גוני(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
כפול
|
|
|
העולם המופלא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
חברים יקרים
אני חושב ואומר לעצמי
איזה מזל שאני לא חבר ברפת הזו ויש לי רפת פרטית משל עצמי או חבל שאני לא חבר ברפת הזו ואז הייתי צריך גם להגיב ולהתפלש בבוץ ובזוהמה של כל הפרות ברפת קחו את החיים בסבבבה בסוף כולנו נגמור באדמה |
|
|
shushu
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
Re: רגע של רצינות
"רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאי – אשמר בעצמי"
אושה יקרה, בעקבות דבריה של נולי, ובשל החשש והספק-ספיקא שאולי בטעות ובאמת במקרה פספסת איזשהו מסר, למרות שאין כל מחלוקת שאת בחורה אינטליגנטית ורגישה, אממה, לפעמים נוטה ליפול בפח התמימות; והואיל ואחרי שצחקתי והשתעשעתי - הופתעתי (ואיתי עוד איזה 2-3 פקאצות) לגלות שהעלבון הוא אמיתי; והואיל ואחת מחולשותיי הידועות, פרט לחוש הומור לא-מצחיק, הינה הנוהג הנפסד לומר בפה מלא "המלך הוא עירום" (או במקרה הנוכחי, הפרה עיוורת); והואיל ואת עצמך פתחת את הדברים כאן ויש להניח שתעדיפי לקבל תגובה כאן מאשר באופן פרטי; לפיכך אני פונה אליך, ברגע של רצינות, כדלקמן. ונוס תיאר במדויק את הקונפורמיזם של העליהום, אבל החסיר את הריאקציה המאפיינת, הראויה לכינוי "נוהל נשיבוקי". שרשור זה, ככל קודמיו, מתנהל במדויק לפי אותם כללים ידועים. ממש כפי שאין לקחת ברצינות את הירידות והגיחוכים בו, ראוי שלא תקחי ברצינות את אותם תומכים וירטואליים שעומדים עלייך לכלותך במעטפת חיבוקים מזוייפת. מי ש*באמת* חבר שלך, הן בוירטואל והן ב"עולם האמיתי", לא היה נותן תמיכה לתחושת העלבון והדחייה שלך ולא היה מספק את אותו צורך צומי שלך ומטפח אותו על דרך הקטנתך והחלשתך, מחזיר אותך שוב ושוב לבל תשכחי חלילה, לכור מחצבתך כ"ילדה דחויה וחריגה" - כפי שעשה כאן חברך ונוס; מי שבאמת חבר שלך – כמו ג'ולי נניח (וכך היא נהגה כנראה) – יאמר לך, גברת, צאי מהסרט, ואל תבלבלי את המוח, לא קרה שום דבר שאמור להעליב אותך. להיות אהוד על רקע מסכנות, חולשה, בכיינות – זה לא רק פאתטי, זה גם לא פרקטי. האהדה היא רגעית, ואילו אפקט החולשה נשאר. אמנם, לא צריך להתבייש בתחושת אומללות, אבל באותה מידה גם אין כל רבותא בהעלאתה על נס. כל זה לא היה כל כך עוצמתי ו"לפנים", אלמלא באמת ובתמים ונוס חירחר כאן מלחמת-סרק, משעשעת ושנונה אך רחוקה מהמציאות כרחוק פורום הכלוב מפלורליזם מחשבתי. וכל העם רואים את המראות ושומעים את הקולות – מלבדך. המפגש מעולם לא נתכנה "מפגש רפת" – למעט בהודעה פרטית אחת שיצאה מאת הזאבה, ירום-הודה, שכעת מתברר שמקורה בטעות בזיהוי; לא נכחו בו "רפתנים בכירים" – למעט ונוס וג'ולי; הוא לא התיימר להיות מפגש רפת; לא