מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
11 בדצמ׳ 2003
עבד מין וניקיון סשן מלווה בתמונה, לא שלנו...
יום ראשון בבוקר. פעם אחת כי טוב, אך הטוב ביותר שיכול להיות. שלושה ימים אחרי הדברת הדירה מפני חרקים למיניהם ושאר זוחלים... זוחלים?? לא הזוחלים שאני מעדיף לראות לרגליי, כמובן. עבורם יש לי סוגי הדברה חזקים יותר. הריח עבר. צריך לנקות את ארונות המטבח, אבל במטבח הצר שלי... רק עבד יכול לעשות זאת.
התיישבתי על הכורסא וצלצלתי לעבד הכחול שלי. "מה אתה עושה, עבד?" זרקתי אל אוזנו מבלי לומר אפילו בוקר טוב. "לשירותך תמיד, אדוני", השיב בהתרגשות בלתי מוסתרת ובחוסר נשימה. "תזחל לכאן!" פקדתי וטרקתי את הטלפון. הוא הגיע בלי מדים. ג'ינס צמוד וחולצה מפוספסת. המראה הליצני הזה הדליק אצלי כמה נקודות רגישות במערכת העצבים. "לאן אתה חושב שהגעת, עבד?" "אל אדוני..." "סתום את הפה! מה הסמרטוטים האלה שאתה לובש? באת לקרקס??" "סליחה, אדוני..." "אל תענה לי!! לכאן אתה מגיע רק במדים או בבגדים שחורים, ברור עבד?" "כן, אדוני", השפיל את מבטיו וניצוצות של דמעות חנו בזוויות עיניו. הוא ירד על בירכיו והחל לנשק את נעליי. ליטפתי את ראשו ברוך ולפתע אחזתי בשיערו ומשכתיו כלפי מעלה. "אל תרגיז אותי, עבד", אמרתי, הורדתי אותו חזרה אל הרצפה והלכתי לסלון. הוא זחל אל רגליי. התרומם כדי להתפשט, אך מנעתי זאת ממנו. הוא נשם את רגעי הפחד, והחרדה הציפה את איבריו. רעידות מחרידות אחזו את גופו, כמו עמד בפני שופט, אשר עומד לגזור את דינו. חשתי צורך עז לאסוף אותו באותו רגע אל זרועותיי, אך ההתרגשות הסוחפת שלו, גרמה לי הנאה מרובה ובמקום זאת, הרמתי את סנטרו והחמאתי לו בכמה סטירות של הוקרה. הזחלתי אותו אל המטבח. "קום... תסתובב עם הגב אלי! הבגדים האלה מתאימים לניקיון. קח את המטלית הזו, תרטיב אותה, ותתחיל לנקות את הארונות ואת המגירות! ברור, עבד?" "בהחלט, אדוני, לשירותך, אדוני". נשענתי על משקוף הכניסה למטבח, שילבתי את זרועותיי והבטתי בתנועותיו המסתבכות ברעד ההתמסרות. שלחתי את שפתיי לחיוך ארסי וניגשתי לחדר. יכולתי לשמוע את נשימת ההקלה שהוא הגניב אל ריאותיו בלכתי, כי כך, היה לו קל יותר לנקות, כאשר אינני עומד ובוחן את תפקודו, אך שבתי במהירה, כי ממש לא עלה בדעתי להקל עליו את התחושות. "תתיישר!" פקדתי ונצמדתי אל ישבנו. "תפשיל את המכנסיים... עד למטה! יפה, כעת תמשיך לנקות!" הרחקתי את עגלת הירקות והתקרבתי אליו. כיוונתי את ראשו אל תוך הארון ואת ישבנו הגבהתי לנוחיותי. העברתי יד מלטפת על העכוזים החשופים וגניחות ייחום החלו לבקוע מגרונו. "הניקיון מגרה אותך, עבד?" שאלתי תוך התגרות בייחום שלו. "אדוני... כן, אדוני", לחש את התשובה, שרציתי לשמוע. "אז תמשיך לנקות, אפס", צעקתי והספנקתי בעוצמה על הישבן הרוטט שלו. "תודה, אדוני", הוא הרטיט גם להצלפות השוט על בשר עכוזיו. כאשר הבשיל צבע עורו לשביעות הנאתי, משכתי בשיערו וכיוונתי את פיו אל הזין שלי, שבינתיים נשלף מבין כפתורי הג'ינס שלי. "תעמיד לי אותו, עבד!" פקדתי ודחפתי אותו עמוק אל גרונו. זקפתו של הזין המגורה שלי התהדרה בתוך פיו. נשימותיו פרפרו בניסיון לקחת מעט אוויר, אך כאשר שלפתי אותו מפיו, דחפתי את ראשו שוב אל תוך הארון ולפני שהלכתי לחדר, פקדתי: "תמשיך לנקות!" שבתי למטבח והמשכתי בסדרת הצלפות חזקה. השבתי את האדום אל העכוזים, כמו שאני אוהב ומתגרה ממנו, והוריתי לו להמשיך לינוק את הזין שלי. ושוב דחפתי את ראשו אל תוך הארון והלבשתי את הזין בקונדום. מרחתי מעט מאוד קרם על ראש הזין וחדרתי אל תוכו באחת. כף ידי