amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
חתול צללים כתב/ה: Aimee כתב/ה: אתה מתחיל כאן נושא פילוסופי ארוך  ולמה לא, את ממהרת לאיזשהו מקום? לגמרי לא. יש לנו את כל הזמן שבעולם, עד שנתחרפן סופית 
ובכן, יש יתרונות רבים להעדפת אל שבשמים על פני אל אנושי. למעשה, כל החסרונות שציין האיש שהציע את עצמו למכירה, הופכים גם ליתרונות, אם מסתכלים עליהם מהצד השני. נכון שמדובר באל לא מוחשי, שיש ספק, שאף פעם לא יודעים איך לפרש את "מעשיו". ובכן, אנחנו מפרשים אותם כראות עינינו. היותו של האל שבשמים נסתר, היא שמאפשרת לאדם להכניס את עצמו. כך אנחנו לא מאבדים את העצמי שלנו. האל שבשמים מותיר לנו מקום, בעוד שאל בשר ודם אינו עושה זאת. להפוך אדם אחר לאלוהים פירושו בהכרח לאבד את עצמך, דווקא מפני שהוא כל כך מוחשי. THIS TOWN AIN'T BIG ENOUGH FOR THE TWO OF US מכיר? אם כך, יכול אדם שמאמין באלוהים שבשמים להיות לגמרי מסור ומאמין, ללכת בעקבות מצוות הדת, אך עדיין נותר מקום בשבילו. ל א יכול אדם לקבל אדם אחר כאלוהיו, באופן טוטאלי, ולשמר אוטונומיה פנימית, אלא באופן המינימלי ביותר. הסברה שלי היא שאדם שמנסה לעשות זאת לאורך זמן, יאבד את שפיותו, כי מדובר בדבר המנוגד לטבענו. |
|
|
חתול צללים(לא בעסק){Cypris}
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
האל הספיריטואלי, אך עם זאת פרסונלי להחריד, הינו המצאה חדשה יחסית של המילניונים האחרונים. בתרבויות קדומות, כמו הפרעונים, היה מקובל להתייחס אל המלך בתור אלוהים.
זה לא גרם למצרים הקדמונים לאבד את שפיותם. זה כן גרם להם להפוך לאחת האומות היותר חזקות בתקופה ההיא. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
חתול צללים כתב/ה: האל הספיריטואלי, אך עם זאת פרסונלי להחריד, הינו המצאה חדשה יחסית של המילניונים האחרונים. בתרבויות קדומות, כמו הפרעונים, היה מקובל להתייחס אל המלך בתור אלוהים.
זה לא גרם למצרים הקדמונים לאבד את שפיותם. זה כן גרם להם להפוך לאחת האומות היותר חזקות בתקופה ההיא. יש הבדל בין לציית למישהו (בין השאר מתוך פחד שיהרוג אותך אם לא), לבין לעשות מאמץ מודע להרוס את פנימיותך כדי לתת לאדם אחר ליצוק בך פנימיות אחרת. שמעת פעם אומרים- אתה יכול לקחת ממני את החופש, אך לא תצליח לשבור את רוחי? על הרוח אני מדברת, על מחשבות, על רגשות, על ה כ ל. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
זה כאילו שיש איזו תובנה שאני מנסה לתפוס, להבין, אולי להעביר הלאה...
