מאלפת בשוט ומבט(שולטת) |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
Re: איך פורקים כאב?
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
מאלפת בשוט ומבט(שולטת) • 25 במאי 2007
מזמנים עבד אהוב או שפחה חרופה
מעמידים אותם על ארבע, עם הישבן מורם בזוית יפה לוקחים את השוט השחור, עם הזנבות הארוכים מפעילים מוסיקה עם קצב , שתמלא את החדר בצלילים מניפים את היד, מצליפים הצלפה , מניפים את היד שוב, משפרים תנוחה ונכנסים לקצב של הצלפה ריקוד, לא מנתקים קשר עין עם הגוף העקוד חשים את הגוף מגיב, נאנק, מתפתל נכנע, מתמסר, מתחמם, מאדים, נע כמחולל. נהנים ממראה הרטיבות המציפה (או הזקפה הזקורה) ממירים את הכאב לעונג והנאה. מעודדים אותה להכנס לספייס. להרפות. מתמוגגים. את הכאב שוכחים. ונותרת הנאה צרופה. אינטימיות יפה. עונג של כאב ההצלפה. _______________________ ועכשיו לשאלתך ילדה אני מציעה לך לא לפרוק את הכאב אלא להניח לו להספג בגופך, כגלים של חום, גלים של כאב צורב, שנספג וממיר את עצמו לגלים של משככי כאבים טבעיים של הגוף. תרקדי איתו. תחבקי אותו ואז תהני ממנו. ואם זה סבל עבורך. אם זה עינוי שאת צריכה לפרוק - תשקלי - אולי זה Not your cup of tea Q |
|
פתוחה ל... |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
Re: איך פורקים כאב?
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
פתוחה ל... • 25 במאי 2007
[quote="מאלפת בשוט ומבט"]מזמנים עבד אהוב או שפחה חרופה
מעמידים אותם על ארבע, עם הישבן מורם בזוית יפה לוקחים את השוט השחור, עם הזנבות הארוכים מפעילים מוסיקה עם קצב , שתמלא את החדר בצלילים מניפים את היד, מצליפים הצלפה , מניפים את היד שוב, משפרים תנוחה ונכנסים לקצב של הצלפה ריקוד, לא מנתקים קשר עין עם הגוף העקוד חשים את הגוף מגיב, נאנק, מתפתל נכנע, מתמסר, מתחמם, מאדים, נע כמחולל. נהנים ממראה הרטיבות המציפה (או הזקפה הזקורה) ממירים את הכאב לעונג והנאה. מעודדים אותה להכנס לספייס. להרפות. מתמוגגים. את הכאב שוכחים. ונותרת הנאה צרופה. אינטימיות יפה. עונג של כאב ההצלפה. _______________________ [והוו מאלפת איזה תאור ענקקק ככה את רוצה להטיב אותי באמצע היום אהבתי! |
|
איש תשוקתך(שולט) |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
פריקת כאב
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
איש תשוקתך(שולט) • 25 במאי 2007
בכי צרחות או רעידות כל אחת פורקת את כאבה בדרך שונה וכל אחת באופיה לעשות כך העיקר שזה בא ממקום עמוק ומתוכה פנימה כשולט אסור וחלילה לו לכוון או לאסור עליהה לפרוק את כאבה כך או אחרת |
|
מאלפת בשוט ומבט(שולטת) |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
Re: פריקת כאב
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
מאלפת בשוט ומבט(שולטת) • 25 במאי 2007
גבר בדסמי 1 כתב/ה: כשולט אסור וחלילה לו לכוון או לאסור עליהה לפרוק את כאבה כך או אחרת שולט/ת ראוי שיהיו קשובים לנשלט/ת אבל לומר שאסור להם לצוות או להנחות - זו טעות בעיני. רבים מהנשלטים/ות אינם יודעים איך להכיל את התחושות, איך להכנס לספייס, איך להרפות ולהתענג. קול שלו, וסמכותי שמוביל אותם, לתוך המרחב של ההתמסרות, הריחוף של הספייס - חיוני להם. יש לצוות ויש להנחות - זה לא אומר כפיה חסרת רגישות. Q |
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים} |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
amy(נשלטת){מבטלעיניים} • 25 במאי 2007
שיר כאב כתב/ה: Aimee כתב/ה: אושה כתב/ה: איימי - חשבתי שסיכמנו שלא להסכים...
