מצעד הגאווה-בירושלים או בתל אביב?שינוי הוא כניעה?

Dolfi • 4 ביוני 2007

השאלה - "למה בירושלים?" תמוהה בעיני, השאלה האמיתית היא - "למה לא?"

מערך ההסברה של הקהילה אומנם לוקה בחסר (ואולי זו גם הסיבה לכך שרבים שואלים גם השנה את השאלה הלא נכונה הזו), אך חשוב להבין דבר אחד. לפני הכל ואחרי הכל, המאבק הזה אינו מאבק של הקהילה ההומו לסבית בלבד, זה מאבק של כל אזרח שמתנגד לאונס הדתי. זה מאבק של כל אזרח שמאמין שזו זכותו להפגין, למחות ולחגוג במידת החופש לה הוא זכאי על פי חוק.

T O M​(שולט) • 4 ביוני 2007

דולפינה,

הכפייה הדתית זה דבר אחד
וזכויות הקהילה הומו-לסבית זה דבר שני
אלה שתי דברים שונים.
הם אמנם מתחברים ברגעים מסוימים אך הם עדיין שונים.

אנשים שמתנגדים לקהילה הומו-לסבית ולמה שהיא מייצגת
הם לא רק דתיים. יש גם חילוניים רבים שלא אוהבים זאת, מסיבותיהם.


--------------

"למה לא?" שאלת.
כי יהיה מלחמות רחוב ואנשים יפגעו.

אני נגד הכפייה הדתית בתחומים מסוימים
ואירועים כאלה גורמים לי להזדהות יותר עם הצד הדתי.
בגלל אופיים של האירועים והדרך בה הם מוצגים.
(שנותן יותר הרגשה של "דווקא" במקום מחאה כמו שזה אמור להיות)

--------------

והמלחמה האמיתית היא לא בהפגנות, טקסים ומצעדים.
אלה דברים שוליים ויחסית גם זניחים.
וחבל שאנשים משני הצדדים יהרגו על שטויות כאלה
שלא תורמות לאף אחד מהם.
זה כמו כנופיות רחוב שנפגשים כל שנה כדי לריב.
אז מי יקח את האליפות השנה?

ברמה הפרקטית, המעשית והקובעת
זה דעת הקהל וחקיקה מסודרת שתוביל לשינוי.

גם עוד 50 הפגנות לא יגיעו לרמת החשיבות של חוק אחד.
זה מצטלם טוב לתקשורת אבל מעבר לזה - אין לזה הרבה אפקטיביות.

במיוחד שיש עוד הרבה הפגנות על דברים אחרים, חשובים לא פחות.

דיבורים עם מנהיגים, פגישות, פירסומים "נכונים" בתקשורת.
זה יכול להוביל למשהו מסודר.

זה בדיוק מה שחרדים עושים כבר שנים.
ומדי פעם הם מצליחים במטרתם
ומביאים משהו מהשקפת עולמם לחיים החילוניים.

אז לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.
אבל זו הדרך הנכונה לדעתי.

לא קרבות רחוב ומצעדים שנתיים.
זה חומר טוב לטלויזיה כתחליף לסדרה משעממת
או עוד 2-3 דקות בחדשות האקטואליה היומיות.

שיווק נכון.
זה שם המשחק.

ובנושא הזה, החרדים לוקחים בגדול.

אני כן בעד מתן זכויות שוות לקהילה ההומו-לסבית.
אני לא בעד להתגרות במגזרים אחרים כשזה לא נחוץ.

נ.ב
ד"ש חזרה, עקשנית

איזונים

ללא גבולות' • 4 ביוני 2007

חשוב שכל קהילה באשר היא תהיה לה זכות להפגין בכל עיר.
מצד שני אם ידוע שיש אופצייה רצינית לתרחיש אסוני , צריך גם לקחת אותה בחשבון .
לא אחת בחיי אמרתי כי אני חושבת שהצדק בידיי ולכן אני אלחם בו ללא התחשבות בתוצאות
העניין הוא שגישה כזאת היא קצת ילדותית .
צריך לנסות לאמוד את הסיכון ומכאן להחליט
והחדשות האמיתיות והעצובות הן בעצם הדיון
הדיון מעיד על הנבערות שקיימת , היא זו אשר עוצרת אותנו מלהתנהג בחופשיות
בשל הפחד שיפגענו בנו.
וכשפחד הוא אמיתי ...אז צריך קודם כל לפחד, אח"כ לחשב בשכלתנות מה היא דרך הפעולה הראוייה.
ככה או אחרת ,מצד שני, המודעות לזכות הקהילה הספציפית להרים את ראשה עולה ובכך שכרה על אף הנבערות.