עסקנו בו בענייני רפת (שתינו כמו רוסים, הזענו כמו סוסים, בקושי אכלנו משהו); לא הזכרנו בו נושאי רפת (כגון, הריונות, שידוכים ופקאצות), וראי זה פלא – למרות כל אלה - הוא היה מפגש מעולה. היחיד שעסק בשאלת "רפת כן או לא" הוא התוכון החמודון, שעם כל אהדתו לבחורה חכמה ורגישה שכמוך, ולמרות שלדבריו (בדיעבד) חזה את האסון המתרגש ובא, לא טרח כלל וכלל להודיעך מראש או לנסות להזמינך (הזאבה בוודאי לא היתה מתנגדת). אם תקראי שוב וברוח דברים אלה את הודעותיו של ונוס, זו אחר זו, ובפרט את זו בכאן למטה - תוכלי בוודאי לראות הן את בדיחות הדעת והן את הצדקנות הסרקסטית. חבל, שהבדיחה בסוף תצא על חשבונך. ועתה, אחרי שעברנו הן את שלב הסרקאזם והן את שלב החיבוק, הגיעה שעת הקונטר-ריאקציה – לקרוא לפיוס הדדי ושלום עולמי. ונוס ונולי, תתחילו. שלך בחיבה אמיתית, שושו. נ.ב. מעודי לא שמחתי כל כך על שכלובי העיף את פגוש מהפורום. הוא בטח נקרע מצחוק בקברו (הוירטואלי) למקרא תגובה זו. Venus in Furs כתב/ה: אני חושב שהשרשור הזה הוא לא בדיחה, וגם לא מופרך כפי שחלק מעמיתי המכובדים נוטים לרמוז. אמנם לנושא אין שום חשיבות לאומית או גלובאלית, ונכון שאחד מחוקי הפורום הבלתי כתובים הוא שכל פעם שמישו מתרעם על משו מיד קופצים עליו כולם ואומרים לו בכל מיני דרכים שישב בשקט ושילך להזדיין. (ראה ערך השרשור של צ'יטה על ההוא) זה סוג של קונפורמיזם כזה.
אז נכון כאמור, שאין לנושא שום חשיבות אמיתית, ונכון גם שהכלוב הוא ביצה, שהקהילה היא קן צרעות, ושאין פה לא פירגון ולא אהבה ולא חברות. אבל בשביל בחורה אחת, רגישה ומקסימה, דווקא יש לנושא חשיבות רבה. היא הקימה ופיתחה בחודשים האחרונים מעגל חברים, קראה לו בשם, והרגישה לראשונה בחייה אהובה, מקובלת, רצוייה ומוקפת במה שחשבה לחברים. ממש כמו רבים מאיתנו, בשלב כזה או אחר של השהות שלנו כאן. לפתע היא מגלה שמאחורי גבה אירגנו מפגש של חלק גדול מהחברים מהמעגל שיצרה. זה לא היה נעים לאף אחד לגלות דבר כזה, אבל מה שעוד יותר פוגע בה וגורם לה להרגיש דחוייה ונרמסת, זה שמשתמשים בשם שלה, בסמל שיצרה. עניין חסר חשיבות אמנם, אבל אם הוא כזה חסר חשיבות יכלו לבחור גם בשם אחר. ולפי מה שעלה מהדיון שהתפתח כאן, טיפשי ככל שיהיה, זה שאמנם המארחת עשתה את זה כנראה בתום לב מוחלט, אבל זו שהרעיון היה שלה דווקא לא יכולה לטעון שלא ידעה ושלא התכוונה. אני לא יודע איך אתם הייתם מרגישים במצב כזה, ואני מתכוון לאלו שהגיבו פה. מתוך ההיכרות שלי עם הנפשות, נדמה לי שאם תענו לעצמכן בכנות על השאלה, ובאמת תציבו את עצמכן בסיטואציה, תראו שגם אתן הייתן נפגעות. מה שכן, סביר להניח שלא הייתן פותחות שרשור נאיבי כזה, אלא רוקמות מזימות מתוחכמות יותר, או שפשוט מנערות את זה מעצמכן, מפטירות "מי צריך אותם" וממשיכות