בדר"כ אני בשקט, קשה להוציא ממני תגובה בטח כזאת שכועסת

מUחדת • 31 במאי 2007

גם בתי ספר פרטיים כפופים למשהו גדול מהם- כגון מועצות פדגוגיות ומשרד החינוך.
לא יתכן שאותו בית ספר פרטי, ההופך להיות מתקן המשרת אנשים רבים, ישאר כפוף אך ורק לחוקי היסוד שהחליטו עליהם בעלי הדעה וההון- אלו שהקימו את בית הספר, את אתר האינטרנט וכו'.

הרחקתו של פגוש מעניינת לי את קצה הטחור, אבל כפי שציין רפאל קורים עוד דברים שמתחילים להריח בעייתי.
האיסור על דיונים פוליטיים, לדוגמה.
הפוליטיקה {על סוגיה השונים והרחבים} היא חלק מהותי, קיים וחד משמעי בחייו של כל אחד מאיתנו. להחליט שנושא כזה או אחר אינו בר דיון כי "ככה זה וזהו" היא בעייני בעיה מסוכנת הרבה יותר מהרחקתו של זה או אחר.
חוקים מקובלים בכל מקום ולפי מה שהצלחתי להבין אף אחד לא מערער על כך שלכל מקום חוקים שאמורים לשמור על תרבות דיון- אבל יש לבזר סמכויות כשמדובר בגוף שמונה הרבה יותר מדי אנשים ודעות.

בחירת נושאי דיון שמוצאים חן בעיניי מנהלי אתר זה או אחר כבר נודעה במחוזותינו, והריח שעולה מזכיר רקבון של פורום מואר אחר.

רפאל • 31 במאי 2007

זה שאת סבורה שזו צביעות, לריב איתו אבל עדיין להילחם על זכותו להיות כאן, מלמד עליך משהו. ושאר הפוסט שלך הוא גיבוב שטויות אחד ארוך.

המלט • 31 במאי 2007

לא ברור לי כל כך אל מי מופנות הטענות שלך, אבל אני מתנדב להשיב בשם "יפי נפש שכמותכם".
אולי עוד מישהו יחשוב שאני יפה נפש...

לפי סוף דברייך המצוטטים לעיל, מי "שהיה מושא ללעגו/עקיצותיו/צעקותיו של פגוש והיה נכנס
אתו למריבות וירטואליות הזויות" אך בכל זאת מקטרג נגד כלובי והעפתו של פגוש, הוא צבוע. אך מצד שני, בתחילת דברייך את שואלת: "איפה אז זכות הדיבור והביטוי למי שדעתו נוגדת את שלכם אה?" ויוצא מכאן שמי שנפגע על ידי פגוש אך מגן על זכות הדיבור והביטוי שלו, הוא צבוע. ומכאן
יוצא שאם וולטר אמר: "אני לא מסכים לדעתך, אך אלחם על זכותך להגיד אותה", גם הוא סוג של צבוע.

מה שלכאורה נעלם מעינייך הוא שרוב רובם של הדיונים ארוכי-המלל אינם מצויים ברמה האישית,
אלא ברמה עקרונית מאד. יתכן שאותך עקרונות כאלה לא מענינים. זכותך. אבל נוסח דברייך אינו
שונה בהרבה ממישהו שלא יכול לסבול שאחרים חושבים אחרת -- והוא צועק עליהם: "יפי נפש,
איבדתם פרופורציות". תתפלאי לדעת ששקיימת מציאות בה מישהו יתנגח בפגוש, יריב איתו עד זוב-דם וירטואלי, יעקוץ וייעקץ, ואף לא יסבול אותו בכלל, אך יהיה מסוגל להפריד במחשבתו ובהתנהגותו
את הדברים האלה, מערכים אחרים שנראים לו חשובים. ולמה לי ללכת רחוק. מי שמצוי בסביבתי
הקרובה, לרבות חלק מחבריו הקרובים של פגוש ופגוש עצמו, יודע טוב מאד שהתנהלותו הוירטואלית איננה מקובלת עלי, בלשון המעטה. לא פעם ולא פעמיים התעמתתי מולו, יצאתי נגדו, פגעתי ונפגעתי. אבל זה לא אומר שאני בעד להעיף אותו. כאשר מעיפים מישהו, נושאים עקרוניים
של חופש הביטוי, סובלנות ומשמעות האתר בכלל עולים באופן טבעי לדיון. לא הכל אישי בחיים.
יש גם ערכים ששוה להילחם בשבילם, כי בלי זה החיים הופכים להיות די רדודים -- לרבות החיים
בכלוב.