מלך הארץ​(לא בעסק) • 4 ביוני 2007

מצעד אהבה או גאווה או טכנו או כל תהלוכה של מסיבות בלבוש מינימלי זה לדעתי בהחלט סיבה למסיבה ואם לא הפקקים שהמסיבות האלו יוצרות הייתי אומר כמה שיותר יותר טוב, בכל מקום כל הזמן, גואה 24/7 בארץ הקודש.

יש גם מסר פוליטי, העולם החופשי חוגג חי ובועט, לא מתביישים בנטיות מיניות ולא מתביישים "להיות שמח" למרות מה שהקנאים דתיים מכל הדתות היו אולי רוצים.

מצעדים כאלו, למיטב ידיעתי, לא ניתן לקיים במקומות אחרים במזרח התיכון, והעובדה שניתן עדיין לקיימם בישראל מהווה אחת האינדיקציות שאנחנו עדיין חלק מהעולם החופשי.

כשגם כאן אי אפשר יהיה יותר "לצעוד" אז האנשים השפויים, האוכלוסיה המערבית, תדע שהיא הפסידה, שישראל הגיעה לנקודת האל חזור המזרח תיכונית, כמו שלבנון יום אחד גילתה שהיא כבר לא פריז של המזרח התיכון, שכוחות האופל ניצחו.

עם זאת, ועם כל הצער שבדבר, הדברים צריכים להעשות בטעם,

אהבה או גאווה - ירושלים אינה מקום לתהלוכות הרחוב הנ"ל,

צריכה להיות בעיר תרבות בילוי, מועדונים ברים וכיו"ב - לא פחות מת"א, אבל לא צריך לקחת את זה לרחוב, זה לא רק עניין של התחשבות אלא בעיקר כי זה לא מתאים.

יש חגיגות שמתאימות לאמסטרדם אבל לא להאג,
יש חגיות שמתאימות לניו - יורק אבל לא לוושינגטון
יש חגיגות שמתאימות לטוסקנה אבל לא לרומא
יש ויש ויש,

ירושלים צריכה לשמור על פאסון מסויים ופוזה בלי לקפח את זכויות הבליינים שלה והיא יכולה לוותר על המצעדים האלו,

בכלל, מה עם מצעד לאנשים כמוני בירושלים? מה עם הזכויות שלי?

אני רוצה מצעד עם הרבה הרבה טנקים שכל אבן ירושלמית תרעד באמצע הכפר מאל חאדר לבית ג'אלה, ממוצא ועד גילה
זה המצעד הכי סקסי לדעתי, מי שלא מאמינה שתשב על המדרכה כשהטנקים עוברים לידה, יותר טוב ממכונת כביסה.

זה גם המפתח לשילובנו במזרח התיכון, להיות מזרח תיכוני זה לא רק לנגב חומוס ולשמוע עבדל חאלים חאפז ואום כל תום,
מזרח תיכון זה גם מצעד צבאי בעיר הבירה,

הנה מצעד כמו בימים הטובים כשאף אחד לא העז אפילו לשגר קאסם לעבר נואייבה:

(עם כל הסימפטיה למרכבה 4 תמיד עדיף נשק שלל כמו נגמשי ה-bmp הרוסיים שבתמונה)

.jpg

או




בינתיים אפשר להסתפק בשתי דומיות שיצעדו בשביל כולם (נראה אם יחזיקו מעמד את כל דרך יפו)

נילי ונילי • 4 ביוני 2007

אני עם תום!
גם אני מפחדת מאלימות ומפגיעה באנשים!

אני בעד להחזיר את הגולן וגם את הגליל.
אני בעד לשחרר אסירים בטחוניים.
אני בעד להחזיר את שדרות כולה, על טפיה ומקלטיה ולהפוך אותה לחלק אינטגרלי מן המועצה האזורית עזה.

בעצם, אני בעד שנעזוב את הארץ כולנו.
תאמינו לי. עדיף לנו.
תראו כמה אלימות יש בצד השני.
מלחמות רחוב.
קסאמים.
אנשים נפגעים.
תאמינו לי, בואו נברח מפה כולנו ביחד. עדיף.



והאחרון שעוזב, שיכבה את האור אחריו.


(אולי היה צריך לפתוח את התגובה הזו בשלט: "זהירות! ציניות לפניך")

Dolfi • 4 ביוני 2007

אני בעד נילי.

