מחשבה מפחידה על סדיסטים

מחשבה מפחידה על סדיסטים

מיתוסית​(שולטת) • 26 ביולי 2007

אני מניחה שלרובינו עוברת בראש המחשבה: למה אני כזה? למה אני לא "נורמלי"?
למה אני אוהב להשפיל ולהכאיב, או ההיפך- למה אני אוהב שמכאיבים ומשפילים אותי...

לשאלה הזאת נדמה לי שכבר עניתי לעצמי... ובכל מקרה איני חופרת בה עוד. חפרתי בה מספיק בתחילת דרכי בתחום.

מה שיותר מטריד אותי, זה מה אני לא. למה הכוונה?

אני קוראת עכשיו ספר מתח על רוצח סדרתי סדיסטי שקושר את הקורבנות-הנשים שלו עם חבל ואז אונס אותן ובסוף חונק אותן.
אני קוראת וזה מזעזע ומצד שני תיאור הקשירות מזעזע אותי מכיוון אחר- הרי זה בדיוק גם מה שאני עושה ואם הייתי קוראת על זה פה, באתר, אין ספק שזה היה מגרה אותי (בלי הקטע של הרצח, כמובן)...

אז מה בכל זאת שונה ומבדיל אותי מאותו סדיסט? נכון, חוסר ההסכמה של הנשלט.
אבל למה דווקא אנחנו קונפורמים בתחום ההסכמה?
אם אני כבר "נדפקתי" ואני סוטה וחריגה- מה מונע ממני להתלהב דווקא מחוסר אונים אמיתי של הגבר מולי? מה עוצר אותי ועוד אלפי דומים מלא לשמוע את מילת הביטחון? מלהרגיש סדיזם אמיתי שבו אני מכאיבה לאדם מעבר למה שהוא רוצה,שבו אני מגשימה את השליטה באופן טוטאלי?
מה בעצם מקור ההבדלים בין אדון "רגיל" לאדון "מסוכן" וכנ"ל לגבי נשים??.

הרי עצם זה שיש בנו יצרים סדיסטיים שאנחנו עוד מוציאים אותם החוצה, כבר אומר שאולי משהו לא בסדר בכך שאנחנו לא מפנימים אותם כמו שאר האנשים הרגילים או כלפי עצמנו (כמו הנשלטים).

מלך הארץ​(לא בעסק) • 26 ביולי 2007

לעניות דעתי הכל עניין של איזון בין שאיפות, נטיות, רצונות, ערכים ואינטרסים, וזאת כדלקמן:

אני אוהב שוקולד, אבל גם אם תהיה לי האפשרות - לא אבלוס את זה בלי סוף. זה מתנגש עם אינטרסים אחרים שיש לי ובינייהם כמה שפחות ללכת לרופא שיניים (למרות השיננית החיננית).

אם באמצע סרט יש סצנה של אלימות, אני לא אברח לחדר אחר אני אפילו מסוגל להנות ממנה אם היא עשויה בטעם. אבל במציאות אני ישר אנסה להפריד (עלק) או לפחות להזעיק את המשטרה.

אם אני יכול להנות מסרט מלחמה זה לא אומר שאני רוצה שמחר תפרוץ מלחמה, מהסרט אני יכול להנות אבל מצילומים דקומנטריים אני לא אהנה - גם אם מדובר בסבל של הצד הרע.

כך גם בענייני סקס,
אני יודע שצריכה להיות הסכמה. זה הבסיס לכל דבר.

אני יכול לפנטז כנשלט על זה שמיס עולם, סגנית ראשונה וסגנית שניה יחטפו אותי ויאנסו אותי אבל תכלס לא הייתי רוצה שזה יקרה (אולי ליום יומיים, תלוי), ואם אגלה שהן עושות את זה למישהו אחר - אני כמובן אדווח על כך למשטרה.

אני יכול לפנטז על זה שאני אסיר עולם ויש לי סוהרת מהממת שכל הזמן.... אבל שוב לא במציאות.

הייתי רוצה דופלקס מול הים בלי משכנתא ומרצדס, אבל לא הייתי רוצה להגיע לזה בדרך לא חוקית. גם בלי שאתפס.