קלטתי תובנה, עצובה משהו, בקשר ללמה אני, ואולי כל המאמינים בדת, מעדיפים להאמין באל שבשמים ולא באל בשר ודם: כדי להותיר מקום לעצמנו. לעצב את האמונה לצרכינו. אני לא יודעת אם זה רע. אולי לזה בדיוק אלו-הים כיוון כשהסתיר פניו. אני מניחה שהמשפט הבא צריך להיות- אם הוא קיים בכלל, ואם יש לו כוונות... אבל אלו דברים שאני לא רוצה לשאול או להתעסק בהם. לשם מה? אני במילא מתאימה את אמונתי להעדפות האישיות שלי. ובקשר ללהפוך אדם אחר לאלוהים, שליטה, התמסרות וביטול עצמי: אני רואה אנשים כאן בקהילה מעריצים תופעות שהם מפרשים כהתמסרות כזאת. הם חושבים שיש בזה איזה יופי נשגב. אני מאוד מבינה את זה. גם אני חשה שיש בזה "יופי נשגב", אבל שכלית, אומרת לעצמי שאסור. אסור לעודד את זה. הביטול העצמי המוחלט הוא כמו ה "חור הכחול"- מושך אותך יותר ויותר ככל שאתה מעמיק, עד שאתה כבר לא רוצה לצאת, ובשיא האופוריה- מסיר את מסיכת החמצן (שאולי כאן היא- המציאות. הגבולות האישיים. העצמי שלנו). אני רואה אנשים צוללים ליד, לתוך, וחרדה, כי הם לא רואים את הסכנה. אבל אולי הם לא צריכים לראות. אני שוכחת שיש להם גבולות שמגנים עליהם. לחלקם יש בעלים ונשים, ילדים, קריירה שחשובה להם. עוגנים שמקבעים אותם למציאות. אולי חלקם מעדיפים לשכוח זאת. לראות עצמם כמתמסרים טוטאלית, אבל אין זאת כך. וטוב שלא. התמסרות טוטאלית היא הריקוד הסופי עם המוות. עלתה לי בראש אותה תמונה שאני מנסה לתפוס כל כך הרבה זמן- אותה התמסרות מתוך כוח, מתוך העצמי, ל ל א ביטולו. לכופף את עצמך מבלי להרוס. מנסה לקלוט כיצד זה אפשרי, מנסה לקלוט לא רק בראש, אלא ברגש, ועדיין לא מצליחה. אולי אם וכאשר אצליח, אוכל להיות סוף סוף סאבית, ולא אאלץ לבחור בין לנסות להיות שפחה טוטאלית, או לא להיות שפחה/ סאבית בכלל. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
העלתי פעם את הקטע הזה וקטע נוסף מאותו ספר לפני כמה חודשים...
|
|
|
|
חתול צללים(לא בעסק){Cypris}
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
אני לא חושב שמקור ההבדל נעוץ דווקא בשאלה האם מוקד הסגידה הוא אל ערטילאי או גוף בשר ודם. השוני לפי דעתי נובע מהסיבות שיוצרות את הצורך לסגוד למשהו הגדול הזה.
אצל המאמין הרגיל האמונה כמו גם הסגידה נובעת משילוב של פחדים, חוסרים, רצונות וחוסר יכולת להשלים נפשית עם דברים מסויימים (כמו מוות). בתהליך שמתואר פה, לעומת זאת, השאיפה למצוא אלוהים נובעת משנאה עצמית פשוטה ורצון לביטול האני. סוג של התאבדות רוחנית אם תרצי. אגב, אני בטוח שלא מעט מאלה שכמהים לשליטה טוטאלית מלאה המבטלת את הנפש מצאו עצמם לא פעם מייחלים גם למותו של הגוף. |
|
|
מידאס'
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
Black Lotus כתב/ה: Aimee כתב/ה: למה? מה הוא מייצג לדעתך? אני לא מכירה אותו, אבל מאוד אהבתי את הספר הזה. את האנשים שרוצים שאחרים יחשבו שהם נורא עמוקים כשהם בעצם חרטוט אחד גדול. מסוג האנשים שלוקחים סיטואציה איזוטרית ומעמיסים עליה מילים, דימויים, קלישאות, פילוסופיה בגרוש, וכתיבה עם "בוקסים לבטן" מתוכננים מראש כחלק מארסנל השטיקים. ההבעה המהורהרת-ספק-מיוסרת כלולה כמובן בעסקה. אם לבחון את האיש על פי יצירתי ולא על פי אשיותו - האם העובדה שהוא יכול לקחת נושא ולגרום לו להכיל "בוקסים בבטן" משנה בכלל שהוא עשה זאת בחתרנות? האם על ידי כך שהוא עצמו פרובוקטור שולי הוא מצליח לעורר דיונים ותהיות ברומו של עולם משנה בכלל ? מה שאני מנסה לשאול זה האם המניע שלו לכתיבת דבריו אינו מתגמד לנוכח תוצאת כתיבתו ?! אם להתייחס לטקסט, לצערי אני מזהה איתו.. אני מבין את הרצון של אותה פיגורה בדיונית עייפה ורצוצה להרגיש שייך שוב, ואין זה כבר משנה לאן או מדוע. השיעבוד הטוטאלי הוא משום מה פסגת האמת שאני מחפש בפנטסיות שלי. מובן שלא אפילו לשבריר שניה אניח לפנטסיה הזו להתממש. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
|
|
|
מייקל ג'קסון(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
31 באוג׳ 2007
לא קראתי הכל אבל היתה שאלה שנשאלה " למה אנשים מעדיפים להאמין באל שבשמים ולא אל בשר ודם"?
