משמרת הלילה

משמרת הלילה

Boss45​(שולט) • 29 באוג׳ 2007

השעה היתה קרובה לשבע, עוד מעט חשיכה.
נשארתי אחרון היום במשרד, הצטברה לי עבודה שהייתי חייב לסיים.
לא אוהב להשאיר את השלחן שלי לא מסודר לבוקר שלמחרת.
רונה, הפקידה הצמודה שלי, הכינה לי את כל המסמכים לחתימה אחרונה,
ספקים בחו"ל חיכו לי.
למילה שלי. לחתימה.

היא מדי פעם עשתה לי עיניים, הרונה הזאת.
פעם אפילו שמעתי אותה מספרת לחברה שלה בטלפון,
חשבה שלא שמעתי .
"הייתי מתה שישאיר אותי משמרת לילה פעם אחת איתו.
חתיך כזה .. אוףףףף .. נהיה לי רטוב"
אחר כך היא עוד הספיקה להסמיק כהוגן.

נעצתי בה עיניים חודרות. היא השפילה מבט. מדי פעם התרוממה להביט בי,
אבל מאותו יום ..
מילה אחת, אצבע אחת שלי והיא בשנייה
הפכה להיות חתולה כנועה.

יצאתי מהמשרד, סגרתי אורות, וירדתי לחניון.
התנעתי את הרכב ובנסיעה איטית הפלגתי החוצה.
נסעתי לאט, המחשבות סבבו אותי, והעיניים כמו תמיד, מחפשות.
פתאום ראיתי אותה.

נסעה לפני והפלפון ביד שלה. נוסעת ומדברת חופשי.
נוהגת ביד אחת והיד השנייה מחזיקה את המכשיר צמוד לאוזן.
אוהו .. חשבתי לעצמי. הנה החגיגה שלך להלילה.
עברתי למסלול השמאלי, עוקף ונוסע במקביל אליה. היא עוד לא שמה לב.
הפעלתי את הרמקול :
"נהגת מזדה אדומה, נא לעצור בצד.
נהגת מזדה אדומה, נא לעצור בצד"

כל העיניים מסביב חיפשו. היא הבינה שנלכדה.
זרקה את המכשיר אבל זה היה מאוחר מדי.
הדלקתי את הפנס ואותתתי לה.
האצבע שלי הורתה לה בלי לוותר.
תעצרי בצד !

היא פנתה הצידה ולאט לאט, עם איתות מסודר ובזהירות רבה עצרה בשולי הכביש.
מפרץ החנייה כאילו חיכה לה.

יצאתי מהרכב שלי, הזדקפתי, סידרתי את עצמי וניגשתי אליה.
"אל תצאי מהרכב, נהגת.
משמר אזרחי"
הצגתי תעודה לפניה והחזרתי את הארנק לכיס.
"תעודות בבקשה"

"אבל אדוני לא עשיתי כלום, בבקשה. אני ממהרת הילדים שלי בבית מחכים לי .."
התחילו הבכיות, חשבתי בתוכי.
בדיוק מה שמתאים לי עכשו. לחנך אותה יפה יפה.
כמו כלבה טובה היא תחזור הביתה. על ארבע.
מסודרת בכל החורים.

"ת ע ו ד ו ת ב ב ק ש ה"
היא הבינה שאין לה ברירה ומסרה תעודות.
בדקתי. הכל נראה תקין. רישיונות בתוקף. הכל מסודר.
אין סיבה להוריד אותה מהכביש.
שלב ראשון עבר. שלב שני התחיל.

"את יודעת שאסור לנהוג עם מכשיר סלולארי ביד, נהגת ?"
"אבל לא, אדוני השוטר. אני לא .. זה היה סתם, לא דיברתי..רק החזקתי .."
גם לשקר הכלבה יודעת, חשבתי.
וואללה יופי.

"את יודעת מה העונש הקבוע בחוק על העבירה שעברת, נהגת ?"
היא סתמה ולא ענתה.
התחילה להבין שהצבת החלה להילחץ עליה ואין מצב להשתחרר משם.
לא בלי עונש.
לא בלי לשלם משהו. משהו חזק אפילו.
המוח של הכלבה בטח עבד שעות נוספות באותן שניות.

"אני עם ארבע עבירות אדוני השוטר, בבקשה ממך, רק הפעם.
בבקשה תוותר לי. אני מתחננת. בבקשה .."
הבטתי בה והפנקס בידיים שלי.
עוד רגע ואין דרך חזרה. הפרטים יעלו על הדף וזה סוף הסיפור.
או שלא ..

אני מוכנה, אדוני השוטר .. אני מוכנה להכל, רק תוותר לי .."
העיניים שלי עברו אליה. מבט חודר, יוקד, מצליף.
"מה זה הכל, גיברת ?"
אמרתי בכוונה לאט מאד ובטון מאד שקט וסמכותי.

"מה שתרצה, אני אשה נשואה, אני יודעת לסגור עניין .."
"לא הבנתי, גיברת.
מה את מתכוונת ? "

"אתה מבין אדוני. אני יודעת שאתה מבין. אני מוכנה לזה.
תשתמש בי כמו גבר ונשכח מהדו"ח."
הבטתי בה טוב טוב.
מנסה להבין אם היא באמת מתכוונת לזה או שהיא מנסה להפיל אותי בפח.
תאשים אותי אחר כך באונס, לך תדע מה עובר לה בראש.
הייתי חייב תעודת ביטוח.

