שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

האישה נגד השפחה

Lordpain​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

האישה נגד השפחה

Lordpain​(שולט) • 2 באוג׳ 2007
לפעמים נראה לי שמתרחש מאבק פנימי בתוך חלק מהנשלטות שנכנסות אל עולם הבדסמ .
ישנו איזשהו רצון להגיע להתמסרות מאד גבוהה אל האדון אך משהו בפנים תמיד מונע את זה .
הרצון להיות אדם עצמאי מתנגש עם הרצון להתמסר ולשרת אדם אחר(האישה נגד השפחה), ונוטים להיות עוד התנגשויות כאלה או אחרות שמונעות מהן לממש את עצמן (כנשים כנועות) עד הסוף .

אחד הסימנים למאבק זה רשימת הגבולות שקייימת ברוב המקרים , סתם לדוגמה
אני אוהבת לשרת אבל בלי סקס אנאלי, או התמסרות בשבילי זה הכל אבל בלי השתנות וכדומה .

מצד אחד נאמר שהיא רוצה לתת את כולה ואז באותו המשפט ישנה סתירה ונאמר שבעצם לא , לא את כולה .

אני לא בא לזלזל כל אדם ומה שעושה לו טוב !
אבל לדעתי זוהי אכן סתירה .

אני מנסה לראות את זה מהזוית של הנשלטת, סתם לדוגמה אם הייתי נשלט, אם היה בי הצורך להתמסר אז לא הייתי יכול להציב גבולות לזו שהייתי מוצא ראויה לשלוט בי כי זה פשוט לא הגיוני
הרי שכל גבול שאני מציב מרחיק אותי מלתת את כולי לאדם שאני אוהב, אז אם כך באיזה מקרה כן הייתי מציב גבול ?
הדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא פחד, הפחד מלראות מי אני באמת ולהודות בזה .

אז אולי זו הסיבה למאבק בין האישה לשפחה, "האישה מפחדת להודות בזה שהיא שפחה" ?

מה דעתכם על הנושא ?
קליבר​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

לדעתי זה לא פחד .

קליבר​(שולט) • 2 באוג׳ 2007
א. גבולות
יש כאלה שרושמים "גבולות נועדו להפרץ " זה נכון במידה מסוימת , אבל לא כמוטו . יש אנשים שפשוט לא אוהבים או לא מוכנים לעשות פעילות מסוימת , וזה כרגע נתון . השולט , או המאמן אמור לקחת אותם מעבר לנקודה הזו . ( קח דוגמא חיילים , שלמרות המוטביציה האדירה שלהם לא מוכנים לרוץ מול אש האויב , אצלם זה גבול , המפקדים מאמנים אותם לעשות את זה מתוך אמון שהם משרים בהם ביכולתם לשרוד את הקרב אם יעשו כך וכך )

ב. אמון
במערכת יחסים יש מצב של בניית אמון , אולי "על ההתחלה " לא תסכים הסאבית לעשות סקס אנאלי , אך אם בנית האמון , היא " תפתח " ו- "תתפתח" ותהיה מוכנה לנסות ואפילו מי יודע להנות מזה .
נוצה
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

חשיפה

נוצה • 2 באוג׳ 2007
חושבת שבינה לבינה ובינה לבינו ובינה לחוג מצומצם אין לה פחד וחשש להודות בשפחותה .

להודות קבל עם , זה די בעייתי .
מאסטר מיינד​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

Re: חשיפה

מאסטר מיינד​(שולט) • 2 באוג׳ 2007
נוצה כתב/ה:
חושבת שבינה לבינה ובינה לבינו ובינה לחוג מצומצם אין לה פחד וחשש להודות בשפחותה .

להודות קבל עם , זה די בעייתי .

חשיפה היא בסך הכל מקרה מסויים של גבול, ובאופן כללי קליבר צודק.:
ציטוט: יש אנשים שפשוט לא אוהבים או לא מוכנים לעשות פעילות מסוימת , וזה כרגע נתון . השולט , או המאמן אמור לקחת אותם מעבר לנקודה הזו .


