אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משחק "הסיפור שאינו נגמר"

pagosh​(שולט)
לפני 17 שנים • 28 באפר׳ 2007

משחק "הסיפור שאינו נגמר"

pagosh​(שולט) • 28 באפר׳ 2007
שוב ושוב, בפעם המי יודע כמה (שלישית למעשה) אני מתחיל פה משחק שבזמנו הומצא ע"י גולשת בשם בכוח המוח. למשחק קוראים "הסיפור שאינו נגמר" והוא שרשור נונסנס עם עלילה המשכית אותה כותבים חברי הפורום שרוצים להשתתף. הסיפור יכול ללכת לכל כוון ובלבד שיהיה המשכי. לפחות שיתחיל מאותה נקודה ובאותה סצנה שבה נפסק הסיפור בפעם האחרונה. רצוי שזה יהיה מצחיק. במקור סיפור המסגרת היה – חברי הדאנג'ן נקלעים לאי בודד – ובפעם השנייה – חברי הדאנג'ן נכלאים בתוך הדאנג'ן - ותרמו לסיפור דאז תרומה גדולה טיצ'ר, קיסרית (הי"ד), בכוח המוח, שושו ועבדכם הנאמן. ייתכן שהיו עוד תורמים שפרחו מזיכרוני. נשמח לראות את כוחכם בכתיבה אמנותית הומוריסטית.
הפעם החלטתי שלא לתת סיפור מסגרת התחלתי על מנת להגמיש את המסגרת עוד יותר ולאפשר חופש רעיוני רב יחסית. אודה לכותבים אחרי אם יצליחו לשמור על המודל הזה של חופש מסגרתי.

נתחיל:

היה זה ליל חמסין מקפיא איברים כשלפתע צחנת עולם עלתה באף הכפתור שלי. שמעתי קול של ברווז וראיתי משהו הלך כמו ברווז ואמרתי לעצמי "איף – איט סמלז לייק אה דאק" ומייד התפלאתי על שאני מדבר לעצמי בקול רם ובשפה שאני לא מבין. מהון להון גמרתי אומר בליבי לגמור על אותו ברווז את ההלל ולהכין ממנו מנת קרב – פנים אל פנים. כנחתום ידעתי שאוסר לי להתהלל כמפתח עד שלא ממש גמור וידוע שהברווז הנ"ל שוכן בקרבי ומונח על צלחתי, אך משהו בי התמרד ולכן שלחתי אי מייל שרשרת לכל מכותביי האי מייל שלי שהם בערך קרוב למאה איש והודעתי בזו הלשון:

"תפסתי ברווז ובישלתי ממנו ארוחה צמחונית למהדרין גלאט כושר עם דליה מנטבר – הציבור מוזמן לביתי שיתקיים ברחוב ככה וככה ובשעה כזו וכזו. הכניסה חינם תמורת 35 שקלים"

עוד זה מדבר וזה בא הרגשתי תעצמי כמי שקצת קפץ מעל לפופיק, למרות שבינינו – זה לא כזה בעיה. ניסיון אחד או שניים הוכיחו לי חד משמעית את מה שידעתי בוודאות תמיד – לא היה ולא נברא ברווז והכול היה בראש שלי. אם לקצר – שוב שכחתי את הציפרלקס והקולות חזרו. רצתי שוב אל המחשב כאחוז פיהוק על מנת לברר אם הזיתי גם את שליחת המייל השרשרתי הנ"ל אך הסתבר לי שבמקרה הזה דווקא איתרע מזלי ורצה הגורל כי אותו מייל יקבל כבר תשובות חיוביות נמרצות.

אני, אשר לא מצויה הפרוטה בכיסי, קל וחומר שלא סכומים גדולים מפרוטה ובן בנו של קל וחומר שלא בארנק שלי ישר התחלתי לעבוד עצות הנה והנה כאחוז דיבוק. "ליכא מידי דלא רמיזה באורייתא" מלמלתי לעצמי שוב ושוב היות וזה היה המשפט היחידי בארמית שידעתי (אם כי לא היה לי מושג מה פירושו). באותו הזמן זה נראה לי הדבר הנכון לעשות. חרב עלי עולמי שהיה צר כעולם נמלה ממילא והחלטתי בלב שלם לבלוע חבל תלייה. לפתע הרגשתי נגיחה חזקה מאוד באשכיי והבטתי למטה. את שראו עיני אז לא תיארתי לעצמי שאראה גם בסיפורי הפנטזיה של טולקין: ננס קטן וזועם עמד למולי קפוץ גבות וזעום כתפיים. "מה זה???" צרחתי בצרחה. בום! נגח בחלצי שוב הגמד כאילו חוזר על משנתו. "קונסטנטין פופה" אמר הגמד והושיט לי יד לשלום. נאלצתי לקוד בענווה היות ולצערי קטוע ידיים הייתי מבטן ולידה. הגמד פרש זאת כזלזול ונגש במחית הביצים שלי כמביע תרעומת. "ברם שפיל סיפא, מה כתיב בתריה!" מלמל אלי הננס כנראה בשפה של ננסים ואני שהייתי גם ככה בספייס מטורף מה-CBT המקורנן שזה עתה קיבלתי בזו אחר זו אחר זו – צנחתי ונפחתי בעלפון חושים.

