פנייה לסאביות מקולרות, והעידן הפוסט מודרני

מגדלנה​(לא בעסק) • 17 באוג׳ 2007

אני מתנצלת אבל לא קראתי את כל השרשור. התעמקתי בהודעתו של צ'יטה שאותו אני מכבדת מאד כמו גם את מערכת היחסים שלו, והנהנתי בהסכמה עם רובה. אני מקבלת אין ספור הודעות ביום למרות הקולר שמשייך אותי לאינקוויזיטור - והאמת היא שרוב ההודעות אינן מאלו ה weekend riders אלא מכאלה המסתובבים באתר כבר שנים ויודעים מה שר השם בסוגריים המסולסלים שליד שמי. עדיין, כן - ביניהם מסתובבים כמה weekendים למיניהם.

עד היום לא חשבתי על כך שהם צריכים לפנות לאדוני כדי לפנות אליי, אולם זה בכל זאת נראה לי נכון. אני חושבת שהסיבה שלא חשבתי על זה כך היתה כי פשוט במילא נהגתי להתעלם/למחוק את ההודעות האלה מבלי לקרוא אותן מלכתחילה. הרי רשמתי ששמורה לי הזכות לו לענות (בפרופיל, לאלו מכם שרוצים לבדוק).

במקרה אני מודעת לבלבול שגורם הפרופיל שלי כשרשום "מחפשת אדון ש... וכו' וכו' וכו' " (פעם אחרונה, אני מתייחסת לאיזה סוג אדון אני מחפשת, לא לכך שאני מחפשת) - ולאחר מכן רשום "לא מחפשת אדון, משויכת..." - ועדיין, אנשים בוחרים למה להתייחס ולמה לא, ביודעין שאני משויכת.

ובכל זאת, בתור כזו שמקבלת כל כך הרבה פניות מ"אדונים" שונים ומשונים באתר, לא הייתי רוצה להפיל את כולן על האדון שלי - במילא הוא לא יכול לקבל הודעות ואני כן (הרי לי יש מנוי זהב), ולכן גם אם לשם העיניין היה זה חוק ידוע ובל יעבור ומקובל ע"י כולם (פניה לסאבית משויכת נעשית ע"י הודעה לבעליה) אני מודעת לזה שהיו ממשיכים לפנות ישירות אליי ולו בגלל שיש לי אופציה לקבל הודעות ולהתכתב.

אנחנו לא חיים בעולם נאור ופתוח, עולם הבדס"מ הוא עולם של ערכים ישנים בכל מה שקשור ליחסי שולט-נשלטת. עליכם לזכור שבעבר הלא כל כך רחוק ולפני המאה ה-20 וה-21, ועדיין במדינות מסוימות - אישה נשואה היא אישה משויכת, והיה נהוג ומכובד לפנות לגבר שלידה בכדי לנהל שיחה עימה.

לסיכום, כסאבית - הייתי מעדיפה שאנשים יפנו למי שאני שייכת לו ולא אליי למרות שיש ביכולתי לעשות שיקול עם מי לדבר ועם מי לא. וכמעט עם כולם (מלבד שולטים ידידים ויקרים) אני לא מדברת אלא מתעלמת ומוחקת את הודעותיהם...

זאלופון​(שולט) • 17 באוג׳ 2007

אבל... ה"חוזה" תקף כל עוד היא לא החליטה אחרת, כל עוד היא רוצה. אתה באמת לא רואה איך זה משנה את הכל?

וזהו? זה כל ה"ממש" הזה? שמחליטים בשביל הסאבית? טוב, אם כך אין בעיה. מבחינתי זה לא משהו שמעיד על מסירות, עומק קשר, אפילו לא ממש על שייכות. כך שזה מתיישב יופי עם העמדה שלי שהונילים לא מפסידים שום דבר מהותי, אלא רק קישוטים.

ברור שלא נסכים כאן. כרגיל, תומכי הרומנטיזציה והאידאליזציה של הבדסמ יטו יותר לצדד בגישתך ותומכי הריאליזם והפשטות יטו יותר לגישתי.