מהסיבה הפשוטה שאלוהים הוא מעל האדם אדם אחר לא יכול להיות אלוהים. אני מאוד לא מסכים איתך איימי במקרה הנוכחי שאת רוצה להגיד שהמאסטר אלוהים. איימי כמה שאני אוהב אותך ואכפת לי מימך תגידי את יודעת שכלב רואה באדונו אלוהים? מה הקטע של ההיתמסרות הזאת זה נראה לי טיפשי כי אין אדם בעולם שיעריך אישה שמתמסרת בצורה כזו. זה מוזר כי מצד שני את אומרת שאת מחפשת חיי שויון איימי את לא ברורה. תמיד גם האדם הכי טוב ינצל אישה במצב הזה לרעה כי בכל אדם יש יצר שרוצה להכאיב לאחרים בימיוחד אדם יכאיב למי שתלוי בו. זה גם שוביניזם אמיתי זה . |
|
|
עקשנית(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בספט׳ 2007
לגבי בדס"מ אני לא מבינה איך את לא רואה כאן תקלה מסוג חמור ביותר:
...מגיעה גברת מבוגרת. ראשה מכוסה בשביס. "מה אדוני מוכר?" היא מתעניינת. "את עצמי", הוא משיב. "למה?" היא שואלת. "כי נמאס לי מאני", הוא משיב. "אז למה שלא תעזור לעצמך?" היא מציעה. "איך?" מסתקרן האיש. "תשנה את מה שמפריע לך בחיים", אומרת הגברת. "ניסיתי את זה כבר. זה לא עבד. השינוי לא תלוי בי. הוא תלוי בגורמים גדולים ממני." הוא מוציא כריך משקית ומתחיל לנגוס בו. "ביקשת שינוי משמים?" שואלת האישה. "ביקשתי, ביקשתי. לא עזר. אלוהים לא מקשיב. את לא יודעת? אלוהים לא שומע תפילות" . בחיאת איימי, איזה מן מקום להגיע ממנו לשליטה? מעבר להסכמה שלי עם לוטוס שזהו גיבוב של מילים שיעני מתוחכמות הייתי משווה את זה לכל הפאולו קואלו למינהם עם העצות לחיים והרוחניות שעוטפת הכל. אי אפשר לבוא ממקום של מיאוס עצמי. אם את מצפה למצוא שולט שהוא אלוהים או יעזור לברוח מעצמך ונורא מכל לתקן את עצמך אווווווווווו החיפוש שלך לעולם לא יושלם. לעולם. תהיי בחיפוש תמידי בעולם. עזבי שבעיני טוטאליות היא אסון. ראיה של האדון כאלוהים היא טעות. פתאלית. וכל מה שקורה בכלוב שכל אחת" מתמסרת עד אין קץ ואדונה עושה בה ככל העולה על רוחו" וכולם זועקים בתגובות "זה בדס"מ אמיתי". אדון, טוב ככל שיהיה, מדהים, תומך ומביא למקומות נשגבים הוא עדיין אדם. בשר ודם ואם לא תישארי עם עין אחת פקוחה תמיד, עם ידיעה מי את ומה את רוצה סופך להיפגע גם אם לא ישירות ממנו. קודם כל התפיסה שלי שאדם עצמו מחולל בעצמו את השינוי. רוצה לעזור לעצמו, דוחף את עצמו . איימי, הכללות על דרך אמונה הם שגיאה. אמונה היא דבר גדול ומשתנה מאדם לאדם. גם אני אדם מאמין, אני ממש אדם מאמין. אבל אני לא מאמינה שאלוהים נמצא בהכרח כדי לעזור לי כל הזמן ולשמוע את תפילותיי ולסדר אותי. זו בעיני ובעיני החינוך הדתי שגיאה. אתה יכול לבקש באופן אישי אני מאמינה שאם אתה עושה את המקסימום בחיים כדי להצליח הוא בד"כ יעזור לי. אם אני אבקש בלי לזוז לא יקרה לי כלום ואם הוא לא עזר לי אז יש סיבה
|
|
|