Whip(שולט)
|
לפני 17 שנים •
19 באוג׳ 2007
היה עליך לכתוב כל מה שרואים...
אכן משפט מורכב. כל מה שרואים. מי הם אלה שרואים? המונגולואיד, שמתבונן בדגים? הדגים, שרואים לא רואים את פנים הגיגית? או שמא הילד, שרואה את כל התמונה מהצד - אך רק את הסצינה הזאת, ובוודאי שלא את כל השוק? התיאור שתאר הילד, שכשלעצמו הוא יפה ומתאים לילד בכיתה גימל, מעולם לא יכול היה לכסות את הכל. את איכות הבד של החולצה הלבנה, הכתם הזעיר שעליו, רסק העגבניות שמרכיב את הרסק, גרעיני העגבניה הקצוצים שבו, ומטה ומטה ומטה, בספירלה אינסופית של סקלות ומימדים... וכל זה על כתם זעיר אחד, על חולצה אחת של איש אחד בשוק שלם. לעולם אי אפשר לכתוב "כל מה שרואים", אלא רק מה שאתה רואה, ומתוכו - על מה אתה בוחר לספר. תגובת המורה היא קצרת סבלנות, ממבט ראשון, אך באה ללמד את הילד פרספקטיבה מהי, ריכוז מהו, וללמדו להבחין בפרטים, קטנים כגדולים...ולסנן את הלא חשוב. כבר עתה הוא עושה זאת, אך מבלי להיות מודע. כשיהיה מודע לכך, יבחין בעוד פרטים, בעוד התרחשויות - או אז - מה שייכתב יהיה מרכז העיניינים, בעיני הילד, ולא רק מה ששם ליבו אליו במקרה, באותו רגע. האם היא רוצה את כל הפירוט? היא לא, אך התעמקות בתשובתה מלמדת אותו, וזאת כל הכוונה. כי כתיבה יפה אפשרית וקלה, אם שפתך עשירה דיה, וגם אם לאו - גם שפה דלה תספיק, אך עין בוחנת...היא דבר נדיר. מזכיר לי את הבושידו, קוד ההתנהגות של הסמוראים. אתה נדרש לחיות את חייך, אך בכוונה גמורה. לעשות כל דבר מתוך כוונה אמיתית, תוך שימת לב לפרטים. לעלה הנופל מחוץ לבודו, לבוהק החרב בטרם קרב, לעיקול צוואר הגיישה באור הירח. נקודתה של המורה מזכירה לי שיעור חשוב על החיים, על ההתרכזות בהם ועל חשיבות כל רגע, כל שניה. שיעור שחשוב להזכירו לכולם מדי פעם. ומה יש בכלוב? אנשים. אוהבים, כועסים, שמחים, עצובים, מתענגים, כואבים אך תמיד, ובראש ובראשונה... אנשים. |
|
|
| קייסי |
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב:
היא שוקלת 259 קילו. הבשר שלה תפור לספה הישנה בקורים של שומן שנקרש. הקורים נמתחים כמו תחבושת אלסטית כשהיא מתרוממת בגניחה לדלת המקרר שלה.
המקרר, כפות למראשות הספה בסורגי נזילות ודליפות שקפאו, כנטיפים וזקיפים במערה קדמונית, נפתח בחריקה. עשרות נקניקים נושרים כפתותי שלג על הר נקניקי השומן של בטנה. תמונת הטבע הזו אינה דוממת כלל. היא מרימה זרוע עבה, שולה נקניקים מצלע ההר ומטילה אותם לבולען שבפניה המבהיקות ממאמץ. אמא שלה נכנסת לסלון בביתה בלי לדפוק, רזה ומטופחת. היא מביטה בפרי בטנה, הר הפוג'יאמה האנושי הזה, ששורטט ביד אמן קליגרפיה יפני מהגהינום, ונדה בראשה בתיעוב. "מחר דיאטה", מפליט ההר חירחור נוגה, "אם רק אצליח לנתק את הקורים מהספה". |
|
|
ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2007
אני לא אשחק על פי כלליך, אמרתי ועכשיו מהתחלה.
בתוך הכלוב, יש ציפור, הרי ציפורים נולדו בכלובים או אולי הכלובים נולדו בהן. בתוך הכלוב, יש אריה, הכלוב שומר עלינו מהאריה ובוודאי על האריה מאתנו בתוך הכלוב, יש חתלתול שמנמן, הוא עכשיו בדיאטה שתשמור עליו ובמחשבה נוספת עלינו בתוך הכלוב יש שפחה או אולי עבד שפחה מדממת עבד כרות אבר מחוץ מחוץ לכלוב הכלוב ריק הכלוב חלול הכלוב עשוי מאוויר אין כלוב. אני לא אשחק על פי כלליך, אמרתי ועכשיו מהתחלה |
|
|
ריפרף
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2007
נקודה ירוקה על רקע ירוק.
