marlena(נשלטת){נבט}
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
Re: חיפצון, או 'למה לקרוא לדדיים גבעות' ראובן כתב/ה: דדיים, שדיים, גבעות, קתדרלות (אכן כן - בגרמנית, עגת הנוער גורסת 'צווי קתדראלה מיט שפיצ-האלה') - כל שמות התואר הללו מלמדים על שני דברים: האחד, שהמין האנושי עסוק בחזה הנשי, והשני - למין האנושי יש בעיה עם זה שהוא עסוק בחזה הנשי (לפיכך כל שמות התואר הילדותיים).
לא רק בחזה הנשי עסקינן. גברים מטבע בריאתם צויידו בשלושה פטישים עיקריים לגוף הנשי - חזה, ישבן, רגליים. ישנם גם פטישים משניים (שיער, צוואר, אוזן, נעלי עקב, קול באישה ערווה ועוד) - מטרת כל אלו, הראשיים והמשניים, להגביר את העניין של הגבר באישה (ובכך להבטיח הולדה, ר' דארווין). כל גבר וגבר מצויד נפשית לפחות באחד משלושת הפטישים הראשיים שהוזכרו. הפטיש העצמי הגברי עוסק, רובו ככולו, בפין (לא בכדי קוראים הגברים לאיבר המין שלהם בשמות, לרוב ילדותיים לא פחות מ'גבעות'). גם לנשים פטישים עצמיים אולם קטונתי מלדון בהם. כך או כך - החיפצון של איברים תורם להנאה מהם - לעונג המוחשי והדמיוני. אישית, ציצים עצומים מבוזבזים עלי - איש של רגליים אני ואולי זה צחוק הגורל שרוב נשותיי היו שופעות-חזה (מה נקרא בעברית יפה - 'דדניות' ובצורת יחיד - 'דדנית'). במהלך השנים למדתי ליהנות גם מהחזה הנשי, בין אם ציצונים חצופים ובין אם שדי אמזונות כבדים. לרוב, שדיים עתירי-נוכחות מאפשרים צורות משחק מגוונות יותר. לסיכום: כל עוד השדיים אינם מפריעים לה לרוץ להביא לי את הסקוטש, מצדי שתתלה עליהם מגבת (וזה, אגב, המבחן לגודל ומוצקות השדיים - אם אפשר לתלות עליהם מגבת מבלי שתיפול, הרי אלו שדיים שופעים באמת). נשיקה בשפיץ של הקתדרלה, ראובן לא בדיוק. גברים לא נמשכים לציצים מטבע בריאתם, כי אם כתוצר של תהליך סוציאליזציה מחושב ויחסית חדש. במרבית התרבויות בעולם - למעשה, כמעט בכולן, למעט זו המערבית שעל ברכיה גודלנו - החזה הנשי אינו נתפס כאיבר מיני ואינו מזוהה עם תשוקה, משיכה או מיניות. הפיכת החזה הנשי למושא תשוקה היא תהליך שהחל בתרבות המערב ואשר קיבל תאוצה מאסיבית במקביל - ויש הסוברים שבגלל - לתהליך הפמיניזציה של החברה. ככל שנשים הצליחו להשיג דריסת רגל משמעותית יותר במרחב הציבורי, גדלה האובססיה החברתית לשדיים הנשיים, במטרה להיאחז במאפיין חיצוני בולט וברור שיבדיל אותן מגברים וישרת אותם בתגובת הנגד שלהם לתהליך הפמיניסטי - ולא בכדי, מטרידני נשים בדרך כלל יעירו להן על הציצים שלהן, שבם הם רואים מעין אות קלון שהופך אותן ללא ראויות לחופש, כבוד וחירות במרחב הציבורי. לסיכום, ברוב החברות על הכדור הזה, איברים מיניים נשיים הם דווקא צוואר, ידיים, קרסוליים, גב, ישבן ובטן. הקטע של הציצים - טעם נרכש ותו לא. |
|
|
מאלפת בשוט ומבט(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: חיפצון, או 'למה לקרוא לדדיים גבעות' marlena כתב/ה: הקטע של הציצים - טעם נרכש ותו לא.
