מחשבתוי על אתרי תוכן גולשים - בינהם הכלוב

מחשבתוי על אתרי תוכן גולשים - בינהם הכלוב

huan • 30 במאי 2007

כיום קיימים באינטרנט 2 סוגים עיקריים של אתרי אינטרנט. (הנגזרות מ2 המרכיבים של אתרי האינטרנט היום – תשתית ותוכן)
1.אתרי אינטרנט בהם התשתית החומרית נמצאת בבעלות פרטית של גורם מסוים (השרת בו מאוחסן האתר והתשתית התומכת בתוכן) ואותו גורם פרטי הוא האחראי הבלעדי לתוכן המופיע באתר. (דוגמא לאתרים כאלה הם אתרים קטנים ופרטיים, אתרי בית של חברות, אתרי חדשות פורמאליים וכן)
2. אתרי אינטרנט בהם התשתית נמצאת בבעלות פרטית של גורם מסוים אך התוכן מיוצר על ידי הגולשים. (דוגמא לאתרים כאלה הם אתרי בלוגים, אתרי פורומים, אתרי יצירות גולשים (במה חדשה) וכן)

את האתרים מהמקרה הראשון ניתן להמשיל לחנות שכונתית. שכן בעל החנות הוא גם בעליו של התשתית הפיזית (במקרה שלנו בשרת, ובתשתית התומכת בתוכן) של החנות והוא גם הגורם הבלעדי שאחרי על הסחורה (במקרה שלנו התוכן), במובן שהצרכנים או הלקוחות הבאים לחנות אינם שותפים לתהליך בחירתה או יצורה של הסחורה,למענה הם הגיעו לחנות ואותה בכוונתם לרכוש. יתר על כך מלבד "חווית הקניה" אין להם כל השפעה על החנות.
ההשפעה היחידה של אותם אנשים היא העם לקנות את הסחורה בחנות (במידה והם אוהבים אותה) או לא לקנות אותה (במידה והם לא אוהבים אותה) ולנסות לחפש חנות אחרת – עם סחורה אחרת.
בעל החנות יכול להתחשב ברצונותיהם של הלקוחות בכדי להגדיל את משיכתה של החנות או לא להתחשב בהם ולפעול כרצונו שכן החנות היא גוף אוטונומי אשר אינו תלוי בלקוחותיו בכדי להמשיך להתקיים ולהמשיך להיות גורם משיכה ללקוחות אחרים. שכן הלקוחות אינם באים לחנות בשביל לקוחות אחרים ואינם "צורכים אותם". הם מגיעים לחנות – רכושו הפרטי של בעל הנכס, בשביל הסחורה – רכושו הפרטי גם כן של בעל הנכס.

את האתרים מהסוג השני ניתן להמשיל למפעל. שכן כמו במפעל התשתית הטכנית – המבנה בו שוכן המפעל והמכונות נמצאים בבעלות פרטית מסוימת. וכמו במפעל ישנם "פועלים" אשר אינם נמצאים בבעלותו הפרטית של בעל התשתית והם איילו המפעילים את המכונות במפעל, תמורת שכר ומייצרים באמצעותם את המוצרים (במקרה של האתרים המוצר הוא התוכן). מוצרים אילו שהמפעל מיצר צורכים הלקוחות של המפעל (כאשר הלקוחות יכולים להיות גם העובדים (חלק מהם או כולם). המכונות והתשתית הפיזית של המפעל הם כשלעצמם חסרי ערך, ללא הפועלים הם ישבו ויצברו אבק – הלקוחות של המפעל (בין עם הם נמנים עם קהל עובדיו או לא) לא יבואו למפעל בכדי להתפעל מהמכונות המשוכללות הרבות – הם באים למפעל במטרה אחת וזה המוצרים.