הלאה. אבל אושה בחרה לבטא את הרגשות שלה בפומבי, ולהיחשף גם בעלבונה ובכעסה. לדעתי צריך אומץ בשביל זה, ולדעתי גם אפשר להגיב לזה בעוד דרכים חוץ מלעג וסארקזם. כמה מאיתנו באמת גדלו כמקובלים וכ'מלכות הכיתה'? לא יודע, מהסוטים שאני פגשתי, כולל עצמי, נראה לי שרובנו היינו דווקא ילדים חריגים דחויים ומוזרים בצורה כזו או אחרת. אז מה, נהיינו מנרדפים לרודפים? אני באמת לא מנסה לפתוח חזית עם אף אחד, ואפילו לא תוקף או מותח ביקורת. אף אחד לא פשע פה, ואני אוהב (כמעט) את כל הנפשות הפועלות. אבל קצת אמפתיה ואנושיות יכולים היו לבוא טוב, במיוחד בחום הבלתי נסבל הזה. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
Re: רגע של רצינות shushu כתב/ה: "רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאי – אשמר בעצמי"
[/quote]
אושה יקרה, בעקבות דבריה של נולי, ובשל החשש והספק-ספיקא שאולי בטעות ובאמת במקרה פספסת איזשהו מסר, למרות שאין כל מחלוקת שאת בחורה אינטליגנטית ורגישה, אממה, לפעמים נוטה ליפול בפח התמימות; והואיל ואחרי שצחקתי והשתעשעתי - הופתעתי (ואיתי עוד איזה 2-3 פקאצות) לגלות שהעלבון הוא אמיתי; והואיל ואחת מחולשותיי הידועות, פרט לחוש הומור לא-מצחיק, הינה הנוהג הנפסד לומר בפה מלא "המלך הוא עירום" (או במקרה הנוכחי, הפרה עיוורת); והואיל ואת עצמך פתחת את הדברים כאן ויש להניח שתעדיפי לקבל תגובה כאן מאשר באופן פרטי; לפיכך אני פונה אליך, ברגע של רצינות, כדלקמן. ונוס תיאר במדויק את הקונפורמיזם של העליהום, אבל החסיר את הריאקציה המאפיינת, הראויה לכינוי "נוהל נשיבוקי". שרשור זה, ככל קודמיו, מתנהל במדויק לפי אותם כללים ידועים. ממש כפי שאין לקחת ברצינות את הירידות והגיחוכים בו, ראוי שלא תקחי ברצינות את אותם תומכים וירטואליים שעומדים עלייך לכלותך במעטפת חיבוקים מזוייפת. מי ש*באמת* חבר שלך, הן בוירטואל והן ב"עולם האמיתי", לא היה נותן תמיכה לתחושת העלבון והדחייה שלך ולא היה מספק את אותו צורך צומי שלך ומטפח אותו על דרך הקטנתך והחלשתך, מחזיר אותך שוב ושוב לבל תשכחי חלילה, לכור מחצבתך כ"ילדה דחויה וחריגה" - כפי שעשה כאן חברך ונוס; מי שבאמת חבר שלך – כמו ג'ולי נניח (וכך היא נהגה כנראה) – יאמר לך, גברת, צאי מהסרט, ואל תבלבלי את המוח, לא קרה שום דבר שאמור להעליב אותך. להיות אהוד על רקע מסכנות, חולשה, בכיינות – זה לא רק פאתטי, זה גם לא פרקטי. האהדה היא רגעית, ואילו אפקט החולשה נשאר. אמנם, לא צריך להתבייש בתחושת אומללות, אבל באותה מידה גם אין כל רבותא בהעלאתה על נס. כל זה לא היה כל כך עוצמתי ו"לפנים", אלמלא באמת ובתמים ונוס חירחר כאן מלחמת-סרק, משעשעת ושנונה אך רחוקה מהמציאות כרחוק פורום הכלוב מפלורליזם מחשבתי. וכל העם רואים את המראות ושומעים את הקולות – מלבדך. המפגש