אתמול ראיתי תינוק מקסים, מתרפק על שדים רכים (ויפים) של אשה (לא אמא שלו) הוא הניח את ראשו בין ה"גבעות" וניתן היה לראות שהוא מרגיש מוגן, נינוח... שנעים לו. אכן, שדים הם טעם נרכש. בזכרונות הילדות שלנו, בימים בהם התרפקנו על החזה של אמא, מתמוגגים מהקרבה המגוננת, על הרכות, על האהבה , עם המזון/שתיה החם והמתוק. שדים, לא בכדי מעוררים ברבים מאיתנו רוך ונועם, ולפעמים גם רצון להכאיב - וגם זה די ברור. מרלנה, האם את חושבת שהתינוק הושפע מזרם תרבותי של פמיניזציה של החברה? סקפטית Q |
|
|
פתוחה ל...
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: חיפצון, או 'למה לקרוא לדדיים גבעות'
[quote="מאלפת בשוט ומבט"]
marlena כתב/ה: הקטע של הציצים - טעם נרכש ותו לא.
אתמול ראיתי תינוק מקסים, מתרפק על שדים רכים (ויפים) של אשה (לא אמא שלו) הוא הניח את ראשו בין ה"גבעות" וניתן היה לראות שהוא מרגיש מוגן, נינוח... שנעים לו. אכן, שדים הם טעם נרכש. בזכרונות הילדות שלנו, בימים בהם התרפקנו על החזה של אמא, מתמוגגים מהקרבה המגוננת, על הרכות, על האהבה , עם המזון/שתיה החם והמתוק. שדים, לא בכדי מעוררים ברבים מאיתנו רוך ונועם, ולפעמים גם רצון להכאיב - וגם זה די ברור. מרלנה, האם את חושבת שהתינוק הושפע מזרם תרבותי של פמיניזציה של החברה? סקפטית ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ כמה שאת צודקת מאלפת השדיים הן לא מנת חלקו של האדון השולח אליהן את אצבעותיו העונוגות על מנת להנות מהרוך שלהן ולהרגיש את הכאב שניתן להפיק מהן. הגבעות האלו הן מקום המיפלט הראשון לכל עולל שמגיע לעולם אין כמותן רכות ומגוננות ומפיקות את טעם גן העדן לפיו של אותו עולל. איזה איבר פילאי יצר לנו האל בגופינו הנשים אין פלא שבכל השנים סוגדים לו. |
|
|
ראובן
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
אקט השליטה הראשון בחיינו, או 'עצות לאם הצעירה'
בכל אדם מקנן דחף השליטה, כמו גם העונג מהשליטה כאשר היא מתממשת. האובייקט הראשון בו שולט אדם הוא השדיים של אמו. נסו לחשוב על השדיים של האם מנקודת מבטו של התינוק - ענקיים, רכים, חמימים ומזינים. למעשה, התינוק שולט בשדיים של אמו עד כדי כך שהוא סבור שהינם חלק ממנו. זוהי שליטה קמאית, טהורה ומוחלטת (יעידו גם האמהות האומללות הנכנעות לתכתיבי תינוקן ומיניקות בכל רגע נתון בו התינוק פוצה פה). כאשר התינוק גדל והופך לעולל, אחר כך פעוט, הוא מורחק (או מתרחק) משדי אמו והדבר גורם לו משבר נפשי מהותי (יתכן וכל סיפור הגירוש מגן העדן הינו מעשייה אייטיולוגית המתארת את משבר הניתוק משדי האם).
