת שיש מקום לקינאה בחיינו, כמו לכל מיכלול התחושות הקיימות בנו.
אנחנו לא רק מכילים \ אוהבים \ קשובים \ מעניקים. יש בכולנו גם מזה. אך יש בנו גם דברים אחרים.
היכולת לזהות זאת, בעצמנו, לפני הכל, ולקבל זאת, עשוייה במקרים רבים, לפנות מקום לדברים אחרים בחיינו.

בן \ בת הזוג לא אמור להיות על תקן ''המרגיע ''. די שהוא שם, במקום מכיל מספיק.

ginger • 4 במאי 2007

לא ביטלתי את מקומה.
(אנחה)

ג'ינג'ר.

הקנאה

konti • 4 במאי 2007

כמו איתני הטבע הקנאה בלתי נמנעת
היא מובנית .
מתים לאט בגללה .הורגים בעטיה. כותבים שירים.שותים הרבה אלכוהול ומעשנים הרבה צמחים קסומים
וממש ברגע זה נולד תינוק שיום אחד יקנא עד כלות במבט ששלחה אהובתו לגבר אחר.
ג'ינג'ר נגעה שם
לא צל כל אחד הידיעה מהשכל משקיטה את הכאב הקמאי
לקנאה אין פיתרון .
למוות אין מונע.
אבל-
ג'ינג'ר נגעה בענין הביטחון הפנימי הפחד לאבד.
היצר לאחוז במה שיש.
ואכן כשמפחדים פחות להינטש הקינאה לא הורגת אותך
חרדת הנטישה המיתולוגית ,
למה לה יש ולי אין
ולמה היא גנחה אצלו יותר...
המתח בין הרצון לשמר ובין הנסיבות שמאיימות לטרוף כל מה ששמרנו לעצמנו
קנאה ?הפחד מהאבדון מוביל לקנאה שמובילה ליאוש
ואז קין רצח....
ושאול זרק כידון
ומדיאה בישלה את ילדי אהובה

ג'ינג'ר נגעה.
אכן הגורל אינו שלנו
אנחנו של הגורל.

תקראו לזה נסיבות אם המילה גורל דרמטית מדי עבורכם.

Here And There​(נשלטת) • 4 במאי 2007

לא חושבת שקנאה ברמה סבירה (כל עוד היא לא אובססבית ומפריעה לאדם לנהל אורך חיים בריאים ותקינים) זה משהו רע.

בעיניי קנאה זה ביטוי של הערך העצמי של האדם, של החלק שלו שמרגיש שמגיעה לו שיהיה לו משהו שהוא רק שלו- שהוא לא צריך לחלוק עם אחרים.

sssssss • 5 במאי 2007

כדי להסתכל לקנאה "בעיניים" צריך להבין מהיכן היא נובעת. האם קנאה היא דבר מולד, יצר טבעי אימננטי, שאז יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבטלו או שמדובר במשהו נרכש, תלוי תרבות וחברה, שאז הסיכוי לשנות את התפיסה החברתית הפנימית ולהמירה בתובנה חדשה- גדולה יותר, לפחות על הנייר...
אם לשפוט סוגיה זאת על סמך יצירתו התרבותית של האדם, ואם נסתמך על התנ"ך לצורך העניין נפגוש באחד היצרים הקמאיים של האדם כבר בתחילה. קין רוצח את הבל בגלל קנאתו. ומן הסתם לא מדובר כאן ברגש נרכש כי אם ברגש מולד.

כמו כן, יש להבדיל בין סוגים שונים של קנאה. בין קנאה שמוציאה את האדם מן העולם לבין קנאת סופרים תרבה חכמה (חז"ל). הראשונה כמובן, מעלה פסולה והשנייה מבורכת ואף רצויה.

יש לבחון קנאה על רקע של מערכות יחסים ולהבחין בין קנאה בריאה ולגיטימית לבין קנאה חולנית ואובססיבית (בערך ההבדל בין רגש הלב הנצבט למראה בת זוגתך המפלרטטת עם אחר לבין אותו אחד הממתין לבת זוגתו במכונית חשוכה בפתח ביתה על מנת להתחקות אחר צעדיה).

כמו כן, יש להבחין בין גישות שונות לקנאה עצמה. בין גישה קוסמופוליטית פוליגמיסטית הרואה את העולם כולו על בריותיו כגוף אחד, כאיבר אחד שאך "הופרד בשעת לידתו", וממילא הקנאה נתפסת בעינהם דבר מיותר, לבין גישה מונוגמית הרואה בקנאה דבר טבעי ומתבקש מאליו.

