המתת חסד

לדעתי המתת חסד צריכה להיות מיושמת לא רק במקרים הכי קיצוניים שניתן לדמיין - קריא כשאדם נהפך לצמח.
אלה גם במקרים פחות חמורים ואפילו לאנשים בריאים לחלוטין החפצים במוות מהיר וללא כאבים ???

מה?

(מה שכמובן קפיצה מבנייה או תלייה לא מספקים).
הרציונל הוא פשוט - כאשר אדם לא חיי לא רק שהוא לא סובל אלה שמילים כמו חרטה, תיקווה, חוויות שלא נחוו, הרצון לחיות וכו הופכים לחסרי משמעות וזאת מכיוון שיש להם משמעות רק כאשר האדם מסוגל להרגיש ולחשוב אותם או במילים אחרות כאשר הוא היה חי. ילד אוטיסט או משותק שיומת לא יתחרט, לא יסבול, לא יחשוב שום דבר רע על ההחלטה להמיתו וכו וזאת מכיוון שהוא מת - המחשבות שעולות בראשה של האימא כאדם חיי הן מקרה אחר לגמרי ואין להם כל קשר לרווחתו של אותו ילד, כנל לגבי צמחים, משותקים, חולים סופניים וכו - במקרה של המתאבדים יש לציין שרק אילו ש"שרדו" את ההתאבדות יכולים לחוש חרטה על המעשה ולהרגיש טוב על כך שלא מתו (למרות שרבים מנסים להתאבד בשנית), אילו שלא שרדו לא חשים ולא יכולים לחוש חרטה או עצב על המעשה והמוות שלהם אינו דבר חיובי או שלילי בעינם שכן הם מתים אינם יכולים לא להרגיש ואל לחשוב זאת.

ההתנגדות להמתת חסד יכולה לבוא משני מקורות להם מקור זהה:

האחד הוא האמונה בחיים אחרי המוות, גילגול נשמות וכל אמונה אחרת השוללת את העובדה שהאדם הוא מכונה ביולוגית ללא שום תוסף רוחני כגן נשמה הממשיכה להתקיים לאחר המוות של הגוף הגשמי.

אחלה!!!!


השני הוא הרכיב החברתי-אגואיסטי כאשר ההתנגדות להממת החסד לא לוקחת בחשבון את טובתו של החולה, הסבל שהוא חש וכו. אלה רק את הטובתם של בני המשפחה, הרופאים (כאשר הוכח שרבים מהרופאים פוחדים ממוות וממיתה כך ש"איבוד" חולה גורם להם לחרדה, אני משער זה עונה על השאלה מדוע איכות החיים פחות חשובה להם מהארכת חיים,

אם תרצה אוכל להפנות אותך למאמר שבין היתר עוסק בעניין החרדה ממות וממיתה בקרב רופאים) , החברה וכו אשר פעמים רבות מעדיפים את האדם הסובל, המשותק והנכה על פני האדם המת וזאת מיתוך מניעים שונים כמו הפחד שלהם מהמוות, הפחד מאובדן וכו. כאשר הרכיב הראשון של האמונה בסופו של דבר הוא גם מקרה פרטי של הרכיב השני בהיותו רציונליזציה ואידאליזציה לרצון האגואיסטי של החברה,
החקיקה בעניין רק מוכיחה את טענתי בדבר מקורה של ההתנגדות במנגנון שימור חברתי

לדעתי המתת חסד צריכה להיות מיושמת לא רק במקרים הכי קיצוניים שניתן לדמיין - קריא כשאדם נהפך לצמח. אלה גם במקרים פחות חמורים ואפילו לאנשים בריאים לחלוטין החפצים במוות מהיר וללא כאבים (מה שכמובן קפיצה מבנייה או תלייה לא מספקים).
הרציונל הוא פשוט - כאשר אדם לא חיי לא רק שהוא לא סובל אלה שמילים כמו חרטה, תיקווה, חוויות שלא נחוו, הרצון לחיות וכו הופכים לחסרי משמעות וזאת מכיוון שיש להם משמעות רק כאשר האדם מסוגל להרגיש ולחשוב אותם או במילים אחרות כאשר הוא היה חי.

במדיה והחולה איננו מסוגל להחליט בעצמו האם לבצע בו המתת חסד או לא הרי שמדובר במקרה שהמתת החסד צריכה להיות מנדטורית. אדם זה ככל בני האדם חש סבל אך במידה הוא איננו יכול להחליט העם הסבל הזה "שווה" או "לא שווה" את זה כפי שקורה במקרה הראשון, יש לפעול כאילו איננו שווה שכן באפשרות זו הפוטנציאל לסבל האנושי הבלתי מוצדק נמוך יותר שכן לאחר המוות אין האדם יחוש סבלל כלל ואילו על נשאר בחיים באופן מנדטורי הסבל שלו יכול להיות "שווה" או "לא שווה" - כאשר במקרה של ה"לא שווה" האדם מתייסר וזאת בניגוד למצב בו מווצעת המתת חסד מנדטורית..

אף אחד שבוצע בו המתת חסד לא התחרט על כך ולא בא בטענות על כך שהמיתו אותו.