האמפרי • 4 ביוני 2007

ויפה שלושת רבעי שעה קודם...(שיחה פנימית שלי).


חוץ מזה שאפשר להרגע ולהסיר כל חשש.
רוב הציבור הישראלי והירושלמי כמובן יהיה שקוע (שוב) בחגיגות "הר הבית בידנו"
ובשנתו הארבעים של שכרון החושים השקרי על מלכות ישראל השלישית ומצעד
הגאווה בסמוך לתרדמת החגיגית הנ"ל כמוה כזבוב טורדני וכלל לא חדשותי.

Re: פיסקה של שמרנות ג'ייק

Jake​(שולט) • 4 ביוני 2007

הוא ידידי,

מצטער אם הדבר לא הובן נכון, אבל התכוונתי לסוגיית אימוץ - לא בסוגיית הורים ביולוגיים.

אין כל סיבה להוציא ילדים מחזקת הוריהם אלא אם הילדים נפגעו בפועל - לא כשמדובר בחשש בלבד. כמו כן, אולי אני ואתה יודעים שזוג בדס"מי סביר יידאג לחיות את חייו באופן שלא יהיה גלוי וידוע לילדיהם, אך אני בטוח שבית המשפט לא יראה את זה ככה ולא יקבל זאת כמובן מאליו כשמדובר בשאלת אימוץ

Jake​(שולט) • 4 ביוני 2007

אני יודע שדעתי בעניין עצם קיומו של המצעד היא לא הדעה הפופולרית, אך גם אם נאמר שיש טעם לקיים מצעד שכזה, בוודאי שיש לקיימו בכל מקום - חוץ מאשר בירושלים.

ל"לוחמי החופש המוחלט" אומר, שאילו דעתכם היתה עקבית - אולי הייתי מוצא בה יותר מאשר דמגוגיה זולה. הייתי רוצה לראות אתכם לוחמים באותה נמרצות ואמונה כשמדובר במצעד של "נאמני הר הבית". כשאראה אתכם מתרעמים על איסור קיום צעדות בהר הבית, אשמח להשתתף עמכם במצעד גאווה בירושלים.

אין "חופש מוחלט" וזכויות ה"ביטוי", ה"הפגנה" ושאר זכויות מעין אלו מוגבלות בקיום איזון בין זכויות המתבטא/מפגין לבין זכויותיהם של אלו שעשויים להפגע מהן. בית המשפט הרשיע את טטיאנה סוסקין משום שתלתה קריקטורה של חזיר עם הכיתוב "מוחמד" מעליו. אילו היתה עושה זאת בת"א לא היה קורה דבר. אבל היא עשתה זאת בחברון - וזכותה לחופש ביטוי התנגשה בזכותם של תושבי המקום.

לסיכום - אין "חופש מוחלט" - וטוב שכך.

T O M​(שולט) • 4 ביוני 2007

את מערבבת דברים
מה שציינת למעלה קשור ליחסים בין עמים ופוליטיקה.
איך זה מתקשר למצעד...גאווה?

עם כל הכבוד למצעד ולחשיבותו, זה עדיין רק מצעד.
בוא לא נצא מפרופורציות.


עתיד המדינה לא תלוי בשום מצעד.

ואם אנשים רוצים למות למען מטרתם,
שלפחות זה יהיה על משהו רציני ולא על
צעדה או אי-צעדה ברחוב מסוים.

כי זה לא מה שיעשה את ההבדל עבורם
ועבור המטרה האמיתית שלהם.

גם אני רוצה לצעוד בעזה!
(טוב נו...אני לא רוצה אבל המסר הועבר אני מקווה )

אני לא מפחד מאלימות ואכן יש מצבים שאין ברירה.
אני רק אומר שפה (מיקום המצעד) היא לא בהכרח נחוצה
ויש אלטרנטיבות לא פחות ראויות.
אין חובה להיכנס עם הראש בקיר.



(הסמיילי להמחשה בלבד)


בעוד שנה הדיון שוב יעלה ושוב יגידו
שהמצעד זה הדבר הכי חשוב שיש בעולם
וזה עכשיו או לעולם לא.


האמת שגם החרדים עושים יותר מדי עניין מצעדה.


לסיכום:
יאללה מכות יאללה
לא מפחדים מכלום!
ניכנס באמ אמא שלהם.

אחריי כולם!
Come on You Apes, Do You Wanna Live Fovever?

(Starship Troopers)