כשהתעוררתי מצלצול השעון הבנתי מייד שמהנפילה נשברו ארבעת השיניים הקדמיות העליונות בשעת הנפילה אך הדבר היה זוטות בעיני שהרי יש לי עניינים חשובים יותר על הראש (כאמור – עניין הברווז מחד, הציבור שעומד להגיע מאידך ובנוסף לכל אלו זוג ביצים מקושקשות בקצה אחד וארבע שיניים מרוסקות מצד אחר). הגמד השאיר פתק: "זיינתי אותך בתחת כשהיית מעולף – אני בריא, אין לך מה לדאוג".

[NEXT]
חיה זלדה
לפני 17 שנים • 28 באפר׳ 2007
חיה זלדה • 28 באפר׳ 2007
"ברם", הוסיף הגמד וכתב, "הא בהא תליא. בריאות של גמדים אינה עולה בקנה אחד עם זו של בעלי גובה בינוני ומעלה מסוגך. אין לך מה לדאוג לבריאותי אמנם, אך אני מציע לך לפנות למרכז הרפואי הקרוב למקום מגוריך ולקבוע לעצמך מועד לבדיקות מקיפות".
ישבנו של פגוש בער מכאב ומאושר. הוא היה מאוהב. "לית מאן דה פליג!", מילמל לנוכח מילות הפרידה של הגמד. הוא חיפש נואשות מספר טלפון. לא היה שם.
הוא שירך את רגליו בשברון לב לעבר המקרר, לקושש מעט בירה להתקנת חוקן אלכוהול ביתי כדי להרגיע את ישבנו, כשנפלו עיניו על פתק ורוד בתצורת לב ובקודקודו מגנט בצורת כוכב נופל. ליבו הקט ניתר בעליצות.
הגמד, שנהג לצפות מדי יום באודטה, ידע איך לחזר. זה היה פתק אהבה קטן, שנועד לשמר את הריגוש הקטן בשיגרה המשמימה של חיי הנישואים הארוכים הצפויים לשניים. "אני עובר לדירתך הערב", נכתב שם בטוש סגול זוהר, "בעוד שעתיים אתה מתייצב לעזור לי לסחוב".
"קצרה ידי מלהושיע", התבונן פגוש בייאוש חתחתים בזרועותיו הקטועות...
pagosh​(שולט)
לפני 17 שנים • 28 באפר׳ 2007
pagosh​(שולט) • 28 באפר׳ 2007
הטלפון צלצל אך לא נענה. המזכירה האלקטרונית השיבה: "הגעתם; תשאירו" ואז נשמע צליל הטוווווט המפורסם ולאחריו: "הפתעות.... הפתעות....... הפתעות.... זה אני....... הגמד........ מאסטר הבית...... ואני אוהב אותך בטרוף............"; ניתוק. הגמד הכין את השטח, משח את שוטו בדונג איכותי ולבש את תחתוניו בעודו מתאמן במשפטי פתיחה אופייניים.

