פנייה לסאביות מקולרות, והעידן הפוסט מודרני

צ'יטה​(שולט) • 17 באוג׳ 2007

שלום גם לך רפאל,
ברוך הבא

כתבת: "בריירת המחדל בחברתנו היא להתייחס אל אדם כאל סובייקט אוטונומי שנמצא ברשות עצמו ואחראי לעצמו".

אז זהו, שברירת המחדל כאן, היא שסאביות הן של האדון שלהן. לדעתי לפחות, ולא רק.

כמו שכתבת, "במסגרת של קובוצת חברים שחולקים רצונות דומים"

אתה לא חושב רפאל, שסאבית מקולרת, היא של האדון שלה ? רכוש שלו ?

כתבת, "מחר יקום אדם, ויאמר שהוא אדון כל העולמות" זו דמגוגיה. מפני שהאדם הזה מחליט משהו שגורם לאנשים שלא הסכימו לנהוג לפי ההחלטה שלו. והם הרי לא מסכימים.

כל מה שאני מבקש, זה שלא יפנו לסאבית המקולרת שלי, בהצעות מגונות. יש לי לכך בוז רב.
לך אין ?
ואם התשובה על זה חיובית, היית מסכים שאציע לסאבית מקולרת שלך סשן של שליטה מתחלפת מסוכנת, על המזו, שייקח אותה מעבר להררי החושך, ובחזרה ? זה לא היה מפריע לך ?
זה לא היה נראה לך מגעיל מצידי ?

כבוד?

אלישבע​(נשלטת) • 17 באוג׳ 2007

מה שכתבת מקסים בעיני וכל כך נכון.
אולי חלק מהמתדיינים פה מבלבלים בין כבוד לאגו.

זאלופון​(שולט) • 17 באוג׳ 2007

לא הבנתי איך זה פותר משהו. החלטות תמיד אפשר לשנות, וזה בעצם כל העניין פה. ההחלטה שלה לציית יכולה להתהפך, דווקא משום שהיא אינה באמת רכוש ומשום שאתה לא באמת מחליט עבורה אלא אם היא מאפשרת לך להחליט עבורה.




אני דווקא לא ממש (וגם לא לגמרי) מסכים. לא הגענו במקרה לדיון בהגדרות של "ממש" ו"לגמרי", אלא הן קשורות קשר ישיר לעצם הדיון. מה זו ה"שייכות ממש" הזו שלאוהבים ונילים אין?

Mass production • 17 באוג׳ 2007

ההודעה מיועדת לנשים בלבד;

התכוונתי לכתוב, ברוחב יריעה, דברים מסגנון זה:

במציאות 2007, וגם הרבה לפני כן, האישה אינה שייכת לגבר, הוא לא אדון שלה, והיא לא המשרתת או השפחה שלו, ואוי לו לאדם אם אינו מבין שמדובר אך ורק בטרמינולוגיה מוסכמת שקיימת רק בין בני הזוג, בינם לבין עצמם בלבד, כפי שציין, ולטעמי בצדק רב - רפאל.

בני הזוג בינם לבין עצמם יכולים להחליט שמדובר באחד שהוא אדון, ובשנייה שהיא רכוש או חפץ, הם יכולים להסכים ששניהם מלאכי שרת, או כל דבר אחר שעולה בדעתם. מבחינה זו, אין כל ויכוח. הבעיה מתעוררת כאשר הצדדים נדמים לחשוב שההסכמות בניהם מחייבות אחרים.

לבסוף נמלכתי בדעתי, כי הדברים הרי נאמרו לפני בסגנון זה או אחר, ומה הטעם? על כן, במסגרת בקרת נזקים, אם כבר כותבים משהו, אני רוצה לפנות למקור, לבראשית, לחומר ההיולי הקדום, לשאלת הליבה המקדמית: מהיכן, למען השם, הביאו הגברים האצילים את המחשבות האלה שלהם?

ומייד מצאתי את האשם. את. לא רק את באופן אישי כמובן, אלא אתן, אלה שמוכנות שהז'אנר הבי די אס אמי יחלחל מעבר לחדר המיטות, או חדר השעשועים הפרטי שלהם, אל המציאות ההבילה של ישראל, קיץ 2007.

מה זאת אומרת את "רכוש" שלו? ממתי ביטויים שמקומם יכירם בתוך הטרמינולוגיה הפרטית של בני זוג - ועוד ביטויים טעונים - פורצים החוצה אל הפומבי? מה תאמרי אם פלונית מפורסמת, נניח, דליה איציקוביץ, תתראיין לעיתון ותאמר "הממוש שלי תוקע אותי בכל עת שעולה בדעתו כי אני הרכוש שלו"?