המלט • 17 באוג׳ 2007

צ'יטה: רוצה לחשוב על הסאבית המקולרת שלך כעל 'רכוש' שלך, אבל ממש, כי זה בין השאר
עושה לך סדר בבדסמ שלך? בכ-בוד. אלא שאתה לא מסתפק בכך, ומבקש שכולם יחשבו בדיוק
כך: שהסאבית המקולרת שלך היא 'רכוש' שלך; ולא במובן המאטפורי, שאיתו לאף בר-דעת אין
בעיה, אלא בסוג של אופן ומשמעות מעשיים, המבקשים להחיל את הוראתה המדויקת של
המילה 'רכוש' על בת-זוגתך, הסאבית המקולרת שלך. לעניות דעתי המרדנית, בנקודה זו בדיוק
מתעוררת המחלוקת: דומה כי חלק נכבד מהמגיבים כאן לא מוכנים בשום אופן להסכים לכך שאדם =
רכוש, ובפרט ובמיוחד לא שאשה=רכוש. רפאל העיר ביבושת כי "אין עבדות בימינו", ולניה-קולסון
הוסיפה עוד כמה דוגמאות היסטוריות ידועות. אני משוכנע שגם אתה לא חולק על כך שבשלוש-
ארבע שורות מנומקות היטב אפשר להוכיח כי אין דרך, לא מוסרית, לא משפטית ולא אחרת, בה
ניתן להתייחס לאישה (או לאיש) כאל רכוש. לפיכך אני מרשה לעצמי לצקת תוכן חדש לתוך
מה שמתקרא בפיך "רכוש". כשאתה אומר "הסאבית שלי היא רכוש שלי", אתה בעצם מתכוון
לומר, כי הקשר הבדסמי בינך לבין הסאבית המקולרת שלך הוא כה קדוש ונעלה בעיניך, שלא
תהיה מוכן לסבול בשום אופן שמישהו אחר יגלה בה ענין כסאבית ללא רשותך, קל וחומר ללא
ידיעתך. ניכר מדבריך כי דבר זה בנפשך הוא - נשמת אפו של הבדסמ שלך. זה מספיק חשוב
לך בכדי שתקדש את הקשר הזה אף מעבר לקדושת הנישואין. אני לא אכנס כאן לשאלת קדושת
הנישואין לעומת 'קדושת הקשר הבדסמי'; איש הישר בעיניו יקדש. אלא שבדיון השואב את ליבת-
תוכנו מעולם מושגים הכולל "נישואין, קשר, קילור, כבוד, קדושה", אך הוגן הוא לזכור כי הקשר
הבדסמי אינו משכנם היחיד של הכבוד והקדושה, ועל כך רמזתי בשרשור האחר. מעבר לכך -- אין
אני בא לתקוף את תחושתך כי הקשר הבדסמי קדוש יותר בעיניך מקשר נישואין. כתבת במפורש
כי אם אשתך היתה בוגדת בך, היית יכול להמשיך להיות אתה, אבל אם הסאבית המקולרת
שלך תסתשן (מאחורי גבך) בחצרו של אדון אחר, לא תוכל להיות יותר אדון שלה. שני הקטעים
שבחרתי להדגיש עד כה, מבטאים בעיני את תפיסת עולמך הבדסמית; אופי הקשר אדון-סאבית
הנחשף הוא של בלעדיות ונאמנות מוחלטת מצידה של הסאבית, שבו בגידה מצידה נתפסת כגזר-
דין-מוות על היחסים. ועל פי דרכנו למדנו, כי אם אתה בוחר לסשן סאבית אחרת (לא מקולרת,
חלילה) -- אז זה "בסדר", כי אתה האדון. והרי לנו קדושתו המקורית - השילוש הקדוש ללא
ספק -- של מוסד הנישואין:

1. לאשה אסור לבגוד.

2. לגבר מותר.

3. אם האשה בוגדת - אפשר לגרש אותה.