האורחים החלו לדפוק על הדלת ולהיערם תחילה בערמת ילדים שארגן דן ציפורי, משם זרמו למשחקי חברה בניצוחה של אושה ולסיום, לפני הישיבה אל השולחן ממש הקשיבו לסיפורי ה- "פעם הייתי לסבית" של נילי ונילי. כלובי ניסה להשתיק את כולם שוב ושוב, אך ללא הועיל. התיישבו החברים על השולחן – אלו עם מנוי זהב על כיסאות והשאר על הרצפה – והמתינו שתוגש הארוחה ואותו ברווז שהובטח זה מכבר. הזמן עבר בשקט מעיק עד שפתאום מישהו קם על רגליו האחוריות ואמר פה אחד:
רעלב
לפני 17 שנים • 28 באפר׳ 2007
רעלב • 28 באפר׳ 2007
"שקט!!! מישהו דופק בדלת.", ובאמת כשכולם השתתקו שמעו בבירור דפיקות גסטאפו וקריאה רמה "מיד לפתוח, משטרה!". אנשים החליפו מבטים נטולי משמעות, פותות נוטפים יבשו כהרף עין, מישהו רץ רץ וקפץ מהחלון, ג'וינט שדלק מיד כובה והואכל לאחד הנכחים ורק אינווליד אחד צחקק צחקוק חסר פשר, הבעת הגיחוך מוקפאת על פניו בסטירה נמרצת שהועפה אליו מאי שם.
*טוק טוק טוק* "לפתוח משטרה!!!" נשנתה הדפיקה. הפעם ביתר נחישות ושאת. פגוש ניגש לדלת והתחיל לנגוח בה בתסכול נטול ידיים. היה זה מחזה מעורר רחמים.
אחד האנשים היותר יצוגיים וסמכותיים ניגש לדלת ופתח אותה. לא היה שם אף אחד. רק במבט יותר מקרוב ולמטה התגלה שהיה שם גמד מאנייק קטן עם שוט גדול שדילג בזריזות מעבר לפותח הדלת הגיע פגוש ונגח לו באשוכים. "אהההה... זה רק גמד מאנייק עם שוט גדול שבא לנגוח לפגוש באשוכים." נפלטה אנחת הקלה קולקטיבית מבאי האירוע, "ובכלל לא עשינו שום דבר רע למה פחדנו שתבוא משטרה? ואיפה הברווז שהבטיחו לנו?".
"כולם תכירו, זה הגמד שלי - קונסטנטין פופה. הכרנו לא מזמן אבל כבר יש ביננו אהבה עמוקה ומלאת תשוקה." אמר פגוש בחיוך נבוך והקהל הריע. "אה, ואגב אין ברווז, המצאתי את זה" התרועות נדמו באחת...
חיה זלדה
לפני 17 שנים • 28 באפר׳ 2007
חיה זלדה • 28 באפר׳ 2007
"סליחה, ברשותכם", קפצה אושה כנשוכת נחש וקטעה את רצף ההתרחשויות המהיר, "אני מנהלת את הרפת הזו, ומי שרוצה לחלוב ברווזים פה צריך לעבור דרכי. חוץ מזה, מתארגנת פה סקילה לפגוש בענין הברווז העיתונאי שלו, ואנשים עוד לא נרשמו. אז אנשים, להירשם בצורה מסודרת. מי שרוצה לדבר על נושאים אחרים, לא פה בבקשה. זה לא הזמן. לא אמרתי שאי אפשר, אבל למה ברפת שלי? אתם רומזים שאני לא מקובלת יותר?".
פלאשבק טפחה מעדנות על ראשה של אושה הנסערת שפרצה בבכי תמרורים נוקב ופנתה מיד לתעד את תחושותיה הקשות בבלוגה ולצלם במקביל את מספר הכניסות היומי אליו, בשביל הנצח.
שושו החליטה להפשיר את האווירה במשחק חברתי קטן. "נעביר פה חבילה קטנה מיד ליד. כל אחד ינחש את צבע התחתונים של שכנו, ומי שניחש נכונה, יקבל את החבילה. מי שיקבל את החבילה אחרון, יפתח אותה ויראה לכולנו מה יש בתוכה. ג'יימס בונדג', תתחיל"...
זיקית
לפני 17 שנים • 29 באפר׳ 2007
זיקית • 29 באפר׳ 2007
ג'יימס לפת את החבילה והחל להעביר את ידיו לאורכה ולרוחבה, ממשמש ומפשפש, מנסה לקבוע מה יש בפנים (או סתם ללחח את דרות הרפת)...לפתע נשמעו קולות יניקה ופעפוע מים מהפינה. כולם פנו הצידה לראות מה גורם לרעש ואז הבינו את המובן מאליו. היה זה רעלב, מוריד ראש ומצחקק תוך כדי.
שושו ופגוש החלו להרצות זה על השפעותיו הביולוגיות המזיקות של עישון במכשיר שלא עבר חיטוי לאחר שהשתמשו בו לאונס אנאלי ברוטלי, וזו על נזקי ההתמכרות לסמים בקרב צעירי פלסטין התמימים.
אני ישבתי בצד ונהנתי מהצרמוניה בעודי מלטפת בתנועות קצובות את תיקי. פלאשבק מיד הבינה את הרמז ונשאה אותו, מחככת את לחייה היפות בכתפי וממלמלת "סדאם, סדאם מלכנו האהוב".
לפתע נשמעה צרחה מקפיאת ג'לי שוטס! היה זה..
pagosh​(שולט)
לפני 17 שנים • 29 באפר׳ 2007
pagosh​(שולט) • 29 באפר׳ 2007
"זה היה בסוף הקיץ... האוויר היה חמים... הוא נתן לה פיסט לתחת.... והשתין לה בפנים... " אמר צביקה פיק שאיך שהו הצליח להסתנן לאותה ארוחת ערב. כנראה מישהי הביאה אותו כבן זוג כי היא אוהבת השפלה פומבית. החברים החלו מאבדים את הסבלנות מהר מאוד ואיימי הלכה לכתוב על זה בבלוג. 'אלון ב' ו'דראגון פליי' ניהלו ביניהם מאבק מוחות חריף באשר לסוגיות פילוסופיות מורכבות ושלפו מהראש ציטוטים והגדים מרחיקי לכת. הדיון בהחלט היה מעמיק ורב רבדים כיאה לצמד אנשי המילה הכתובה הרנסנסיים הללו. כשומע מהצד ומגחך לעצמו מחד ומתפעל מאידך עמד וויז זחוח עם כוס וויסקי משובח בידו ומנת קוויאר. הטוקסידו הלם את מראהו הג'יימס בונדי שהיה מעט מגונדר לאירוע אך בכל זאת – בטוב טעם.