מעולם לא נתכנה "מפגש רפת" – למעט בהודעה פרטית אחת שיצאה מאת הזאבה, ירום-הודה, שכעת מתברר שמקורה בטעות בזיהוי; לא נכחו בו "רפתנים בכירים" – למעט ונוס וג'ולי; הוא לא התיימר להיות מפגש רפת; לא עסקנו בו בענייני רפת (שתינו כמו רוסים, הזענו כמו סוסים, בקושי אכלנו משהו); לא הזכרנו בו נושאי רפת (כגון, הריונות, שידוכים ופקאצות), וראי זה פלא – למרות כל אלה - הוא היה מפגש מעולה. היחיד שעסק בשאלת "רפת כן או לא" הוא התוכון החמודון, שעם כל אהדתו לבחורה חכמה ורגישה שכמוך, ולמרות שלדבריו (בדיעבד) חזה את האסון המתרגש ובא, לא טרח כלל וכלל להודיעך מראש או לנסות להזמינך (הזאבה בוודאי לא היתה מתנגדת). אם תקראי שוב וברוח דברים אלה את הודעותיו של ונוס, זו אחר זו, ובפרט את זו בכאן למטה - תוכלי בוודאי לראות הן את בדיחות הדעת והן את הצדקנות הסרקסטית. חבל, שהבדיחה בסוף תצא על חשבונך. ועתה, אחרי שעברנו הן את שלב הסרקאזם והן את שלב החיבוק, הגיעה שעת הקונטר-ריאקציה – לקרוא לפיוס הדדי ושלום עולמי. ונוס ונולי, תתחילו. שלך בחיבה אמיתית, שושו. נ.ב. מעודי לא שמחתי כל כך על שכלובי העיף את פגוש מהפורום. הוא בטח נקרע מצחוק בקברו (הוירטואלי) למקרא תגובה זו. [/color] פטרוני, מרושע ומתנשא. |
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
Re: רגע של רצינות נילי ונילי כתב/ה: shushu כתב/ה: "רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאי – אשמר בעצמי"
אושה יקרה, בעקבות דבריה של נולי, ובשל החשש והספק-ספיקא שאולי בטעות ובאמת במקרה פספסת איזשהו מסר, למרות שאין כל מחלוקת שאת בחורה אינטליגנטית ורגישה, אממה, לפעמים נוטה ליפול בפח התמימות; והואיל ואחרי שצחקתי והשתעשעתי - הופתעתי (ואיתי עוד איזה 2-3 פקאצות) לגלות שהעלבון הוא אמיתי; והואיל ואחת מחולשותיי הידועות, פרט לחוש הומור לא-מצחיק, הינה הנוהג הנפסד לומר בפה מלא "המלך הוא עירום" (או במקרה הנוכחי, הפרה עיוורת); והואיל ואת עצמך פתחת את הדברים כאן ויש להניח שתעדיפי לקבל תגובה כאן מאשר באופן פרטי; לפיכך אני פונה אליך, ברגע של רצינות, כדלקמן. ונוס תיאר במדויק את הקונפורמיזם של העליהום, אבל החסיר את הריאקציה המאפיינת, הראויה לכינוי "נוהל נשיבוקי". שרשור זה, ככל קודמיו, מתנהל במדויק לפי אותם כללים ידועים. ממש כפי שאין לקחת ברצינות את הירידות והגיחוכים בו, ראוי שלא תקחי ברצינות את אותם תומכים וירטואליים שעומדים עלייך לכלותך במעטפת חיבוקים מזוייפת. מי ש*באמת* חבר שלך, הן בוירטואל והן ב"עולם האמיתי", לא היה נותן תמיכה לתחושת העלבון והדחייה שלך ולא היה מספק את אותו צורך צומי שלך ומטפח אותו על דרך הקטנתך והחלשתך, מחזיר אותך שוב ושוב לבל תשכחי חלילה, לכור מחצבתך כ"ילדה דחויה וחריגה" - כפי שעשה כאן חברך