(נתנחם בזה שלא המצאנו שום 'קדושה' חדשה). אני מוצא לנכון להדגיש שוב: אין לי ביקורת
כלשהי על עמדתך הבדסמית. עמדתי אולי שונה משלך, אך מה שבטוח הוא ששתיהן רלבנטיות.
הביקורת שלי היא על כך שאתה מצפה להחיל את עמדתך הבדסמית על כולם. אתה מצפה
מכולם להתיחס לזוגיות הבדסמית שלך, בדיוק כפי שאתה מתיחס אליה. ומשום שהדברים נוגעים
עמוק בתוך נפשך, משום שהקשר שלך חשוב לך עד מאד עד כדי קידושו, חשוב לך גם מאד שכולם
יראו את אותם הדברים עין בעין. בעצם, אתה רוצה שכולם יתיחסו לקשר הבדסמי שלך, כמו
שכולם מתיחסים לקשר הנישואין (חוץ מאלה שמזיינים מהצד, שהם אולי הרוב ) -- כשם
שאיזשהו דגל בגוונים שונים של שחור מרחף מעל נסיון לזיין אשה נשואה, כך גם, לשיטתך, ראוי
שירחף דגל שחור -- רק בגוון אחד של שחור -- מעל נסיון 'להשתמש' בסאבית מקולרת. עד כאן טוב
ויפה. כאמור לעיל, זכותך המלאה להרגיש כך. אלא שבבואך להחיל זאת על סדר היום הבדסמי, אתה
נתקל בדעות מנוגדות כאשר אתה מבטא את תחושותיך העזות והכנות על ידי הפיכתה של הסאבית
שלך ל'רכוש' שלך. זוהי הנקודה החלשה של הטיעון שלך, לעניותה המרודה של דעתי ולדלותה
המחפירה של מחשבתי. אולי במקום להגיד 'רכוש', תגיד : אני לא מוכן לסבול בשום אופן
שמישהו אחר יגלה בסאבית שלי ענין כסאבית ללא רשותי, קל וחומר ללא ידיעתי. זה משפט
ברור, שמעביר את המסר הבדסמי בצלילות, ויש בו כנות רבה. עד כמה שאני מסוגל להיכנס
לנעליה של סאבית, ועוד מקולרת, הייתי שמח לפרש משפט כזה כרגשות חזקים כלפיי יותר מאשר
כל דבר אחר.

huan • 17 באוג׳ 2007

וואו טאבי פעם ראשונה שהצליחו לבלבל אותי עם מישהו - ועוד עם רפאל! כנראה שבאמת יש משהו לא בסדר בכתיבה שלי (הדבר מהווה עקיצה צינית ורפאל לא צריך להעלב)

בכל עניין הרכוש מתרחש פה תהליך די מעניין. התרמינולוגיה מעצבת את המציאות. ראיתי תהליך זה מתרחש לא פעם אצל אנשים שונים. המילים בהם אנו משתמשים באתר הם "אדון" ו"שפחה" - אהה אדון ושפחה? נשמע לי מוכר....אדונים ושפחות היו לפני כמה מאות שנים..האדון קנה את השפחה והיא היתה הרכוש שלו בפועל...במידה ואני קורא לעצמי אדון ולה אני קורא שפחה אז מן הסתם היא גם הרכוש שלי...עם היא הרכוש שלי זה אומר א,ב,ג על היחסים שלנו וכו.....
התהליך קורה כמובן גם בכיוון ההפוך כאשר אישה מסגלת את התנהגותה בהתאם למילה בה היא משתמשת ולסטראוטיפ שמגלמת מילה זו (כמובן אחרי פיתוח הסטראוטיפ בכדי שיאפשר תיפקוד בעולם האמיתי).