שושו ניסתה כרגיל לשעשע את הקהל במשחק חברה עם קורטוב מניות אשר בסופו, כרגיל, היא תאלץ להראות את התחתונים או להתנשק עם מישהו או למצוץ למישהי את הפטמות. יהיה זה ישן ומנוון אשר יהיה, זה עדיין עובד ועדיין מוכר את עצמו. הזכרים לא הפסיקו לרייר אחריה כהרגלם... הקצף בפיותיהם של פגוש, לסעע וג'יימס בונדג' היה כה רב עד שמהר מאוד אותו משחק חברה הפך למסיבת קצף סטייל איביזה / פלמה דה מיורקה.

כעת שרויים כולנו בבית מואר וקצף רב אופף את החדרים עד לתקרה. רגל פה ויד שם – סביר להניח שאושה מתרוצצת מאחד לאחד ומנסה לסחוט סשנים בזמן שאוש לא יכול לדעת מהם. לא רואים ממטר. מה זה מטר? לא רואים ממילימטר! רק קצף וקצף ועוד קצף.

[אני שמעתי את הגמד שלי קורא לי והלכתי לכוון הקול, כשהגעתי מספיק קרוב שאלתי אותו: "009? זה אתה?" ובום שוב חטפתי נגיחה לאשכים. ידעתי ששוב התאחדו דרכנו]

מה שהיה מפתיע במיוחד התרחש דווקא בחדר האמבטיה, שגם הוא התמלא בינתיים בקצף פה מסמא.
למעשה...
חיה זלדה
לפני 17 שנים • 29 באפר׳ 2007
חיה זלדה • 29 באפר׳ 2007
למעשה, הצטמרר לפתע פגוש, העניינים יגעים! הוא שכח לגמרי, בלהט הריור המבחיל שלו, שמכשיר העיקוב הלוויני המתוחכם שלו עומד באמבטיה ככלי אין חלד בו, ועלול להחליד מכל הקצף הזה!

הרי היה זה הוא עצמו שהציב אותו שם מבעוד מועד כדי שיוכל להמשיך להתעדכן בנוחות, כהרגלו, בכל מהלכיה של שושו. הוא הניח, בתובנה שרלוקית אופיינית, שהיא עשויה למצוא את עצמה מתישהו בחדר האמבטיה עם ג'יימס בונדג'/קטסטרופה/ג'ייק/שונות (מחק את המיותר), כשהללו מטפחים את בהונותיה בעיסוי עדין, ופגוש היה האחרון שהתכוון לפספס את זה!

אחרי הכל, עם כל הכבוד לגמד החשקן, שושו היתה אובייקט מאווייו האמיתיים, קורבן האובססיות שלו ומושא מעקביו כסטוקר כפייתי. רק היום דילג אחריה במדרגות ביתה, ביצע מארב מתחת לחלונה (במקרה עבר שם, עאלק), והתבונן בה בשקידה מבעד לחור בעיתון דאשתקד שהכין מראש. "יש לי את המקורות שלי", נהג למלמל בחוסר פשר כשנשאל כיצד הוא מצוי עד כדי כך בכל צעדיה, קשריה והתנהלותה היומיומית מזה שנים.