האדון צריך לקבל את שפחתו כפי שהיא, ורק אחר כך לראות לאן הוא יכול לקחת אותה.
הוא​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

נושא חשוב

הוא​(שולט) • 2 באוג׳ 2007
לשאול שאלות להטיל ספק זה מבורך לטעמי
המאבקים מעידים על מודעות עצמית גבוהה
וחיבור טוב עם הנפש . אני מעדיף להתמודד עם המאבקים
על פני מישהי שעושה כי ככה "צריך" או ככה כולם וכד'.
ולגבי גבול זה נכון זו לא תכנית כבקשתה
אבל מתוך האחריות שלה היא אמורה להציב לעצמה
איזהשהם קוים אדומים בהתנהלות מי שאיתה
שחציתם תביא להחלטה ליציאה מהקשר
זאלופון​(שולט)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007
זאלופון​(שולט) • 2 באוג׳ 2007
ציטוט: הרצון להיות אדם עצמאי מתנגש עם הרצון להתמסר ולשרת אדם אחר

נראה לי שברוב המקרים השפויים מדובר במשהו הרבה יותר פשוט: הרצון שיהיה לך טוב מתנגש בפנטזיית ההתמסרות האולטימטיבית. כלומר, יש להן גבולות פשוט בגלל שיש דברים שלא עושים להן טוב, והן לא נמצאות בעניין כדי שלא יעשו להן טוב, אלא דווקא להיפך. נכון, עושה להן טוב גם להרגיש שהן עושות מה שאומרים להן, אבל כנראה עד גבול מסוים וזה לגיטימי.

ציטוט: הרי שכל גבול שאני מציב מרחיק אותי מלתת את כולי לאדם שאני אוהב

האמונה שלי היא שלא המצאנו (כמעט) שום דבר בבדסמ הזה, גם לא נתינה או התמסרות. בהתאם לכך, אני לא חושב שגבולות בדסמיים שונים באופן מהותי מגבולות וניליים, ובשני המקרים מתלוות לשאלה של הנתינה השאלות "לשם מה ובאיזה מחיר?"

אם, מסיבה כלשהי, האדם שאני אוהב תשתוקק לתלוש לי את הציפורן הקטנה ברגל, כנראה שאציב את זה כגבול (לא בדסמי בכלל). זה משהו שלא יהיה לי נעים במיוחד, ולא אהיה מוכן שהוא יתקיים לשם הנאה רגעית שלה. אם, לעומת זאת, הציפורן הקטנה שלי תהיה משום מה דרושה לצורך שיקוי שיציל את חייה, אתלוש אותה בעצמי. אז יש או אין נתינה?

אני מניח שבבדסמ זה עובד באופן דומה. אם הסאבית מניחה שהמטרה היא שלשני הצדדים יהיה טוב, ואם הדום לא מרגיש צורך לסמן וי על כל הפעילויות בצ'קליסט, גבולות הם דבר מאד הגיוני.
nerissa​(אחרת)
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

Re: נושא חשוב

nerissa​(אחרת) • 2 באוג׳ 2007
הוא כתב/ה:
לשאול שאלות להטיל ספק זה מבורך לטעמי
המאבקים מעידים על מודעות עצמית גבוהה
וחיבור טוב עם הנפש . אני מעדיף להתמודד עם המאבקים
על פני מישהי שעושה כי ככה "צריך" או ככה כולם וכד'.
ולגבי גבול זה נכון זו לא תכנית כבקשתה
אבל מתוך האחריות שלה היא אמורה להציב לעצמה
איזהשהם קוים אדומים בהתנהלות מי שאיתה
שחציתם תביא להחלטה ליציאה מהקשר


בינגו!

אני מאמינה בכל לבי שמי שאין לה את ההתנגשויות האלה מבפנים, משהו מאוד לא בסדר אצלה.
המלחמות הפנימיות האלה הן המדד לחלק הקטן והחשוב הזה בעולמנו הנקרא SSC .

לגבי "בטוח" ו"בהסכמה" - הכל בערך שווה לכולם. כללי הבטיחות צריכים להשמר כדי לא לפגוע בכנוע, הסכמה חייבת להיות כבסיס לכל קשר.

