שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מורה נבוכים לדום המטורלל בענין מידת האקסטרימיות של השפחה

לולי​(נשלטת){אדון ברוך}
לפני 17 שנים • 13 באוג׳ 2007

גם אני שלחתי לך עוזרד.

גם אני שלחתי לך תגובה בפרטיות עוזרד.
מקווה שתתיחס לדבריי.

והנה בפומבי אני מבקשת סליחתך אם נפגעת באיזה שהו אופן מדבריי.
אין ולא היתה לי כוונה כל לפגוע בך.
ולא במישהו אחר.
רק להבהיר לך
שלא כל שמנה היא כה דוחה כפי שציינת בדבריך.
את השאר הסברתי לך בפרטיות.

מאחלת לך רוב אושר.

לולי.
נוריתE
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007

Re: לולינקה

נוריתE • 14 באוג׳ 2007
עוזרד כתב/ה:
Buttercupe כתב/ה:
לולי כתב/ה:

עוזרד שלום.

מאחר וביליתי מעט במחיצתך.. וישבתי לא רחוק ממך מעט זמן,
אני מרשה לעצמי לאמר שלא הצטיירת בעיניי כחסר בינה. להיפך,
חשבתי שחכם הינך... מה ל"יצירה" כמו זו שכתבת כאן ולחוכמה??
האם בשעות בהן ישבתי מולך חשבת כי אני מכוערת? דחויה?
לידיעתך, לא חסרים לי מחזרים כאשה. כליידי.
לאוו דווקא כשפחה. ואני לא צריכה להיות אקסטרימית
כדי לנפנף בכך שיש גבר לצידי..
אם רק ארצה, יש גברים מכל קשת הגילאים , יפים ויפים פחות
שישמחו לבלות במחיצתי ולו בגלל שיש משהו ב"קופסה" שעל כתפיי
וכן... תתפלא... גם גופי נראה סקסי בעיניהם... למרות ואולי בגלל משמניי...

אני לא צריכה להיות שפחה כדי לרצות איש.
אני לא צריכה להיות אקסטרימית כדי שיירצו בי.

אני ר ו צ ה להיות מה שאני.!!! לגמרי רוצה. מבין??
אני ב ו ח ר ת בכך. איש אינו מכריח אותי.

לולי.


שועל אחד היה רעב מאוד
הוא הלך והלך והגיע לכרם ענבים
וחשב,אילו ענבים טובים יפים ומתוקים יש פה
אבל הכרם היה מוקף גדר גבוהה
וכל הענפים שבלטו מממנו גם,היו גבוהים מאוד
הוא קפץ שוב ושוב
ולא הצליח להגיע אליהם
ואז הלך משם ממלמל לעצמו
הענבים האלו הם בטח בוסר חמוצים ומקולקלים.
והייתי חוטף קילקול קיבה רציני

(הובן המשל..?)

אוהבת אותך חומד


בגלל אותם אילוצים אשר נטלתי על עצמי מרצון לא להתיחס לאירועים המתרחשים במקום, ובבעלי המקום , בו "הכרתי" את ה- Buttercupe הזאת לא ארחיב את תגובתי יתר על המידה. אומר רק זאת - שאם יש צורך באילוסטרציה חיה ונושמת לאותם מערכת כללים שניסחתי בראש הפוסט הזה - הרי שהם כולם מתגלמים ב- Buttercupe הזאת. והמבין - יבין. וכל מי שמכיר את הנפש הפועלת הזאת ואת ההיסטוריה והווה שלה - יודע היטב במה מדובר. ואני לא אוסיף על כך דבר.


"באטארקאפ"
קיבלה שכל ולא דקה אחת מאחור מידי
ועזבה את ה"מעגל" והיא גם זוכרת את ה "הוו-האא" על התמנות שלה מפיך ומפי בת זוגתך הנאמנה לך

וגם יודעת מה תוכנן באותו בוקר כשלקחה את רגליה ועזבה שלא לחזור
ואז לא ניראה לה שהפריעו לך המימדים שלה
כי כמו שאמר אדם חכם
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"
ואמר עוד אחד מחכמינו "איטסרא בלגינה קיש קיש קריא"
והמבין הבין.

ולהבא
את פניני החכמה שלך שפגעו/העליבו הרגיזו אנשים ונשים
שמור לבלוג
שמה לפחות זה קופץ לעיני כל
ואם אתה רוצה להשתלח בי פה בכללי
bring it on
תמיד,תהיה לי תשובה הולמת.
יש מבין?ואתם ממש לא רוצים את זה בשביל זה,יש לי בלוג.
רפאל
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
רפאל • 14 באוג׳ 2007
עוזרד,

גליה כתבה:

galia כתב/ה:
אני מאוד מעריכה אמירת אמת בפנים. אבל מתי ראוי לאמת שתאמר? כאשר האדם שנמצא מולנו שואל אותנו ישירות. אז הוא רוצה לשמוע אמת. האמת על פי עוזרד צריכה להאמר תמיד, גם כשאף אחד לא שואל אותו ולא רוצה לדעת (כשלא בטוח שהוא יכול להתמודד איתה), אני, אמת כזאת לא מעריכה .


