teacher(שולט) |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
Body Sspension - החוויה האישית שלי
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
teacher(שולט) • 22 במאי 2007
לפני שנה השתתפתי בטקס BODY SUSPENSION
למי שפיספס את זה (זה היה ב-4 בבוקר...) להלן תיאור הדברים מהזוית האישית שלי: כבר חשבתי די הרבה זמן לעשות את זה. בפעם הראשונה, כנראה שלא רציתי מספיק, וגם היה נראה לי שהעור שלי לא יחזיק את משקל הגוף שלי ויקרע. (זה המקום להסביר שהפעולה המדוברת היא הרמת אדם באויר על ידי קרסים התקועות בבשרו) לקח לי חודש חודשיים של הכנות והתכוננות, כי בעיני, האתגר האמיתי בקטס הזה הוא לא להפסיק. זה לא כמו באנג'י - 'קפצת, שילמת'. או כמו הרבה דברים אקסטרימים אחרים שמרגע שהזזת את הגלגל כבר אי אפשר לעצור אותו. כאן זה שונה. בכל רגע נתון אפשר להפסיק ולומר שהכאב גדול מדי, או הפחד או מה שזה לא יהיה, ולהפסיק מיד בלי שום בעיה. הערב עצמו, לפני האירוע הגדול, הרגיש לי כמו הילוך איטי בסרט. עד כדי כך שכשהייתי בדרך הביתה, על הקטנוע, הרגשתי איך האויר סמיך כמו ג'לי מסביבי, ולאט לאט הזמן מאט את זרימתו. הגעתי למועדון, והבלי היום יום הציפו אותי מחדש. העשן, המוזיקה, האנשים, התקלות.. כבר חשבתי לוותר על כל העניין, ואז זה הגיע - ''בוא תעלה על הרמפה''... הצחיק אותי המגע של העט על הגב שלי, הוא סימן את הסימטריה של הקרסים, ומדד את קפלי העור שלי בגב. הצחיק אותי שדיגדוג כזה עדין יגמר בדקירה שבטח תכאב. שכבתי בזמן שהוא חיטא את העור שלי והכין את הקרסים, ארבע במספר. הופה, דקירה חדה, חיטוט בבשר ותנועה ארוכה שהרגישה כמו נצח של העברת הקרס החוצה. ''תהיה בריא, איזה עור עבה יש לך'' זה אולי המשפט היחידי שאני זוכר בבירור מכל העסק (בשאר נזכרתי כשראיתי את הוידאו...) ואני אומר לעצמי, הנה, עכשיו יש לי עור עבה.. הקרס השניה נכנסה בקושי, והשלישית גם, ברביעית היתה לי קצת נחת, נראה שהוא כבר הבין איך עובד העור שלי. זהו, נגמר, כמו אצל רופא השיניים שאחרי כל הזריקות אומרים לך לחכות כמה דקות, היה ברור לי שהחלק העיקרי עוד לפני. להתרומם באויר. התרוממות הגוף / התרוממות הרוח: מסתבר, בדיעבד, שאת הקטע הכי חשוב בכל האקט הזה, עשיתי פעמיים. וזה השבריר שניה הזה, בו הרגלים עוזבות את הרצפה, וכל משקל הגוף מועמס על ארבע קרסים בגב. לכאורה, שבריר קטן ופשוט, אבל הגוף אוהב את הקרקע ומעדיף להשאר, ופתאום אתה מונף באויר, תלוי על כמה פיסות עור, נתנדנד, שואלים אם אני בסדר, ואני עונה 'בערך', ככה להעביר יום שלם, בלי אוכל, בלי לשתות מספיק, בלי שינה עודפת, וכבר ארבע בבוקר.. ואני באויר, אבל מרגיש קצת סחרחורת. ביקשתי לשתות משהו. ''תביאו לו מיץ תפוזים'', הוא אומר, ומוריד אותי חזרה אל הקרקע. זה לא כואב פחות, אני שותה את המיץ, מתמלא כוחות מחודשים ומסוכרים, ומחליט לעלות לאויר בשנית. הפעם, אני שואל, ''אני יכול להרים את עצמי?'', הוא עוצר לשניה, חושב, 'את זה עוד לא עשיתי' הוא אומר, אבל מחייך ונותן לי את החבל, 'אני אעזור לך אם תצטרך, שלא תיפול', הוא אומר ומחזיק את מה שנשאר מהחבל אחרי הידיים שלי. התחלתי להרים, זה לא קל, כשהגב מחובר לקרסים והמתיחות האלה של הזרוע מאיימות לקרוע.. קרבתי את הידיים לגוף והמשכתי לעלות, סנטימטר אחר סנטימטר, וכשכבר הייתי באויר, מתנדנד בחופשיות, הוא המשיך להרים אותי לגובה, והשאיר אותי שם, להתרגל ולהרגיש את מלא החוויה. השאר כבר פחות חשוב, יורדים, הקרסים מוצאות מהגב, אחת אחת בזריזות (גם כואב), חיטוי, חבישה ויאללה הביתה. שבועיים התרחקתי מצ'אפחות ידידותיות בגב, אחר כך כבר אפילו לא נשארו כמעט סימנים. וכמו שהוא אמר - זו חויה שמשנה את החיים. משהו שם נותן פרופורציה. משהו שם גרם לי להסתובב שבועות בתחושה שונה, וזה לא הכאב בשכמות, אלא התחושה שאפשר להתעלות, להתנתק, להתחבר ולנוע את החיים בצורה קצת שונה. teacher |
|
Agni(מתחלף) |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
WOW
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
Agni(מתחלף) • 22 במאי 2007
ווואו אחד גדול, וכל מילה נוספת מיותרת...