אבל אם את מתעקשת - אין לי בעיה עם סאביות שצועקות כדי לשחרר כאב. אין לי אפילו בעיה עם סאביות שצועקות בשביל האדון שלהן. יש לי בעיה עם צווחות שעולות לחלל האויר מהיסטריה ורצון בצומי מהסובבים עוד לפני שנגעו בכלל בסאבית המדוברת. השאלה שלי היא מאיפה את יודעת מדוע סאבית מסויימת צועקת? את נותנת פרשנות משלך, ואני תוהה מדוע זו פרשנות שלילית, דווקא. אושה ואיימי, לפעמים הצעקות המקדימות המדוברות נובעות מפחד ולא מרצון בצומי. מנסיוני יש גם מי שבוכה מפחד - למעשה, ביתר קלות מאשר מכאב. שיר, לי זה ברור לחלוטין. אני לא מבינה למה לאושה זה לא ברור, ומדוע היא מתעקשת להחליט שמדובר ברצון לצומי. עבורי למשל, סשן הוא אקסטזה. אני בוכה, צוחקת, צורחת, הכל בו זמנית, מבלי קשר בכלל להאם "נגעו בי", או לא. עצוב לי שכאלו שצופים ישפטו אותי בצורה שלילית, ובעיקר סאביות אחרות, שחשבתי שדווקא הן יבינו סאבית הכי טוב. |
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר} |
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
לפני 17 שנים •
25 במאי 2007
שיר כאב(שולטת){סוליקר} • 25 במאי 2007
Aimee כתב/ה: שיר כאב כתב/ה: Aimee כתב/ה: אושה כתב/ה: איימי - חשבתי שסיכמנו שלא להסכים...
אבל אם את מתעקשת - אין לי בעיה עם סאביות שצועקות כדי לשחרר כאב. אין לי אפילו בעיה עם סאביות שצועקות בשביל האדון שלהן. יש לי בעיה עם צווחות שעולות לחלל האויר מהיסטריה ורצון בצומי מהסובבים עוד לפני שנגעו בכלל בסאבית המדוברת. השאלה שלי היא מאיפה את יודעת מדוע סאבית מסויימת צועקת? את נותנת פרשנות משלך, ואני תוהה מדוע זו פרשנות שלילית, דווקא. אושה ואיימי, לפעמים הצעקות המקדימות המדוברות נובעות מפחד ולא מרצון בצומי. מנסיוני יש גם מי שבוכה מפחד - למעשה, ביתר קלות מאשר מכאב. שיר, לי זה ברור לחלוטין. אני לא מבינה למה לאושה זה לא ברור, ומדוע היא מתעקשת להחליט שמדובר ברצון לצומי. עבורי למשל, סשן הוא אקסטזה. אני בוכה, צוחקת, צורחת, הכל בו זמנית, מבלי קשר בכלל להאם "נגעו בי", או לא. עצוב לי שכאלו שצופים ישפטו אותי בצורה שלילית, ובעיקר סאביות אחרות, שחשבתי שדווקא הן יבינו סאבית הכי טוב. היום שבו אבין בכל מקרה למה אנשים מחליטים כך ולא אחרת עדיין רחוק. באשר לשאיפה שדוקא סאביות יבינו, ובכן, לפעמים קל יותר לראות דברים כאלה דוקא מנקודת המבט הדומית, בין השאר בגלל השוואה בין תגובות של אנשים שונים, בעוד שסאבית תנטה - לדעתי - להכליל מנסיונה ומהרהורי ליבה בעניין. זאת ללא קשר למידת הסובלנות שלה להעדפות אחרות אה, ונילי ונילי? החולירע נהנית עד מאד |
|
Agni(מתחלף) |
לפני 17 שנים •
28 במאי 2007
PTSD זה הכי אחי...
לפני 17 שנים •
28 במאי 2007
Agni(מתחלף) • 28 במאי 2007
"שני בדצמבר רוחות מנשבות
מבעירות את הכתובת על הכיר יושב וכותב לך רק כמה שורות כל כך, רחוק מהעיר כשקוראים אז באים, כך היה וכך יהיה, גם בלי לדעת למה וכי מה, ניתן לקוות שממש בקרוב עוד נצעד בדרכי החכמה רוחות מלחמה, איפה התקווה עוברות שנים ללא תשובה... נשאר לנשק את לחייך, לפני שאלך, לזכור את שהשארתי... אצלך. אל תדאגי, תשמרי על הבית, אני כאן אשמור על עצמי ערב יורד על מטע עצי זית ואל תשכחי שאני... מוסר לך כתובו, נשיקות מהלילה הכי מנשק בעולם שתי ילדות שתי דקות מכפר סבא נראות לי לפתע כמו טנק(?!) / כמותן (?!) בתוך היומיות דורך ומועך לא ברור מה בעצם חשוב יותר מהכל מתפלל שאבוא ואבוא ואראה אותך שוב. רוחות מלחמה, איפה התקווה עוברות שנים ללא תשובה... נשאר לנשק את לחייך, לפני שאלך, לזכור את שהשארתי... אצלך. דברים שרציתי לאמר לך, עכשיו אני שר לך בפעם הראשונה." |
|