ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

איפה הייתם ב - 4 בנובמבר 1995 ?

גרניקה​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 6 בנוב׳ 2005

היינו שם בעצרת.

גרניקה​(נשלטת) • 6 בנוב׳ 2005
מאוד מאושרים, הילדה היתה קטנטונת נישאת על הכתפיים של בעלי. מקבלת בלונים (עם לוגו של מפלגות) סטיקרים וסוכריות מהמון אנשים מחייכים.
לא נשארנו עד הסוף, חזרנו הביתה. ובדרך שמענו את הבשורה המרה.
החלה אז תקופה אחרת. רעה. נקודת ציון ברורה בין טוב לרע, בין תקווה ליאוש.
Inside your head
לפני 19 שנים • 7 בנוב׳ 2005
Inside your head • 7 בנוב׳ 2005
הייתי בת 14, בבית.
זוכרת שראינו את העצרת.
דוד שלי היה שם, אחרי האירוע הוא התקשר מבוהל ואחוז טירוף שהיו יריות ושעדיין לא ממש ידוע מה מתרחש.
אבל הוא סינן שכנראה מדובר ביצחק רבין (ז"ל) שנורה.
אני זוכרת שסבא שלי באותו הרגע בחל לדקלם את "שיר המעלות"..
ואני התחלתי לבכות.
ובאותו הרגע גם יצאו בהודעה רשמית כי נרצח ראש ממשלה במדינת ישראל!
aka BODYGUARD
לפני 19 שנים • 9 בנוב׳ 2005

אני הייתי..

aka BODYGUARD • 9 בנוב׳ 2005
בתחקיר שלאחר הארוע, הייתי במרחק 47 מטר(מדידה של מז"פ)..
סיפקתי אבטחה פרטית נטולת נשק לאח"ם שהיה בקהל המכובדים...
היריות היו עבורי קטע של הזייה, כי לא תארתי לעצמי שמישהו יכול לחדור
את חגורת האבטחה מסביב רבין ז"ל...
מאחר והייתי בעמדה גבוהה ראיתי רק את שלב המעצר הטיפשי.
pagosh​(שולט)
לפני 17 שנים • 14 במאי 2007
pagosh​(שולט) • 14 במאי 2007
אני הייתי בבית אצל ההורים,
בזמן שרבים ראו אסקימו לימון בערוץ 2
אני ראיתי קרוקודיל דנדי בערוץ אחד.
פתאום החשיכו את המסך ופרצו למהדורת בזק

מייד חשבתי ששוב התקפת טילים על ישראל וקיללתי את סאדם חוסין.
"ראש הממשלה וככה וככה וכו וכו"

צלצלתי מייד לחבר שלי לספר לו ושנינו אמרנו כאיש אחד "זה נהדר..."

כעת, שלא יחשבו בטעות שאנחנו איזה ימניים קיצוניים. להפך
אני והוא אפילו עזרנו לרבין במערכת הבחירות ההיא כמתנדבים במפלגה
בצמתים וכדומה. היינו מערכניקים טובים ופעילים.


בדיעבד, הרצח לא שינה הרבה. לא לטובה ולא לרעה. רבין היה סתם, עוד רו"מ דפוק.
לא עשה כמעט כלום. אולי השלום עם ירדן - אבל אני בספק אם אפשר לזקוף לזכותו.

אסור לתת לפוליטיקאים להמשיך לכהן בגילאים מופלגים. צריך אנשים צעירים. כמו טוני בלייר.
שרון, רבין, פרס, שמיר... הם מעבירים זמן ומכבים שריפות. אנשים צעירים הם אלו שמזיזים דברים.
הם גם פחות נגועים בעסקנות פוליטית. היום זה לא נראה כך אמנם, עם הרמון והאולמרט ושאר האנשים הלא מאוד זקנים אשר נגועים בשחיטות.

טוב, אולי אני טועה. אני הצבעתי בפועל פעם אחת בחיים. זה היה בגיל 18 ולמפלגת הגמלאים. הם לא זכו באותה מערכת בחירות. מאז התיאשתי.
מלך הארץ​(לא בעסק)
לפני 17 שנים • 14 במאי 2007
מלך הארץ​(לא בעסק) • 14 במאי 2007
טוב, אם שרשור חזר מהמתים אז למה לא להתייחס...

ואני אנסה להתייחס בלי לגעת בפוליטיקה חלילה או יותר נכון בלי לגעת במפלגתיות ובאידיאולוגיה - עם נכשלתי אז סליחה מראש.

