שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורה של O /פולין ריאז'

בכוח המוח-אשה
לפני 17 שנים • 16 באוג׳ 2007

לא הבדס"מ שלי

בכוח המוח-אשה • 16 באוג׳ 2007
לא רק שזה לא הבדס"מ שלי, הספר שעמם אותי כל כך שלא הצלחתי לסיים אותו.

הדמות הכנועה וחסרת החיות, היחסים הטכניים והקרים, כל זה ממש לא עשה לי.
גם לא הצלחתי לזהות איזו אמירה מעבר, או לחזות באהבה מבעד לקור ששורר שם.

לי זה לא עשה לגמרי.
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון}
לפני 17 שנים • 16 באוג׳ 2007
קראתי את סיפורה של O פעמיים - האחת בתחילת דרכי, ואז כל הטקסים, הארמונות והפורמליסטיקה נראו לי מדליקים לאללה. בפעם השניה קראתי את הספר לאחר מעל לשנתיים בקהילה ואז הוא ממש הרגיז אותי כי הוא מקדש את ההתמסרות לשם התמסרות שאני ממש לא מעריכה והמודל שהוא יוצר נראה לי פתאום מטופש.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 17 שנים • 16 באוג׳ 2007
Black Lotus כתב/ה:
קראתי את סיפורה של O פעמיים - האחת בתחילת דרכי, ואז כל הטקסים, הארמונות והפורמליסטיקה נראו לי מדליקים לאללה. בפעם השניה קראתי את הספר לאחר מעל לשנתיים בקהילה ואז הוא ממש הרגיז אותי כי הוא מקדש את ההתמסרות לשם התמסרות שאני ממש לא מעריכה והמודל שהוא יוצר נראה לי פתאום מטופש.


אבל היכן את רואה שהוא מקדש את ההתמסרות? הוא מתאר התמסרות, לאו דווקא מקדש אותה.

לדעתי זו פשוט הייתה הפנטזיה של המחברת, פנטזיה שמעולם לא הגשימה במציאות, ולא בטוחה שהייתה מגשימה גם לו הייתה לה הזדמנות.
לולי​(נשלטת){אדון ברוך}
לפני 17 שנים • 16 באוג׳ 2007

פעם אהבתי כפנטזיה. עכשיו, פחות.

קראתי את הספר המון פעמים..
הוא רגש אותי.. כל זאת נחלת העבר עכשיו.

ברור לי כי זו פנטזיה בלבד.
אין במציאות דבר כזה וטוב שכך.
אין צורך להיות כל כך שיטחית וחסרת אישיות
כדי לממש דברים בבדס"מ
אני לא מומחית כזו גדולה בבדס"מ
אבל ברור לי שעם אדונים שונים,
אפשר לממש פנטזיות וסטיות רבות מגוונות וגם אקסטרימיות...
ובכל זאת, להיות בעלת דיעה/רצון/אישיות משל עצמך.

לטעמי,
זה נחמד לקריאה בלבד.
להתרגש.
לא יותר.

לולי.
רפאל
לפני 17 שנים • 16 באוג׳ 2007
רפאל • 16 באוג׳ 2007
מבחינתי ספר טוב הוא ספר שמפרה. וסיפורה של O הוא בהחלט ספר כזה. הוא מתאר עמדה מינית כלשהי, או בצורה כללית יותר - עמדה ביחס לחיים, כשלקחו אותה אל הקצה. ואת אותה עמדה הוא מתאר מצויין.