חסמה את זעקתו ואצבעות היד השנייה אנסו את פיטמתו. הוא בלע את נאקת הכאב והפנה את ראשו אלי. אחזתי בשיערו, דחפתי את ראשו אל תוך הארון וגערתי: "תמשיך לנקות, זונת ניקיון שלי! רצית להרגיש את הזין שלי, נכון? אז הנה, אתה מרגיש, אבל אל תחשוב לרגע, שאתה הולך ליהנות מהזיון, אפס! אני פותח לך את התחת להנאתי שלי בלבד!" "כן, אדוני, אני רכושך, עשה בי כרצונך", סינן מילותיו בין פיתולי הכאב. גערתי וגהרתי. הספנקתי תוך כדי חדירה ומוללתי את פטמותיו. אחזתי בכתפיו ומשכתיו להישען על השיש. זיינתי אותו בכל תנוחת השפלה וכאב אפשרית. נזכרתי באמירתו מן המפגש הקודם, שעדיין לא חדרתי אליו והבהרתי לו, שאני מזיין אותו מתי שאני רוצה, ולא מתי שהוא חש בצורך לבוא על סיפוקו. יצאתי מתוכו ושלפתי את הקונדום. הרצפה הייתה רטובה והנעליים הטביעו סימנים שחורים של סוליות. החלטתי, שהזרע שלי לא יטמא בלכלוך הזה ופקדתי עליו לכרוע על אותה רצפה. סטרתי על פניו וסימנתי לו לפתוח את הפה. הזין שלי בעל את פיו בתנועות חדות ועמוקות ואת כל עינוגי הגירוי מן האקט המטריף הזה, שפכתי אל גרונו. הבטתי אל תוך פיו לראות איך הוא בולע את זרע הפורענות המוטרפת שלי. השוט שלי נחת שוב על ישבנו הדואב, שעדיין נשא בגאון ובגאווה את הצבע האדום. סגרתי את כפתורי מכנסיי, רכנתי מעט אל פניו, שלחתי אליו מבט מהול בקשיחות אך גם בהוקרת תודה, ירקתי על פניו ואמרתי: "תסיים לנקות, תארגן את עצמך ותזחל לחדר!" הרשיתי לו להניח את ראשו על הברך שלי. ליטפתי את שיערו. הודעתי לו, שכדאי לו מאוד, שהמטבח נקי ומאורגן לשביעות רצוני. וכך היה. אפילו לא היה לי בעבור מה להעניש אותו. המגירות והארונות הבריקו. הרצפה הייתה מצוחצחת ויבשה. חזרתי לחדר, אל כריעתו הצייתנית. "קום..." הוא קפץ על רגליו ושלח ידיו אל אחורי הגב. השפיל את ראשו מטה והמתין. התקרבתי אל גופו, אחזתי בפטמותיו ומשכתי תוך כדי אמירתי: "תקשיב טוב, עבד שלי, התעייפתי מאוד בשעה האחרונה, אני חייב לנוח. לך הביתה, אתה משוחרר!" "כן, אדוני. תודה, אדוני". דמעות מהולות הציפו את עיניו. מהולות בהתרגשות, ובכאב, על שעליו ללכת. העברתי יד מרככת על לחייו, הדפתי אותו לכיוון היציאה, ולאחר שנישק את נעליי, ולפני שטרקתי את הדלת, זרקתי לעברו : "תהיה זמין לצרכים שלי לקראת הערב, עבד!" 
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
11 בדצמ׳ 2003
מפעם לפעם,אתה יותר ויותר מדהים אותי.
בגלל שאני מכירה אותך,אני רואה את מבטייך,אני רואה את כל הסיטואציה הזו. אתה מדהים,ניו. חבל שאין תמונות. |
|
|
ZEUS(שולט)
|
לפני 20 שנים •
13 בדצמ׳ 2003
אלוהים...אני מתחיל לבייץ!
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
13 בדצמ׳ 2003
אלוהים ניו יקירי אתה בכל פעם מחדש מצליח לבלגן לי את כל ההורמונים
עם הסיפורים שלך !! וזה אחד הסיפורים החזקים מאד !! בגלל הנקיון אולי ,יש בזה המון אינטימיות והתמסרות של העבד ופשוט....כרגיל מדהים ! |
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
15 בדצמ׳ 2003
חכו...
הוא כל כך נדהם מעצמו מהיכולת שלו לספוג!!! זה משה!!!! הוא עוד יקבל ואתם תיהנו מהקריאה 
|
|
|
| המאסטר רועי(שולט) |
לפני 20 שנים •
16 בדצמ׳ 2003
ניו. מכיון שאני יודע את כל התהליך. ניו יקרי אתה אדיר. ביכולת שלך גם להעביר באופן אישי חינוך לאותו "כחול" שזכה בך. וגם בכישרון האדיר בכתיבה....
|
|
|
מלכת הלילי(אחר)
|
לפני 20 שנים •
17 בדצמ׳ 2003
"תהיה זמין לצרכים שלי לקראת ערב.."
אתה רוצה לומר לי שגם בערב..הוא המשיך לנקות? ואואו...ג ד ו ל ...מ ג ר ה ..!! |
|
|