סוציאליזם מול קפטיליזם

עוף חול • 12 ביוני 2007

אף אחד לא הבטיח, שהעולם הוא מקום פייר, ואם להיות רגע פסימיסטית מרגיזה- הוא גם לעולם לא יהיה... והחיפוש אחרי צורת המשטר ה"נכונה ביותר" הוא לטעמי שגוי מיסודו.
גם קפיטליזם וגם סוציאליזם, ולמען האמת כל סוג משטר קיים, כוללים בעייתיות משמעותית זו או אחרת, בין אם מדובר במחיר ויתור על דמוקרטיה, ובין אם מדובר במחיר מירוץ אחר הכסף, או ניוון השכל או כל דבר אחר.. you name it ... אני חושבת שהאנושות מיסודה רצה מקיצוניות לקיצוניות, כל פעם על מנת לחפות על האבדות עליהם ויתרה בצורת המשטר המתמוססת.
אני מסכימה מאד עם מי שאמר שהניסיון הוכיח את שהוכיח, עם זאת אני מאמינה שכשהמצב ידרדר (והוא כמובן ידרדר כשקלוקי המשטרים הקיימים יבערו בעצמותינו), יהיה ביקוש לשינוי המשטר, וכמו שאמרה לי פעם מישהי חכמה, הכל זו מין סקאלה עגולה, כשנגיע לשפל המדרגה נמצא, לדעתי פתרון זמני חדש, שיאפשר לנו זמנית לפצות על המחירים ששילמו אבותינו במהפכה האחרונה,ויביאו לגאות, עד הפעם הבאה, ואולי זה יהיה קומוניזם, או סוציאליזם או צורת משטר חדשה שעלייה עוד לא שמעתנו.



כחולית, העולם לא נחרב מחר (בתקווה ) וייתכן, שהאנושות עוד תפתיע ועוד 200 או 300 שנה או אולי עוד הרבה קודם, נחזור לשיטת הקיבוצים\ ישובים? אני חושבת שמוקדם להספיד תק' זו, או אחרת.

ולגבי טענותייך, על הקפיטליזם בפרטנות, ישנם דברים שאינני רואה כמוך, לדוגמא שבהכרח ההערכה היא על סך הממון ולא על פי ההשקעה, ואני מסכימה עם נויה לגבי הדוגמא שנתת, שרופא לדעתי מרוויח את ההערכה כלפיו, בעובדה שלמד את 8 שנות הלימוד באוניברסיטה, ומוסיפה שאח"כ סביר להניח שעמל והשיג את משרתו על פני ופאים רבים אחרים, וייתכן כי מוכשרים לא פחות.
נכון- אוניברסיטה- סיפור יקר. ושוב איש לא הבטיח לך שהעולם זה מקום מחייך. מרקס מבטיח לך שכל מי שמעוניין, ילמד באוניברסיטה, ויבצע בסופו של דבר את תפקיד חלומותיו? בסופו של דבר זה עניין של כישרון, מזל, והתבלטות- אם יש 3 משרות קרימינולוג, 3 המתאימים ביותר, ברי המזל ביותר, והמתבלטים ביותר הם אלה שיאויישו בהם, ולמען האמת, אנשים כל כך מוכשרים מקבלים היום מלגות, גם אם אין להם כסף ללימודים.
אז לומדים להתפשר ומגיעים למקום הטוב ביותר אליו הצלחנו להגיע, וכל אחד בוחר את עקרונותיו,
אם חשוב לך לעשות את הדבר ממנו את נהנית, עשי זאת, תחת המגבלות, לדעתי במשטר סוציאליסטי תיתקלי במכשולים מאד דומים, אם תיהי מספיק מוכשרת וברת מזל תצליחי, אם לא- לא.
סה-לה-וי...