O היא השפחה הטוטאלית. היא שפחה שאהבתה מדומיינת לחלוטין. - אהבה ללא תוכן, רק עם עוצמה. מושא האהבה של O יכול להיות כל אדם, ובלבד שהוא יקבל את אהבתה ויכיל אותה. מפני כך O קלה להחליף אדונים. יתר על כן, רצוי לה שאדונה יפגין כמה שפחות מאפיינים אישיים. מבחינתה, אין לו תכלית אלא להכיל את אהבתה. לספוג את אהבתה, לא משנה כמה היא עזה, ולעולם לא להיבהל. מעבר לכך - כל סממן אישי הוא בגדר תוספת שגורעת מן האדון. O היא האדם שמרוכז בעצמו. בהתמסרותה אין היא מבקשת אלא להתנתק מן העולם וליצור לעצמה מעיין חממה שבו היא יכולה להיות שקועה בעצמה (לטוב ולרע). האדון הוא דמות שולית בעולמה, ובמידה שהיא קלה להעריץ אותו היא גם קלה לבוז לו.

נדמה לי שמשהו מ-O נמצא בתוך רבים. ויש ערך בעלילה שמדגימה חיים שבהם אותה כמיהה לטוטאליות מדומיינת מקבלת עלינו את השלטון.
נוריתE
לפני 17 שנים • 17 באוג׳ 2007
נוריתE • 17 באוג׳ 2007
O שמשה לי השראה לשני ספורים שכתבתי
+האילוף המושלם
+יומני בייבר הזכוכית.

גם אני כמו כמה מאיתכן,בנות, קראתי אותו בתור "שעור ראשון" אצל המרקיז ז''ל
ניבהלתי אז , ולקח לי זמן לקרא, אבל בעוד כמה קריאות הבנתי אותה
היום אחרי כל השנים הרבה יותר מאשר אז.
להזדהות או שלא..,זה עיניין אישי.

הגברים פה ברובם, לא אוהבים את זה כי זה מנקודת מבט של שפחה
(ושפחות צריכות לשתוק ובמקס' לצייץ: כנאדוני תודהאדוני, לא כך בנים??? icon_twisted.gif )

הם אוהבים יותר את דה-סאד שבעיניי ניראה אדם פתאטי ובכלל ,לא משמש דוגמה או מופת לאדון ראוי. בטח שלא במושגים של היום.
dahanc​(שולט)
לפני 17 שנים • 17 באוג׳ 2007

הסרט...

dahanc​(שולט) • 17 באוג׳ 2007
לא יצא לי לקרוא את הספר...אבל את הסרט ראיתי בפריז

ולדעתי הסרט היה ניפלא חזק והותיר בי רושם עז...הסרט בזמנו

לא הוקרן בארץ מטעמי הצנזורה...וחבל !
TooT​(נשלטת){פטרוניוס}
לפני 17 שנים • 17 באוג׳ 2007
TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 17 באוג׳ 2007
רפאל כתב/ה:
מבחינתי ספר טוב הוא ספר שמפרה. וסיפורה של O הוא בהחלט ספר כזה. הוא מתאר עמדה מינית כלשהי, או בצורה כללית יותר - עמדה ביחס לחיים, כשלקחו אותה אל הקצה. ואת אותה עמדה הוא מתאר מצויין.

O היא השפחה הטוטאלית. היא שפחה שאהבתה מדומיינת לחלוטין. - אהבה ללא תוכן, רק עם עוצמה. מושא האהבה של O יכול להיות כל אדם, ובלבד שהוא יקבל את אהבתה ויכיל אותה. מפני כך O קלה להחליף אדונים. יתר על כן, רצוי לה שאדונה יפגין כמה שפחות מאפיינים אישיים. מבחינתה, אין לו תכלית אלא להכיל את אהבתה. לספוג את אהבתה, לא משנה כמה היא עזה, ולעולם לא להיבהל. מעבר לכך - כל סממן אישי הוא בגדר תוספת שגורעת מן האדון. O היא האדם שמרוכז בעצמו. בהתמסרותה אין היא מבקשת אלא להתנתק מן העולם וליצור לעצמה מעיין חממה שבו היא יכולה להיות שקועה בעצמה (לטוב ולרע). האדון הוא דמות שולית בעולמה, ובמידה שהיא קלה להעריץ אותו היא גם קלה לבוז לו.

