JabberwockY(שולט)
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
נקודת מוקד
אתמול ראיתי את האישה שלי רוקדת אלי ברכות בלונדינית דרך סורגים שחורים, גסים.
חולצה אדומה ומחשוף מרומז; חצאית קצרצרה, שחורה; מגפי עקב גבוהות; מבט כמעט-אדיפאלי מביט בי בכניעה מאושרת, משוחררת, בוטחת: "עשה בי כבשלך". הושטתי יד דרך הסורגים, פורץ דרך המרווח האישי שלה, ונגעתי ביופי הזה; חיללתי אותו. התמונה הזו נצרבה לי בראש: הבדסמ שלי דרך זכוכית מגדלת. * בדסמ הוא מונח רחב להכאיב, וטוב שכך. אם יש קוצנזוס הרי הוא באמירה שלכל אחד הבדסמ שלו. וכך, מספר הדעות בנושא בדסמ ומהותו הוא גדול אפילו ממספר השירשורים האינסופיים עליו. ועדיין, הייתי שמח לשמוע על נקודות מוקד בדסמיות, אישיות. האם יש תמונה / משפט / מוסיקה / חווויה / כל דבר אחר שמראה את הבדסמ שלכם דרך זכוכית מגדלת? אם הייתם צריכים לנקז את המהות הבדסמית כפי שאתם רואים אותה, איך זה היה נראה? אני לא מחפש הגדרות; אני מחפש מרכזי כובד. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
אם הבנתי נכון את השאלה, אז הכי נחרטה לי בזכרון אחת הפעמים שבהן היתה עצירה של סשן. אני קשורה למיטה. עיניים מכוסות וגאג בפה. כיסוי העיניים עוזר לי להתנתק ואני מכונסת כולי בתוך עצמי ובכאב שלי. יודעת שאני רועדת מפחד, או מכאב, או מהתרגשות, או מקור או מאלוהים יודע מה, אבל לא ממש מתייחסת לזה עכשיו. כל הגוף שלי מכווץ. לפתע פתאום ההלקאה מפסיקה ואני מרגישה כף יד זרה בתוך היד שלי, מחליקה את האצבעות הקפוצות ומאלצת אותי לפתוח אגרוף. הסשן נפסק. [כיוון שהיה גאג בפה, לא היתה לי מילת ביטחון ורבאלית, אז קיבלתי סימן כלשהו לעשות עם היד, כשימוש חלופי למילת בטחון. בעיצומו של הסשן, נעלתי את הגוף והיד התכווצה לכדי אגרוף שלא נפתח ואני אפילו לא שמתי לב.] אני זוכרת רק את ההפתעה שלי כשנפסק הסשן, כאב של ניתוק ותדהמה שנגמר. פתאום התעוררתי בבת אחת וממש רציתי להתווכח על זה שהכל נעצר. בכלל לא שמתי לב בכלל שהאגרוף שלי ננעל. יכולנו להמשיך ככה הלאה ואני בכלל לא הייתי שמה לב שאני בלי מילת (סימן) בטחון. זו חוויה שמסומנת אצלי כזכוכית מגדלת, כי זו היתה פעם ראשונה שמישהו אחר שמר עליי, בזמן שלא הייתי שם בשביל לשמור על עצמי. |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
נקודות כובד:
- להביט בו ולומר לו לפני כולם: "מאסטר, אתה מושלם", ולהתכוון לזה לגמרי. לשים אותו על במה. להעריץ, להאליל. - שהוא נותן פקודה, והגוף מתחיל לזוז כדי לציית, באופן אוטומטי. - שהוא נותן פקודה ואני לא יכולה להעלות על דעתי שלא לציית, שפקודתו היא כמו כוח עליון, כמו צו אלו-הים. - להיות מוכנה לפגוע בעצמי, להקריב מעצמי- למענו, למען רצונו. - שהראש מסתחרר ויש תחושת ריחוף מעצם השהות בנוכחותו. - לא להעז להביט בעיניו. - תחושת יראה וקוצר נשימה בנוכחותו. כל אלו רגעים שחרוטים בזיכרוני, גם אם התרחשו יותר מפעם אחת. הבדס"מ שלי הוא האללה. |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
סשן בדנג'ן, אני קשורה מהקולר לאחת מטבעות הברזל בקיר, ידיי ורגליי קשורות בשלשלאות ברזל לצלב. אהובי מסמן לי לבוא אליו לנשיקה. הוא רחוק צעד אחד יותר ממה שהשלשלאות מגיעות אליו. אני מותחת את עצמי, כמעט מטפסת על הקיר, השלשלאות נמתחות עד קצה היכולת של ברזל להמתח ואני כמעט עוקרת את הקיר בדרך אל שפתיו. כשאנחנו מסיימים להתנשק אני מגלה שרוב המבלים במועדון נמצאים סביבנו ועד אותו הרגע בכלל לא שמתי לב לנוכחותם.