הכל שאלה של היכן אנחנו ממקמים את עצמנו. יש המנסים להעניק לבדסמ את תפקיד "הרופא" האמור לרפא "מחלה חשוכה" זאת. אולם למרבה הפליאה, אותם מרפאים עצמם באים בדמות שולטים שרוב רובם קנאים יותר ממה שהמילה הזאת מסוגלת להכיל, והם עצמם לא יחלקו את "רכושם" עם אחר/ת. יחי הפרדוקס! יחי רופא האליל!
אני יכול לקנא בבעלי הגישה הקוסמופוליטית על פתיחותם ואולי אפילו להאמין להם שהם אכן אינם חשים קנאה לזולתם (נשים לב, שגם בעידן הפרימיטבי בו היו נהוגות מע' יחסים פוליגמיות האישה הנוספת הייתה מכונה "צרה" לרעותה ולא בכדי), אולם אני בוחר לחוש שמחה וגאווה שניחנתי ברגש אנושי בריא וטבעי שצובט לי את הלב כשאני מאוהב...

אין בכוונתי לשפוט אף אדם ואיש הישר בעיניו יעשה. אני אישית, לא רואה בבדסמ אינסטרומנט המסוגל "לאלף" אותי לדכא יצר שאני רואה בו יצר מולד. למצער, הוא ישאיר צלקת בנפשי. יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, הכל שאלה של היכן אנחנו ממקמים את עצמנו.

huan • 5 במאי 2007

אכן השאלה המתבקשת היא "למה שבדסמ יוכל לטפל בקינאה?" ואין זה משנה עם מדובר ביצר מולד או נרכש תרבות. לא פעם שפטו פה אנשים על כך שהם הציגו את עצמם כ"מטפלים בבדסמ" והתימרו "לרפא" בעיות אילו ואחרות ואם זאת בכל מיני שירשורים הועלו לא פעם שאלות הנוגעות לאופי "ההוליסטי" של הבדסמ, ולא רק שאלות אלא תאוריות שלמות....אני רואה בזה סוג מסויים של טיפשות וצביעות. (יש לציין שאני רואה בשלילה את כל הניסיון כלהציג את הבדסמ ככלי טיפולי או כבעל יכולות וכלים "לרפא" "בעיות" אילו ואחרות)

כמו בכל תת תרבות גם בבדסמ יש נטייה לעשות גלוריפקציה..הדבר בא לביטוי בדמות אימרות הנוגעות למעלות הרוחניות העדיפות של הבדסמ על הונילים, במערכות יחסים בדסמיות כעדיפות על הוניליות וכו.
גלוריפקציה זו כוללת בתוכה לא רק ראיית תכונות כאלה או אחרות כעליונות אלה גם הקניית תכונות וכלים לבדסמ אשר אף פעם לא היו בו ולא היו אמורות להימצא בו - דוגמא אחת לכך היא ה"יכולת, של הבדסמ "ליצור" אדם חדש וטוב יותר וזאת דרך ריפוי קינאה, פיתוח עצמי, טיפול בבעיות פסיכולוגיות וכו.

יש להבין, וזאת רבים שוכחים, שבדסמ זה סהכ סוג מסויים לנהל מערכת יחסים ודרך מסוימת להזדיין...וכשם שאין לצפות מתנוחת הדוגי סטייל או ממערכת יחסים רומטית רגילה להיות בעלת תכונות וכלים מיוחדים כך גם אין סיבה לצפות זאת מהבדסמ.

לכן הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם קינאה (במידה ומדובר במשהו מפריע) הוא פשוט לא לקנא וזאת על ידי הגדרת גבולות ברורים במערכת יחסים ואין זה משנה עם העומד בפניך הוא אדון או סאב , סאבית לא אמורה לאכול בתאווה את כל מה שיש לאדון לתת ואין שום סיבה שאדון היודע שהסאבית שלו תתפוצץ מקנאה עם הוא יסתשן עם מישהי אחרת, ותרגיש ממש רע בעקבות זה, ילך ויסתשן עם מישהי אחרת - במידה ועשה זאת הדבר אומר משהו עליו ולי אישית לא היה שום עסק עם אדם כזה. אל אף שבדסמ מתהדר בפתיחות מינית אשר אצל חלק מתפרשת כריבוי פרטנרים הדבר לא חייב להתאים לכלום ואין שום סיבה להרגיש רע בגלל זה. מדובר סהכ בעוד סעיף התאמה אחד שלאנשים מסויימים יכול להיות קריטי. יש תמיד לזכרון שבדסמ לא שווה פוליגמיה, אל אף הדרך שמספר שולטים פה מנסים להציג זאת.