למרות שגרתי קרוב לכיכר ולמרות שחברים הלכו להפגנה אני העדפתי להישאר בבית (אני לא אגיד למה כי זה יהיה כרוך כנראה בהבעת דעה פוליטית לרבות דעתי על הסכמי אוסלו.
אותם חברים הגיעו אליי לאחר ההפגנה כשעוד לא היה ברור מה בדיוק קרה,
רשת סקיי דיווחה ראשונה על החדשות הנוראות אך עוד לא עיכלנו את עוצמת הטראומה..
פתאום, בזה אחר זה התחילו להגיע הודעות תנחומים מכל מנהיגי עולם, וכשקלינטון יצא וקרא את הודעתו המרגשת לא היה בסלון עוד משהו שעיניו לא אדמו או דמעו - אז כבר היה ברור שקרה אסון ושמדובר ברצח שבוכים עליו בכל העולם, גם אלו שלא אוהבים אותנו.
כשראיתי לאחר מכן את הנציגים שהגיעו מכל העולם, אלו שאף פעם לא ביקרו בארץ וגם כנראה לא היו מבקרים, כולל נציגים ממדינות ערביות שאין לנו איתם קשרים (כמו עומאן ואח'), אז גם היה כאן מסר סמוי/גלוי - הנה אנשים שישראל לא מי יודע מה מעניינת אותם - אבל הם טרחו לבוא ולחלוק כבוד אחרון לאדם שבעינייהם גדול על המקום.

אני לא יודע אם נזכה אי פעם לראש ממשלה מוצלח,
ישראל של היום מפולגת למספר מגזרים, לפחות שלושה מגזרים שלכל אחד מהם אינטרסים משלו.
ראש ממשלה הכי מוצלח שבעולם למגזר אחד - יהיה סיוט למגזר או שניים אחרים.
להבדיל, ונקווה שלא נגיע למצב הזה - באותו אופן לא יכול להיות ראש ממשלה מוצלח בלבנון המשוסעת.
גיל זה גם לא העניין - אני חושב שהצעירים פישלו יותר מהזקנים.
אחד המוצלחים יותר היה לדעתי ראש ממשלה שקיבל מדינה על סף קריסה כלכלית (לדעת רוב הפרשנים לרבות סבר פלוצקר שטען שהמצב גרוע יותר מזה של ארגנטינה כשהייתה במשבר) ומצב בטחוני קטסטרופלי (שני פיגועים בשבוע ולפעמים שניים ביום), ולאחר שנים בודדות השאיר אחריו מדינה נורמאלית.
למרות שאני מאוד מכבד ומעריץ אותו אני לא יודע אם הייתי מאחל לו חיים ארוכים.
BAHNG​(שולט){כלבלבית - }
לפני 17 שנים • 14 במאי 2007
אני חגגתי מכירה שעשיתי בעלת עמלה גבוהה במיוחד וראיתי קרוקודיל דנדי בטלויזיה
ועוד זכור לי שבהתחלה הראו כתובית שיש עידכון חדשות עוד כמה רגעים
ואמרתי לאשתי בטח יש משו רע שהתרחש .
האמפרי
לפני 17 שנים • 14 במאי 2007
האמפרי • 14 במאי 2007
pagosh כתב/ה:

בדיעבד, הרצח לא שינה הרבה. לא לטובה ולא לרעה. רבין היה סתם, עוד רו"מ דפוק.
לא עשה כמעט כלום. אולי השלום עם ירדן - אבל אני בספק אם אפשר לזקוף לזכותו.





וואחד הקפצה.
כל זה לכבוד המופע בצוותא של מירי אלוני ואחרית הימים?

אז ככה:
הרצח שינה ועוד איזה שינה. אפילו שינה איסטון (אני כבר מתמקד בנושא).
ליגאל עמיר היתה מטרה אחת: לעצור את התהליך והוא הצליח מעל ומעבר למצופה.
השיחה הכללית בדרך כלל נוטה להיות מה היה קורה אילולא נרצח רבין. האם התהליך
היה מניב את פירותיו המיוחלים ואם לאו.
לעניות דעתי הקובעת יכולנו להיות בעיצומו של שלום אמיתי כבר מזמן. אמר בזמנו
עמוס עוז (איזה סופר אחד) משהו כמו שהשלום יכול להיות קרוב מאד גם אם הפיוס עצמו
יקח אולי חמישים שנה. יש להתחיל מנקודה מסוימת כדי ליצור את תחילתו של הפיוס.