כשיש מסיבת תחפושות ואנשים מתחפשים לגנגסטרים, דיקטטורים, סרסורים וכיו"ב - זה אולי פנטזיה בכמה מקרים, אולי סתם צחוק - אבל גם אם זו פנטזיה זה לא אומר שתכלס אותו אדם באמת היה רוצה לממש אותה, או לממש אותה בניגוד לנורמות המוסריות והחוקיות שלו ושל החברה בה הוא חי.

כל הפנטזיות הן לדעתי לגיטמיות, גם אם מדובר בפנטזיה לא חוקית, אבל בסופו של דבר כשמדובר במציאות הערכים האחרים שלנו והקווים האדומים הם שקובעים ומנחים אותנו.

מי שלא יודע לשים את הקווים האדומים במקום - הוא מסוכן. מי שלא מבדיל בין פנטזיה לבין מימוש בניגוד לחוק (בלי הסכמה ו/או בגרימת נזק) - הוא מסוכן.

במה שקשור לסקס חשוב שההבחנה תהיה בשל ערכים נכונים, מי שנמנע מלעשות דבר רע רק בגלל שהוא פוחד להתפס - הוא גם מסוכן, יום אחד הוא עלול להרגיש העניין בטוח.

Re: מחשבה מפחידה על סדיסטים

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 26 ביולי 2007

לדעתי, ההבדל המהותי בין סוציופט מסוכן כמו אותו רוצח סדרתי וביני הוא לא ביכולת להבחין בין טוב לרע - גם הוא מכיר בהבדל - אלא במצפון ובמוסר שלא נותנים לי לבחור ברע. הסוציופט אינו תופס את קורבנותיו כבני אדם כלל, והוא לחלוטין מנותק רגשית מהן ומהמין האנושי בכללותו.
מתן ביטוי ליצרים סדיסטיים הוא לגיטימי לחלוטין בעיני, עם צד ב' שהעדפותיו משלימות את שלי ולא בשום סיטואציה אחרת.

מיתוסית​(שולטת) • 26 ביולי 2007

אני יודעת את כל זה, השאלה היא מה גורם לנו לא להיות"דומים ודומיות מסוכנים" אלא כן להתחשב? למה אנחנו לא סדיסטיים אמיתיים? למה אנחנו לא מחפשים קורבנות אמיתיים? למה אנחנו מתחשבים בנשלטים? למה אנחנו רוצים נשלטים ולא ונילים כדי שיסבלו באמת?

הרי לרובינו חשוב שהנשלט שלנו גם יהנה בסשן, רובינו נעדיף שהנשלט יהנה מהכאב ולא יסבול ממנו באמת (לפחות עד רמה סבירה).

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 26 ביולי 2007

כי אנחנו לא אוחזים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. וטוב שכך..

מלך הארץ​(לא בעסק) • 26 ביולי 2007

כאמור,

זה לא קשור לבדסמ אלא יותר לקרימינולוגיה.

מי שפועל להשגת שאיפותיו ללא גבולות ערכיים - הוא סוטה חברתי.

זה שאדם רוצה להיות עשיר זה לא אומר שיש חשש שהוא יהיה גנב.

מי שנמשך מאוד למישהי אחרת זה לא אומר שצריכות בכלל לעבור לו בראש מחשבות על אונס.

באנגלית יגידו : מניע זה לא בהכרח כוונה - a motive isn't yet an intention

סטיה ממנורמות חברתיות (ובעיקר מאלו המעוגנות בחקיקה) הן הבסיס לפשיעה עפ"י רוב התאוריות הקרימינולוגיות. יש שטוענים שמדובר בפגם גנטי, יש השפעות סביבתיות וכיו"ב.

את כאמור יכולה לפנטז שאת מתעללת ומפרקת מישהו לחלוטין וזה לגיטמי וסבבה, אבל אם יש לך את הערכים הנכונית - אז לא תרצי לפגוע באף אחד - אלא אם כן זה בהסכמה.

מיתוסית​(שולטת) • 26 ביולי 2007

אני לומדת קרימינולוגיה ומרגישה שהסיבות שנותנים לי (נכון יותר התיאוריות) לא ממש משביעות את רצוני ומספקות את הסקרנות שלי לגבי העניין.