מה רואים בכלום?
מדוע מתעקש אתה לפרט פרט שולי לפרטיו החזר נא את את השולי למקומו- בשוליים. בכלום רואים ציפור ,לציפור נוצות ירוקות, עיניה של הציפור ירוקות גם הן. הציפור עפה בין עננים מפוזרים בשמים. הציפור הירוקה מתעייפת ומתישבת על ענף של עץ ירוק, היא עוצמת את עינה ונעלמת, נספגת בעץ, נטמעת בו. טוב לה להאבד שם, הציפור נמלאת תחושת ביטחון, איש לא יבחין בציפור הירוקה. רק במיצמוצה מופיע מעגל לבן, צץ ונעלם. הציפור בונה קן ירוק בין ענפי העץ וניזונה מתולעים ירוקים שזוחלים עלי עלים. הציפור מצאה את העץ שלה, היא כבר לא תעוף בין העננים המפוזרים בשמים. הנחש הירוק ישן שנת ישרים על ענף סמוך, ואנחנו לא רואים כלום. |
|
|
lilianna(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2007
אפשר גם ?
אני לא בטוחה שלכך הכוונה במשימה אבל, הקטע הקצר הזכיר לי משהו רחוק.
מה רואים בכלוב ? תעני יפה, התחילי תמיד מהשאלה. הנה כך, בכלוב רואים: נו ??? מה את רואה בכלוב ? נחש ואולי אפשר גם קוף לא ! ציפור, כתבי ציפור כתבי בכלוב רואים: ציפור. עכשיו כתבי איך נראית הציפור. הנה, אני אכתוב במקומך, את תעתיקי כשישאלו אותך מי כתב אמרי שאת בעצמך. זה חשוב, את צריכה להיות הכי טובה ! ציפור זו התשובה הכי טובה. עכשיו הקריאי לי בקול רם עוד ספרון, ובהתאמה ! את צריכה להיות הכי טובה ! אני ראיתי שם קוף... כלוב הציפורים: שעורי בית לכיתה א' |
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
הערות ביניים
תודה לוויפ, לקייסונה, לללאגבולות, לריף ולליליאנה על תרומתם. התיחסות רצינית בוא תבוא.
בעקבות שאלות שנשאלתי בפרטי ובע"פ, ולאור חלק מן הפוסטים: אין צורך לענות על השאלות ששאלתי. בטח לא אחת לאחת ולפי הסדר. הן רק שאלות למחשבה, כיוונים שונים, רמזים לטכניקות. וממש אין הכרח להתייחס לכולן, בוודאי שלא לאחרונה מהן, כיוון שהיא הכי פחות רלוונטית להבנת הטקסט וליציאה ממנו לכתיבה חופשית. השתמשתי שאלה: "מה רואים בכלוב" בכותרת האשכול - בכדי ליצור עניין ולמשוך קוראים וכותבים נוספים, וגם כנקודה חמישית, אחרונה, ואחרי רווח מסויים מן השאר - כדי לתת דוגמא לאחד מן הכיוונים האפשריים. ואולי בכך היתה טעותי (המורה אנושית, התאמינו). ואכן נקודה זו לא היתה חלק מן השיעור המקורי. אפשר לקחת את העניין לכל מקום שתחפצו, כמו שעשו קוויני וריף. במילים אחרות: ממש אין צורך לכתוב על מה שרואים בכלוב, בשוק או בכל מקום אחר. אלו רק שתי אופציות מרבות אפשריות. כותבים חרוצים שפרסמו ומעונינים לכתוב פוסט נוסף - מוזמנים בחפץ לב. זאבה אפורה כתב/ה: כתיבה:
כתוב קטע בהשראת הטקסט. לעזרתך מספר נקודות למחשבה: 1. מה תפקידו של המשפט האחרון? מה הוא מחולל? 2. עמוד על היחסים בין כותרת החיבור, המתואר בו, ותגובת המורה. 3. ללא ספק קיים פער בין החיבור שהמורה ציפתה לו, ובין מה שהילד כתב. למה ציפתה המורה? וממה, לדעתך, נובע פער זה? 4. אז מה, בעצם, רואים בשוק? 5. ... ומה רואים בכלוב? |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
אני כותבת חרוצה!
אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם. "מחפשת סוס אנושי?" אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם. "אשמח להכיר אותך יותר..." אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם. "מעונין להכיר אותך [מקוה כך] במטרה שתבצעי בי ביזרים" (כך במקור). אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם. "ורציתי לדעת אם את מעונינת אולי בעבד רק בכדי להעויל לך אם זה לניקיון, הסעות או כל דבר אחר שתרצי.." אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם.
