עוף חול
|
לפני 17 שנים •
26 ביוני 2007
אז איך- בכל זאת מתגברים על זה?
אני רשומה לאתר כמעט שנתיים, כמעט ואין לי כל ניסיון ממשי בסצינה, אבל מאז שאני פה המיניות שלי עוברת שינויים, ההסתכלות שלי על דברים, ההקצנה בפנטזיות, שרק הולכת וגדלה. המודעות העצמית שלי לגבי מה אני באמת רוצה, מהם לעת עתה הדברים שעושים לי טוב, שיעשו לי טוב, מהם הדברים שגורמים לבטן שלי להתכווץ...
אני באמת חושבת שהצלחתי לקבל את עצמי על כל רבדיי... אבל יש לי בעייה- אני לא מצליחה להתגבר על התחושה, שהדברים שאני רוצה שיעשו לי, שאני מדמיינת, שעושים לי טוב, מתנגשים לי שוב ושוב בראש עם עקרונות שחשובים לי, עם הראייה שלי, התפיסה שלי. האישיות שמושכת אותי מסוגלת להחליא אותי במעשייה בו בזמן, וזו רק תחושה, זה רק בלב, בראש אני יכולה להבין שזה נטייה\ יצר\ משיכה- (יו ניימ יט) אבל זה לא משנה כמה התפיסה המחשבתית מאחורי המעשים טהורה, או באה במיזוג עם התפיסה שלי, זה מרגיש אחרת. הרבה פעמים אני אוהבת לדמיין, לאחר מעשה, את האפטר קייר, להירגע בתוך המחשבות על ידיים עוטפות, מנחמות, אוהבות... אבל שמתי לב שבכל פעם כזאת העלילה משתנה, הבן האדם האוהב, והעוטף הוא לא זה ש"פגע בי", אני לא מצליחה לקבל את זה, (כמה שניסיתי, ובאמת שניסיתי) שאדם שיעשה לי את הדברים האלה (והרי אלה הדברים שעושים לי טוב) הוא בן אדם שאוהב אותי, "אם הוא אוהב אותי איך הוא מסוגל?, ואיך הוא נהנה מהכאב שלי, זה לא מתנגש?" ויש עוד טריק פה- ההתרגשות שלי מהדברים, באה גם, ובהכרח מהידיעה שהאדם שעושה בי את הדברים שהוא עושה, אוהב אותי, וישמור עלי. דיברתי על זה עם חברה, ומאז חשבתי על זה וזה לא מניח לי. אני לא מוצאת בנושא הזה תשובות לעצמי...( וזה מטריד  ) את מי בדיוק אני לא מקבלת פה? אותי- את זה שמה שעושה לי טוב, בא בסטירה לאהבה? או אותו- שמה שהוא עושה, מרגיש לי בלב כסטירה לאהבה, או אולי זה בכלל אותה חיה..?
ואיך מתגברים על התחושה הזאת? מכירים? -חיילת- |
|
|
Mary Jane
|
לפני 17 שנים •
26 ביוני 2007
זו אינה סתירה לאהבה, שכן אלו מעשים שנעשים בידיעה הדדית שהם גורמים עונג, מעצבים אינטימיות מיוחדת ועונים על צרכי שני הצדדים המדוברים. לא מדובר באנוכיות גמורה, אלא במעיין סימביוזה ודרך מיוחדת להבעת רגשות מיוחדים.
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
26 ביוני 2007
היתה פה לא מזמן שאלה דומה ( http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=199550&highlight=#199550 ).
תשובתי משם: יש לי שיטה פשוטה להסביר את העניין לונילים ששואלים "איך אתה יכול להרביץ למישהי שאתה אוהב?" אני שואל אותם בחזרה: "איך אתם יכולים לקחת את הלשון המגעילה שלכם ולדחוף אותה ואת הרוק הדוחה שלכם עם כל הבקטריות שלכם והשאריות המסריחות של ארוחת הצהריים שאכלתם לתוך הפה של מישהו שאתם אוהבים? למה שלא תירקו לו לגרון וזהו?" אז הם בדרך כלל אומרים משהו כמו "אבל זה לא ממש ככה... זה לא כזה מגעיל כמו שאתה מתאר... הוא נהנה מזה..." ואז אני מחייך ואומר: "בדיוק. הבנת עכשיו איך אפשר להרביץ למישהי שאוהבים?" works like a charm. |
|
|
|
עוף חול
|
לפני 17 שנים •
26 ביוני 2007
אולי זה כי אני אוהבת לדמיין את עצמי כל כך מסכנה... לפעמים ממש כואב לי הלב עלי...
