דעת המקרא על מיילדום

דעת המקרא על מיילדום

ים_yam​(לא בעסק) • 2 ביולי 2007

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3420092,00.html

זה לא מיילדום

תמונה כפרית • 2 ביולי 2007

זה דומיקולו

גברים קטנים המנסים לטפח גבריות על חשבון רמיסת הנשים

המרחק בין זה לבין שליטה אמיתית הוא אסטרונומי

נוריתE • 2 ביולי 2007

ומי אמר שזה מייל דום?
האיש בתכלס צודק
מנקודת מבט ונילית ואולי בכלל.

Lilu-FemdoM{Pon} • 2 ביולי 2007

מאמר מעולה !
הבחור צודק : - )

Brave Dwarf • 2 ביולי 2007

איני יודע אם הוא צודק או לאו כי נדמה לי שהוא ערבב את יסודות הקבלה עם התנ"ך וזאת כדי להנעים עין חילונית המביטה על פסוקים מפורשים ומצוטטים.

אבל בכל מקרה, הכתבה מעניינת להדהים. תודה.

ginger • 9 ביולי 2007

הקריאה הזו היא קריאה מגמתית.
באותה מידה אפשר לקרוא את אותו הטקסט בקריאה פמיניסטית - ולטעון למשל שרצף הבריאה הולך ומתקדם לכיוון רמות גבוהות יותר נניח בקירבה רבה יותר אל האלוהות ומתוך כך האישה היא זו שנבראה אחרונה ועל כן היא נזר הבריאה והיא עליונה על הגבר שנוצר לפניה,
וכן בקריאה שוביניסטית (וזו הקריאה המקובלת באשר לעליונותו של הגבר על האישה) - ולטעון למשל שהאישה נוצרה לפי וורסיה אחת מצלעו של אדם, היא הנספחת, ולגזור מסקנות שונות.
(וזה אם לרגע נניח בצד את שאלת שני הסיפורים, שתי הוורסיות לאותו מאורע..)
*
בפרק ב מסופר כך:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. "

מה הקשר בין "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" לבין הבאת כל החיות לפני אדם כדי שיבחר לו?
המדרש מספר במקרה הזה, כי לא סתם ממוקם סיפור זה מיד לאחר האיסור לאכול מפרי העץ.
הוא למעשה סיפור שמסביר את כל מה שבא לאחריו (הוא גם מציג סדר מעט שונה לפסוקים הללו שמיישב פערים בטקסט הכל כך קצר ומורכב הזה).
אלוהים מצעיד בפני אדם את כל החיות אשר ברא כדי שהאדם ילמד שקיימים זוגות: זכר ונקבה.
ומכאן ילמד כי לו בעצמו חסרה נקבה ואז הוא יבקש אותה מהאל (כי משהו פגום בו מלכתחילה, הוא חסר דבר מה - ואז עולה שאלה חדשה, כיצד יתכן שהאל ברא דבר מה שאינו מושלם, שאינו גמור? משהו פגום?) יבקש את אותה אחת אשר תפיל אותו בפח ותפתה אותו לאכול מהפרי האסור.
אדם לא יכול לבוא בטענות לאל על כי יצר אותה ועל כן להאשים אותו בגירוש וכל המשתמע מכך.
האדם עצמו אשם בכך שבכלל ביקש אותה, הוא הביא את הצרות על עצמו.

זו היתה דוגמא קטנה על קצהו של הצ'ופצ'יק של הקומקום לקריאה מגמתית.
אז כן יש גם קריאה מגמתית שקוראת להציג שיוויון בין המינים לצורכי אחדות הרמונית קוסמית.
אין זה סותר את הרעיונות היפים שהכתבה מעלה ויותר מכך, אני דווקא מוצאת שהם "מתלבשים" יופי בתוך מערכת יחסים של אדון ושיפחה כי ביחד עם שוויון והרמוניה זוגית, ישנו גם האי שוויון (כי שלמות רבה אף יותר מכילה בתוכה את האין ואת היש יחדיו, ובוודאי שזה אפשרי והגיוני.. )

על מקומה של האישה אפשר לדון רבות, ומאספקטים שונים ומשונים, מה שבטוח בוודאות, הוא שיש על מה לדבר, יש נושא ראוי לדיון.
אני חושבת שהשיח הוא שחשוב, יותר מלתת תשובה חד משמעית לשאלה זו (אני לא חושבת שיש כזו).

"אהבה אמיתית פירושה לראות ועדיין לאהוב".

ג'ינג'ר.

בגלל שאני עסוק

א-דום​(שולט) • 12 באוג׳ 2007

לא אהיה פיוטי כמו שאני נוהג להיות בנושא הזה
המאמר מצויין ואני מתחבר מסכים מאוד עם מסר המרכזי שלו (ומאותה סיבה בדיוק כבת זוג לחיים אעדיף סאבית שנשלטת יותר במין ולא שפחה שהיא נשלטת ברמה טוטאלית יותר).

עם זאת אני טוען שיש קנוניה קטנה בטקסט. האשה נבראה קודם לגבר.
יש לזה רמזים רבים וגם תימוכין ברמה הביולוגית (אני לא מאמין ב"בריאה" אבל סיפור הבריאה תואם בקווים כלליים את הטיעונים המדעיים מכאן שזהו מיתוס המסתמך על עובדות).

נקבה קדמה לזכר. הזכר הוא מוטציה נקבית שהשתכללה עד שהפכה למין נפרד. עד היום גדל התינוק מתוך גופה של הנקבה. בתרבויות עתיקות האם הגדולה, אלת הפריון התבססה על כוחן ה"מיסטי" של הנשים ליצור חיים חדשים. ועל כן ניתן מקום של כבוד רב לנשים בתוך החברות ההן. מאוחר יותר דחקו הגברים בתרבויות פטריאכליות את מקומן של הנשים ובין היתר "טישטשו" איזכורים למקומן המקורי כמו בטקסט המדובר.

ואם נחזור לבראשית, ישנו פסוק תמוה במונחים קבליים. "לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת".
הרי הבריאה נעשתה במאמר, כלומר לכל אות כוח אנרגטי ולכן יש הקבלה בין החומר למאמר.
לפי הסיפור, האישה "נגזרה" מגופו של הגבר (צלע) ועל כן המקור (איש) צריך להיות גדול מחלקו (אישה).
ואילו בסיפור זה הפוך, השם אישה גדול יותר באות אחת.

הגרסא המקורית הייתה אם כן: "לזה יקרא איש כי מאישה לוקח זה".

ממש גרוע​(אחר) • 27 באוג׳ 2007

http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=120&lang=he

http://www.hofesh.org.il/gamzo/shoovinism.html