ועל זה אני אוסיף:

ישנה אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי. משמע, שלפעמים האהבה אינה אלא לוקש שמוכרים לאישה, או שהיא מוכרת לעצמה, ובאמצעותו מתעללים בה או שהיא מתעללת בעצמה. בשם אידיאל מופשט של אהבה, מבקשים מן האישה לוותר על תשוקתה ועל כל תוכן פוזיטיבי של החיים, ובאופן כזה מספקים לה את האשליה שמצאה את מקומה. הטענה הזו כבר הושמעה יותר מפעם בפורומים האלו. לדעתי האישית - לא מספיק פעמים. ומהבחינה הזו לבדה הייתי מברך על הפוסטים שלך. אלא שהפוסטים שלך אינם מכוונים לעניין זה של ביקורת אידיאולוגיית האהבה. קורה בהם משהו אחר לחלוטין.

לפעמים האמת בוטה. ולפעמים אדם מבקש להיות בוטה, ולשם כך הוא כבר ממציא משפט אמת כלשהו שיכיל את המסר הבוטה. מאחר ואתה חוזר ומשתמש ב"אמת" שלך כדי להיכנס באנשים באופן אישי, אמת זו נעשית לא יותר מאשר כלי לפגיעה באנשים. במילים אחרות - האמת שלך אינה בוטה, אלא צינית: משהו לכאורה תמים ואובייקטיבי כדי להסתיר בו את הרצון להתעלל. או משהו להצדיק בו את הסיסמה המתממת של גסי הרוח "סך הכל אמרתי את האמת. הרי אינך רוצה שאשקר לך, נכון?"

ביקורת האידיאולוגיה לעולם אינה אישית. ולא מטעמים של נימוס, אלא מטעמים עקרוניים. המשיכה למקום האישי אינה אלא ניסיון להפעיל אידיאולוגיה חלופית. במקום להתעלל באישה באמצעות אידיאל כוזב של אהבה, אתה מבקש להתעלל בה באמצעות אידיאל כוזב של יופי.
נוריתE
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
נוריתE • 14 באוג׳ 2007
אלא אם כן אחרי הרבה הרבה נפילות
זה בסוף ניכנס לה לראש והיא מקבלת שכל
ומתרחקת ממרעין בישין
ולא מוותרת על עמדותיה בשם שום כלוםחוצ מאשר רצון חופשי
תמיד ישנן פשרות החיים מורכבים מפשרות השאלה איך ומתי ובשביל מה
ואני
אשאר לבד גם עוד ארבע שנים על גבי הארבע האחרונות
ולא אעשה שטויות יותר כמו בחודש האחרון.
הצורך צריך לבוא מהרציו ולא מהבטן.
ואתם וגם אני
תפסיקו להגיב ל.. אז הוא גם יפסיק לכתוב.


רפאל כתב/ה:
עוזרד,

גליה כתבה:

galia כתב/ה:
אני מאוד מעריכה אמירת אמת בפנים. אבל מתי ראוי לאמת שתאמר? כאשר האדם שנמצא מולנו שואל אותנו ישירות. אז הוא רוצה לשמוע אמת. האמת על פי עוזרד צריכה להאמר תמיד, גם כשאף אחד לא שואל אותו ולא רוצה לדעת (כשלא בטוח שהוא יכול להתמודד איתה), אני, אמת כזאת לא מעריכה .


ועל זה אני אוסיף:

ישנה אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי. משמע, שלפעמים האהבה אינה אלא לוקש שמוכרים לאישה, או שהיא מוכרת לעצמה, ובאמצעותו מתעללים בה או שהיא מתעללת בעצמה. בשם אידיאל מופשט של אהבה, מבקשים מן האישה לוותר על תשוקתה ועל כל תוכן פוזיטיבי של החיים, ובאופן כזה מספקים לה את האשליה שמצאה את מקומה. הטענה הזו כבר הושמעה יותר מפעם בפורומים האלו. לדעתי האישית - לא מספיק פעמים. ומהבחינה הזו לבדה הייתי מברך על הפוסטים שלך. אלא שהפוסטים שלך אינם מכוונים לעניין זה של ביקורת אידיאולוגיית האהבה. קורה בהם משהו אחר לחלוטין.