ואם את מצהירה בפומבי שאת רכושו של אדון, אז מדוע את מתפלאת שפונים אליו ולא אליך? (כתבת במפורש שאת מעדיפה שיפנו אליך ולא אליו).

הצרה היא שנשים מסוימות הולכות יד ביד עם הלך המחשבה הזה, שכל כולו נועד לחרמן במסגרת היחסים הפרטיים בינן לבין בני זוגן. אני אפילו מסכים לשיטתו של צ'יטה שהדברים האלה לא רק מחרמנים אלא ברצינות מעידים על חוזק וטיב הקשר בין בנה"ז ( אני לא מתווכח איתו למרות שאני יודע היטב שאין לו שיער שופע, אבל הוא כתב מה שכתב באופן נחמד ומשעשע, אז מה לי להסתבך איתו?). אני רק מבקש להזכיר שנשים מסוימות משתמשות בעצמן במילים הללו, השכם והערב, על כל דף HTML רענן, אז מה להן להלין שגברים החלו להתבלבל בין הז'אנר הבי די אס אמי שצריך להיות חבוי מהעין, ובין רגשות נאצלים לפיהן - אם האישה מקבלת איזו הצעה חד פעמית בעלת גוון מיני, במסגרת מערכת המסרים הפנימית, זה מחייב אותם לשמן מייד את שריון הקשקשים, לקבע את הקסדה ולצאת לקרב בפני האויב הנורא, כי זה בסדר אם היו פונים אליהם בהצעה הזו, בנוגע אליכן, אבל זה לחלוטין לא בסדר שפונים ישירות אליכן בהצעה הזו?

1 מ 2 : או שאתן רכוש, חור בלי תחתית גוף בלי נשמה, או שאתן נשים. חד וחלק.

בקיצור, יש צורך במהפכה מילולית (נא לא לזלזל בחשיבות המילים) שהיא לא פחות ממהפך חיים יביני.

קודם כל תיפטרו מהמילים הפומביות לפיהן את רכוש וחור, ותשאירו זאת ליחסים בניכם.

בבית - תהיו חור, רכוש, שפחה חרופה, עגלה מורבקת (יש מילה כזו בעברית) או כל מה שעולה על דעתכן.

בחוץ - תהיו נשים, אנשים, בנות זוג או כל דבר אחר שקרוב למציאות במאה ה- 21.

אם המהפכה המילולית הזו תתפוס - אף אחד לא יעלה על דל דעתו לפנות לאדון בנוגע למכירת שפחה.

יפנו אליכן ישירות, או יותר סביר - לא יפנו בכלל.

אם לא רוצות? לא צריך. אז עזבו את העניין. רכוש אין לו דעה.

צ'יטה​(שולט) • 17 באוג׳ 2007

בטח שכל החלטה אפשר לשנות, אבל כל עוד לא משנים אותה, אין בכך שום פגיעה בתקפותה של ההחלטה.

זהו שהיא כן באמת רכוש, ואני כן מחליט עבורה.
כל זה כמובן, משום שהיא סאבית שלי, ובחוזה היחסים, היא אפשרה לי, להיות האדון שלה. מאותו רגע, אני מחליט, עד הרגע שהיא תחליט שהיא לא רוצה יותר.
בתקופת הזמן הזו, שבה החוזה תקף, היא הרכוש שלי.

אני חווה ממך, שקשה לך מאד לקבל את הקונספט הזה. אבל זה לא חדש.

כל הדיון הזה שלנו, מדבר על באמת רכוש, שאני כן מחליט בשבילה, בכל פעם כשאני בוחר בכך, על כל דבר. אתה יכול להבין את זה ? זה "ממש".
מה שהוא לא ממש, זה מה שאתה מתאר, שאני מחליט בשבילה, רק כשהיא רוצה בעצם.
בוא נגדיר את זה, כ"ממש לא". בעיני לפחות.
כמובן שיש גווני אפור באמצע בין "ממש", ל"ממש לא"

מקווה שהבהרנו את ה"ממש" הזה.

ממש ממש

Lanya Colson • 17 באוג׳ 2007

ממש כמו שמותר היה להכות נשים באנגליה של המאה השבע עשרה? (ראה חוק האצבע)
ממש כמו שלנשים לא היתה זכות הצבעה? (כי אין להן שיקול דעת ראציונלי)
ממש ממש כמו שלנשים לא היתה זכות ירושה? (ראה ג'יין אוסטין)
ממש ממש כמו שנשים נחשבו רכוש בתקופת התנ"ך? (יחד עם עבדים וחיות הבית)
ממש איראן כאן ועכשיו.....