אני אישית לא מקבל את קיומו של רכוש, אני כופר בעקרון שהמוסר הבדסמי והעיוות הטרמינולוגי קודמים למוסר האנושי והערכים האוניברסליים של חופש המחשבה וקיומה של התבונה - בהם אני מאמין. וזאת בשל כך שבניגוד לרבים אחרים אני לא רואה הבדל בין עולם הבדסמ לעולם הוונילי...מדובר סהכ בעד תת תרבות אנושית המורכבת מבני אדם ואשר דורשת התיחסות בהתאם ולא כאל עולם מקביל בעל חוקים שונים ומשונים.
ציטה - אתה יכול להתיחס לסאבית שלך כאל רכוש אבל העניין שאני לא אמור לכבד את נקודת המבט שלך אליה. אני בשונה ממך לא רואה אותה כרכושך ולא מתכוון להפעיל כלפיה את הנורמות המוסריות וההתנהגותיות המוכתבים מהיותה רכוש. אני אתנהג אלה כפי שאני מתנהג לכל אדם שכן זה שהיא סאבית אינה הופך אותה למשהו אחר.
מהות הבדסמ היא לא שאדם אחר הופך לרכוש של מישהו, זה רק נגזרת מעוותת של הטרמינולוגיה שבה משתמשים והיא אינה מחייבת אף אחד חוץ מאילו שעיוותו את המושגים והפכו תת תרבות שעוסקת במין אחר ומשחקי תפקידים לאחוזה פאודלית סטייל המאה ה13 עם כל המתשמע מכך.

אני יכול להוכיח לך מעבר בצורה לוגית ובלתי נתנת לסתירה שהסאבית שלך אינה מהווה רכוש.
הדבר נובע מכך שאתה בעצם אינך יכול לממש אליה את זכויות הקניין הנגזרות מרכוש ללא הסכמה של הרכוש.
אתה לא יכול למכור אותה או להעבירה לאחר ללא הסכמתה - בניגוד לכסא או כלב.
אתה לא יכול למנוע שימוש בה על ידי אדם אחר ללא הסכמתה הפעילה - בניגוד לכלב או כסא שאתה יכול לכלוא בחדר ולא להסתכן בישיבה ממושכת בכלא בעוון כליאת שווא.
אתה לא יכול לשלוט בשימוש בה ללא הסכמתה - בניגוד לכסא או כלב ומבלי להסתכן בישיבה ממושכת בכלא על אונס ותקיפה.
קיומו של החוזה שכתבתם איננו מונע מהסאבית לעשות כל העולה על רוחה וקיום ההבנות מותנה ברצונה הטוב - זה שבמידה והיא מפרה את החוזה היא לא סאבית שכן מפסיקה להיות רכוש הינה דמוגוגיה שכן ההבדל בין רכוש למה שאינו רכוש הוא עקרוני ואינו תלוי בפעולות כלשהם שהרכוש מבצע או לא מבצע שכן עצם היותו רכוש מעוגן בנורמות חברתיות ולא רק בהסכמה בין שני הצדדים כך שזה לא משנה איזה החלטות וחוזים תחתמו בינכם - אתה לא החברה ולכן תוקף החוזה יפוג ברגע שתצאו ממסגרת ההתיחסות הזוגית שלכם (או שאחד הצדדים יצא ממסגרת התיחסות זו ברגע שיחליט שהחוזה לא מתאים לו).
עצם קיומו של רכוש וקניין הוא עניין חברתי גרידא - העדר תמיכה חברתית בקיומו של רכוש מסויים או קניין מסויים שולל אוטומטית את קיומו ואת האפשרות לישם עליו את הבעלות.

אך הוכחה זו היא חסרת משמעות ומהווה יותר תופסת ולא כעיקר שכן אני כלל לא אמור לקבל את נקודת ההשקפה שלך ולהתאים את פעולותי למשהו שאני רואה כעיוות, אני לא אפנה לסאבית שלך בהצעות מיניות לא בגלל שהיא הרכוש שלך ואני צריך להפנות את ההצעות אליך. אלה כי לדעתי קשר בין שני אנשים הוא קדוש ואל לי לקלקל אותו ועם זאת במידה והיתה לי הצעה הייתי מפנה אותה אליה ולא מתיחס אליה כרכוש שכן הדבר לפי אמות המידה שלי מהוות עיוות.

ציטה עם אני הייתי שפחה והית פונה לאדון שלי בכדי לשאול האם מותר לסשן אותי ורק אז היית פונה לשאול את דעתי קרוב לוודאי שאותו אדון היה הולך לעזעזל ואתה היית מקבל סתירה על חוצפתך וזילזולך בי - כנל לגבי טאבי. אדם הוא לא נספח וקיים בכל החלטה הנוגעת לו במישרין או בעקיפין.