ונוס; מי שבאמת חבר שלך – כמו ג'ולי נניח (וכך היא נהגה כנראה) – יאמר לך, גברת, צאי מהסרט, ואל תבלבלי את המוח, לא קרה שום דבר שאמור להעליב אותך. להיות אהוד על רקע מסכנות, חולשה, בכיינות – זה לא רק פאתטי, זה גם לא פרקטי. האהדה היא רגעית, ואילו אפקט החולשה נשאר. אמנם, לא צריך להתבייש בתחושת אומללות, אבל באותה מידה גם אין כל רבותא בהעלאתה על נס. כל זה לא היה כל כך עוצמתי ו"לפנים", אלמלא באמת ובתמים ונוס חירחר כאן מלחמת-סרק, משעשעת ושנונה אך רחוקה מהמציאות כרחוק פורום הכלוב מפלורליזם מחשבתי. וכל העם רואים את המראות ושומעים את הקולות – מלבדך. המפגש מעולם לא נתכנה "מפגש רפת" – למעט בהודעה פרטית אחת שיצאה מאת הזאבה, ירום-הודה, שכעת מתברר שמקורה בטעות בזיהוי; לא נכחו בו "רפתנים בכירים" – למעט ונוס וג'ולי; הוא לא התיימר להיות מפגש רפת; לא עסקנו בו בענייני רפת (שתינו כמו רוסים, הזענו כמו סוסים, בקושי אכלנו משהו); לא הזכרנו בו נושאי רפת (כגון, הריונות, שידוכים ופקאצות), וראי זה פלא – למרות כל אלה - הוא היה מפגש מעולה. היחיד שעסק בשאלת "רפת כן או לא" הוא התוכון החמודון, שעם כל אהדתו לבחורה חכמה ורגישה שכמוך, ולמרות שלדבריו (בדיעבד) חזה את האסון המתרגש ובא, לא טרח כלל וכלל להודיעך מראש או לנסות להזמינך (הזאבה בוודאי לא היתה מתנגדת). אם תקראי שוב וברוח דברים אלה את הודעותיו של ונוס, זו אחר זו, ובפרט את זו בכאן למטה - תוכלי בוודאי לראות הן את בדיחות הדעת והן את הצדקנות הסרקסטית. חבל, שהבדיחה בסוף תצא על חשבונך. ועתה, אחרי שעברנו הן את שלב הסרקאזם והן את שלב החיבוק, הגיעה שעת הקונטר-ריאקציה – לקרוא לפיוס הדדי ושלום עולמי. ונוס ונולי, תתחילו. שלך בחיבה אמיתית, שושו. נ.ב. מעודי לא שמחתי כל כך על שכלובי העיף את פגוש מהפורום. הוא בטח נקרע מצחוק בקברו (הוירטואלי) למקרא תגובה זו. [/color] פטרוני, מרושע ומתנשא.[/quote] אוי נילושקה שלי מה אגיד ומה אומר? האם יש צורך בכלל לאמר משהו? להאיר את דבריה של המכשושו? אותה דו פרצופית מחרחרת הריבים? אותה אחת שכואב לה שם משהו עמוק בפנים שיש מישהי שלשניה וחצי היתה יותר מקובלת ממנה? אותה אחת שרק לפני חודשיים אם לא פחות ניסתה לשכנע אותי לרדת מכל ענין הרפת? שטענה שמדובר בשם שחוק שמושך אליו דמויות בלתי רצויות? ואחר כך נצפתה ברפתות שונות ומשונות כאילו לא קרה דבר? ועוד אירגנה את מפגש הרפת? אותו מפגש שלקחו בו חלק רפתנים נכבדים - כגון ג'ולי, התוכי ואישתו, פלאשי, המלט, אליס והוד פלצנותה? מפגש שנשמר היטב בסוד? מפגש שידוע היה שיכול לפגוע בי ואף נאמר בו זאת במפורשות? נשאלת השאלה - למה? למה אותה מכשושו דו פרצופית היודעת לפלפל היטב בלשונה ולהקטין במילים את יריביה יצאה מגדרה כדי להשפילי? התשובה ברורה הלוא- ק-י-נ-א-ה שפרה