-חיילת-

huan • 13 ביוני 2007

אדם סמית דיבר על הצורך להלאים רק את אותם שרותים המספקים את צורכי הכלל וצרכיהם של הכלל ואל כך הם אינם יכולים להוות מוצר סחיר אכן צינת שניים מהם - ביטחון חוץ וביטחון פנים. אך לא לכך התכוונתי ב"על טהרת השוק החופשי" אלה יותר לרעיונותיו של מילטון פרידמן ותומכיו, אשר כשלעצמם הם טובים מאוד כל עוד מתעלמים המפרט הקטן ש"פרטי תמיד יותר טוב" ו"היד הנעלמת של השוק החופשי תסדר הכל" פשוט לא עובדים - עשרות אלפי האנשים שמתים במדינות דוגמת ארצות הברית בעקבות מחסור בביטוח בריאות הולם, שכר מינימום הולם, תנאים סוצאליים והדברים הנובעים מהם מביאים למותם של עשרות ומאות אלפים. ואני כבר לא מציין את המערכת הקפיטליסטית דה דה פדטו במדינות כמו סין, הודו ומדינות עולם שלישי - עם דפוסי עבודה של המאה ה19 וחיים תואמים.

למרות שהסוצאלדמוקרטיה היתה תגובת נגד לברית המועצות אי אפשר להתעלם מימנה שכן היא ישמה ומיישמת את העקרונות הסוצאליסטיים יותר מאשר סין,קובה ורוסיה יחדיו. מקום בו פערי המעמדות זניחים יחסית, האירגוני העובדים מנהלים דה פאקטו את מקומות העבודה שלהם ויש להם השפעה גדולה על הכלכלה בדמות קרנות פנסיה וכו המהווים כוח שוק שרק טיפש יתעלם ממנו, ובריאות, חינוך, רווחה ואיגוד עובדים היו זכויות יסוד ולא מילות גנאי בהחלט ניתן להתיחס אליו כסוצאלסטי וזאת למרות שברמה הגלובלית עדיין מדובר בקפיטליזם, אך קפיטליזם מסורס.

ובאשר לכמות הכסף בעולם? למען האמת כמות הכסף לא משחקת תפקיד ואין היא משפיעה על האושר או התפיסה של האדם הבודד שכן מה שמשנה במקרה שלו הוא איך הכסף הזה מחולק או "למי יש יותר ממני ובכמה", נתון שנצפה ביותר מניסוי מבוקר אחד (יש לי את ההסבר שלי לתופעה ואולי אכתוב עליו יותר מאוחר) ואשר להיגיון הכלכלי של היום.

המקל והגזר • 13 ביוני 2007

כשאני מתבונן בשיטות המשטר הנהוגות בעולם, לא ניתן להתחמק מהתובנה כי כל צורת משטר המתקרבת אל התיאוריה העומדת מאחוריה, דהיינו-קפיטליזם טהור, או סוציאליזם מוחלט, עושה עוול עם בני האדם.

השיטה האמריקאית, הקרובה לקפיטליזם הטהור, מייצרת במקביל להישגים כלכלים, מדעיים, ותרבותיים, גם עוני מחפיר, פשע , אלימות, ומתחים חברתיים עצומים.

השיטה הקובנית, מעוז הסוציאליזם האחרון, אמנם דואגת לשוויון לכל, חינוך ובריאות לכל, פשע שאינו קיים כמעט, אך גם לשיעבוד מוחלט למשטר, וברמה המעשית- מדינת כלא.

כנראה שהשיטה הטובה יותר, עוברת כמו כל דבר בחיים כנראה- איפשהו באמצע.
מדינות סקנדינביה בנו מודל טוב, בו היוזמה החופשית מקודשת, הכלכלה מתנהלת בצורה קפיטליסטית ללא רגולציה כמעט, אך המיסים פרוגרסיביים, והעשירים משלמים המון מיסים. הרבה יותר מאשר אצלנו, ובטח מאשר בארה"ב.