החלק של "שפוי" הוא מאוד אינדבידואלי. אתה באמת רוצה לקחת אחריות על השפיות של מי שמולך?
הרי יש סקלת שפיות אישית לכל אחד והוא עצמו אחראי לה. לא אף אחד אחר!

ההתנגשויות האלה מובילות למלחמות פנימיות ומעלות שאלות אישיות - כדי שכל אחד ואחת ימדדו בתוכם את הגבול האישי שלהם, המסגרת הנכונה בה הם יכולים לשחק בבטחה מבלי לאבד שפיות או לאבד את עצמם.

וכדי לעשות זאת, אתה צריך נקודת בסיס אמיתית בפנים כדי "להשוות", כדי לבחון את טווח התעוזה הבטוח. אין ספק שחיי היומיום מספקים לנו את הבסיס הזה. את נקודת המוצא. משם אנחנו מותחים את החוט לכיוון הקצה..

כן, זה חוט. זה גמיש. רבים מאיתנו הגדילו את היקף הבחינה העצמית הזו הרבה מעבר למה שהם חשבו בהתחלה - אבל הבחינה העצמית חייבת להיות שם תמיד!

אחרת נמצא עצמנו מנותקים מהבסיס ומרחפים אי שם. אף אחד כאן לא רוצה ללכת לאיבוד. כולם בסופו של דבר "רוצים לחזור הביתה בשלום" icon_wink.gif

אין כאן קשר להודאה במי שאני. יש כאן בחינה אישית בהשוואה למי שאני ביומיום לעומת מי שאני בבדסמ. ההתנגשות הזו ברוכה והסתירה הזו ברוכה משום שאחרי הכל - גם לטוטאליות יש גבולות.
newoldone
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007
newoldone • 2 באוג׳ 2007
Lordpain כתב/ה:
הדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא פחד, הפחד מלראות מי אני באמת ולהודות בזה .

אז אולי זו הסיבה למאבק בין האישה לשפחה, "האישה מפחדת להודות בזה שהיא שפחה" ?



כל כך מפתיע לגלות שבני אדם (כולל נשים, ונשים-שפחות) הם יצורים מורכבים, ויכולים להיות להם רצונות ואפילו צרכים בסיסיים שסותרים זה את זה?

השלמה עצמית של אישה-שפחה היא לא בהכרח השלמה עם היותה שפחה. השלמה עצמית היא לא פעם השלמה עם קיומו של קונפליקט, עם המורכבות, עם הטלטלות ועם הפשרות.
שרמומית
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007

Re: חשיפה

שרמומית • 2 באוג׳ 2007
האדון צריך לקבל את שפחתו כפי שהיא, ורק אחר כך לראות לאן הוא יכול לקחת אותה.

המשפט הזה כל כך נכון
נוריתE
לפני 17 שנים • 2 באוג׳ 2007
נוריתE • 2 באוג׳ 2007
מה זאת אומרת "האישה אל מול השפחה"

זה הבנאדם מול ..במקס

ואצל רובכם הגברים השולטים
זה תמיד
אישה=שפחה=סמרטוט מטומטם שנותן שיעשו לו הכל ואם הוא לא מסכים אז שישוב ויצפור לביתו
או לפחות ככה היתם רוצים אותנו

ואנחנו

בנאדם מהמיגדר הנשי עם כל הצרכים הרצונות החלומות

בנאדם שחייבת להפריד בין השפחה שבה לאדם שבה בין מערכת שליטה לחיי יום יום

שצריכה לדעת שלא הכל ולא בכל מחיר

ושגם אם היא מתמסרת לאדם אחר שמקרה זה הוא שולט אז עדיין יש לה את זכויות האנוש הבסיסיות שלה

ושאם היא שוכחת את זה במיקרה אז תמיד טוב שבאיזה שהוא מקום ייה רשום לה בגדול

את בנאדם ותזכרי את זה.(ואני הזכרתי לעצמי לפני שהיה מאוחר מידי)