אני רק חושב על הספייס שאחרי וזה עושה לי גרררר..... אם אני מסתכל בערס-אנל החוויות האישיות שלי מעטות יכולות לשוות לזה. "אני תלוי על הצלב, עם חרב ננג'ה בגב..."- משוגע!!!!! לכבוד חג השבועות החלטתי גם להוציא לאור חוויה המביאה להתרוממות הרוח, או כפי שהיא נקראת בפי המדענים: "חוויה חוץ גופית", או בלשון העם: SPACE- THE FINAL FRONTIER. הטכס השמאני שלי: BRASIL השמאן טיהר את הנוכחים במרווה זימן את רוחות השמיים והאלים, תקע בצדף והטכס החל. OH REY AYAHUASCA תה מקודש... לפרוש כנפיים ולעוף.... בלי כאב, בלי דמעות, אין לי מילים לתאר את האושר הזה. חג שמח. |
|
pagosh(שולט) |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
pagosh(שולט) • 22 במאי 2007
חזק ביותר.
לי אין אומץ כזה. |
|
Nymphaea(נשלטת){זיעויה} |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
Nymphaea(נשלטת){זיעויה} • 22 במאי 2007
ואאהו.
אמא'לה. איזה אומץ. |
|
זיקית |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
שואפת אוויר
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
זיקית • 22 במאי 2007
ותוהה אם אולי...
|
|
חדש במערכת(נשלט) |
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
Re: Body Sspension - החוויה האישית שלי
לפני 17 שנים •
22 במאי 2007
חדש במערכת(נשלט) • 22 במאי 2007
סתם לידע כללי, בחור באהר"ב עשה את זה בטוח מחסן יישן ושהה למעלה מ 10 דקות באוויר
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים} |
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
amy(נשלטת){מבטלעיניים} • 23 במאי 2007
מדהים. מפחיד בטירוף. אני לא הייתי מעזה. זה לא כאב נורא?
|
|
melody |
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
melody • 23 במאי 2007
סחטיין על האומץ, טיצ'ר.
חוויה חזקה לאללה, ללא ספק. לפני מספר שנים, סאבית קטנטונת ואמיצה לאללה עשתה זאת גם, במועדון. זה היה מרתק ולא יכולתי להסיר ממנה את עיניי. היא ריחפה שם גבוה מעל כולנו, כשחיוך של ספייס מרוח על פניה : )) נדמה לי, טיצ'ר, שגם אתה היית שם עם יפתך. אחר כך החדירו לה ולמישהו נוסף קרסים, חיברו ביניהם חבלים וכל אחד משך לכיוון שלו. היה נדמה שהעור על סף קריעה, בפרט שהיא כזו מיניאטורית והוא גבר חסון וגבוה. |
|
lord of darkness(שולט) |
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
כל הכבוד
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
lord of darkness(שולט) • 23 במאי 2007
ראיתי את זה גם בלייב וזה דבר מיוחד במינו!!!!!!!סחתיין על האומץ..............
|
|
לבנה(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
לבנה(נשלטת) • 23 במאי 2007
התבוננתי ארוכות בתמונה, עד ש"נפל לי האסימון"....
בחירה מוצלחת! |
|