המילה המקפיאה – סשיין לאחר געגועים – מוקדש למלכתי הנערצת

המילה המקפיאה – סשיין לאחר געגועים – מוקדש למלכתי הנערצת

העבד ר​(נשלט){MISTRESSS} • 29 בדצמ׳ 2003

איחרתי, אוי, וגם לא הבאתי את כל מה שהיא ביקשה.
צפוי לי עונש, מלכתי האכזרית ידועה ביכולתה להעניש עבד עלוב כמוני, ואני לתומי עוד לא ידעתי כמה.
נכנסתי מבויש ונבוך, השפלתי מבט, מחכה לנזיפה.
הרמתי מבט ונשקתי בערגה ליד הענוגה המושטת לעברי
"אני לא כועסת" אמרה בשמעה את התירוץ לאיחור שלי והביטה ברוך בעיניי.
ראשי הורכן על רגלה ככלבלב המתרפס על רגלי גבירתו, וידה הנעימה הונחה על ראשי, מלטפת, מרגיעה ומכניסה אותי לאט אליה.
מזגתי לה את המשקה שביקשה, ובעודה מעלעלת בסיפורו של העבד שהופיע על המסך הונחה רגלה על רגלי, הבנתי שהגעתי, ידי נשלחה ללטף את הרגל הנכספת לאחר 11 יום של ציפיה, כמיהה, תשוקה.
חיבקתי את הרגל הלבנה של מלכתי והרמתי מבט לעיניה היוקדות מביט ברוך בפניה היפות, נכנס לאט לאט לתוכה.
המבט הרך בעיניה, היופי הזוהר של פניה, אחרי תקופה כה ארוכה בה לא זכיתי לראות ולנשום את מלכתי כה קרוב אלי.
ה SMS, הטלפון, הפורום, הכל התגמד לעומת עיניה המביטות בעבד העלוב שלרגליה.
11 יום של געגועים ושל כמיהה עמדו להתפוצץ כאשר מלכתי הסבירה לי על מה עלי להענש, כל ניסיונותי לרכך את חומרת החטא לא הועילו, ואולי קצת, אפילו ידידי העבד הוירטואלי ביקש רחמים עלי, אך ללא הועיל, ואולי קצת, כי בסופו של דבר זכיתי לכבוד להשאר העבד של הוד מעלתה ולא שוחררתי.
ואלי כי זהו רצונה הבלעדי של מלכתי לשלוט בי, ברגשותי, במחשבותי וביצרי.
וזה מה שהשאיר אותי על הבירכיים ששמעתי את מילותיה היוקדות.
החטא – לאחר ששמעתי אותו הבנתי מה חמור הוא, הרכנתי ראשי בבושה ובהכנעה מלאה לרגלי הוד מעלתה וחיכיתי לעונשי.
"אקבל כל עונש באהבה" אמרתי בלחש "אין עונש שבעולם שיוכל לכפר על חטאי זה" המשכתי.
ומלכתי חייכה
"יש מילה אחת שתשבור לך את הכל" אמרה
לא העזתי אפילו לשאול מהי, מהפחד מהנורא מכל – שחרור, או אפילו מהפחד הפחות נורא – קום ולך.
אבל מלכתי ידעה לשלוט ולהתעלל ברוחי, בנפשי, ולייסר אותי בלי מגע לחדור עמוק לצבוט בליבי.
הכאב היה קשה מנשוא
לא כאב פיזי, לא פצע מדמם, לא סימן אדום.
חתך עמוק בליבי, פצע פתוח ומדמם עמוק בתוכי סימן שלא עובר.
החטא – בטח אתם מחכים כבר לשמוע מהו, אז הנה הסיפור:
(למי שמחכה רק לסשיין יחכה לפרק ב' ויסגור פה)
יום חמישי, לבד בבית, לפני הצהריים
SMS
"אם אתה רוצה לראות מה עשיתי לעבד שלי תבוא עכשיו"
הלב האיץ את דפיקותיו בהביטי שוב ושוב בכתובת השולחת, זו לא היה המלכה שלי.
"אתה בא?"
היתה ההודעה השניה לאחר מספר דקות.
צילצלתי. קולה המקפיא היה בצידו השני של הקו, חודר כקרח היישר לליבי.
"אני משויך למיסטרססס שלי ולא אבוא אלייך" השבתי לה.
הסברתי עוד ועוד שאני שלה ורק שלה וביקשתי, למרות דרישתה, לא לבוא אליה ולא לשרת אותה.
בסוף אותו היום דיווחתי למלכתי והיא כעסה!
ניסיתי להסביר שהיא לא צריכה לדאוג ולכעוס כי בסופו של דבר לא הלכתי, לא רציתי ללכת וגם לא אלך בעתיד.
אבל לא הבנתי את הטעות שעשיתי.
ואתם שואלים מה לא בסדר? בדיוק כפי ששאלתי אני..
אז...כן...
הייתי צריך לבקש את רשותה של הוד מעלתה, מלכתי הנעלה, לענות לאותה פניה לפני שעניתי.

מנטאלסלב​(אחר) • 30 בדצמ׳ 2003

חזק
אהבתי .