בקיצור, לא סבלתי את האיש אבל בכל מה שקשור להעפתו מן האתר -- אני נגד באופן חד-משמעי,
משום שזה הופך אותנו לחברה בלתי-סובלנית בעליל, קצרה-על-ההדק, שבה ערכים שנראים בעיני
ציפור נפשה של הוויה וירטואלית בריאה ונכונה נדרסים ונרמסים בשטפון בלתי ניתן לעצירה.

לא סתם עוד עבד • 31 במאי 2007

רחפנית, אם קשה לך להבין איך אנשים שרבו והתווכחו עם פגוש יוצאים נגד הרחקתו מהאתר, אז הבעיה היא אצלך ולא אצלם. הרי אחד הדברים שאנחנו מנסים להגיד כאן זה שאנחנו צריכים לצאת ולהגן דווקא על זכותו של זה שאנחנו לא מסכימים איתו להתבטא. גם עליי פגוש נוהג לרדת לפעמים, ובאחת מההודעות האחרונות שלו כאן הוא מתח ביקורת על מה שקטסטרטופה ואני עושים לוויז. אז מה? אז זה אומר שעכשיו אני צריך לתמוך בהרחקתו מהאתר בגלל זה? NOT!

האם באמת אנחנו אמורים לקבל בשקט ובהכנעה כל החלטה של כלובי, ואין כל מקום לביקורת ולהבעת דעה נגדית? קחו מקרה שקרה כאן לפני שבועיים-שלושה: מישהי פתחה שרשור, שהאדון שלה והיא מעוניינים להגשים פנטזיה ולתת לה לעשות סשן או סקס בתשלום (אני כבר לא זוכר) עם גבר זר, כשהכסף יילך לאדון שלה. ההודעה הזאת הייתה מנוגדת לכללים של האתר. גם על זה אפשר לחלוק, אבל אם כלובי היה מוחק את ההודעה מיד אז ניחא. אלא מה? השרשור הזה נשאר במשך כמה ימים, והגיע כבר לעמוד הרביעי או החמישי שלו. הרבה אנשים הגיבו בו, והתפתחה בו גם שיחת אוף-טופיק. יום אחד השרשור כולו פשוט נמחק ונעלם, בלי שום הודעה על כך בפורום. ומה עם כל אלה שכתבו בשרשור, ומה עם אלה שדיברו שם בכלל על דברים אחרים? למה אי אפשר להסתפק בלכתוב הודעה בשרשור מטעם ההנהלה ואז לנעול אותו ולא למחוק? אבל זה אתר פרטי של כלובי, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואנחנו צריכים לשתוק ולקבל את הדין בהכנעה, או לעזוב לאתר אחר, נכון? אין דרך ביניים של להישאר ולהביע את דעתך, אפילו להילחם על דעתך?

גם האיסור על דיונים פוליטיים הוא לא הגיוני ולא מעשי, וכתבתי על כך בעבר מספר פעמים. כמעט הכל זה פוליטיקה. גם מעמד האשה זה פוליטיקה, גם דיון על המלחמה בתאונות הדרכים וגם דיון על חופש הביטוי. כפי שנכתב כאן, קשה לקבל מצב שבו אוסרים עלייך מראש לדבר על שורה ארוכה של נושאים שנמצאים על סדר היום ושמעסיקים אותנו בחיי היום יום שלנו. מצד אחד אומרים לנו שזה הבית של הבדס"מ, רוצים שנרגיש כמו בבית ונהיה כאן כמה שיותר, ומצד שני אוסרים עלינו לדבר על דברים שהם טריוויאליים, שמדברים עליהם בכל בית, בכל סלון ובכל מפגש חברתי.

ההיסטוריה מלמדת שהרבה החלטות ועוולות שמבוצעות על ידי מנהיגים (ובעלי אתרים) עוברות בלי רעש ומתקבלות בגלל שחלק גדול מדי מהאזרחים (והגולשים) אדישים או בורים או במקרה הממש גרוע גם אדישים וגם בורים. ולהיסטוריה, כידוע, יש נטייה לחזור על עצמה.