בתחילת המאה ה19 בשחר העידן התעשייתי עבר המשק מיחידות יצור משפחתיות ליחידות יצור מנוכרות המבוססות על פועלים המייצרים מוצרים תמורת משכורת בעודם נתונים לחסדי בעל המפעל עם הוא רצה הוא יכול להפחית משכורת, לא לקנות מכונות חדשות, לפטר עובדים ולא לתת זכויות סוציאליות – והעובד? אם לא נאה לו שילך לעבוד במפעל אחר.
במרוצת השנים גישה זו השתנתה בין מיתוך אידיאולוגיה אישית/תרבותית או חברתית של המעסיק, תהליכים חברתיים ברמת המדינה שכפו רגולציה על המעסיק, כפיית שינוי בכוח על ידי עובדים מאורגנים או מטעמים כלכליים פרקטיים. כיום הגישה הרווחת בלא מעט ארגונים (הנחשבים מודל לסביבת עבודה מודרנית ונאורה) היא שהעובדים ובעל המפעל הם שותפים אשר תרומתם ליצור והצלחת המפעל אינו נופל ואף עולה על זה של התשתית של בעל המפעל ואף "בני משפחה". בעלי המפעלים והעובדים הגיעו להכרה שהמשכורת והתעסוקה אינם תמורה מספקת ולא נותנים לבעל המפעל כוח אבסולוטי על עובדיו במקום עבודתם. ובנוסף אליה יש לספק לעובדים תמורה נוספת בדמות זכויות חומריות (הפרשות פנסיה, ביטוח רפואי) ולא חומריות (הגנה בפני פיטורים, הגבלת שעות העבודה, תרומה לחיי החברה והמארג החברתי במקום העבודה) כאשר החשובות שבהם היא שיתוף בתהליך קבלת ההחלטות וניסוח תקנון המחייב את שני הצדדים בשיתוף עם העובדים.
בעל המפעל כבר אינו יכול לעשות (במה שנראה על פני השטח כרכושו הפרטי) כל העולה על רוחות, העובדים שותפים בתהליך קבלת ההחלטות (במקרים מסוימים הם לא רק שותפים אלה השולטים בפועל) ובעל המפעל אינו עושה דבר ללא הסכמתם וחב להם דין וחשבון.

באתרים המבוססים על תוכן גולשים, הגולשים הם אילו שיוצרים את התוכן הממלא את האתר (תוך שימוש בתשתית של בעל האתר כשם שהעובדים משתמשים במכונות ובמבנה המפעל) והם אילו שמפיחים בו חיים ויוצרים את גורם המשיכה וה"סיבה" בגללה אנשים גולשים באתר, אף אחד לא יגלוש באתר תוכן עם לא יהיה בו תוכן – התשתית היא אכן זו המאפשר את יצירת התוכן עם בקוד תוכנה ועם במקום איחסון אך פורומים מתים, בלוגים ריקים ואלבומים ללא תמונות הם חברי ערך כשלעצמם. הגולשים אינם הלקוחות של הבעל האתר שכן הם אינם פסיביים וחסרי השפעה כמו הקונים בדוגמא שהבאתי אלה שותפים פעילים ליצירת המוצר אותו הם עצמם ואחרים צורכים והצלחת האתר – כמו הפועלים שהצגתי בדוגמא. הגולשים יצרני התוכן אכן מקבלים כבר תמורה על עבודתם וזאת בדמות "משכורת" שהיא ההנאה מהביטוי העצמי והסיפוק הנובע מ"קהל" הקורא את התוכן המיוצר, מכיר בטיבו ונותנים כבוד,יחס ומעמד ליוצר התוכן. אך כמו במקרה של המפעלים ה"משכורת" קריא יצור התוכן וקבלת הקרדיט עליו – איננה מספקת. הדיסוננס שקיים בין המצב כיום לבין המצב כפי שהוא צריך להיות (כפי שהצגתי בהקבלה ההיסטורית) סופו להיפתר בדרך זו או אחרת.

כבר היום ניתן לראות את ניצני השינוי דרך מקרים של "מרד גולשים" בהם הגולשים מיצרי התוכן מפעילים את כוחם בכדי להשפיע על החלטות בעלי התשתית (בין עם על ידי הימנעות מיצירת תוכן, כתיבת תוכן הנועד לפגוע בבעלי תשתית האתר והתקפה פעילה על "רכושו" של בעל האתר על ידי התקפות נגד התשתית עצמה) ואתרים המשתפים גולשים באספקטים של תהליך קבלת ההחלטות ויצירת תקנונים ומערכות חוקים וכללי התנהגות.