נדמה לי שמשהו מ-O נמצא בתוך רבים. ויש ערך בעלילה שמדגימה חיים שבהם אותה כמיהה לטוטאליות מדומיינת מקבלת עלינו את השלטון.


לדברייך "אדון מתנפח" יעשה עבור O את העבודה מצויין.
אני סבורה שחלק גדול מהסאביות או השפחות מאוד יתקשו להיתחבר לבדסמ עפ"י O, בו האדון הוא שולי, אין לו תכלית והוא יכול להיות כל אדם.
עבור O האדון הוא כלי לשימושה ואני לא יכולה שלא לחשוב בצורה אסוציטיבית על עבדים שצרכיהם מסופקים ע"י מלכות בתשלום ושבכל מלכה בתשלום שוכנת לה עמוק עמוק סאבית אמיתית.
משמע, O שולטת חבויה.
newoldone
לפני 17 שנים • 17 באוג׳ 2007
newoldone • 17 באוג׳ 2007
TooT כתב/ה:
לדברייך "אדון מתנפח" יעשה עבור O את העבודה מצויין.
אני סבורה שחלק גדול מהסאביות או השפחות מאוד יתקשו להיתחבר לבדסמ עפ"י O, בו האדון הוא שולי, אין לו תכלית והוא יכול להיות כל אדם.
עבור O האדון הוא כלי לשימושה ואני לא יכולה שלא לחשוב בצורה אסוציטיבית על עבדים שצרכיהם מסופקים ע"י מלכות בתשלום ושבכל מלכה בתשלום שוכנת לה עמוק עמוק סאבית אמיתית.
משמע, O שולטת חבויה.


אבל האם לא כל השפחות הן קצת O או גם O במובן הזה?
ובמונחים שלך - האם לא בכל נשלטת חבויה גם מלכה אמיתית?
תסתכלי על שרשור הבכי של שולטים בפורום הכללי.
האם כששפחה אומרת ששולט שיעיז לבכות יעוף - היא לא אומרת בזה בעצם שהשולט הוא כלי לשימוש צרכיה כנשלטת?
אני חושבת שאף פעם אין מצב טהור שבו צד אחד הוא כלי והצד השני משתמש בו ככלי. הסיפור המוקצן של O, ע"פ הניתוח שלך ושל רפאל, ממחיש שגם לא ייתכן מצב טהור כזה: המתמסרת הטוטאלית היא גם המשתמשת הטוטאלית.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 17 שנים • 17 באוג׳ 2007
newoldone כתב/ה:
TooT כתב/ה:
לדברייך "אדון מתנפח" יעשה עבור O את העבודה מצויין.
אני סבורה שחלק גדול מהסאביות או השפחות מאוד יתקשו להיתחבר לבדסמ עפ"י O, בו האדון הוא שולי, אין לו תכלית והוא יכול להיות כל אדם.
עבור O האדון הוא כלי לשימושה ואני לא יכולה שלא לחשוב בצורה אסוציטיבית על עבדים שצרכיהם מסופקים ע"י מלכות בתשלום ושבכל מלכה בתשלום שוכנת לה עמוק עמוק סאבית אמיתית.
משמע, O שולטת חבויה.


אני חושבת שאף פעם אין מצב טהור שבו צד אחד הוא כלי והצד השני משתמש בו ככלי. הסיפור המוקצן של O, ע"פ הניתוח שלך ושל רפאל, ממחיש שגם לא ייתכן מצב טהור כזה: המתמסרת הטוטאלית היא גם המשתמשת הטוטאלית.


מסכימה, וטוב שכך. אדם שהופך להיות כלי בלבד, פוסק להיות אדם.
אפשר לומר שבמובנים מסויימים, O פסקה להיות אדם, אם אמנם הייתה כזאת אי פעם.

אבל למעשה, אני לא חושבת שפולין ריאז' התכוונה אי פעם ליצור דמות אנושית ואותנטית. O היא פנטזיה שטוחה וסימבולית, שנועדה להעביר מסר שמעבר.