ההתרחקות ממושא השליטה הראשוני (שדי האם) גורמת לפעוט לחפש פיצויים, וכך הוא מוצא את עצמו שולט בעצמים תחליפיים (מוצץ, בובות, שמיכה, שליטה של התינוק בגופו הוא וכיוב'). שליטה חיצונית זו מהווה פיצוי על הניתוק ממקור השפע האימהי. העצמים התחליפיים הללו מכונים בשפה הקלינית 'חפצי מעבר' - חפצים בעזרתם התינוק מפצה על אותו ניתוק ראשוני. למעשה, משם ואילך, כל השליטה שנשיג בחיינו - על אנשים, חפצים, טכנולוגיה, ידע ומה לא - כל אלו הינם דרכנו לפצות את עצמנו על אותו אבדן שליטה ראשוני. תיאוריה זו שייכת לאדם יקר וחשוב, פסיכולוג בריטי ושמו ויניקוט, אשר תרם רבות להבנת נפש הילד והתפתחותה. מכאן, ברור שלעולם נזכור את העונג הקדמון (שליטה טהורה בעצמים ענקיים, רכים ומזינים) וגם את החטא הקדמון (אבדן אותה שליטה בדיוק) - התוצאה: יחס מעורב כלפי השדיים מקדמת דנא ועד היום - אהבה ושנאה, חשק ורתיעה, סגידה ועינוי. נקודה חשובה נוספת הינה יצר ההנקה. לעתים ניתן לראות כיצד האם ממש מאביסה את תינוקה - תוחבת באלימות את דדה אל פיו של התינוק. התינוק עצמו מוחה, מלעלע, מנפנף בזרועותיו החלושות אך לרוב הוא נכנע לאונס הרך הזה ומתחיל לינוק (והרי כולנו יונקים). פעמים רבות, גברים יעבירו את חוויית ההאבסה הזו אל נשותיהם, בצורה של אילוץ למין אוראלי (מציצה) ואכן מעניין לבדוק את היחס בין ההאבסה הנשית לזו הגברית. הנקה הינה נדבך חשוב בהתפתחות הקשר בין האם לתינוקה. יתרה מזאת - הנקה הינה הכרחית להתפתחותו התקינה של התינוק - המערכת החיסונית, התפתחות השכל וכמובן רבדים נפשיים רבים. שפחות וגבירות יקרות - הקפידו להניק את תינוקותיכן לפחות במשך חצי השנה הראשונה של חייהם (וכל המרבה זה משובח. זה כואב, זה מענג, זה מפיל את השדיים אך זוהי אחריותכן האמיתית. עדיף להניק ולסבול קצת ולא לטפל אחר כך בילד נכה רגשית או פיזית במשך חיים שלמים). אל תתפתו להבטחות של יצרניות תחליפי חלב-אם. אין כמו המקור. מילה נוספת לאמהות מקצועניות: בשלבים המקדמיים של התפתחות התינוק (נאמר, אותה חצי שנה ראשונה לחייו) חשוב להעניק לתינוק את השליטה הקמאית בשדיים. המשמעות היא לתת לו לינוק בכל עת שירצה וכמה שירצה (גם בארבע בבוקר, גם אם הפטמות כבר מדממות - הרי את ותינוקך בשר אחד). לאחר חצי שנה, ניתן ואף רצוי להגיע ל'הבנות' עם התינוק - לקבוע זמני הנקה - שלוש פעמים ביום ובשעות קבועות ולא לסטות מזמני ההנקה. בהתחלה התינוק יצרח וימחה, אחר כך יתרגל (ואז גם לך, בעלת כוס יקרה, יהיו חיים, משום שלא תהיי כבולה להנקה מסביב לשעון). נשיכה בפטמה, ראובן |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: אקט השליטה הראשון בחיינו, או 'עצות לאם הצעירה' ראובן כתב/ה: בכל אדם מקנן דחף השליטה, כמו גם העונג מהשליטה כאשר היא מתממשת. האובייקט הראשון בו שולט אדם הוא השדיים של אמו. נסו לחשוב על השדיים של האם מנקודת מבטו של התינוק - ענקיים, רכים, חמימים ומזינים. למעשה, התינוק שולט בשדיים של אמו עד כדי כך שהוא סבור שהינם חלק ממנו. זוהי שליטה קמאית, טהורה ומוחלטת (יעידו גם האמהות האומללות הנכנעות לתכתיבי תינוקן ומיניקות בכל רגע נתון בו התינוק פוצה פה). כאשר התינוק גדל והופך לעולל, אחר כך פעוט, הוא מורחק (או מתרחק) משדי אמו והדבר גורם לו משבר נפשי מהותי (יתכן וכל סיפור הגירוש מגן העדן הינו מעשייה אייטיולוגית המתארת את משבר הניתוק משדי האם).