פגוש,
רבין עשה הרבה יותר ממה שנדמה לאנשים. הוא שבר מחסום של אי הדברות ויצר סוג
של יש מאין ע"י הפיכת אויב לשותף. לזה דרוש הרבה אומץ מסוג האומץ שהיה לסאדאת
ב-77 ע"י הכרתו בזכות קיומה של ישראל והגעתו בשר ודם אליה ותראה מה זה קטע?
שניהם נרצחו.
מזכיר לך שקצת לפני לחיצת היד המפורסמת אייבי נתן ישב כשנה בכלא מעשיהו בגלל
מפגשים עם ערפאת דבר שנשמע היום הזוי וחשוך בעליל. פרס כמנהיג יכול היה אולי
רק לחלום על זה אבל מעולם לא היו לו את הביצים לעשות את מה שרבין כמנהיג כן עשה.
לרבין היתה מילה והוא עמד בה. הוא לא הוסיף שקל להתנחלויות - ואת זה הצד השני ראה
והעריך - בניגוד לביבי וברק שמילתם לא היתה שם.

אתה יודע עוד למה אני משוכנע שאילולא הרצח היינו נהנים כאן משלום? סיבה פשוטה
מאד: החצי הימני של כנען היה על בריקדות לא רק משום שרבין לא ידע (וכאן הוא פיספס)
להכיל אותו אלא משום שפתאם נוצרה כאן אפשרות אמיתית ומציאותית של שלום, שזה אומר
בפועל לקיחת אחריות אמיתית על חיינו. אין יותר את מי "להאשים" בתחלואינו וצרותינו
וברגע שלקחת מהישראלי את הכייף הגדול שבלהיות קורבן זה כאילו שמטת את השטיח
מתחת לרגליו.

נכון. אני אנני נביא אבל אני יודע מה עובד תמיד בין בני אדם וזה יחסים אמיתיים וכנים.
כשאלה נוכחים קורים ניסים. הרעיון הוא ליצור את זה ולא לחכות שהצד האחר יספק זאת.
מנהיגות אמיתית נמדדת גם ביכולת להסתכל פנימה ולחפש את עצמה כגורם משפיע.
היא איננה מתבכיינת על "אין פרטנר" כי תמיד יש. יוצרים אותו ככזה.

(לא הקשבתם להרצל ותוכנית אוגנדה ברצינות? עכשיו תתמודדו עם זה).

Kate McCannon
לפני 17 שנים • 15 במאי 2007
Kate McCannon • 15 במאי 2007
הייתי באחת הכיתות ביסודי (אין לי כוח לחשב איזה, אבל מהנמוכות, לדעתי ב'), ונרדמתי בערב מול הטלויזיה בזמן שההורים שלי היו באיזור אחר בבית.
מתוך שינה המשפט היחיד ששמעתי (או יותר נכון שהצליח לפרוץ לי את גבולות הסינון בשינה) היה "ראש הממשלה מת" (בקול של אישה ששידרה את זה) ולא חצי מילה יותר מזה, אבל לא התעוררתי.
כשההורים שלי העירו אותי כדי להעביר אותי לחדר, נזכרתי בזה למרות שהטלויזיה כבר הייתה כבויה, וידעתי שלא חלמתי את המשפט הזה.

אף פעם לא הייתי ילדה שהתעניינה פוליטיקה וגם כשאמא שלי הכריחה אותי לשבת ולראות את ההסכם עם ירדן - העברתי ערוץ.
לא יודעת למה המשפט חדר לי כל כך עמוק מתוך שינה, ומי שמכיר אותי יעיד שכיתת יורים לא תעיר אותי (נוסה והוכח).
איכשהו ידעתי שזה חשוב, בלי באמת לדעת את זה באותו רגע.

אני חושבת שהיה יכול להיות פה טוב יותר איתו.
מביט לרגע
לפני 17 שנים • 15 במאי 2007

הקפצתם לי גם את הצמרמורת

מביט לרגע • 15 במאי 2007
יש דברים שלא שוכחים . לעולם .

אני בבית , לבד .
צופה בערוץ 2 עם יורם ארבל . מכבי ת"א מנצחת בבאר-שבע 3:1 והמשחק הזה עומד להיות משודר בערוץ 5 . יורם נפרד לשלום מהצופים ואני מזפזף בין ערוץ חמש לאסקימו לימון.
פתאום יורם חוזר למסך , בתוך אולפן הספורט , ומודיע שירו בראש הממשלה והוא נפצע .
הלם. הלם מוחלט .
עכשיו אני מעביר בין ערוץ שתיים ,ערוץ 1 , CNN , סקיי וחוזר חלילה .
מהמילים שנאמרות (רבין נפצע קשה וכ"ו ) אני משוכנע שהוא כבר איננו .
הגברת המעצבנת ("רבין לא נפגע" "רבין לא נפצע" או משהו כזה ) מופיעה בכל הערוצים , אבל אני פשוט לא מאמין לה . חיים יבין אומר שרשת סקיי מודיעה שרבין נפטר .
איתן הבר מופיע .
בכי . הלם . צמרמורת . ועוד בכי . המון .