ובכל זאת, לראשונה מאז הקים סוכנות ביון שלמה שתתעד את שושו, חש פגוש רגש אמיתי למישהו אחר מלבדה. נכון שהיתה זו תשוקה בזויה לריגוש הזול שהעניק לו 009, אך הגמד עשה לו את זה. לגמרי. פגוש נזכר במאורעות היום וחפן בתאווה את אשוכיו (כפי שנוהג רעלב, יליד אוסטרליה, לכנות את המילה 'אשכים' בעגה האוזית האופיינית לו). פגוש גילה, לחרדתו, שהוא סובל מצניחת מבושים - תופעת גיל מעבר שהקדימה להפציע, כנראה מחמת טיפולו המסור של הגמד.

רעלב היה שם כדי להציע כתף ולהרגיע. רעלב תמיד היה חבר אמיתי. הצרה היתה שרעלב לוקה בהידרוצפולוס (נדיר- ללא מים), ופגוש לא הצליח להבחין בכתפו המושטת מתחת לראשו העצום והמתנודד במיסטול. זיקית לפתה את תיקה ביתר שאת והטיחה אותו ב....
JabberwockY​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 ביוני 2007
JabberwockY​(שולט) • 2 ביוני 2007
... קיר הבטון הקרוב, מפיק צליל עמום של גונג עתיק. אבק ירקרק החל נשפך כמים מאותו התיק והתפזר בחלל האויר - אבק מבשר רעות - וכולם החלו מתעטשים בסטקאטו צורמני וחסר עכבות. צופה מהצד מוצא היה את המחזה מבהיל ומצחיק ומרגש כאחד, אך היה ככל הנראה נרדם, כמוהו כמו שאר הנוכחים, עוד בשלב המבהיל.
לא, זה לא היה מצחיק, ואפילו הרגשות קהו ביחד עם התבונה הנרדמת. רק המפלצות התעוררו, אך אלו דיברו בניב נעלם של גרמנית עתיקה ואיש מהנוכחים לא יכול היה להבין גם לו היה ער.
אבל כמו השאר אפילו הוא, איש, נרדם.

הראשונה להקיץ היתה כמובן זיקית, שכן בהיותה הקרובה ביותר לתיק נרדמה ראשונה. זקן עבות צמח לה על רגליה הירוקות, זקן בצבע דבש. ובעודה משפשפת עיניה לדמעות החלו היתר מתעוררים, חלקם מזוקנים יותר והשאר משופמים פחות, ונדהמו לגלות כי שעון האורלוגין בעל המטוטלת הכחולה שתלוי היה במאוזן על תקרת החדר הראה בהפגנתיות כי זמן רב ישנו החבריה.
אכן, למצער, כשישים וחמש שנים תמימות חלפו להן בשינה נעימה וחסרת חלומות (השנים האחרונות היו, למען הדיוק, תמימות קצת פחות. אבל איש לא היה שם בכדי להבחין בהבדל או להנות ממנו). אפילו הגמד גבה בשלושה סנטימטרים.

ובהיותו האיש הנמוך ביותר בכל החבורה, ועל-כן גם המזוקן ביותר, תפס זה האחרון פיקוד והחל מחלק הוראות.
kael
לפני 17 שנים • 3 ביוני 2007

הגמד, מסתבר היה לא אחר מאשר צ'יטה

kael • 3 ביוני 2007
שצימצם איבריו לכבוד המאורע המקודש {הפגוש הזה, שקסי!} בעודו מהלך לו ומצווה בין כל המזוקנים למיניהם הופיע הגננת לבושה במדי צופים גונחת גניחות חיבה של ג'ירפות אל עבר החבורה המפותחת.

"אהבני" לחשה אל הגמד AKA דפוק אותי וקוטוטי.
"חבקני חזק! ולעולם אשאר!!!!!!" זעקה זיקית בעודה נוגחת בגננת, מוחה בתוקף על כך שהשאירו אותה לבדה בבית {גיל שלושה חודשים היה קשה}.
בנתיים טיש נכנסה, וגם דפי, בלי ועוד כמה לסביות כאלה ואחרות מנהלות דיון סוער וקולני על משמעותו של...