אני מקווה שזה מסכם את הנושא.

newoldone • 17 באוג׳ 2007

למה אתם לוקחים את זה כל הזמן למקום של בגידה, או פיתוי לבגידה?

הנה דוגמה היפותטית מתחום אחר: נניח שאני אומרת לבנקאי שמטפל בענייני שאני מעוניינת בהגדלת אשראי לסכום שאין לו סמכות לאשר, ואני יודעת שאין לו סמכות כזו. האם בכך אני מנסה לפתות אותו לחרוג מסמכותו? ממש לא. אני לוקחת כמובן מאליו שהוא יעביר את הבקשה למי שבסמכותו לאשר או לדחות אותה. כך גם פניה רצינית (ואני כל הזמן אומרת שאני מוציאה מכלל הדיון פניות זבל) לסאבית מקולרת: מובן מאליו שהיא תעביר את הבקשה לזה שבסמכותו לאשר או לדחות אותה. מובן מאליו לה, ומובן מאליו לזה שפנה אליה.
אני נאיבית? לא. אני חושבת שאת חוסר הכבוד האמיתי לסאבית, לאדון ולקשר מפגינים כל אלה שברירת המחדל שלהם היא להניח שפניה לסאבית = סכנת בגידה.

וכמה מילים על "רכוש":

לכולם ברור שכשמשתמשים במילים "עבד" ו"שפחה" בבדס"מ לא מתכוונים לעבד ושפחה במובן ההיסטורי-חברתי- פוליטי, אלא שלמילים האלה יש בהקשר הבדסמי משמעות שונה. והמשמעות השונה לא אומרת שהעבד הבדסמי הוא לא באמת ממש לגמרי עבד. יש כאן אנשים שחווים את עצמם כממש לגמרי עבדים וחיים את חייהם כממש לגמרי עבדים. עבדים בדסמים.

משום מה זה לא ברור לגבי המילה "רכוש". גם לחלק מאלה שבעד המילה וגם לחלק מאלה שמתנגדים לה. רכוש בדסמי הוא ממש לגמרי באמת רכוש, אבל הוא לא רכוש במובן החוקי והחברתי.
צודקים כמובן זאלופון וחואן שהבדל מהותי הוא שרכוש בדסמי בוחר להיות כזה. לא בחירה חד פעמית, אלא בחירה מתמשכת בכל רגע ורגע של הקשר. ועדיין הוא יכול להיות ממש לגמרי רכוש - בחוויה עמוקה של עצמו כרכוש, וכמצב תודעתי מול האדם שהוא בחר להיות רכושו. ההדגשה שלי היא שהוא רכוש אך ורק מול אותו אדם, אלא אם כן הוא בחר להחשב כרכוש גם בעיני אנשים נוספים או קהילה שלמה. וזה הבדל מהותי נוסף בין רכוש חוקי-חברתי לבין רכוש בדסמי.

אין על מה • 17 באוג׳ 2007

- לכל "זוג" שולט / נשלט יש גבולות שמוסכמים על שניהם , שמגדירים את תחום היחסים בינהם. אצל צ'יטה , אולי אחד הגבולות הוא דרישה ל- נאמנות מוחלטת של הנשלטת שלו אליו, קבלת הסכמתו לכל מעשה שלה, מראש וכד'. בגבולות שלה אולי הענין פחות קריטי ולא מופיע.

אם הנושא הזה של - "אל תפנה אלי אלא רק דרך אדוני" לא מופיע בפרופיל, איך אמורים הפונים/ פונות לדעת על כך? הרי לכל "זוג" של שולט / נשלט כאן, ובכל מקום אחר , יש את הפרוטוקול הפרטי שלהם של מה מותר ומה אסור ביחסים בינהם. ולא נראה לי שמישהו כאן מנסה או שואף לקבוע הגדרות נוקשות ומחייבות ליחסים בדסמים. אולי מפני שבמילא לא ניתן "לאכוף" אותם.

לגבי חלק, לא קטן, מהמשתתפים בדיון כאן, ובקהילה ( יש חיה כזאת?.. ), היחסים הבדסמים הם סוג של חיים ב מציאות נוספת/ מקבילה למציאות היום יומית שלנו, שלא כפופה לכללים האלא, ובחלק מהמקרים לא מכירה בהם ומגנה אותם.