שלפתי מהכיס נייר שהיה תמיד מוכן למצבים האלה.
"אני ( שם מלא ת.ז. כתובת) בהכרה מלאה וברצון מודע
מאשרת כי מתוך הסכמה מלאה וללא כפייה כלשהי .. "
הטופס המשיך ופירט בכמה משפטים את מה שעורך דין פלילי פעם ציטט לי.
אף שופט לא יזרוק נייר כזה לפח הוא אמר לי.
זה קלף מנצח.

מסרתי לה את הנייר, והארתי אותי בפנס.
"תקראי לאט, אם משהו לא מובן לך תשאלי.
בא לך .. תחתמי."

היא הבינה שמכאן אין מוצא.
או דו"ח מלא, קנס כבד, הרישיון הלך קאפוט, ומי יודע עוד איזה סיפורים בבית,
או .. היא תחטוף משהו ..
אבל העניין יסגר.

"רק בהסכמה, גיברת.
אם לא מתאים אני לא כועס", אמרתי בחיוך ונפנפתי בפנקס.

"יש לך עט אולי ? "
שניות אחרי זה הנייר אצלי בכיס. חתום מסודר.

עכשו היא הפכה להיות הכלבה שלי. עכשו באמת אין לה מוצא.
"סיגרי את הרכב שלך, תודיעי בבית שיש לך פנצ'ר. וכנסי לרכב שלי"
עקבתי אחריה
היא צייתה לכל מילה.

"לא כאן, שבי אחורה, כלבה" היא הביטה בי אבל סתמה.
"לא על המושב, כלבה, על הרצפה"
משכתי את המושב שלידי קדימה והותרתי מקום על הרצפה מאחור.
שלפתי את האזיקים.
אזיק אחד על פרק יד ימין שלה, אזיק שני מחובר למשענת ראש הכסא.
שתעיז לברוח הכלבה ..

סגרתי דלתות ונסעתי.
חניון שאני מכיר, חורשה קטנה. קצה העיר. חושך.
היא תזחל שם על הרצפה, חשבתי.

הגענו עצרתי את הרכב.
יצאתי, סיבוב מסביב לרכב
פתחתי את הדלת האחורית והיא לפני. על הרצפה.
מביטה בי מלמטה.

שלפתי את הזיין שכבר עמד מוכן ופקדתי עליה.
"פה גדול כלבה, לא לאבד אף טיפה"
והיא התחילה למצוץ.
החדרתי לה אותו עד הסוף, היא נחנקה לפעמים.
"יכול לשחרר לי את היד, אדוני ?"
"תסתמי כלבה."

יד אחת שלה אזוקה, השנייה על הזיין שלי, מאזנת את המציצה שלה
והפה שלה יונק אותי בתאווה גלויה.
"יודעת למצוץ .. " לחשתי אליה.

"קומי. על ארבע על המושב. תחת אלי.
רגל ימין למטה על הרצפה, רגל שמאל על המושב.
ברור ? "
היא נאבקה, לא היה לה קל עם היד האזוקה
אבל לא התכוונתי לעשות לה את זה קל.
בסוף היא הגיעה למצב אחרי כמה דחיפות שלי.
הרמתי לה את החצאית למתניים ואת התחתונים הורדתי לברכיים.
"את בהמה, את יודעת" אמרתי לה.

"כן אדוני אני בהמה ..
שלך"
שמעתי לתדהמתי את המילים.
"את הכלבה שלי ואני אחנך אותך בתחת,
מבינה ? "
"כן אדוני אני הכלבה שלך ואתה, רק אתה ..
תחנך אותי בתחת .."

הבנתי עכשו עם מי יש לי עסק.
במקרה או שלא במקרה נפלה לידיי כמו פרי בשל.

שלפתי את השוט מהמסתור, הוא תמיד מוכן שם יחד עם עוד כמה חבלים.
התחת שלה הלך והאדים.
השוט השמיע צריחה כשהאוויר נחתך והתחת שלה ..
קלט עוד הצלפה ועוד הצלפה.
היא סתמה כמו כלבה טובה, ואז גם שמעתי את המילים ..

"תודה אדוני, אחחחחחחחח ..
תודה אדוני .. אההההההה ..
תודה אדוני .. "

חדרתי אליה אל חור הכוס באחת, וחזק ועמוק הלמתי בתוכה.
כמה חדירות והיא היתה רטובה כמו הכינרת.
שלפתי את עצמי, ובמכה אחת פתחתי לה את חור התחת
היא השמיעה צרחה.
כל היער שמע את הצריחה שלה אבל אחר כך היא סתמה.
מילאתי אותה כמו שכלבה צריכה להתמלא.

שלפתי בקבוק מים, ניקיתי את עצמי
ושפכתי את כל תוכן הבקבוק הנותר עליה.
כל החולצה כל החצאית הכל נהיה רטוב.
כמו כלבת רחוב.

= =

"אפשר שאלה ?" שמעתי לפני שהורדתי אותה בקירבת הרכב שלה.
הבטתי אליה.
"אתה עוצר גם על עבירות אחרות .. ?"
חיוך עלה על שפתיה.
"כי אני ממש, אבל ממש זקוקה להדרכה .. "

"תסתמי כבר, זונה.
המשמרת שלי מתחילה כל יום בשעה הזאת.
תדאגי להיות כאן באותה פינה מחר. אותה שעה.
אני כבר אאסוף אותך ונתחיל לחנך אותך באופן מסודר"

היא עפה מהרכב.
הודעת SMS אחרונה של הלילה ריצדה אל מול עיניי בחושך.
"מתה עלייך ..
כלבה שלך"

Josephin​(לא בעסק) • 29 באוג׳ 2007

זה מה שהמשמר הקטלני עושה במשמרת יפה לך .

נו נו

פתוחה ל... • 29 באוג׳ 2007

ואחרי זה השוטרים עוד מעיזים להתלונן על תנאי עבודה גרועים