Re: כמה מילים..

מביט לרגע • 31 במאי 2007

לגבי סעיף 1 - ובכל זאת לטעמי בהחלט נסחפתם . לקרוא לכלובי דיקטטור או להגיד עליו שהוא מנהל כאן סוג של משטר אפל זה , לעניות דעתי הצנועה מאד כמובן , היסחפות . גם לומר שכלובי מחוקק פה חוקים שרירותיים מצנזר אנשים ומעיף אותם לפי החשק זו הסחפות - לא כי הוא לא עושה את זה
אף פעם - הוא אכן מצנזר , ואכן כמו שאנחנו רואים מעיף אנשים . העניין הוא שהוא עושה את זה לעיתים נדירות מאד וכמו שאתה רואה ההחלטה שלו במקרה הזה גם אם היא שנויה במחלוקת
עדיין יש בה הגיון ,שגם אם הוא לא מקובל עליך , מקובל על לא מעט אנשים כאן .
אתה בפירוש לא מדייק שאתה כותב "אין למהלך הזה שום צידוק - רק תרוצים שניתנים בדיעבד"
אז לגבי הצידוקים , הסיבות , גם אם הן לא מקובלות עלייך , קיימות . מה שבטוח שלא מדובר בתרוצים בדיעבד שכן פגוש הוזהר שוב ושוב ושוב כך שאינני מבין את המשפט הזה כלל .
לגבי הגלרייה שלך ויום הנכבה , זו הפעם הראשונה שאני שומע על כך , אין לי מושג על מה מדובר ולכן לא אוכל להתיחס .
לסעיף 2 - אני מקבל את הערתך ששימוש במילים שציינת בהקשרים האלה הוא בעייתי .
הרי לא ניתן למדוד בדיוק מהו קיצוני וסה"כ (בהקשר שכתבתי עליו ) זה הרי לא המשהו האופטימלי
שניתן תמיד לשאוף אליו . ועדיין אני חושב שבסה"כ (כן ,בסה"כ , אין לי מילה טובה ממנה בהקשר הזה .....) חופש הביטוי שאנשים זוכים לו כאן הוא למעלה מבסדר (ושוב , תמיד תוכל להגיד ששימוש במונח "למעלה מבסדר " הוא בעייתי בהקשר הנ"ל , אני מודע לכך ).
3 - גם אני הייתי שמח אם כלובי/לירז היו מגיבים כאן כהודעה מוסמכת מטעם ההנהלה , אני בהחלט חושב שזה נחוץ . מצד שני מכנים אותו דיקטטור , ומשווים אותו למשטרים אפלים , אז אתה יודע מה יכול להיות שפשוט נמאס לו , גם הוא בן אדם .

מביט לרגע • 31 במאי 2007

אז אמנם גם התגובות של לסע"ע והמלט היו נכונות בהקשר ההודעה הזו אבל זו של רפאל היתה המדויקת ביותר .

כמה הרהורים של חברת קהילה אלמונית וקוראת של הכלוב

שחרזדה • 31 במאי 2007

קראתי בעיון את הדיון המלומד פה ורציתי להעלות כמה הרהורים לא מגובשים על מה שנכתב.
אני מבקרת לעיתים בדנג'ן המחודש וחברה בקהילה אבל ממעטת להגיב בכלוב.
למרות מיעוט הודעותי בכלוב אני חושבת שזכותם של החברים שקוראים ולא מגיבים להביע כמה הרהורים.
כלובי יצר פה אתר שכייף להיות בו ואנחנו מרגישים שהוא בית לחברי הקהילה.
הכללים שהוא קבע וסוג השיח הביאו אותנו לפה.
הבטתי כעת וראיתי שאנחנו מונים בערך 22500 חברים.
הבנתי שחבר הורחק אבל לסעע כתב שפגוש לא מעוניין לחזור ולסגור את הכל עם כלובי והדיון פה הוא עקרוני ולא על חזרתו של פגוש.
הדיון פה עוסק בכמה נקודות:
1.
האם אנחנו דורשים שהכלוב יתחיל לנהל ויכוחים פוליטיים של ימין ושמאל ויתן חופש ביטוי לכל הודעה, גם אם היא פוגעת ברגשות של חלק גדול מחברי הכלוב.
מראש, כאשר נרשמנו לכלוב, הובהר יותר מפעם אחת שישנם מקומות אחרים לנהל ויכוחים פוליטיים ומהותו של הכלוב היא עיסוק בתכנים אחרים.
2.
האם זכותו של מנהל האתר למחוק הודעות של אאוטינג, כולל האפשרות לטעות כאשר האדם מודיע שהאאוטינג לא מפריע לו.
3.
האם אנחנו יכולים כעת להפקיע את קניינו של כלובי, בעלי האתר, ולבקש שהוא ולירז יצרפו אליהם שותפים לניהול בגלל שהצליחו כל כך באתר וכולנו נהנים לכתוב בו ורואים בו בית חם.