תהיה מלכת הכיתה? ועוד פרה נשואה? ועוד פרה נשואה בהריון? לא יקום ולא יהיה! חלילה וחס שנושאים כגון חתונות, שידוכים, הריון ולידה יעלה בפורום מיני שכזה! כאן יש רק מקום לרווקות מזדקנות המזיינות מכל הבא ליד אהבה? מונוגמיה? חברות? מי שמע על דבר שכזה בבית הסוטים? ואם כבר בחברות עסקינן - ונוס מחרחר הריב נגלה שוב מולי כאדם טוב לב, רגיש, מקסים, חכם (שלא לאמר חתיך בטירוף) שיודע לקרוא אותי בכאלו רמות מטורפות, לחזק, לעצבן, להרגיז, להצחיק, להחכים ולאהוב. זה חבר אמיתי כל חרחורי הריב - וזה מופנה דווקא לנולי - היו בתיאום איתי. אני לא כזאת קלולס כמו שאתם חושבים. בעיניך גברת שושו הנכבדה לא יפה ולא יאה להעלות על גג הרפת תוך כדי אחיזה בכרטיס האכלו לי שתו לי, כרטיס האומללות והדחיה. תרשי לי אם כן לציין מה לא הולם בעיני- לנסות לזכות במקובלות ע"י נפנוף כרטיס הלגלוג באחר, האינטריגות, הסכסכנות, רע הלב, צרות העין והצביעות. תראו מה שצפיה במשחק החיים מעוררת בי 
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
אושה,
תשמעי, קראתי את השירשור הזה, ודי השתוממתי, ולבטח לא עלה בדעתי להיות שותף בו, בשום דרך שהיא. אך יש משהו, שגרם לי להצטרף לקהל המעודדים, ובטח שלקבוצה האורחת גם כן. תשמעי מתוקה. את ממש מתוקה, כל כך שכך, שממש. את כל כך שופעת חיוביות, וכל כך מחבקת, שזה מקסים, אבל ממש לגמרי. ולא רק את, אלא גם בעלך המקסים, והזוגיות שלכם גם כן. בניגוד לכל מיני חבובות ביציע, שנוהגות זילות, בדיברי מתיקה מתוקים מדי, אני לא רואה בהם פסול ממשי. הם לבטח נעלים בעיני, על דברי בלע משתלחים בציניות מחרידה וחדה, מנוסחת היטב, שכמובן עושה שימוש מופלא ברוב נימי השפה העברית. זה נשמע טוב, הומור ציני שחור, זה נשמע שנון, ועושה כבוד, להרבה מאד קוראים. לאו דווקא בצדק. אגב, גם אני חוטא שמה, לא מעט. אני רוצה לשקף לך, אושה, שכנראה מפאת החיוביות שלך, או מי יודע מה, בחוויה שלי, למרות ליגלוג קל פה ושם, הנימה של המגיבים, היתה חיובית לגמרי. אושה מתוקה, הריני לשקף לך, דווקא בגלל שיש לי חיבה מאד גדולה אלייך, שאת איבדת פה פרופורציות, אבל ממש לגמרי. אני מנסה לשקף לך את זה באופן חיובי ממש. אגב, אני חווה, ברוב התגובות, שאף אחד מהם לא התכוון להשתלח בך בכלל בכלל. זה כמובן מפאת שאת כזו שופעת חיוביות. כאילו מה נהייה ? תחליקי נשמה. אין לך זכויות על שום שם של חדר צ'ט, או על מפגשים אלו ואחרים. פשוט ככה ישר ולפנים. אין באבדן הפרופורציות, דבר כדי להעיד שאת לא מקסימה בכלל בכלל, כי את לגמרי כן. דפדפי מתוקה, ונעבור לנושא הבא. ויש מלא כאלה, ראויים. חשוב לי להדגיש, שרק מתוך רגשות חיובים כתבתי את שכתבתי. חיבוק גדול גדול. וגם }{ |
|
|
| קרוקודיל |
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
מה נהיה?