מעבר לכך עם מדובר בפתרונות מורכבים יותר, אני אישית מאמין גדול בטיפול בפילוסופיה לדעתי כאשר מנתחים מצב מסויים ומבינים אותו על בוריו אפשר להתמודד איתו (בפסיכולוגיה קוראים לזה רציונליזציה). עם אתה יודע למה אתה מקנא, מה היא קנאה ושבאמת אין לרכושונות הזאת יותר מידי אחיזה במציאות אתה מפסיק לקנא (כמובן שלא מדובר בפיתרון המתאים לכל אחד, וההתמודדות עם הקנאה עדיין תגזול הרבה מאוד אנרגיה אשר יכולה להתפנות לאפיקים אחרים ולכן גם לא מדובר בפיתרון אידאלי שכן גם לו יש מחיר שיש לשלם)

דרך אגב הערה קטנה לציטה - תנסה לבוא ללהקת גורילות ולהזדווג עם איזו נקבה ותראה איך הזכר מפרק לך את הצורה. העובדה הפשוטה היא שבטבע כל היצורים מקנאים בדרך זו או אחרת שכן קנאה פרושה הגנה על משאבים והזדמנויות הזדווגות. עם זאת ההשפעה התרבותית היא הקובעת את דפוסי הקנאה ואת ה"מותר" וה"אוסר" מבחינה זו שכן אל אף שהגנה על משאבים והזדמנויות הזדווגות זה דבר קריטי מבחינת כל יצור חי באשר הוא יציבותו של המבנה החברתי חשוב לפחות באותה מידה מבחינת בעלי החיים החברתיים.

ומה עם תחושת הדחיה?

מטמורפוזה​(לא בעסק) • 5 במאי 2007

כולם מדברים על יצר הרכונות, הטריטוריאליות, הרצון לשמר את מה ששלך, שיש כאלה שאומרים שזה מעולם לא היה שלך.

כך או כך, האם מדובר בפרמטר היחיד, או שבעצם הכאב שנוצר שם ויוצר את הקנאה נובע מתחושת הדחיה: מישהו אחר תופס מול עיניך את מקומך, ועכשיו אנה אתה בא.

מעדיפים מישהו אחר על פניך, גם אם זה ברגע נתון, הוא מרגש אותה יותר, לפעמים אפילו מעניין אותה יותר, רענן יותר ממך (טוב, אתה כבר תקוע שם תקופה).


אולי בעצם הפחד הוא לא לאבד את הפרטנר, אלא לאבד את עצמך ואת ה מקום שלך, שהרי הפרטנר הוא המראה דרכו אתה לומד לאהוב את עצמך ע"י התבוננות דרך עיניו.

ובעניין הבדס"ם ככלי טיפולי, זו שאלה אחרת, ואליה אני לא נכנסת בשלב הזה,
אלא שראוי לדעת לטפל בתכנים שמכניסים למערכת, ובעניין הזה, בדס"ם מכשיר גם פוליגמיה.
ככזה הוא צריך אולי להציג דרכי התמודדות.

מה אתם אומרים?

ginger • 5 במאי 2007

אני חושבת שחבל שאינך צופה כעת ב"מבט בשניים" בערוץ 2.
הם דנים בשאלות שלך בחלקן.

ג'ינג'ר.

מנטרה​(שולט) • 5 במאי 2007

סוף סוף נושא אמיתי לדיון.

אני כאדם הנהנה לשלוט בחייו, שלא לומר על הנשלטת שלי, שואף להיות מסוגל לשלוט טוב יותר בעצמי.

ואכן, הקנאה היא רגש עוצמתי שקשה לשלוט בו והוא משקף עבורי את החולשה והפחד, אולי גם את האהבה והחברות, אך בהחלט את חוסר הביטחון שלי באטרקטיביות בעיני האחר או בעיני עצמי...

מאז כניסתי לעולם הבדס"מ שאפתי ללמוד על הרגש הזה ודרך כך ללמוד על האני שלי ואולי אף לשלוט בו טוב יותר.

אני לא מעיד על עצמי כאדם קנאי בכלל אך אני יודע שבסיטואציות מסויימות הקנאה מתעוררת בי ולדעתי הדרך הטובה ביותר ללמוד אודותיה היא להתייצב מולה ולתת לה לשטוף אותי טוב טוב. כך אני מגיע לתובנות אודות עצמי והעולם בו אני נוטל חלק.

אני מאמין שניתן ללמוד הרבה על הרגש הזה עם הפרטנר המתאים ואם זה נעשה בהדרגה תוך כדי הפריה הדדית אין ספק שגם הקשר עם הפרטנר מתחזק מאוד.