הדוגמאות של התבטאויות פוליטיות שצריך לתת להן ביטוי היו של קול העם.
כמדומני שבקול העם עמדה השאלה של צנזורה גורפת ואי מתן אפשרות להתבטא גם באפיקים אחרים בעוד שמי שלא מוצא אפשרות להתבטא פוליטית באתר הכלוב יכול למצוא אלפי אתרים ופורומים שעוסקים בשאלות פוליטיות.
2.
מבחינת האאוטינג חלה טעות אבל זו לא היתה אשמתו של כלובי.
אני חושבת שעדיף להיות זהיר, תוך סיכון לטעויות,.מאשר שחבר אחד יפגע מהאאוטינג.
3.
הדרישות הקטגוריות מכלובי הן להוסיף אנשים שיגבילו את הניהול שלו ושל לירז.
העובדה היא שהאתר מצליח והמוני חברים מצביעים במעשה ובהשתתפות, בקריאה ובכתיבה לטובתו של כלובי.
האפשרות פתוחה לכל אחד לנסות וליצור פלטפורמה אחרת ולבקש את החברים להעלות תכנים.

מבחינה אישית יש בי הכרת תודה לכלובי. הוא השקיע והעלה במאמצים אתר לתפארת.
בשם כמה קוראים וחברים אלמוניים אני רוצה לאמר לו וללירז תודה.
אני בטוחה שלבעיה האישית של החבר פגוש יש פיתרון בינו ובין כלובי.
מבחינה ניהולית אני חושבת שההחלטה לא לאפשר דיונים פוליטיים בכלוב היא נכונה, ההחלטה להזהר מאאוטינג היא נכונה והניהול של כלובי נראה זהיר.
לא מגיע לכלובי שיעליבו אותו כאדם ויקראו לו דיקטטור.

ניקי666 niki • 31 במאי 2007

השרשור מיצה את עצמו ולא בגלל שאני החלטתי כך אלא בגלל שתגובות חוזרות על עצמן ,
את המושג המגוחך אתר פרטי קראתי כבר ביותר מתגובה אחת .

הייתי מעוניין בתגובה רשמית של מדיניות האתר לאחר הדיון הממושך הזה .

כל שנותר לנו ,לאנשים שחופש הביטוי חשוב להם ,לאנשים שלא מוכנים להשלים עם א יצדק
באשר הוא ,כל שנותר לנו הוא לנסות ולהשפיע בדרכים אלטרנטיביות לשינוי המהלך .

לאבירי הזכויות הקנייניות

shushu • 31 במאי 2007

1. יש להוריד מהפרק טיעונים של "כולנו אורחים בסלון של כלובי". הטיעונים האלה גורסים, שלבעלים של אתר או שטח פרסום יש זכות לעשות בהם ככל העולה על רוחו. זו טעות.

2. שום דבר אינו מוחלט. החוק אינו מוחלט. זכויות אינן מוחלטות. להתייחס אל המשפט כאל "איזון בין זכויות" בלבד זה לפספס את העיקר; אבל אם כבר מדברים בשיח של זכויות – חייבים לעשות איזונים.

3. להלן מספר דוגמאות למצבים בהם זכות הקניין נסוגה מפני זכויות אחרות:


א. עקרונות של שוויון גוברים על הבעלות ברכוש – למועדונים אסור לעשות סלקציה על בסיס מראה, דת, גזע. מועדון ידוע בתל אביב חוייב לשלם פיצוי של עשרות אלפי ₪ למבקרים שלא ניתנה להם זכות כניסה כיוון שלא נראו טוב מספיק. הטיעון של "אבל זה השטח הפרטי שלי" – נדחו.