כל האמור כמובן לא גורע מכך שיש לעיתים פניות לא ראויות- בסגנון לא ראוי , פניות מציקות , פאטטיות ואפילו די אידיוטיות. בשביל זה בראו את ה DELETE , ( שיהיה בריא המקש הזה... )

Tobias​(אחר) • 18 באוג׳ 2007

מגדי

אם השולטים פה היו יודעים שהם צריכים לעבור דרך השולט שלך לא היו מציפים אותו כלל.


וגם.....אני חושב שכל אחד לוקח את הדיון הזה למקום אחר.....שהוא המקום שבו הוא עצמו מתרעם על דברים.


באופן כללי

אני מסכים עם כולכם
וחושב שכל הדעות פה מצתרפות יחד לעולם שלם שבו זרמים זרמים.

אני אענה על כמה מהדברים שנאמרו פה.


רכוש......מילה...בעייתית......אבל אני חושב שכולנו יודעים ששפחה בבדסמ היא לא כמו שפחה של פעם....פעם לא הייתה לה ברירה ....פה אישה בוחרת למסור את השליטה.

אין אדם שיגן על זכויות הנשים והגברים כמוני
אני מאמין בשוויון מוחלט.....בו אין למינו של אדם בין זכר או נקבה כלל להשפיע ולו במעט על הזכויות או ההתנהגות כלפיו.

אני חושב שאם אדם רוצה להביע עניין בקיום סשן או כל דבר בעל תוכן מיני כלפי שיפחה משוייכת.....למרות שהוא יודע שהיא משוייכת ושהסיכוי שזה יקרה קטן עד זעיר.....צריך לפנות לשולט שלה.....אני חושב שזו תהיה הגשמה מלאה אמיתית יפה ונכונה יותר של המהות הבדסמית, ושל הנימוס בפרט.

אם מישהו היה פונה לסאבית שלי ולא אליי...לא הייתי מעלה עליי שריון ולא חרב.

מדובר בהעדפה.
דבר שאני רואה כנימוס בסיסי
ואתם יכולים לחלוק עליי....

יש פה זרמים זרמים...
וכולם מגיעים ממקום שבטוח שהוא הנכון ביותר.

כמו שאמרתי...


בגלל שאין כללים כתובים...
בגלל שיש המון אפור...

אולי באמת כדאי לשנות את זה....

להוציא מהשרשור הזה ומגוון הדעות שבו תועלת

אולי באמת אני אמצא את הזמן ואפתח פוסט בו כל אחד יוכל להציע כללי נימוס ואתיקה...אשר בסוף תתנסח להם טיוטה.....והם יהיו כללי נימוס, נימוס ולא ברזל, של זרם השולטים והנשלטים שיבחרו לקבל את זה עליהם....וירגישו שזו הצורה הנכונה בשבילם...

אולי נקרא לזה ......HARDCORE DOMINATION

ומי שיציג את צמד המילים הללו בפרופיל שלו יוכל לומר לכולם בפשטות שהוא דוגל בכללי נימוס, אתיקה, ובראייה כללית כזאת של בדסמ וזוגיות בדסמית.


הרי בסופו של דבר...

מה מטרת השרשור הזה...

להראות מי צודק יותר?

לעולם לא יהיה דבר כזה.

כולם תמיד יהיו משוכנעים שהם הכי צודקים.


אז אני מציע.

בואו נכבד אחד את השני.

כבני אדם
וכחלק מהקהילה הבדסמית שקושרת את כולנו יחד בנושאים הללו.


אני HARDCORE DOMINATION

קחו את זה בחשבון כאשר אתם פונים אל הנשלטת שלי בנושאים שבהם היא העניקה לי את זכות ההחלטה עליהם.

בכל נושא אחר.

אני אהיה לכם אדם, וחבר.
פשוט אדיב ונאמן.


זה הכל ממני בנושא הזה.

ואני מבקש משהו אחד ממשיכי השרשור.

