מייקל ג'קסון(לא בעסק) |
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2007
תמיד נאמנה
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2007
מייקל ג'קסון(לא בעסק) • 23 באוג׳ 2007
יש דבר אחד בחיים שתמיד מונע מימני לעשות מעשה קיצוני,זו המוסיקה.
היא תמיד נאמנה רוח שנותנת חיים .נותנת לי את היכולת לגמור ריגשית. מעט האנשים יודעים מזה אורגזמה ריגשית לא הכוונה לאורגזמה נשית כי גם זה לא אורגזמה ריגשית טהורה. הכוונה לאורגזמה שנעשית מאומנות כמו מוסיקה יש כאלה שמציור או פיסול. עדיין מוסיקה זה הכי חזק כמובן שרק מוסקאים שעוסקים שנים מכרים את האורגזמה הזו. שיש ימים קשים אני לוקח יצירה של פגניני יצירה עצובה כמו בסרטי שואה. יצירה שמבטאת כאב עמוק שנמצא במקום שלא ניתן להסביר אלא להרגיש. אחרי שגומרים ריגשית הנפש מתנקה מהרעלים ואפשר לחזור לחיות.בזמן האזנה מגיעים לשיא העצבות ואז מתפרקים ומשתחררים. זה תהליך קשה אך הכרחי. מעט האנשים שמצליחים להשיג תוצאות טובות אם בא לכם לנסות אני אשים יצירה מכאיבה של פגניני. http://www.youtube.com/watch?v=quEBsjd-qjg עדיין אי אפשר להסתפק במוסיקה עצובה כי יש רגשות של כעס תסכול וגם שנאה,וכולנו שונאים בחיים זה יכול להיות ימים מסויימים אנשים מסויימים וכו'. אורגזמת הכעס זה משהו שונה .אפשר לחוש אותה ממוסיקת מטאל קיצונית שזה הרבה מעבר למטאליקה (להקה לנוער) זה לדוגמה ברוטל דת' מטאל ,מוסיקה שקשורה לכעס עצום תסכול ושנאה עזה. מוסיקה שמדברת על מוות ועל כל הזבל שיש בבני האדם. מוסיקה שמאפשרת להגיע לשיא התסכול והכעס ולפרוק את הכאב הנוראי להוציא אותו החוצה ולהיות בן אדם חדש. האלימות שיש במוסיקה הזו היא נעימה לאוזן כי זו לא אלימות שפוגעת במישהו אבל זו אלימות רצחנית. אנחנו מכים את האנרגיות השלליות ונלחמים בהן. רק מי שבאמת מאזין יודע על מה אני מדבר על הטרוף שיש במוסיקה הזו שבמידה מה מזכירה שבני האדם מטורפים. זו מוסיקה של סאונד מגברים חנוקים שעוד רגע מתפוצצים זו מוסיקה של גיטרה שסובלת ועוברת סשן קשה. הסאונד כבד מלא בסים עמוס מאוד ,מלוכלך וחזק. כל הלהקה נמצאת בסשן ריגשי והם מרגישים שהמוות מתקרב אבל בסוף מתרחק כי אנחנו פורקים את האנרגיה השלילית כדי להשאר בחיים. אני למזלי יודע לנגן את הסוליים הכואבים האלה במהירות ובעצבים ,אני תופס את הגיטרה וממש מתעלל בה. לא פיסית כי כל היום אני דואג שהיא לא תשרט חס ושלום אלא הצליל של הגיטרה נשמע שהיא בוכה מהסשן. אפילו נאנסת כאב הזה יותר קורא בימים רעים. משום מה שמוסקאים עצובים כולל אני הצליל שיוצא נשמע יותר טוב ומרגש יותר את הסביבה. אני גומר ריגשית כמה פעמים ובסוף אני חדש רגוע. אני חייב את הסשן בנגינה אני מגיע לסישון מקסימלי שכל הגוף כואב וכבד והלב צועק ואז זה יוצא החוצה וצליל נעים עוטף את החדר צליל קטיפתי. לצורך זה את דוגמה לקטע העצוב ודוגמה לקטע העצבני שמלווה בשינאה. http://www.youtube.com/watch?v=iPtLcfkrPIE http://www.youtube.com/watch?v=J_jowo-b-gw http://www.youtube.com/watch?v=eh7SW8LCjIc |
|