ב. עקרונות של חופש הביטוי גוברים על הבעלות ברכוש – בפס"ד משנות ה- 80 קניון פרטי במדינת קליפורניה חוייב לאפשר למפגינים יהודים לחלק בו עלוני תעמולה כנגד החלטת האום שקבעה שהציונות היא גזענות. נפסק שבמקרים חריגים - זכות הקניין הפרטי תיסוג מפני זכות ההפגנה (שהיא חלק מחופש הביטוי). בארץ העניין טרם הגיע לדיון.

ג. עקרונות של חופש ההתאגדות של עובדים גוברים על הבעלות ברכוש; למעשה – כמעט כל עקרונות דיני העבודה מושתתים על כך, שלמרות שהמעסיק הוא הבעלים של המפעל, ובעל הזכויות הקנייניות במקום העבודה ואף בתוצריה – בכל זאת זכויות העובד לתנאים הוגנים, להתאגדות, לחופש הפגנה וכו' - יגברו.

ד. עקרונות של חופש המידע, קידום המדע והידע באינטרנט – גוברים על זכויות קניין רוחני – וראו פסיקת בימ"ש אמריקאי (לערעורים) בענין גוגל רק לפני מספר ימים; נדחתה תביעה של בעלי זכויות יוצרים נגד מנוע החיפוש, בשל הערך הציבורי הרב שלו.

ה. לעיתונאי העובד בעיתון "פרטי" יש חובות כלפי הציבור והדמוקרטיה בלבד – המקימות לו גם זכויות כנגד המו"ל או הבעלים של העיתון. זכותו שלא יערכו את מאמריו, ושלא ימנעו ממנו להביע את דעותיו ועמדותיו החופשיות.

4. יכולתי להביא עוד אינספור דוגמאות. אבל יש לי רק 30 דקות לתגובה הזו, וזה גם לא העיקר. הנקודה היא אחרת לגמרי. הנקודה היא, שחוות-דעת משפטית ממש לא חשובה כאן. אנשים צריכים להפעיל את השכל הישר שלהם ובתור התחלה להפנים, שנעשה כאן מעשה לא בסדר. זה הצעד הראשון. אחר כך כבר יימצא לו הלבוש המשפטי.

5. במידה מסויימת, קצת כמו ש"הלאומנות היא מפלטו של הנבל", דומה ש"טיעוני הסלון הם מפלטו של הדפ"ר". שימו לב, שאלה לא היו טיעוני ההנהלה כלל וכלל. לירז וכלובי אמרו מפורשות, שהם סילקו את פגוש כי הוא פגע בהם. היו אלה תומכיהם שטענו שהם עשו את זה "כי הם יכולים".

6. הטיעון של לירז וכלובי היה: פגוש הגדיש את הסאה כשחזר על עלבונות שוב ושוב. הוא הוזהר שירסן את לשונו, ולא עשה כן. לכן הועף. את הטיעון הזה יש לבדוק – האם הוא לגיטימי? אני מניחה שלא הייתם גורסים שמותר לכלובי וללירז להעיף גולשים מסויימים מהסיבה שהם בני 50 ומעלה. או שמותר להם להכריח את "פיה-שחורה2" לשנות את הניק שלה, פשוט כי נמאס מכל הפיות האלה (וואללה, אם היתה החלטה כזו, אני מודה שלי אישית היה קשה לתקוף אותה. סתם. הייתי לוחמת נגדה. אבל בלב חצוי). בקיצור, הטיעון הוא שמישהו דיבר לא לעניין. לכן סתמו לו את הפה.

7. מטריד אותי לחשוב שאנשים שגדלו בסביבה דמוקרטית, שיש להם מספיק אמצעים וידע כדי להיות חברים בפורום אינטרנטי כה מפותח, שיש להם מספיק שכל כדי לדעת מה זה SSC ולנהוג בהתאם ביחסים בינאישיים – לא מסוגלים להפנים את הסכנה שבצנזורה, משתמשים בטיעוני ה"זכויות" באופן כה פרימיטיבי, ומתייחסים בכזו פשטות להפעלה דורסנית של כח ניהולי. במקום אחר ועם קצת יותר זמן ראוי לבדוק את הקשר בין חיפוש אחר סמכותנות ומנהיג חזק – לבין נטייה מינית ובדסמית. (האמנם מנהיג חזק לנשלט חלש?)