השאלה היחידה היא באיזו דרך יבחרו "בעלי" האתרים ללכת והאם השינוי יבוא מיתוך הבנה נכונה של המציאות ושקלול ההפסדים שיגרמו מרגולציה מחייבת ומלחמות עם הגולשים או נאורות וערכים הומניסטיים. או שיחכו עד שהגולשים ייקחו את המגיע להם תוך הפעלת כוח או יצירת מנגנון רגולציה (מקרה שנחשב על ידי רבים כלא סביר בהתחשב בגודל העצום של האינטרנט אך ניתן ליישום עקב המיעוט היחסי של אתרים מרכזיים – עם כי סביר להניח שהדבר לא יקרה בקרוב, וכמו שההיסטוריה הוכיחה לנו לא פעם לדבר הרגולציה תקרה בעקבות לחץ חברתי מסיבי ויקדמו לה "מלחמות",אלימות ומאבקי כוח).

huan • 30 במאי 2007

יש לציין שבכלוב אכן יש תקנון. אך הוא נתון לפרשנות ונעקף באופן מאוד סלקטיבי, כאשר הרציונל מאחורי הסלקטיביות איננו ברור - ועל כן הוא אינו יכול להיחשב כתקנון מחייב הנעשה בשיתוף עם יצרני התוכן.

huan • 30 במאי 2007

יש לציין, במדיה וזה מה שמשתמע מדברי, שאני לא תומך בפיתרונות פגועניים דוגמאת התקפות האקינג על אתרים ובטח שלא פגיעה פיזית בשרתים. אילו הן רק דוגמאות שאני מביא למתרחש היום והמשכיל לקרוא יווכח שאני תומך הרבה יותר בשינויים \הבאים מיתוך אידאולוגיה הומניסטית ולא בדרך האלימות (אך אין זה הופך אותה לאפשרות בלתי לגיטימית במקרים קיצוניים - אנשים השתמשו בה בעבר וישתמשו בה בעתיד)

טעות בידך

{dOmCruise{A • 2 ביוני 2007

תראה לי מפעל בבעלות פרטית המעסיק עובדים שיש להם חלק בהחלטות ניהוליות, בהחלטות על השקעות, מו"פ, שיווק ועוד.
המקום היחידי שבו יש לעובדים חלק בהחלטות הוא כאשר מו"מ על משכורות ותנאים סוציאלים.
נכון, לפני מאה שנה העובדים בקושי קיבלו משכורת והיום יש הטבות, הגבלת שעות ועוד.
חלק גדול מההטבות הוא לא עקב פעילות עובדים אלא עקב חקיקה, מאחר והמחוקק רואה את טובת העובד מעבר לעובד עצמו, וכך לדוגמא לעובד אסור לוותר על חופשה שנתית למשל.

ונכון גם שחלק לא קטן מההטבות שעובדים מקבלים היום מהמעביד הם תוצאה של שביתות שבהן העובדים הפעילו כוח כנגד המעביד.
אבל בשום מפעל לא התקיימה שביתה כדי שהמעביד או הנהלת המפעל ישהו החלטות בנוגע לשיווק או כל פעולה ניהולית אחרת.
מקסימום שביתה אם ההנהלה פיטרה עובד שועד העובדים חושב שאין הצדקה לכך.
אז הדוגמה שהבאת לא רלוונטית בכלל.

לענין אתרי תוכן:
אני מסכים שאין קיום לאתרי תוכן ויותר מדויק הרי התכוונת לאתר הזה - אין קיום לכלוב ללא הגולשים, כתובי הבלוגים, כותבי תגובות כמוני וכמוך וכמובן אלו הקוראים את החומר.

למה הדבר דומה?
האמת לשום דבר אחר בעולמנו,

לבוא לבעל האתר בדרישות ולומר לו בעקיפין שהעבר מראה שבעתיד הוא במילא יאלץ לתת לגולשים חלק בניהול, זו דמגוגיה לדעתי.
נכון, יש מקומות בהם גולשים מפעילים כוח כנגד בעלי ומנהלי אתרים כדי לשנות החלטות.
זה לגיטמי, כל זמן שזה נעשה במסגרת החוק, קרי - החרמת האתר.
אם זה נעשה במתקפה כזו או אחרת זה כבר לא לגימטימי בדיוק כמו שאם עובדי המפעל היו שוברים את המכונות הם היו יושבים בכלא (וזה כבר קרה).

ירצה בעל האתר לשמוע לגולשים ולקבל את דעותיהם ניחא.
לאירצה - גם טוב.
אבל לאיים עליו בצורה מוסווית שאם לא יראה את העתיד לבוא מנסיון העבר בדוגמאות שאינן רלוונטיות בכלל, זו הגזמה.

ושאלה אחרונה:
אין מספיק שרשורים שעוסקים בדיוק בזה בצורה כזו או אחרת שהיית חייב לפתוח עוד אחד?