BrutallDom
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
חמש דקות ראשונות ...
.
אני מגיע אליה אחרי נסיעה של קרוב לשעה וחצי, אני צריך להשתין, אני חייב להשתין. במיוחד בימים שבהם אני מתאמן ושותה חצי אוקיינוס באימון ועוד אגם קטן אחרי האימון. אני מדבר איתה בטלפון עד שאני נכנס אליה הביתה, היא דיי מתחננת שאני אפסיק לדבר איתה כשאני מגיע לחניה, לתת לה הזדמנות לשקוע קצת לכמה שניות לפני הפגישה, להכנס לעצמה לפני הפגישה, להתכונן נפשית כמה שניות לפגישה, אבל אני כמובן ממשיך לדבר איתה בטלפון, מכריח אותה לענות לי, לחשוב, לתקשר, מהר, מניפולטיבי, מבלבל, והיא כל כך רוצה רק לשקוע כמה שניות לפני שהידיים שלי עליה. כשאני נכנס היא על 4 עם התחת לכיוון הדלת, התחת גבוה באוויר, באמצע החדר, והפרצוף מרוח על הרצפה, אני תמיד עומד שם שניה להסתכל, זה כל כך יפה, והיא כל כך גדולה, תמיד מפתיע אותי מחדש הגודל שלה, ואני יודע מה עובר עליה שם, כשהיא יודעת שהעיניים שלי בדיוק בחור תחת הפעור שלה, שזה משעשע אותי, זה עושה לי, ואני מרגיש את המלחמה שלה, לא להוריד את התחת, לא לכווץ אותו, להשאר בדיוק ככה, כמו שאני אוהב, וזה משפיל, וההשפלה הזאת עושה לי. אני נגש אליה, לאט, יש זמן, בדרך שם את התיק, מוריד חולצה, מתארגן, היא תמשיך להיות ככה בלי לזוז, בלי מילה, עד שאני אסדר אותה או אגיד לה אחרת. קשה לי להתאפק לא לדרוך קצת, בלי כוונה כמובן, על הפרצוף שלה שצמוד לרצפה, להשאיר את הנעל שלי לוחצת על הפרצוף שלה לכמה שניות, להרים את הנעל ולראות את הסמנים של הסוליה דבוקים ללחי שלה. היא לא תעיז להזיז את הפרצוף, או לנסות ללקק. ואז אני אשב, עליה, על הגב שלה, לנוח לרגע, להתפעל מקרוב מהגודל של הסוסה, מהעור המתוח והתחת הפתוח שלה, מהשיער האסוף שלה, מהיכולת שלה לשאת את המשקל שלי בלי להתקפל מתחתי, מהעלבון שלה כשהיד שלי מעבירה ליטוף על הפרצוף שלה כשהיא ככה. ואז כשאני יושב לנוח לרגע, עליה, אז כמובן גם מיד בא הצורך הדחוף, להשתין. אני קם מעליה, בלי לדבר מרים אותה מהקולר שלה על הברכיים, שם אותה מולי, אני מתחיל לפתוח את המכנסים, אני קורא אותה, את התקווה, הכל כך תקווה, שאני אזיין לה את הפה, שזה מה שהולך לקרות, ואז את העלבון שוב, שניה אחרי זה , כשהיא יודעת שאני הולך להשתין בה. בה, ולא עליה, עליה מאד עושה לה, עליה מגרה ומטריף אותה, אבל בה מגרה ומטריף אותי. וחצי שניה אחרי זה , אני קורא את הפחד שלה, הלחץ שלה, שתצליח לשתות הכל, בלי לאבד אף טיפה, בלי להקיא, כי להקיא לא עוזר לה, היא בכל מקרה תבלע הכל, גם אם תקיא פעמים, ויש לה נסיון בזה. ועוד שניה אחרי זה היא עומדת על הברכים עם הפה פתוח, גדול, מחכה שאני אשתין בה, והיא מגניבה מבט אלי, וקולטת את החיוך שלי, והעיניים שלה עפות ממני במהירות, בעלבון, ורק הפה פתוח, ואז זה בא, אני משתין בפה שלה. והיא כל כך מתאמצת לבלוע, מהר, להספיק, ושלא יזל, ולהספיק, ולפתוח את הפה שוב מהר, ומבליעה לבליעה נעשה לה קשה יותר, והיא איטית יותר, ואז צריך להאיץ בה, "זריז" , "לפתוח" , "מהר יותר" . והיא מתאמצת, מאד מתאמצת, אבל זה לא נגמר, אני משתין ליטרים..... וכשזה נגמר בסוף, היא עומדת שם, רטובה, נזל לה, מותשת, זה היה כל כך קשה, מחכה, מובסת, מושפלת, משלימה, מרפה מלנסות להראות בסדר, מרפה מלנסות להראות אסופה. יודעת איך היא מריחה, פעם היא עוד ניסתה להלחם בזה, ניסתה להראות אסופה, ניסתה להראות יכולה הכל, אבל היום כבר לא. היום היא גם יודעת מה בא אחרי זה. היא יודעת שאין סיכוי שאני אתקרב אליה כמו שהיא מריחה עכשיו. והיא גם יודעת שאני מוריד את המים אחרי שאני משתין. פעם היא ניסתה להלחם במה שבא אחרי זה, לא שזה עזר לה, אבל היא ניסתה להתנגד, היום היא הולכת לזה לבד, מחכה כבר שזה יקרה, שזה בעצמו כל כך משפיל, שזה בא ממנה, שהיא הולכת לזה יותר מהר ובכניעה ממה שאני יכול לסחוב אותה לזה, שאני צריך להאט אותה בשביל למצות את הקטע. ואז אני תופס אותה מהשערות, השערות האסופות והלא רטובות שלה, ומתחיל ללכת, היא מדדה על הברכים אחרי, מנסה לשמור על הקצב, לא ליפול. ומגעים לשרותים. עם היד