ההתרחקות ממושא השליטה הראשוני (שדי האם) גורמת לפעוט לחפש פיצויים, וכך הוא מוצא את עצמו שולט בעצמים תחליפיים (מוצץ, בובות, שמיכה, שליטה של התינוק בגופו הוא וכיוב'). שליטה חיצונית זו מהווה פיצוי על הניתוק ממקור השפע האימהי. העצמים התחליפיים הללו מכונים בשפה הקלינית 'חפצי מעבר' - חפצים בעזרתם התינוק מפצה על אותו ניתוק ראשוני. למעשה, משם ואילך, כל השליטה שנשיג בחיינו - על אנשים, חפצים, טכנולוגיה, ידע ומה לא - כל אלו הינם דרכנו לפצות את עצמנו על אותו אבדן שליטה ראשוני. תיאוריה זו שייכת לאדם יקר וחשוב, פסיכולוג בריטי ושמו ויניקוט, אשר תרם רבות להבנת נפש הילד והתפתחותה. מכאן, ברור שלעולם נזכור את העונג הקדמון (שליטה טהורה בעצמים ענקיים, רכים ומזינים) וגם את החטא הקדמון (אבדן אותה שליטה בדיוק) - התוצאה: יחס מעורב כלפי השדיים מקדמת דנא ועד היום - אהבה ושנאה, חשק ורתיעה, סגידה ועינוי. נקודה חשובה נוספת הינה יצר ההנקה. לעתים ניתן לראות כיצד האם ממש מאביסה את תינוקה - תוחבת באלימות את דדה אל פיו של התינוק. התינוק עצמו מוחה, מלעלע, מנפנף בזרועותיו החלושות אך לרוב הוא נכנע לאונס הרך הזה ומתחיל לינוק (והרי כולנו יונקים). פעמים רבות, גברים יעבירו את חוויית ההאבסה הזו אל נשותיהם, בצורה של אילוץ למין אוראלי (מציצה) ואכן מעניין לבדוק את היחס בין ההאבסה הנשית לזו הגברית. הנקה הינה נדבך חשוב בהתפתחות הקשר בין האם לתינוקה. יתרה מזאת - הנקה הינה הכרחית להתפתחותו התקינה של התינוק - המערכת החיסונית, התפתחות השכל וכמובן רבדים נפשיים רבים. שפחות וגבירות יקרות - הקפידו להניק את תינוקותיכן לפחות במשך חצי השנה הראשונה של חייהם (וכל המרבה זה משובח. זה כואב, זה מענג, זה מפיל את השדיים אך זוהי אחריותכן האמיתית. עדיף להניק ולסבול קצת ולא לטפל אחר כך בילד נכה רגשית או פיזית במשך חיים שלמים). אל תתפתו להבטחות של יצרניות תחליפי חלב-אם. אין כמו המקור. מילה נוספת לאמהות מקצועניות: בשלבים המקדמיים של התפתחות התינוק (נאמר, אותה חצי שנה ראשונה לחייו) חשוב להעניק לתינוק את השליטה הקמאית בשדיים. המשמעות היא לתת לו לינוק בכל עת שירצה וכמה שירצה (גם בארבע בבוקר, גם אם הפטמות כבר מדממות - הרי את ותינוקך בשר אחד). לאחר חצי שנה, ניתן ואף רצוי להגיע ל'הבנות' עם התינוק - לקבוע זמני הנקה - שלוש פעמים ביום ובשעות קבועות ולא לסטות מזמני ההנקה. בהתחלה התינוק יצרח וימחה, אחר כך יתרגל (ואז גם לך, בעלת כוס יקרה, יהיו חיים, משום שלא תהיי כבולה להנקה מסביב לשעון). נשיכה בפטמה, ראובן ראובן, מדריך הנקה יקר, הרשה לי לחלוק עליך לפני שאיזו אם צעירה תשמע לעצותייך. גם בגיל חצי שנה