נטל המס על המיליונרים (אשר כמובן נותרים מיליונרים או אף מיליארדרים), הוא אשר מאפשר לכולם את החינוך, הבריאות ואיכות החיים הגבוהה הקיימת שם, שהרי אלה - חינוך, השכלה ובריאות, מהווים בסיס לאיכות חיים גבוהה.

מעולם לא קניתי את התפישה כי עשירי העולם הגדולים "עשו את כספם במו ידיהם".
הם עשו את כספם בזכות כישרונם העיסקי, ובאמצעות עבודה זולה של אחרים. הם תמיד התפרנסו מתיווך בין העבודה הזולה, ובין מחיר השוק היקר יותר.
על כל מיליונר, קיימים בהכרח אלפי עניים, שבזכות עוניים התעשר אותו מיליונר.

כמובן שיש הבדלים בין עובד במפעל טקסטיל, ובין עובד בתעשיית ההי טק, אבל בכל מקרה, הפער בין העובד למעסיקו אינו נתפס כמעט.
גם ביל גייטס, וגם משפחת עופר, שטראוס, לבייב או וורטהיימר, היו יכולים להעלות את משכורות עובדיהם, לשלם יותר מיסים, לשפר את איכות חייהם של אותם עובדים, ועדיין להשאר עשירים הרבה מעבר לצורכם של בני אדם......

למרבה הצער, לחמדנות האנושית אין גבול, ואין מילת ביטחון.....

סוכן משנה מבנה • 13 ביוני 2007

שלטון תאגידים זה דווקא כן תיאוריה אקדמית. אחת מהן מופיעה אצל גלטונג 2000. גם הסייבר-פאנק עסק בכך. איים ברשת של ברוס סטרלינג פיתח זאת מאוד. בכל מקרה אופנת החשש הזה של שנות ה-80 נעלמה לה מכבר...

כמות הכסף כן קריטית, עד לפני 250 שנים צמיחה של 3% במאה שנים היתה לא רעה. העוגה היתה פעם ממש ממש קטנה. גם אם רוצים לחלק - יש רק מעט לחלק. לתשומת הלב - בעשור האחרון מספר האוכלוסין המשתייך למעמד הבינוני (שחי טוב מכל מלך בעבר) הגיע למיליארד וחצי בני אדם. בלי בכי ובלי נהי, סתם, עם עבודה קשה.

התנגדות לארגוני עובדים זו לא עמדה תיאורטית אלא פוליטית. בכלל, כמה עקרונות סוציאליסטיים - זה לא סוציאליזם. אתם הרי מתכוונים לדרך השלישית של גידנס או וורסיה דומה - אז תשתמשו בטרמינולוגיה ההולמת: סוציאליזם - יוק!

היד הנעלמה עדיין טובה מכל יד מתכננת. זו עובדה היסטורית חזקה.

זה לא קפיטליזם מסורס. מה שמסורס כאן זה שיר ההלל לסוציאלדמוקרטיה - שאין לתומכים בה דוגמא אחת למדינה סוציאלדמוקרטית שמשלמת את עלותה ביטחונה. סוציאלדמוקרטיה שאחר משלם את הוצאות הביטחון - הב לי עכשיו!

כן, ממש מסכנים העניים האמריקאיים. הלוואי עלי.

אין, אין על ברק.

מיתוסית​(שולטת) • 14 ביוני 2007

1) קומוניזם לא חייב ללכת יד ביד עם דיקטטורה. עפ"י מרקס, כדי שיהיה סוציאליזם צריך לעשות הפיכה ובד"כ הפיכה, מה לעשות, קורית על ידי מספר מנהיגים שמובילים את העם להפיכה. עד שהעם יתרגל להפיכה ולתוצאותיה, אכן יהיה שלטון טוטאליטרי או קרוב לכך, אך עם הזמן זה אמור לחזור לשלטון דמוקרטי.