אני קיימת בפרופיל, בבלוג, בצ'אט – אבל הוא לא קורא. עבורו אני קיימת רק ככינוי ובו פוטנציאל להגשמת-מאוויים. זה לא משנה. אני לא מתרגזת, כי האכזבה הקלה שבאה בעקבות ההודעה שווה את רפרוף-הלב שבא עם הופעת המשפט האדום בראש העמוד. רפרוף-לב מן הימים בהם התכתבתי ברצינות עם אהובים פוטנציאליים ובהמשך עם אהובי. אני מקבלת הודעה אדומה שכבר קיבלתי פעם. "השאלה אם אני מעניין אותך בכלל?" אני חומלת. אני יודעת כמה קשה יכולה להיות הדרך אל הפנטסיה, וקשה ממנה הדרך חזרה. אני עונה לכל ההודעות שאני מקבלת. אין לי תגובה מוכנה מראש. אני מסבירה בכמה מילים למה לא. אני מאחלת בהצלחה. "שלוםםם מה שלומך ? היצעתי לך משהו..ללא תגובה מצידך [כניראה שכחת אותי]" |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
התקבל היום בתיבה הפרטית:
"גם אני רוצה לתרום את חלקי לסדנת הכתיבה, אך כלובי לא מאפשר לניקים חדשים לפרסם תגובות בפורום אלא לאחר כמה ימים של חברות באתר (הידעת?) אז אני שולחת אלייך בהודעה פרטית את הקטע שלי ואת מוזמנת לפרסם אותו בשמי עד שאוכל לפרסם בעצמי. תודה, ניקי כשקראתי את השיר שפירסמה זאבה, התחושה שעלתה בי היא של שיפוטיות. כשהמורה שאלה את הילד מה הוא ראה אני מאמינה שהיא שאלה בעניין אמיתי (אלא אם כן מדובר במורה שחוקה זקנה שרק מחכה להגיע לפנסיה) ואני גם מאמינה שהילד באמת אמר לה מה שהוא ראה אבל במשפט האחרון המורה הזונה הופכת שיפוטית ומבטלת את החוויה של הילד, כן, גם במילה "כל" יש מן השיפוטיות, כי זה ...כל... מה שהילד ראה. אז זה מה שאני חוויתי וזה מה שיצא לי: ובסוף יום פנה האב לביתו ושאל בעניין ילדתי ספרי לי, איך עבר יומך? ספרי על מעללייך איך הפך היום למועיל עבורך ולעולם כולו? והילדה השיבה בהתרגשות אבא יקר, היה לי יום נ-ה-דר כל כך נהניתי הכל התחיל בטיול חביב בכיכר שם פגשתי אנשים אנשים חדשים אבא כאלה מאושרים וחופשיים אנשים שצוחקים את החיים כאלה שיודעים להינות מהשמש ומהירח וממעוף של ציפור וצחקנו אבא, צחקנו צחוק גדול מהבטן, צחקנו צחוק מהנשמה והיה מקום לכולם אבא יקר זה היה פשוט יום נהדר והאב הביט לביתו בעיניה הנרגשות אבל הוא לא ראה הוא לא ראה ושאל בדאגה הוי... ביתי, ילדתי, מה יהיה? ואין הזמן יקר? לזה הינך קוראת יום נהדר? |
|
|
shushu
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב
אני עומדת בכלוב ומביטה סביבי. אני מושיטה את ידי לחברה שלי. חברה שלי שואלת: "מה את רואה?"
- "אני רואה עולם."
- "העולם מקוטע לך בין הסורגים, כמו הגוף של שוליית הקוסם הגזורה?" - "לא, הוא מטושטש לי כמו מבעד לצלופן אדום שקוף."
- "ובפנים מה?" - "אותו עולם, רק בנגטיב: במקום שחור על גבי לבן, לבן על גבי שחור."
- "למה? בגלל הרקע של הדף?" - "לא. בגלל הכיסוי לעיניים."
- "למה לך כיסוי?" - "כדי שאוכל לראות יותר טוב."
- "קוצר ראייה?" - "... ואורך רוח"
- "אינך מואסת בו לפעמים?" - "מואסת. לפעמים. יש עדיין עולם בחוץ?"
- "צאי וראי". בקרוב. |
|
|
| שלומציון |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
הנה נוסח חדש , רך . שאף אחד לא יבכה .
מה רואים בכלוב
כל הצבעים נותרים בוהקים ויש שזוהרים יותר מאשר אם לא היו הסורגים מפרידים. רק פסי האורך מרחיקים ומבודדים . אם לא היה הכלוב , אם לא היה הגוף , ניתן היה לו למוח לפרוש כנפיים . אולי לא היו הדברים זוהרים לו יכולנו לפרוש כנפיים לו לא היינו מרותקים . כמה מנחמים התירוצים . |
|
|