venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
28 ביוני 2007
חופשעבוד
בתוך כלא הכאב, זה של הלב, אין נכנס ואין יוצא.
והאדון,בעת שיחפוץ, יפתח את הכלוב, יושיט את המפתח או יניח אותו אל מול עיניה המשתאות של הציפור. אך הציפור מכווצת עמוק בפינתה מסוגרת, שקטה. כנפיה כבר הבריאו אך הניצוץ בעיניה כבה. היא מקפלת את כנפיה לצדי גופה, עד שהן נעשות שקופות מביטה בו בתחינה. החופש היחיד שאני רוצה וזקוקה, הוא החופש להיות- לך. להשתעבד לך. בדממה, ללא כאב או רחש הצלפה, היא מאבדת את כוח הבחירה מוסרת את עצמה מתאבדת אל מזח השייכות מתרסקת אל בין זרועותיו. בין דמדומי הערב לנצח החצות השעות נמתחות ארוכות, עצלות אין כל חופש באהבה. והבחירה. היחידה. אי פעם. נעשתה. החופש לדאות החופש להיות הוא תמיד, מרחוק כמו מקרוב, כמו אז כך גם עכשיו, הוא החופש להיות-לך. |
|
|
|
|
|