סופם של רוב השירשורים בכלוב בנושאים הרגישים הללו להפוך להטחת רפש אחרי שכל הטיעונים נאמרו.....ושום הסכמה או פשרה לא הושגה.

אל תתנו לזה לקרות

זה מוזיל בסוף את כולנו.

והופך את הנושא המקורי ללא רלוונטי

וחבל

כי אנשים קוראים גם אם לא מגיבים.

לכן כעת

אחרי שהבעתי את דעתי בכמה צורות ובנוגע לכמה תתי נושאים.
אין לי כבר מה להוסיף, ולכן אשאיר את הבמה פתוחה לאחרים.

תודה לכולם על ריבוי הדיעות וגם על ההתנסחות הרהוטה.

יום טוב.

טבאייס
HARDCORE DOMINATOR

newoldone • 18 באוג׳ 2007

מה זה שייך?

גם אם הקשר של הזוג הוא כזה שהיא צריכה לבקש ממנו אישור לאכול להשתין ולנשום 7/24.
אז היא תבקש אישור לקרוא את ההודעות האדומות, והיא תבקש אישור למחוק פניות זבל, והיא תבקש אישור להעביר לו הודעות רציניות, והיא תבקש אישור להחליט בעצמה איזו הודעה היא זבל.
הרדקור. טוטאלי. אולטימטבי.

אין שום קשר בין ההבחנות הרדקור/לייט או בדסמ/קינק או אמיתי/משחק לבין העמדה שאני מציגה כאן, שלפיה אדון *אחר* שיוזם פניה, ראוי שיפנה אותה אליה. העמדה הזו יכולה להתקיים בכל המצבים.

וזו תשובה גם לך טאבי, על ההצעה שלך להגדיר את תפיסת הנימוס שלך כ hardcore domination.

רוצה פיתרון? פשוט מאד. תן לשפחה שלך הוראה לכתוב בפרופיל שלה שפונים מתבקשים לפנות ישירות לאדונה.
בכך *היא* נותנת את אישורה גם לאחרים להתייחס אליה כשפחה. לא כי זה מנומס, לא כי זה הרדקור, לא כי זה מחויב ממהות הבדסמ, אלא כי כך אתה רוצה והיא מקיימת את רצונך.

מישהו מוכן להסביר לי משהו

Lanya Colson • 18 באוג׳ 2007

נניח אני שולטת, ויש לי נשלט, ויחסנו הם 24/7, אני מחליטה עליו בהכל, ואנחנו מונוגמיים ומסורים. ומישהי פונה אליו בכלוב ומציעה לו סשן,

למה בכלל שזה יציק לי?

אני לא מבינה את מקורה של עצמת הרגש הזורמת במעמקי השרשור הזה.

זאלופון​(שולט) • 18 באוג׳ 2007

עם זה אין לי בעיה, אבל לדעתי ההבדל בין "חוויה של רכוש" לבין "רכוש" הוא עצום ושווה שיכירו בו. אדם יכול לחוות עצמו באלף ואחת דרכים שונות, אבל זה לא אומר שהחוויה שלו מבוססת מציאות. היא יכולה להיות מבוססת על שקרים שהוא מספר לעצמו ומאמין בהם. הוא יכול לשכנע את עצמו שהוא באמת "שייך", בלי לחשוב מה זה בכלל אומר. הוא יכול להדחיק את העובדה שבכל פעם שהשולט שלו מחליט בשבילו, הוא עצמו מאשר את ההחלטה הזו, גם אם לא בקול רם ובלי להעניק לכך יותר מדי מחשבה. הוא יכול לגרום לעצמו להאמין שהוא נמצא שם "לצרכי השולט", ולהתעלם מכך שההמצאות הזו משרתת היטב את צרכיו שלו. שקרים כאלה ואחרים יכולים לגרום לו לחוויה שהיא אמיתית לגמרי מבחינתו, אבל רק בגלל מה שהוא בוחר להסתיר מפני עצמו. אז כן, כמצב תודעתי הוא רכוש, אבל זה מצב תודעתי כוזב.

ועכשיו שירו איתי: משה, אתה לא רכוש. משה, אתה לא רכוש...