רפת עם מלחמות בוץ בין שתי הטוענות לכתר "מלכת הרפת" עם כינויי גנאי על גיל ועל פעילות מינית? לא קלולס ולא מכובד. עדיף לשרשור הזה שירד למעמקי הכלוב. |
|
|
סיגריה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
צ'יטה כתב/ה: אושה,
תשמעי, קראתי את השירשור הזה, ודי השתוממתי, ולבטח לא עלה בדעתי להיות שותף בו, בשום דרך שהיא. אך יש משהו, שגרם לי להצטרף לקהל המעודדים, ובטח שלקבוצה האורחת גם כן. תשמעי מתוקה. את ממש מתוקה, כל כך שכך, שממש. את כל כך שופעת חיוביות, וכל כך מחבקת, שזה מקסים, אבל ממש לגמרי. ולא רק את, אלא גם בעלך המקסים, והזוגיות שלכם גם כן. בניגוד לכל מיני חבובות ביציע, שנוהגות זילות, בדיברי מתיקה מתוקים מדי, אני לא רואה בהם פסול ממשי. הם לבטח נעלים בעיני, על דברי בלע משתלחים בציניות מחרידה וחדה, מנוסחת היטב, שכמובן עושה שימוש מופלא ברוב נימי השפה העברית. זה נשמע טוב, הומור ציני שחור, זה נשמע שנון, ועושה כבוד, להרבה מאד קוראים. לאו דווקא בצדק. אגב, גם אני חוטא שמה, לא מעט. אני רוצה לשקף לך, אושה, שכנראה מפאת החיוביות שלך, או מי יודע מה, בחוויה שלי, למרות ליגלוג קל פה ושם, הנימה של המגיבים, היתה חיובית לגמרי. אושה מתוקה, הריני לשקף לך, דווקא בגלל שיש לי חיבה מאד גדולה אלייך, שאת איבדת פה פרופורציות, אבל ממש לגמרי. אני מנסה לשקף לך את זה באופן חיובי ממש. אגב, אני חווה, ברוב התגובות, שאף אחד מהם לא התכוון להשתלח בך בכלל בכלל. זה כמובן מפאת שאת כזו שופעת חיוביות. כאילו מה נהייה ? תחליקי נשמה. אין לך זכויות על שום שם של חדר צ'ט, או על מפגשים אלו ואחרים. פשוט ככה ישר ולפנים. אין באבדן הפרופורציות, דבר כדי להעיד שאת לא מקסימה בכלל בכלל, כי את לגמרי כן. דפדפי מתוקה, ונעבור לנושא הבא. ויש מלא כאלה, ראויים. חשוב לי להדגיש, שרק מתוך רגשות חיובים כתבתי את שכתבתי. חיבוק גדול גדול. וגם }{ תקשיבי למסטול
|
|
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
31 ביולי 2007
בברכת פקאצות העולם תזדיינה ואושיות העולם תיכנסנה לפרופורציה
יאללה NEXT
|
|
|
dragon fly
|
לפני 17 שנים •
1 באוג׳ 2007
חבל
שארץ נהדרת בחופשה
יכל להיות מגניב לעשות מערכון על זה נקרעתי מהשירשור הזה בפעם הבאה אסור לי לאכול מול המחשב אחרת עלול אני להחנק שוב
|
|
|