שלום יומני דמית

תאיר​(נשלטת) • 28 בדצמ׳ 2003

אחד שמבין, מה שכתבתי פה לא התיחס ספציפית לפורום הזה, אלא לקהילה כקהילה ולתופעות שאני רואה בה. לכן גם שתיים מתוך שלוש מהדוגמאות שהבאתי בכלל לא היו מהפורום הזה.

אין לי בעיה הומור כשלעצמו, הומור הוא דבר נפלא. לעומת זאת אני לא מתלהבת מסוג ההומור של יגאל שילון שנועד להצחיק את שותפי הסוד על חשבון קורבן המתיחה.
נכון, פורום צריך שאנשים יהיו חופשיים לכתוב בו, אבל זה נכון גם למגיבים. פורום בו כל אחד כותב לעצמו ללא תגובות של ממש אינו פורום. זה נראה לי לגיטימי לגמרי שאנשים יגידו שמשהו מזעזע אותם, שהם חושבים שסגנון התבטאות מסוים אינו מכובד או שהם חושבים שמעשה מסוים הוא מסוכן בלי שישר יואשמו בהתחסדות או בעליהום או (במקרה הפרובוקציה) יושמו לצחוק.
יצא לי לראות בפורום אחר שתי הודעות פרובוקציה. לראשונה היו תגובות רבות שפירטו את הסכנות הבריאותיות והזהירו את הכותבת.
לשניה (שהתפרסמה זמן קצר אחר כך) כמעט ולא היו תגובות - אנשים לא אוהבים לצאת מטומטמים פעמיים. אז הם לא יזהירו, ואם מדובר באמת בסאבית שבאה להתיעץ היא לא תקבל מידע חיוני.

נראה לי שקיימת בקהילה מגמה של אופנתיות ותחרותיות, כאילו צריך לסמן וי על כל פעילות שכל אחד אחר עשה. בלק לוטוס כתבה על זה (ולא קיבלה הרבה תגובות למרבה הצער) ששואלים אותה עד כמה הם כבר "התקדמו" ביחסים שלהם.

כך למשל נושא המחטים, שלטעמי הוא פטיש די קיצוני. חלק מהעוסקים בו הם אנשים שמראש הנושא משך אותם והם טרחו ללמוד אותו ביסודיות. חלק אחר הם אנשים שלא חשבו קודם על רעיון כזה אבל משנחשפו אליו הוא מאוד דיבר אליהם וגם הם טרחו ללמוד אותו.
אבל חלק שלישי הוא של אנשים שזה פשוט נראה להם מגניב לעשות את זה, כי זה קיצוני וכולם יגידו "ווואו X כבר עשה מחטים".

באווירה הזאת, נראה לי שבלבול בין פנטזיה למציאות עלול להיות מסוכן. כשמאסטר אף מדבר בערוץ על טיגון סאביות לחג נראה לי שזה מספיק מופרע (אני נורא מקווה ) כדי שאף אחד לא ינסה באמת לעשות את זה, אבל בנושאים יותר גבוליים, אתה לא יכול לדעת.