זכור לי גם סשן אחר במועדון שבו לא יכלתי להפסיק לחייך על אף ההצלפות החזקות של אדוני כי הציף אותי באותו הרגע צונאמי של אהבה כלפיו והרגשתי באותו הרגע שאין דבר שלא אוכל לספוג כל עוד אני יודעת כמה הוא אוהב אותי ואני אותו. |
|
|
עוף חול
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
Black Lotus כתב/ה: סשן בדנג'ן, אני קשורה מהקולר לאחת מטבעות הברזל בקיר, ידיי ורגליי קשורות בשלשלאות ברזל לצלב. אהובי מסמן לי לבוא אליו לנשיקה. הוא רחוק צעד אחד יותר ממה שהשלשלאות מגיעות אליו. אני מותחת את עצמי, כמעט מטפסת על הקיר, השלשלאות נמתחות עד קצה היכולת של ברזל להמתח ואני כמעט עוקרת את הקיר בדרך אל שפתיו. כשאנחנו מסיימים להתנשק אני מגלה שרוב המבלים במועדון נמצאים סביבנו ועד אותו הרגע בכלל לא שמתי לב לנוכחותם.
זכור לי גם סשן אחר במועדון שבו לא יכלתי להפסיק לחייך על אף ההצלפות החזקות של אדוני כי הציף אותי באותו הרגע צונאמי של אהבה כלפיו והרגשתי באותו הרגע שאין דבר שלא אוכל לספוג כל עוד אני יודעת כמה הוא אוהב אותי ואני אותו. אווח אני אוהבת אותך בובה |
|
|
l.w
|
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2007
מוקדי שקיפות מעוגנת
יש לי כמה נקודות מוקד.
מרכזי כובד תחת זכוכית מגדלת שמראים לי בהשתקפות. שקיפות. הדימוי הכללי שלי לבדסמ הוא שמלה לבנה, שמלת שבועות. לבנה נקיה ופשוטה. כמו הבדסמ שלי מרגיש לי מאוד טהור, לא בהכרח מבחינת משמעות התוכן. אלא מבחינת המרכיבים שלו, אין זבל. אין שטויות. יפהפה בפשטות שלו. מזוקק. לבן כי הוא מכיל את כל הגוונים. כי הוא יכול להכיל הכל. הוא ממלא בצבע. מבפנים. המיקוד האישי מורכב מרסיסי חוויות. סוף סשן של הכלה של המון כאב, אישי שלי ושלו. לקבל ולקבל, לתת - לו. ואז להיות עטופה בו מפציר בי, דורש בחזרה הכל ועוד. מנקז ממני אותי, מכיל אותי. את האגרופים שלי נקמצים להכות בו, שיניים נשלפות לבצוע לחדור לנעוץ בו אותי. להלחם ולהרפות כל אחיזה לשחרר. פשוט לשחרר. לדעת שהוא כאן, מכיל. אוהב. זה להתעייף ממשימה פשוטה של שעות ואז להרגיש אותו לוחץ ומחזיק, לוקח את המושכות ליד שלו. משאיר אותן אצלו ונותן לי כמה דקות לאסוף בחזרה ולהשען. זה להרשות לעצמי לבכות מולו, להיות חלשה. זו תחושת השלווה שעוטפת אותי כשהוא משכיב אותי וטווה סביבי חבלים להחזיק. תמיד מחזיק אותי. טיפת השעווה שנוחתת על מפתח הלב והיד שלו שישר מכסה, מגנה ונוברת במקום מחזיקה את הלב פועם. ועוד. תמיד יש עוד ותמיד יהיו עוד. נקודות מוקד. כאלה שמעלות אותי באש. מרכזי כובד שמעגנים אותי בהחזקה. שקיפות. |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
נילי ונילי כתב/ה: זו חוויה שמסומנת אצלי כזכוכית מגדלת, כי זו היתה פעם ראשונה שמישהו אחר שמר עליי, בזמן שלא הייתי שם בשביל לשמור על עצמי. קטע חזק ביותר. זיקקת את התמצית. |
|
|
הסאדיסט הרומנטי
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
אני לא חושב שיש אחד
אבל כתבתי או אמרתי כבר כי שמכול פעם שאנחנו משחקים אני יוצא עם תמונה או תמונות בראש, מין רגעים מוקפאים.
פעם, זה העומק של העיניים שלה כשאנחנו ביחד, מחובקים על הרצפה, שנייה אחרי שהרגליים שלה לא יכולות לשאת אותה יותר. פעם זה החיוך, המבט המתריס. לפעמים זה סימן, מכה אחת נכונה שנוחתת ואני יודע שתשאיר סימן כזה שהיא תאהב. לפעמים זה ההרגשה של החבל. לפעמים סימנים של חבל. הראש שלה על הכרית אחרי. השיער שלה על הפנים. תחת מורם מצפה למכה/נשיקה/נשיכה/לטיפה/שוט. |
|
|