אין למנוע מתינוק לינוק, ותינוק בגיל 6 חודשים צריך יותר מ-3 ארוחות ביום. תיאבונם של תינוקות משתנה, לא רק בהתאם לקצב גדילתם אלא בהתאם למצב רוחם, עייפות מיחושים שונים, מחלות ילדות, ועל כן יש לתת להם לינוק כאוות נפשם. מעבר להזנתם השד מהווה כלי מנחם ומרגיע בזמן שכואב להם או כשהם עייפים ועצבנים. בשנות ה- 60 קם איזה מומחה ילדים ששכחתי את שמו, שמשנתו הנוקשה היתה דומה למשנתך באשר להרגלי אכילה אצל תינוקות, ואמהות רבות ראו בו כאורים ותומים. שנים לאחר מכן שיטתו התבררה כמזיקה, נפשית ופיזית שלא נדבר על אכזרית. דווקא תינוקות שהצרכים שלהם מסופקים הם תינוקות נוחים וחייכנים שאינם דורשים אוכל ותשומת לב בלילות ובאופן טבעי החל מגיל 3 חודשים בערך הם יתחילו לישון לילה שלם ויניחו לבעלות הכוס להנות מהחיים. |
|
|
| walking dead |
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
ד"ר ספוק היה גאה בך מאוד, ראובן.
|
|
|
דובדבן
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
IT WORKS BOTH WAYS ראובן כתב/ה: לסיכום: כל עוד השדיים אינם מפריעים לה לרוץ להביא לי את הסקוטש, מצדי שתתלה עליהם מגבת (וזה, אגב, המבחן לגודל ומוצקות השדיים - אם אפשר לתלות עליהם מגבת מבלי שתיפול, הרי אלו שדיים שופעים באמת). נשיקה בשפיץ של הקתדרלה, ראובן פשוט רעיון גאוני. מתלה מגבות אישי לכל אישה. הרי לשם מה נוצר הגבר אם לא לשרת. |
|
|
|
פתוחה ל...
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
תודה
ראובן- תודה על המידע החשוב והעיצות המועילות שהבאת לנו כאן
תראו תראו כמה גבעות אלו מקיפות אח חיינו מרגע בקיעתינו לעולם הזה ועד רגע בו אנו הופכות לנשלטות או שולטות חמות ומחפשות עינוגים לגבעות שלנו מכל דבריך הכי אהבתי את... הנשיכה בפיטמה  
|
|
|
שוגי(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
Re: אקט השליטה הראשון בחיינו, או 'עצות לאם הצעירה' ראובן כתב/ה: בכל אדם מקנן דחף השליטה, כמו גם העונג מהשליטה כאשר היא מתממשת. האובייקט הראשון בו שולט אדם הוא השדיים של אמו. נסו לחשוב על השדיים של האם מנקודת מבטו של התינוק - ענקיים, רכים, חמימים ומזינים. למעשה, התינוק שולט בשדיים של אמו עד כדי כך שהוא סבור שהינם חלק ממנו. זוהי שליטה קמאית, טהורה ומוחלטת (יעידו גם האמהות האומללות הנכנעות לתכתיבי תינוקן ומיניקות בכל רגע נתון בו התינוק פוצה פה). כאשר התינוק גדל והופך לעולל, אחר כך פעוט, הוא מורחק (או מתרחק) משדי אמו והדבר גורם לו משבר נפשי מהותי (יתכן וכל סיפור הגירוש מגן העדן הינו מעשייה אייטיולוגית המתארת את משבר הניתוק משדי האם).
פחח... עולל? פעוט או פושטק לעתיד?! 
