פלג(נשלטת){ע_מ}
|
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
יום ראשון האחרון
כבר שבועיים עם פיוז קצר.
כל הסבלנות שהיתה לי לכל העולם התפוגגה, מתהלכת עצבנית, מתוחה, חסרת שקט ונדמה שכל שניה עלולות להתפרץ הדמעות. והכל בי כל כך מורעב. כל כך מורעב שאני אפילו לא מסוגלת לבטא את זה במילים. אם אנסה זה פשוט ייצא בזעקות. הכל בי כואב ומשתוקק וכל כך הרבה סבל יש בכמיהה הזאת. ברצון הזה שלבדו משפיט אותי ושם אותי במקום מאוד נמוך שלפעמים יכול להיות מאוד אכזרי. אכזרי כי לפעמים זה להרגיש לבד בתוך זה. אכזרי כי זה לדעת שרק בודדים מאוד יוכלו לנסות להבין את זה. שלא לדבר על להבין את זה באמת. ושוב אני תוהה אם אני נורמלית. אם כך זה צריך להיות. אם זה אי פעם יעלם או שזה יהיה שם תמיד. לפעמים זה כמו בועה שעוטפת אותי, כי רק שם אני שלמה לגמרי ולגמרי אישה ולגמרי מינית ונשלטת ומשוחררת.. וכל כך מסופקת. ואין סיכוי להיות מסופקת עם פחות מזה. שום סיכוי. ויום ראשון.. אחרי האירועים של סוף השבוע, ומסיבות ובילויים ולהרדם יחד מול הטלויזיה.. יום ראשון בשעות הקבועות שלנו, לפני משחקי הכדורגל שלך והעיסוקים שלי, יש כל כך הרבה שמש בחדר, ויש רוגע כזה של יום ראשון, תחילת שבוע. ודקות אחר כך אתה שוכב שם עם הרגלים בולטות החוצה מהמיטה ואני על הברכיים מעסה את כפות הרגליים שלך, פשוט כי זה עניינים של שגרה, ככה זה נבנה בינינו ובבת אחת זה מתפרץ ואני לא מסוגלת להוציא מילה. ואתה קולט. אתה קולט בדיוק את המלחמה שיש בי. את חוסר השקט. זה לא משהו שניתן לברוח ממנו. ניסיתי. זה פשוט לא הולך. זה תמיד שם, גם כשנדמה לי שזהו, אני נורמלית, אני כמו כולם, אני לא צריכה כאב, ולא צריכה השפלות ולא צריכה אותך מעליי- אבל זה רק נדמה. זה בכאילו, סוג של מסכה. וזה תופס אותך ברגעים שאתה הכי לא מצפה להם, נדמה לך שאתה שולט בזה ואתה לא. ובבת אחת אני נהיית מופרעת ולא בשליטה. וזה באמת בבת אחת. בשניה נעלמה המסכה ואני כל כך צריכה את זה אבל ברגע שאני מתחילה לדבר אני לא מסוגלת כבר להכיל את עצמי. את היצר המזוכיסטי הזה. את הכמיהה והצורך בכאב. בהשפלה. ונצמדת לך לרגל, לא מרפה. והבכי, בכי אמיתי של כאב פנימי. להוציא הכל החוצה. המון המון בכי והיד שלך מלטפת לי שם את הראש.. עד שהוא נחלש ונהיה מן יבבות קטועות כאלה, והנשימה מהירה כל כך. ושם אתה מרים אותי, עוטף אותי בחיבוק חזק ומכרבל אותי בידיים שלך עד שאני נרגעת לגמרי. ראיתי פעם בסרט שמרגיעים ככה משוגעים בהתקף של קריזה. אז אני סוג של משוגעת. ושם על המיטה, עם המצעים הנקיים האלה ואוירת יום ראשון עם שמש והכל בחוץ חמים ונעים ויש ריח טוב של אחר צהריים לאט לאט אתה מפשיט אותי והרגל שלך משולבת ברגל שלי וגם מפשקת לי מעט את הרגליים ואני עוד עסוקה בלהרגע ולהסדיר את הנשימה.. ואתה שואל "מה?" "תכאיב לי בבקשה" ואתה מתחיל בקטנה, אחרי סערה כזאת חייבים להתחיל בקטנה. מסובב את הפטמה ונשיכה ושוב דמעות אבל רגועות יותר ובלי קול. אתה לא נבהל. אתה לגמרי איתי שם. ולאט לאט אתה מכאיב יותר. יותר חזק. יותר דמעות. אבל שקט. יש הרבה שקט בדקות האלה. הכאב הזה הוא מזכך. מאוד מזכך. ואתה נותן לי אותו שם במנות מדודות כאילו לא להעמיס עליי ושוב אני כנועה לגמרי ושפוטה ורק אז אתה הופך אותי על הבטן ומתחיל. גם ככה תוך יומיים שלושה זה יתחיל שוב. |
|
|
פחדנית האושר(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
23 במאי 2007
פלג
כל פעם את מדהימה אותי מחדש התחושות האלה... והרגשות... התיאורים המדהימים שלך.. כי פשוט הם הכי מציאותיים שאפשר והפעם אני פשוט צרגישה שביקרת אצלי בלב |
|
|
פרנקי
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
הרעב הזה מוכר
ולאו דווקא הרעב לכאב לפעמים סתם להשיג איזו התעוררות, תגובה, לצאת מקפאון זה יכול להתבטא בסאדו, בסקס, באוכל, בלהתחיל ריב עם מישהו ולא להרגע עד שתקבלי צעקות ומה שקורה כשרעבים, צורכים את "המזון" במנות מופרזות ובמהירות, ומרגישים אחר כך תשושים, ריקים, "לא נורמליים", ונפטרים מהעודף בדמעות. |
|
|
עקשנית(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אז מה, אין הרבה קהל כשהופכים לאנושית נכון?  באסה.
היה לי דווקא נחמד, גם הפעם . גם ככה. |
|
|
לי-אורה
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
מקסים וכל כך מדויק...
ואם פעם זה יקרה לי...
זה בטח יהיה כמעט ככה...איתו. מופלאה את. |
|
|
| Tuff(שולט) |
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
אוהב את הכתיבה שלך. תמיד. על כל הבטיה.
מתחבר אליה. אליכם. אל הקשר המיוחד שלכם. והפעם עוד יותר מתמיד. |
|
|
עבודת מאסטר{lori}
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
סוף סוף, סיפור של פלג שאני מתחבר אליו.
ידעתי שבבחורה הזו יש כישרון
מחכה לסיפורים נוספים בסגנון הזה |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
נהדרת.
|
|
|
llulu(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
24 במאי 2007
והנה
חשבו שפלג נמצאאת עם מפלצת שהמיחה אפטר קייר קשה לו להבנה מדי
ולא... פלג מתברר ילדה גדולה וידעת בידיוק מה היא רוצה ...בלי שנצתרך לסמן לה על תמרורים הזהרה ואחרים. תודה פלג. |
|
|