בשיער האסוף שלה אני דוחף את הראש שלה באסלה, כשהראש לגמרי בתוך האסלה אני שם את הנעל שלי על הראש שלה ולא נותן לו לצאת מהאסלה. ואז אני מוריד את המים. היא תמיד נלחמת, אין לה אוויר שם, המים קפואים שם, היא מנסה להרים את הראש. אבל הרגל שלי חזקה ממנה, והיא לא יכולה להרים את הראש, זה אינסטינקט להרים את הראש שם. התמונה הזאת, של כל הגודל שלה, מקופל על הרצפה בתא השרותים הקטנים והצרים שלה, והפרצוף שלה כולו תקוע בתוך האסלה, והנעל שלי על העורף שלה, והשיער צף באסלה שם, והרעש של המים הזורמים. התמונה הזאת, שוב ושוב ושוב התמונה הזאת. מטריף. ואז, לתת לה להרים את הראש, רק לשניה אחת, רק לשתי נשימות מהירות מאד, ועם הרגל שוב, עד הסוף בתוך האסלה, ושוב הראש שלה נלחם להתרומם, ושוב לא מצליח, ושוב מים יורדים, ושוב רק שניה אחת לשתי נשימות מהירות, ושוב הרגל קוברת את הראש שלה לגמרי לגמרי באסלה, ושוב מים.... כשאני מוריד את הרגל מהעורף שלה בסוף, לוקח לה שניה או שתים עד שהראש שלה, בהיסוס, מתרומם מהאסלה. ואז לגמרי יוצא משם. היא עומדת על הברכים, כולה ספוגה ונוטפת מים, מובסת לחלוטין, מושפלת לחלוטין, אבודה. הסאבית הכי אסופה בעולם, הכי נונשלנטית, זאת שתעשה הכל בלי ששום דבר יוציא אותה מאיזון, עומדת על הברכים בתא שרותים שקטן עליה, שמגחך אותה, שמגחך את הגודל שלה, עומדת על הברכים נוטפת מים, ואבודה לגמרי. עומדת על הברכים עלובה נעלבת מושפלת ואבודה, לגמרי. אני משאיר אותה שם ככה והולך, פעם, בהתחלה,טרחתי לזרוק עליה מגבת, היום גם זה לא. אני משאיר אותה שם ככה והולך לשבת, לשתות משהו, לנוח כמה דקות מהדרך. אני משאיר אותה שם ככה והולך, ועוד לא עברו החמש דקות הראשונות של הפגישה. . |
|
|
מגדלנה(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
סיפור נחמד, אני בטוחה שלא חסרים אנשים שזה עושה להם את זה...
אבל מה עם האפטר קייר? אני לא מסוגלת לתאר - היה והסיפור מבוסס על אמת, מעבר לעלבון וההשפלה שלה - לראות את האדון שלה מתרחק מבלי לבדוק שהנשימה בסדר, שהעיניים לא שורפות, שאין פגיעה כלשהי או משהו - כל דבר. להתרחק מבלי לוודא... כמי שהיתה במקום הזה של פרצוף בתוך האסלה (ולא בסשן אלא התעללות בבית הספר), אני יודעת איך החנק הזה מסוכן, מים בריאות! מים ב-ר-י-א-ו-ת! המעט שאפשר לעשות... לוודא שאין מים בריאות או שבמידה ויש לעזור כמה שאפשר באותו הרגע... לא יכולה לסבול בורות שכזו, לא לעשות משהו, בכלל... הלוואי והיית יודע. |
|
|
לי-אורה
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
ברוטאלללללל....
אבל..
רגע.. ומה אחכ???? : )) |
|
|
|
לי-אורה
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
אגב...
תאור מעולה של רגשותיך!
|
|
|
מכשפונת ממתק
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
נגעלתי
פשוט נגעלתי.
|
|
|
|
מכשפונת ממתק
|
לפני 17 שנים •
12 במאי 2007
נגעלתי
פשוט נגעלתי.
|
|
|
Josephin(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
13 במאי 2007
כמו שאתה אוהב הכי למטה הכי משפיל
ואני בטוחה שזה אמיתי יפה הצלחת "לסחוט" ממני מחמאה
|
|
|
Uranus
|
לפני 17 שנים •
13 במאי 2007
ברוטאל
אתה והסוסה לא הפתעתם אותי. וזה כמובן לטובה. שאפו על תיאור פנטסטי של הצד הדומי באקט מדליק, ממוקד, עד הסוף ואוחחחח..... מה הייתי נותן להיות זבוב על הקיר שם 
נ.ב. כמה מצחיק שאף אחד לא לומד כלום ב"קהילה" הזו. |
|
|
| walking dead |
לפני 17 שנים •
13 במאי 2007
גם לי הפריעה העובדה שאין אפטרקייר. חבל שמזלזלים כל כך בחשיבותו.
לעומת זאת אני מברכת על המגמה של הבעת דעות כנה, גם אם הן לא "כותב X, ריגשת". מי יודע, אולי הכלוב בסוף יהפך למקום בו הבעת דעות שונות הן לא בבחינת פשע שעונשו לינץ' קבוצתי. |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
13 במאי 2007
מטריף.
ולמתחסדים שבינינו- תחשבו פעם. ועוד פעם. לו נשלטת הייתה כותבת זאת מנק' המבט שלה, האם זה גם היה דוחה כ''כ ? האם גם אז היו מדברים על אפטרקייר? http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=19173 |
|
|