בנוסף, לא מצאתי כמעט מחקרים שמחפשים הבדלים בין סדיסטיים מיניים לסדיסטים פתולוגיים (בין השאר לא חוקרים כמעט סדיסטיים מיניים).

מוצאים לדוגמה באנשים עם אישיות אנטי סוציאלית כל מיני סימפטומים בילדות ובהתבגרות אבל רוב התיאוריות הפסיכולוגיות נראות לי קצת מטופשות, בייחוד הפרוידיאניות. אבל אולי זו רק אני

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 26 ביולי 2007

חוץ מהמצפון, יכולת ההבחנה בין טוב ורע והנורמות החברתיות המוטבעות בנו מילדות אנו גם פועלים בצורה של המנעות מעונש. רובנו לא נעבור במציאות את הסף מבדס"מ לסאדיזם כיוון שעל אף שהפנטזיה נפלאה, במציאות צמוד לה תג מחיר גבוה מאד, שההבדל בין שולט לשולט מסוכן הוא במוכנות לשלם את המחיר הזה.

אנשים שמפנימים את היצרים הסדיסטיים שלהם כלפי עצמם הם לא נשלטים, הם אלו שחותכים את עצמם ומתעללים בעצמם עד כדי פציעות. מסתבר שגם זה לא נורא בריא

ואגב, היה רוצח סדרתי כזה במציאות - BTK (Bondage-Torture-Kill).

מיתוסית​(שולטת) • 26 ביולי 2007

דווקא פרויד אומר שסדיסט מפנה את יצר התוקפנות שלו כלפי האחר והמזוכיסט כלפי עצמו

אז את בעצם מאלה שחושבים שלכל אדם יש יצר רע ורוב בני האדם לא עושים את זה בגלל החשש מעונש ולא בגלל שהם מבינים שזה לא מוסרי?

infinite​(נשלטת) • 26 ביולי 2007

אני חושבת ,שברגע שהצורך שלך בהנאה (שמוגדר מבחינת הנורמות כצורך הרסני ) הופך להיות דחף אמיתי הגובר על החשש מעונש ועל המחשבה על המשקל שיהיה לתוצאות המעשה ,ברגע ששום דבר אחר לא משנה אלא רק החיפוש אחר השגת התחושה הזו שוב ושוב ,כשהרצון לחוות אותה הופך להיות הדבר הדומיננטי שמניע אותך לפעול (לדוגמא את קמה בבוקר הולכת ללימודים או עבודה אבל מחכה רק ללילה כדי לשדוד חנות תכשיטים / להתעלל בחתול / ללכת מכות בפאב / להרוג בן אדם..) ,וברגע שכשתראי מישהו מדמם למוות לא תרגישי הזדהות והסבל שלו לא יגרום לך לתחושה שלילית ולא יהיה לך רצון להפסיק את התחושה הזו אם זה על ידי הגשת עזרה או לברוח משם כדי לא לראות ולא להיות נוכחת אלא הצורך שלך להנות מהמראה יהיה הדבר המרכזי שתחושי באותו רגע ,אז אני מניחה שאת אדם הרסני (או אנטיסוציאלי או סדיסטי ,איך שתקראי לזה )
בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית קיים העדר טוטאלי של תחושות חרטה ,מצפון , או הזדהות עם אדם אחר ,זו מעין "מחיצה" ,הפרדה או ניתוק שהאדם חי עימם ,הרבה אנשים עושים לעצמם את ההפרדה או התחושת ניתוק הזו ברגעים קשים או טראומטיים (כמו רופאים או לוחמים או כל מי שיוצא לו להיות נוכח באירוע קשה כלשהו ), אבל אצלם זה מתבצע על ידי מנגנוני הגנה שמשקיעים בהם מאמץ והרבה אנרגיה נפשית והם כן מסוגלים להזדהות ולהרגיש חרטה ברגעים אחרים .
סדיסט ,אגב אינו מעוניין בגרימת מוות לקורבן שלו, הוא מעוניין בהשגת תחושה של שליטה מלאה על ידי גרימת הכאב והוא זקוק לקורבן שלו כדי שימשיך לספק לו את התחושה הזו כי ללא הקורבן שלו הוא למעשה לא יהיה קיים . (ומזוכיסט להיפך - לא יהיה קיים ללא הסדיסט שלו (: )