2)קחו לדוגמה את הצבא, שאינו דוגמה מושלמת, אבל מספיקה: כל חיילי החובה מקבלים אותו שכר (להוציא תוספת סיכון וכו'). הם עושים תפקידים שונים. כולם משרתים אותו זמן (להוציא הבדלי גברים-נשים).
הבחירה של חייל אם להיות בקרבי, לקרוע את התחת, לראות את הבית פעם בחודש, להפסיד את חיי החברה, הרומנטי והמין שהיו להם וכו' לא קשורה לכסף. הם אולי מקבלים תוספת זעומה של מאתיים שקל (נדמה לי), אבל זה בטח ל מכסה את הרצון של אותם קרביים לגשת לסוג תפקיד זה שאף כרוך בסיכון חיים. אומנם ישנם כאלה שמתגייסים לקרבי מכורח, אבל ישנם לא מעט חיילים שחולמים ועושים הכל כדי להיות קרביים ואפילו שואפים ליחידות מסויימות או גדודים מסויימים.

באותה מידה, אני יכולה לומר, למה שלא אשחק ראש קטן, אהיה איזו מש"קית משהו, אשרת בקריה ואחזור הביתה בארבע- חמש אחה"צ?

איך אתם מסבירים את זה?

הפומה • 14 ביוני 2007

קומוניזם חייב ללכת עם דיקטטורה. עשרות ניסיונות בבני אדם עם מיליוני אנשים כלואים במחנות ריכוז בכל המדינות הקומוניסטיות מברה"מ של סטלין ועד מהפכת התרבות בסין ומחנות הריכוז בצפון קוריאה מוכיחים שהניסוי האנושי הזה נכשל.



ניקח לדוגמא את הצבא. דוגמא מצוינת עם הוכחות וניסויים.

בארה"ב הצבא הוא מקצועני ומקבלים משכורות גבוהות. יש מחקרים וידוע שלחילות הפשוטים הקרביים של הנחתים וכל חילות השדה מתגייסים השכבות הסוציואקונומיות הנמוכות בארה"ב. הם רואים בצבא מנוף להתקדמות עם סיכון נמוך כי לרוב ארה"ב לא השתתפה במלחמות.

בישראל בעבר הפרנויות מהשואה הביאו את רוב העם להתגייס מסיבות אידאולוגיות של חשיבה שיש סכנה קיומית לעם בישראל.

אחרי מלחמת ששת הימים חדרה ההבנה שישראל אינה חלשה ואינה בסכנה קיומית והחלו קולות אנטי מיליטריסטיים בחוגי האינטליגנציה. הקונצנזוס החברתי שמכבד את החיילים הקרביים השתנה לקריאות של צבא כוחני ואלים.

כתוצאה מכך יש מחקרים שכיום לחילות הקרביים הולכים לרוב תושבי הפריפריה, שעדיין לא הפנימו את הרעיונות החדשים, מתגייסים לקרביים גם חלק מהמגזר הקיבוצי אבל האחוז שלהם יורד בהתמדה, והנתון המפתיע הוא שאחוז הדתיים לאומיים בחילות הקרביים גבוה משיעורם באוכלוסיה.

בשנתון האחרון הודיע האלוף אשכנזי, שכיום מונה לרמטכ"ל, שרק 40% מהשנתון התגייס לצהל.

יש נתון על 15% עם פניות לקב"ן ובמלחמת לבנון אלוף שטרן הרגיז את רוב העם כשאמר שהוא לא מבקר בתל אביב כשהוא מודיע על קורבנות. בכתבה בעיתון נאמר שראש אכא טען שבשנתון הזה כבר 50% לא יתגייסו לצהל.

מדוע מתגייסים לקרבי?
ההילה החברתית במקום מגוריו של המתגייס נותנת לו תגמול. לפעמים המתגייס לקרבי חושב על אפשרויות קידום בצהל כאשר אין לו אפשרויות אחרות בחוץ, ולפעמים הוא חונך על ברכי אדיאולוגיה משיחית כמו הדתיים לאומיים.