יוחזר הבדס"מ לחדר המיטות לאלתר!!
(או לפחות המיילדום, בבקשה)

ושהפוסטמודרנים יחזרו למערה ממנה הם זחלו החוצה
(סליחה הייתי חייבת להשחיל את הבדיחה הזאת)

Tobias​(אחר) • 17 באוג׳ 2007

ידעתי שבנקודה מסויימת מישהו יקח את זה להחצנה....


אז כן

בדסמ זה אירן

אנחנו אנשי מערות

כל הגברים רעים

כל הנשים מוכות.


בדסמ רק במיטה, זה לא בדסמ...זה סתם קינק לדעתי...


אפשר לבקש שהשרשור הזה שיש בו הרבה דעות שנוגעות לכולם לא ידרדר למקום של הקצנה חסרת טעם והטחת רפש?

או שעדיף שנסגור את הבסטה וזהו...?

אני אשתדל להתנסח מבלי להקצין. בכל זאת בשם ריבוי הדעות.

Lanya Colson • 17 באוג׳ 2007

אין לי בעיה עם פמדום טוטאלי, רק עם מיילדום.

ועכשיו ברצינות.
האישי זה פוליטי, והפוליטי זה אישי. ואישה כרכוש, מבחינתי, בתרבות שלנו, זה נושא רגיש.
עדיין.

יש קטע נפלא בסרט "במבוזלד" של ספייק לי (הסרט הכי טוב שלו בעיני, והכי נכשל מסחרית), בו הדמות הראשית מתראיינת ברדיו. הוא מפיק טלוויזיה שחור (עוגיית אוריאו - שחור מבחוץ, אבל תרבותית לבן מבפנים) אשר מחליט לעשות את התכנית הכי גזענית שיש, כדי לעורר מהומה, כדי להראות כמה רשתות הטלוויזיה בארה"ב הן בעצם גזעניות. התכנית תופסת פופלריות עצומה, והמצב יוצא משליטה. כל הארגונים השחורים הפוליטיים זועמים. כל הצופים מריעים.
בכל מקרה, המפיק מתראיין אצל שדרן רדיו אקטיביסט, ששואל אותו "ומה לגבי העבדות?"
והמפיק אומר "די כבר עם העבדות, העבדות נגמרה לפני 400 שנה".


תקרא לזה איך שאתה רוצה, אצלי זה לא יוצא מחדר המיטות.
נדמה לי שלפעמים שכחנו מתי נשים קיבלו זכות הצבעה באמת.

צ'יטה​(שולט) • 17 באוג׳ 2007

הריני להבטיח לך Lanya Colson שאצלי הגננת, היא המלכה שלי, המלכה של כל העולם. אני מעריץ אותה.
זה בכלל לא סותר את העובדה שהיא סאבית שלי, לגמרי ממש בכלל.

אכן, מפן אחד של ההסתכלות על העניין, יש משהו בדוגמא שהבאת, שבהקשר הזה פה, מקומם כשאישה על 4, ממש.

אבל שימי לב לעובדה, שהרבה נשים מתלוננות, שבעידן הנוכחי, הגברים הפסיקו להיות גברים, והן כמהות לגבר גבר כזה, שייקח אותן, למקום שבו הן רוצות להיות, אישה אישה, כמו פעם.

לכן לדעתי, למרות הרגישות, יש מקום כזה, של הסכמה, שעושה את שני הצדדים מאושרים, וזה מקסים בכלל.

זו בדיוק הנקודה שלי

Lanya Colson • 17 באוג׳ 2007

זו בדיוק הבעיה שלי עם מיילדום.

מיילדום מתיישב על מערכת תרבותית של "גבר גבר" סוחף, שבפועל מרוויח פי שניים על אותה משרה בדיוק, לא נוקף אצבע בבית, ומתקדם מקצועית בזמן שאשתו מגדלת לו את הילדים.
זו אותה מערכת שבעבר איפשרה לראות בנשים כרכוש, למנוע מהן זכויות אזרח וכדומה.

מערכת לא שוויונית.

ושיוויון בין המינים, מה לעשות, בעיני כאישה, בדסמית או לא, זה ערך חשוב מרכזי.
כי בלי הערך הזה, ובלי המאבק הזה - לא הייתי יכולה לעשות חצי ממה שאני עושה היום מבחינה מקצועית ואישית.

מיילדום שגולש מגבולות חדר המיטות, מבחינתי, הוא איום תרבותי על המלחמה לשיוויון בין המינים.
וזו עדיין מלחמה.
והיא עדיין יותר חשובה לי מהמיניות שלי.