אני לא מקבלת את זה שיכול להיות לי טוב עם הדברים האלה, אז אני מדמיינת את המסכנות העצומה שלי בסיטואציה, או שזה בעצמו עוד אלמנט שמרגש אותי.... אז פה קבור הכלב... ואם ככה.. אז זו כן בעייה של קבלה עצמית, ולא של הצד השני (העדפתי ככה למען האמת)... אולי אני נותנת לעצמי יותר קרדית ממה שמגיע לי עדיין... אבל גם זה יבוא... תודה, -חיילת- *טעות שלי- "סתירה" במקום "סטירה" (למרות שזה גם נחמד- החיילת מנסה להוכיח שהיא משלימה עם עצמה! ) עמכם הסליחה
|
|
|
SIVAN(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
26 ביוני 2007
לדעתי - תביני כאשר תבטחי במישהו... ויותר מכך שתשלימי עם העולם שאת נמצאת בו.
מערכת יחסים בדס"מית לא חייבת להתחיל ישר בסשן.... מומלץ להכיר את הצד השולט ותמשיכי רק כאשר תרגישי בטוחה להיות שם. ככל שהמערכת תתחזק - הביטחון יעלה, הרגש יגבר ותחושת השייכות תתעצם. שאלת: "אם הוא אוהב אותי איך הוא מסוגל? - זאת הנקודה - ביום שתביני מה הצד השני מקבל, למה את באמת רוצה לתת לו את התחושה הזאת, הרצון לשרת, תביני את העולם שאת נמצאת בו. כמו שהמיניות שלך עברה שינויים,.. גם התחושה / העקרונות שלך ישתנו. אולי את עדין בתהליך.... אני מאמינה שבסופו תגיעי לרגיעה ולהשלמה. אל תמהרי - זה הקצב שאת זקוקה לו. 
בהצלחה. |
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
29 ביוני 2007
דיסוננס קוגניטיבי שנוצר אצל רוב האנשים הבדסמים...
הייתי שם, עברתי את זה.. ולא רק להכאיב ולהשפיל אנשים שאני אוהבת, אלא גם אנשים שלא... מניסיון, אחרי התנסות ממשית בה את מתגברת על החששות והניגודים בתוכך, זה הופך יותר ויותר טבעי עד ששתי העמדות כבר לא מתנגשות את בשניה... דווקא אצלי הדיסוננס היה בעיקר כשולטת ופחות כנשלטת... כי אצל אנשים "רגילים" ונורמטיבים כמו שאנחנו היינו רוב חיינו, כלומר עד הקטע שגילינו את הבדסמ, קיבלנו את המסרים מהחברה שלא פוגעים פיזית או נפשית באדם כי זה לא מוסרי- קל וחומר באדם אהוב... לוקח זמן לעשות את ההפרדה בין "פגיעה" באדם שרוצה את הפגיעה הזאת ולהכיר בכך שבכך שאת "פוגעת" במישהו או שהוא "פוגע" בך, זה דווקא מתוך חיבה ורצון להטיב עם הפרטנר... לאחר ההבנה הזאת, העניינים מסתדרים טוב יותר ופשוט מפסיקים לחשוב על זה. בהצלחה
ותאמיני לי שלאחר שתרכשי ניסיון, תצליחי לחבר בין שני הקטבים לכאורה! |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
4 ביולי 2007
העשייה היא כלי להתגברות על המחחשבות.
אני מבינה את הדיסוננס בין אהבה ל BDSM,
זה לא נתפס שמישהו שמכאיב לי אוהב אותי. חשוב לזכור שהשולטים הם לא אנשים רעים באמת, אלא אנשים, כמו הנשלטים, שהתשוקות שהם הפוכות. ברמה הכי שטחית, הכאב וההשפלות מעוררות תשוקה, ותשוקה היא חלק בלתי נפרד מאהבה בין בני זוג. ויש גם רבדים עמוקים יותר, שאת נותנת ביטוי לתשקות שלך, את מרגישה את הנשיות שלך מתעוררת, את האהבה אמיתית. בשביל להרגיש את הדברים האלה, צריך לעשות ולהרגיש. המציאות לא מסתדרת בדיוק כמו בפנטזיות, או בלב או בראש, המציאות היא שיוצרת אמיתות משלה והדיסוננס מסתדר לו. אז אי לא אומרת לקפוץ למים העמוקים, אבל אם עד היום בגל הפנטזיות והמחשבות חששת לנסות, הגיע הזמן להתחיל , בקטן , להרגיש, לחוות משהו. לבדוק איך את מרגישה שאהוב/ה מכאיבים / משפילים. המחשבות לבדן, יש בהן משהו משקר ולא אמיתי. |
|
|