זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
18 בדצמ׳ 2003
סאביות בכייניות
נתקלתי בפרופילים של אנשים פה (יש לי תחביב מוזר לקרוא פרופילים. אני צריך ספר טוב) וכן פה ושם בצ'אטים או בפורומים בדומים שטוענים שנמאס להם מסאביות בכייניות. נתקלתי גם בסאביות שחשוב להן מאד לא לקבל מוניטין כבכייניות.
ושאלתי - כיצד נתפשת ה"בכיינות" בעיניכם/ן? האם היא בהכרח שלילית? האם תעשי כסאבית מאמץ מיוחד להשאר שקטה ולעמוד בכאב העז בשיניים חשוקות? האם כאדון תרצה כי הסאבית שלך תספוג בגבורה כל כמות של כאב שתנחית עליה, או שדווקא תהנה לשמוע אותה מייללת בכאב (אפילו הוא לא כאב חזק כל כך)? |
|
|
shaydav(שולט){TomahDav}
|
לפני 20 שנים •
18 בדצמ׳ 2003
אני חושב ש...
אין לי בעיה עם זה ששפחתי תביע את כאבה ...... אפילו... אהנה מזה (כאילו דה !
 )
אבל אני חושב שהבעיה היא עם שפחות שמנסות להתחמק מאותו כאב, שאינן מביטות בכאב (בעיינים מושפלות  ) ואומרות הינני .
משהו כמו העבד של המלכה נטלי (אם ראיתם סשנים שלהם במועדון ). |
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
למה לי ליילל על הכאב, אם הוא משחרר?
|
|
|
shiri(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
אולי כי לפעמים ה"יללות" משחררות בעצמך?
|
|
|
|
shiri(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
*בעצמן* כמובן...
|
|
|
Terra incognita(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
נדמה לי שבכיינותן של הסאביות מתבטאת לאו דווקא בהתבכיינותן על כאב
נראה לי שדובר על סוג אחר של בכיינות תחשבו לבד כי אין לי חשק להרחיב. |
|
|
יערה(נשלטת){SEAMASTER}
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
הזעקה היא חלק מהבעת ההנאה
אין לי שום בעיה לצעוק או לבכות כשכואב לי , זה לא מראה בעינ על שום חולשה, ולא נתפס כמשהו לא בסדר, אני רואה בזה כחלק מהבעת ההנאה כשם שאני צועקת כשאני גומרת.
וכשם שאמר מלך באדולינה- אך תעדיף את האישה במיטה שקטה או משמיעה קולות |
|
|
אמילי קייג'(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
19 בדצמ׳ 2003
ההבדלים
קיים הבדל בין "בכיינות" לבין זעקה.
אני מניחה שבכיינות מגיעה מהפחד מן הכאב (שקיים אצלי הרבה פעמים), אני מוצאת את עצמי מנסה לשכנע את המאסטר הנפלא שלי לא להכאיב לי (כשבעצם אני מאוד אוהבת כאב). אגב, מצאתי לזה סוג של פיתרון שהחליש בהרבה את ה"בכיינות" שלי. אני פשוט עוצמת עיניים, אלא אם כן דורש ממני המאסטר המדהים לפקוח אותן. עצימת העיניים מונעת ממני לפחד מהשוט או מכל "מסב עונג" שהוא, ולוקחת אותי למקום המדוייק של הכאב. הזעקה היא משהו אחר לגמרי. זה הקול שאוציא מפי כשכואב לי, כשאני נבהלת או כל דבר אחר. זה לא אומר שאני מבקשת או "מתבכיינת" למאסטר שלי, זו פשוט תגובה שלי, אלא אם כן ידרוש ממני המאסטר הנערץ שלי שלא להוציא קול מיפ, ואז אשתדל בכל כוחי. זהו. |
|
|
loren
|
לפני 20 שנים •
21 בדצמ׳ 2003
דומים שנמאס להם מסאביות מתבכיינות..
שיתחילו לחפש אמאזונות- אולי זה מה שהם צריכים... 
אבל זה נשמע כמו איזו טענה מוזרה- לכל סאבית יש את הסף כאב שלה וצריך לקחת את זה בחשבון. אבל למה יש לי תחושה שאותם דומים הממורמרים הם דומים שלא חוו על ישבנם הענוג שום צליפה ( אפילו לא כדי לנסות שוט חדש) או לחילופין כשידם נפגעה מאיזה נתז שעווה מקרי הם התרוצצו בקפיצות של קנגרו במטבח הלוך ושוב....או כשהאחות חסיה מקרבת מולם מחט הם מחליפים צבעים...אבל אם נורא בא להם להצליף בגולם תמיד אפשר להשתמש בגאג..
|
|
|
|
Demi
|
לפני 20 שנים •
21 בדצמ׳ 2003
בפרופיל שלי למשל כתוב שנשבר לי מסאביות בכייניות, אז אולי הגיע הזמן לפקוח את ענייהם של התוההים בדבר.
דבר ראשון זה משפט יפה ולכן הוא כתוב ודבר שני - יש הבדל בין נסיונות לשליטה מלמטה ע"י בכיינות לבין זעקת כאב אמיתית ויותר מיזה, גם אם בא לי באמת להכאיב אני שומר לעצמי את הזכות להגיד לה לשתוק ולא להוציא הגה, למה? כי ככה בא לי, וזה לא בא לי כל יום אבל כשאומרים למישהי לשתוק זה אומר שהיא שותקת ולא ממשיכה לילל. וחוץ מיזה יש גם בכיינות שלא בסשן, משהו כמו בכיינות אחרי סשן על הסימנים, במקום להנות מהם היא מתבכיינת... ויש גם בכיינות שאני לא מקדיש לה מספיק זמן ויש גם נסיונות למניפולציות ע"י בכיינות וכו וכו וכו |
|
|