לפעמים האמת בוטה. ולפעמים אדם מבקש להיות בוטה, ולשם כך הוא כבר ממציא משפט אמת כלשהו שיכיל את המסר הבוטה. מאחר ואתה חוזר ומשתמש ב"אמת" שלך כדי להיכנס באנשים באופן אישי, אמת זו נעשית לא יותר מאשר כלי לפגיעה באנשים. במילים אחרות - האמת שלך אינה בוטה, אלא צינית: משהו לכאורה תמים ואובייקטיבי כדי להסתיר בו את הרצון להתעלל. או משהו להצדיק בו את הסיסמה המתממת של גסי הרוח "סך הכל אמרתי את האמת. הרי אינך רוצה שאשקר לך, נכון?"

ביקורת האידיאולוגיה לעולם אינה אישית. ולא מטעמים של נימוס, אלא מטעמים עקרוניים. המשיכה למקום האישי אינה אלא ניסיון להפעיל אידיאולוגיה חלופית. במקום להתעלל באישה באמצעות אידיאל כוזב של אהבה, אתה מבקש להתעלל בה באמצעות אידיאל כוזב של יופי.
עוזרד​(שולט)
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
עוזרד​(שולט) • 14 באוג׳ 2007
רפאל כתב/ה:
עוזרד,

גליה כתבה:

galia כתב/ה:
אני מאוד מעריכה אמירת אמת בפנים. אבל מתי ראוי לאמת שתאמר? כאשר האדם שנמצא מולנו שואל אותנו ישירות. אז הוא רוצה לשמוע אמת. האמת על פי עוזרד צריכה להאמר תמיד, גם כשאף אחד לא שואל אותו ולא רוצה לדעת (כשלא בטוח שהוא יכול להתמודד איתה), אני, אמת כזאת לא מעריכה .


ועל זה אני אוסיף:

ישנה אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי. משמע, שלפעמים האהבה אינה אלא לוקש שמוכרים לאישה, או שהיא מוכרת לעצמה, ובאמצעותו מתעללים בה או שהיא מתעללת בעצמה. בשם אידיאל מופשט של אהבה, מבקשים מן האישה לוותר על תשוקתה ועל כל תוכן פוזיטיבי של החיים, ובאופן כזה מספקים לה את האשליה שמצאה את מקומה. הטענה הזו כבר הושמעה יותר מפעם בפורומים האלו. לדעתי האישית - לא מספיק פעמים. ומהבחינה הזו לבדה הייתי מברך על הפוסטים שלך. אלא שהפוסטים שלך אינם מכוונים לעניין זה של ביקורת אידיאולוגיית האהבה. קורה בהם משהו אחר לחלוטין.

לפעמים האמת בוטה. ולפעמים אדם מבקש להיות בוטה, ולשם כך הוא כבר ממציא משפט אמת כלשהו שיכיל את המסר הבוטה. מאחר ואתה חוזר ומשתמש ב"אמת" שלך כדי להיכנס באנשים באופן אישי, אמת זו נעשית לא יותר מאשר כלי לפגיעה באנשים. במילים אחרות - האמת שלך אינה בוטה, אלא צינית: משהו לכאורה תמים ואובייקטיבי כדי להסתיר בו את הרצון להתעלל. או משהו להצדיק בו את הסיסמה המתממת של גסי הרוח "סך הכל אמרתי את האמת. הרי אינך רוצה שאשקר לך, נכון?"

ביקורת האידיאולוגיה לעולם אינה אישית. ולא מטעמים של נימוס, אלא מטעמים עקרוניים. המשיכה למקום האישי אינה אלא ניסיון להפעיל אידיאולוגיה חלופית. במקום להתעלל באישה באמצעות אידיאל כוזב של אהבה, אתה מבקש להתעלל בה באמצעות אידיאל כוזב של יופי.


צר לי אבל מהרהורי ליבך אתה רואה. בכל הפוסטים שלי לא התייחסתי אישית למישהו או מישהי מחברי או קוראי הכלוב. אני כותב על הפמנולוגיה של הבי.די.ס.מ - בעיקר מתוך מטרה לקרוע את מסך הצביעות מעל היחסים בין המינים ולהעמיד אותם באור הנכון , כפי שהם באמת, ללא כחל ושרק - מפגש אינטרסים קר שמונע על פי יחסי היצע וביקוש של כלכלת רומנטיקה . כך פשוט ולענין. לשם כך אני כופר בממשותה של "האהבה" או בכל "מציאות" מדומיינת אחרת. אם תחזור לפוסט הראשון שלי שפורסם כאן ב"מגזין" תיווכח בעמדת המוצא הזאת שלי, המציעה גם להמיר את השיח הכוזב של "האהבה" בשיח הממשי של הזוגיות.