8. למען הסר ספק, ולמרות שאני עצמי טוענת שהכל מושפע מהאישי, אני רוצה לשוב ולציין: הביקורת שלי על לירז וכלובי אינה אישית. ברמה האישית, כלובי הוא אדם טוב וחמוד (בטח גם לירז, אותה אני לא מכירה). גם ברמה המקצועית - הוא עושה כאן יופי של עבודה (ההודעות האישיות האלה על כל דבר - תענוג!!). יותר מזה, אני קצת מרחמת עליו שהוא נקלע לתוך המערבולת הזו של החלטה אומללה – ובעקבותיה הטיפוס על עץ גבוה. מה הבנאדם צריך את זה בכלל??

9. הצעתי, בשרשור אחר, למנות חבר מנהלים. זו הצעה אופרטיבית שנועדה למנוע הישנות מצבים כאלה. ההצעה הזו אינה יכולה להתקיים בלי הסכמה של בעלי האתר. אני חושבת, שלאנשים כאן יש כח – לא בהכרח במישור המשפטי (אם כי גם הקלף הזה שריר וקיים – דיני הגבלים עסקיים, דיני הגנת הצרכן, וכיו"ב) – אלא בהקשר החברתי-צרכני. חברים של כלובי, וכאלה התומכים בעמדתו יכולים לשכנע אותו, שזה הדבר הנכון לעשות; ולו ברמה השירותית של טובת הגולשים המשתמשים באתר.

10. הקצבתי לעצמי 30 דקות, עברו כבר 50, ולכן התגובה הזו נכתבת בקוצר-נשימה ובצמצום, אבל אם צריך לקחת ממנה דבר אחד, זה זה: אנשים, עזבו אתכם מטיעונים משפטיים. לכו עם תחושות הבטן שלכם, תבדקו את הנתונים הפשוטים, תנסו לנטרל את הנפשות הפועלות. מותר לכם לשפוט, מותר לכם להביע עמדה, מותר לכם אפילו לשנות אותה ולהשתכנע בטיעוני האחר. ואל תשכחו: שליטה מלמטה היא ה- שליטה.

Re: כמה הרהורים של חברת קהילה אלמונית וקוראת של הכלוב

פרנקי • 31 במאי 2007

מסכימה שאתר מדהים . כלובי עשה עבודה לתפארת. האתר הפך לחלק כל כך מהותי מחיי האנשים. חלקם מחוברת ברוב שעות היממה. הרבה מהגולשים מבלים בפורומים/צ'ט/בלוגים לפחות מספר שעות כל יום.
רכשנו כאן חברים חדשים, וירטואלים ולא, זה הפך להיות מקום מפגש יום יומי עם חברים. כשאני רואה ניק מוכר אני מייד פותחת שירשור ומתעניינת במה שעניין את חבריי.
ואם אני רוצה לדבר על פוליטיקה , אז עלי להתחבר לפורום אחר ? לחכות להזדמנות כשאפגש פיזית עם חבריי? אתר הכלוב הוא הרבה מעבר לעוד פורום שנכנסים לשאול שאלה או להתעדכן בחדשות. זהו פורום חברים עבור הרבה אנשים , מעבר לנושאי הבדס"מ. דוגמה לכך פורומים "הכללי" ו"לא קשור" פעילים מאוד וצ'ט .
זהו בית לקהילה - נכון. מי שנמצא כאן שעות על גבי שעות רואה את עצמו חלק מקהילה, עם כל המחלוקות והריבים, לכולנו כאן יש בסיס משותף , מה שהופך אותנו לקהילה.
והבסיס המשותף הזה הוא לא רק המשיכה לסאדו מאזו , קשירות וכו'. מה שמאחד כאן את רוב האנשים זה הפתיחות, הסובלנות, אנחנו אמורים לדעת לא לשפוט בן אדם על פי העדופותיו. אלה הדברים שגורמים לי לחזור לכאן למלא חברים דווקא מהקהילה.
אז מדוע אין לי את האפשרות לדבר גם על פוליטיקה דווקא עם אנשים שאני מעריכה בשל התכונות הנ"ל, דווקא במקום שמרגיש לי כמו בית ?