סוד ידוע לכולם שרוב הקצינים המוכשרים בדרגות סגן סרן משתחררים ובממוצע הבינוניים, שלא מסוגלים להסתדר בחוץ והמשכורות והתנאים קוסמים להם, נשארים בצבא.

פקידה שרוצה לעשות משהו מעניין ולא להכין קפה כל הזמן דואגת לעצמה כי אם היא מתגייסת לצבא הכנת 20 כוסות קפה משעממת יותר מתפקיד אחר. בנות הן לא דוגמא לגיוס לקרבי כי הן לא מסתכנות. לפעמים הן רוצות להוכיח תאוריות פמיניסטיות שהן מסוגלות לעשות מה שגברים עושים.

הצבא הוא דוגמא מצוינת איך כאשר נעלם הקונצנזוס החברתי על חובת גיוס והערכה לקרביים חצי מהשנתון לא מתגיס ואלה שנשארים הם בינוניים שלא יכולים להסתדר בחוץ.

רמתו של הצבא הישראלי היתה סוד ידוע לפני המלחמה וכולם ראו אותה אחרי המלחמה וקראו עליה בדוח וינוגרד. הרמטכל הבטיח שיתקן אבל יש דברים שצריך לתקן מהשורש.

הצבא הוא דוגמא שאנשים לא יעשו דברים שלא יתגמלו אותם מבחינה חברתית, אידאולוגית או כספית.

צאי מהאשליה שהצבא הישראלי היום חכם ומשאיר בתוכו את המוכשרים והטובים.
הפרייארים מתגייסים וככל שיותר ויותר צעירים קולטים שהם פרייארים פחות מהם מתגייסים ועוד פחות הולכים לקרבי. לולא הפריפריות וכמה ציבורים שרחוקים מהאליטות לא היו מתגייסים לקרבי.
המפקדים שנשארים חושבים על קרירה צבאית שלא היו יכולים להשיג בחוץ.

huan • 16 ביוני 2007

שלטון התאגידים הוא אכן נושא מעניין אך הוא כבר מזמן לא תאוריה אקדמית ומעבר להופעתו במשחק מסידרת ציוילזציה של סיד מאיירס הוא גם עובדה בשטח ביפן בה התאגיד נוטל את תפקידיה ומקומה המסורתי של הממשלה ואפילו המשפחה והקהילה.

כמות הכסף היא לא גורם קריטי כי מעמד ביניים לא דורש כמות כסף מוחלטת בכדי להיחשב ככזה אלה כמות כסף יחסית למעמדות אחרים. העובדה שמה שחשוב זה הערך הכספי היחסי ולא המוחלט הוכח בעשרות רבות של ניסויים בעומד בסתירה להיגיון הכלכלי של היום הגורס שאדם תמיד יעדיף 10000 דולר על פני דולר אחד וללא תלות באחר.

היד הנעלמת איננה טובה מכל יד מתכננת והדבר לא רק מקובל אלה הוכח האין ספור מקרים, החל מהמשבר הכלכלי של שנות ה30 ועד הרגולציה, החקיקה, הסיבסוד, המיסים וההיטלים הנהוגים בכל מדינות העולם והעוזרים לחלקן לשמר את מעמדן הכלכלי ואת איכות חייהם של אזרחיהן, היד הנעלמת נכשלה לא בגלל שלא היתה טובה יותר בתאוריה מהיד המתכננת אלה בגלל שעקרונות השוק החופשי נכשלו ובני האדם לא ממש ששים להתאים את עצמם לתאוריה וכל הזמן "דופקים" לה את היעילות
ומין הסתם אני מדבר על דרכי ביניים הרי לא סתם הכרזתי מההתחלה שהקפיטליזם של מילטון והסוצאליזם שניהם אידליות שאינן פועלות בשטח, ואין זה משנה עם מדינה סוציאלדמוקרטית משלמת או לא משלמת על הוצאות הביטחון שלה שכן כפי שציינתי זה לא משנה מה כמות הכסף אלה איך ולמי מחלקים אותו.