סוגית הבי.די.ס. מ. - מענינית אותי גם באספקט החברתי-פוליטי שלה כמבטאת יותר מכל את השלב הדקדנטי של החברה הישראלית לפני קריסתה הסופית - לשם כך הבאתי כאן דוגמאות של מפגשים חברתיים קונקרטים, אך גם בהם לא נקטתי לשון מפורשת העלולה לזהות מישהו מבין הנפשות הפועלות. אחרים הם שהתנדבו להלביש זהות ומקום למה שתיארתי, מה גם שזהותן של נפשות אלו , איננה חשובה כלל ועיקר , אלא עצם התופעה..הלשון המכלילה של "סאביות שמנות, מכוערות ודחויות" מעולם לא היתה בת לוויה לדמות מסוימת כאן, אם כי הדוגמאות רבות מני -ספור..

אני מודה, בעוונותי, שלפעמים , הפרתם של כללים וסייגים שאני נוטל על עצמי, כשהיא נעשית על ידי אחרים מעוררת את תגובתי , ואני מצר בעיקר על שנגררתי לכך, אבל לעולם עומד הכלל הבדוק - אין איש ב"כלוב" שיכול לפגוע או להעליב אותי .
לטאה סקסית​(שולטת)
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
לטאה סקסית​(שולטת) • 14 באוג׳ 2007
באטר יקרה,
עוזרד משעשע הרבה אנשים.
גם אותי.
משהו פגום בהבנה האנושית הפשוטה לאנשים אחרים שרובנו נולדנו איתה או קיבלנו במהלך החינוך שלנו.

כתבת שעשית שטויות ונראה שאת מצרה ומצטערת על דברים.
רציתי לשלוח לך את השיר של אדית פיאף "איני מצטערת על כלום".
כשמרגישים שיש שגיאה או המקום לא היה טוב לומדים וממשיכים הלאה.
אל תהיי קשה אל עצמך.

רפאל, אני מסכימה עם חלק מדבריך.
עוזרד משתמש בסטיגמות החברתיות ככלי לסוג של דיכוי כנגד נשים. הוא במכוון מרגיז חלק מהנשים כשהוא חוזר על המנטרה של מידה 38 וגיל רק עד 25 = אישה יפה.
הוא מטיח בפני הנשים סטיגמות שנועדו להעשיר חברות קפיטליסטיות עם שלל מוצרי יופי והרזיה. הסטיגמות האלה מדכאות את רוב הנשים שנמצאות במידות של 40, 42 ודנות אותן לנסיונות הרזיה מתמדת.

שאלה האשליה שבאהבה או ברומנטיקה היא נפרדת מהסטיגמות החברתיות של נעורים ויופי וקיימת אצל כל הנשים.
בדברים של עוזרד אין עומק אינטלקטואלי והדבר היחידי שבולט בהם הוא סוג של אלימות מילולית ואחרת כלפי נשים.
נוריתE
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
נוריתE • 14 באוג׳ 2007
פלצפן באיצטלת פיל-לא-סוף

נעבור נושא


newoldone
לפני 17 שנים • 14 באוג׳ 2007
newoldone • 14 באוג׳ 2007
עוזרד כתב/ה:

אני כותב על הפמנולוגיה של הבי.די.ס.מ - בעיקר מתוך מטרה לקרוע את מסך הצביעות מעל היחסים בין המינים ולהעמיד אותם באור הנכון , כפי שהם באמת, ללא כחל ושרק - מפגש אינטרסים קר שמונע על פי יחסי היצע וביקוש של כלכלת רומנטיקה . כך פשוט ולענין. לשם כך אני כופר בממשותה של "האהבה" או בכל "מציאות" מדומיינת אחרת. אם תחזור לפוסט הראשון שלי שפורסם כאן ב"מגזין" תיווכח בעמדת המוצא הזאת שלי, המציעה גם להמיר את השיח הכוזב של "האהבה" בשיח הממשי של הזוגיות.


יותר מכל אתה מזכיר לי עיוור צבעים, שלא יכול לסבול את זה שאחרים רואים וחווים משהו שהוא לא. ואז הוא צועק מעל כל גבעה שצבעים הם רק אשליה אופטית ומציאות מדומינת, ומגייס לעזרתו טיעונים המבוססים על קטעי מידע בפיזיקה, נוירולוגיה ונוירופסיכולוגיה, כדי להוכיח שרק הוא רואה את המציאות כפי שהיא באמת, ללא כחל ושרק.
ואם באותה הזדמנות הוא גם מצליח לגרום לכמה רואי צבעים שנואים להרגיש רע עם עצמם - מה טוב.
אלא ששום טיעון לא יגרום למי שהצבעוניות היא ממשות חיה עבורו, להפסיק לחוות את המציאות כצבעונית.

צודק רפאל שיש אמת בטענה שלפעמים עושים באהבה שימוש אידיאולוגי; אלה, אבל, רק המים המלוכלכים שבאמבטיה (זו של התינוק).