ההתרחקות ממושא השליטה הראשוני (שדי האם) גורמת לפעוט לחפש פיצויים, וכך הוא מוצא את עצמו שולט בעצמים תחליפיים (מוצץ, בובות, שמיכה, שליטה של התינוק בגופו הוא וכיוב'). שליטה חיצונית זו מהווה פיצוי על הניתוק ממקור השפע האימהי. העצמים התחליפיים הללו מכונים בשפה הקלינית 'חפצי מעבר' - חפצים בעזרתם התינוק מפצה על אותו ניתוק ראשוני. למעשה, משם ואילך, כל השליטה שנשיג בחיינו - על אנשים, חפצים, טכנולוגיה, ידע ומה לא - כל אלו הינם דרכנו לפצות את עצמנו על אותו אבדן שליטה ראשוני. שדיים אינם אמצעי שליטה. רובן, ישך F- תיאוריה זו שייכת לאדם יקר וחשוב, פסיכולוג בריטי ושמו ויניקוט, אשר תרם רבות להבנת נפש הילד והתפתחותה. מתי חי? מכאן, ברור שלעולם נזכור את העונג הקדמון (שליטה טהורה בעצמים ענקיים, רכים ומזינים) וגם את החטא הקדמון (אבדן אותה שליטה בדיוק) - התוצאה: יחס מעורב כלפי השדיים מקדמת דנא ועד היום - אהבה ושנאה, חשק ורתיעה, סגידה ועינוי. נכון11111נקודה חשובה נוספת הינה יצר ההנקה. לעתים ניתן לראות כיצד האם ממש מאביסה את תינוקה - תוחבת באלימות את דדה אל פיו של התינוק. התינוק עצמו מוחה, מלעלע, מנפנף בזרועותיו החלושות אך לרוב הוא נכנע לאונס הרך הזה ומתחיל לינוק (והרי כולנו יונקים ומוצצים). פעמים רבות, גברים יעבירו את חוויית ההאבסה הזו אל נשותיהם, בצורה של אילוץ למין אוראליפחח (מציצה) ואכן מעניין לבדוק את היחס בין ההאבסה הנשית לזו הגברית. הנקה הינה נדבך חשוב בהתפתחות הקשר בין האם לתינוקה. יתרה מזאת - הנקה הינה הכרחית להתפתחותו התקינה של התינוק - המערכת החיסונית, התפתחות השכל וכמובן רבדים נפשיים רבים. שפחות וגבירות יקרות - הקפידו רובן אתה בעל פיצול אישיות?! להניק את תינוקותיכן לפחות במשך חצי השנה הראשונה של חייהם (וכל המרבה זה משובח. זה כואב, זה מענג, זה מפיל את השדיים אך זוהי אחריותכן האמיתית. עדיף להניק ולסבול קצת ולא לטפל אחר כך בילד נכה רגשית או פיזית במשך חיים שלמים). אל תתפתו להבטחות של יצרניות תחליפי חלב-אם. אין כמו המקור. מילה נוספת לאמהות מקצועניות: בשלבים המקדמיים של התפתחות התינוק (נאמר, אותה חצי שנה ראשונה לחייו) חשוב להעניק לתינוק את השליטה הקמאית בשדיים. המשמעות היא לתת לו לינוק בכל עת שירצה וכמה שירצה (גם בארבע בבוקר, גם אם הפטמות כבר מדממות - אחרי סשן אקסטרימי......................... לאחר חצי שנה, ניתן ואף רצוי להגיע ל'הבנות' עם התינוק - לקבוע זמני הנקה - שלוש פעמים ביום ובשעות קבועות ולא לסטות מזמני ההנקה. בהתחלה התינוק יצרח וימחה, אחר כך יתרגל (ואז גם לך, בעלת כוס יקרה, יהיו חיים, משום שלא תהיי כבולה להנקה מסביב לשעון). ראובן |
|
|
*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 17 שנים •
1 בספט׳ 2007
מסלול מיכשולים
חשבתם על זה פעם שגוף האישה נברא כמסלול מיכשולים?
מתחילים אם אזור השערות הרך והמלטף יורדים לפנים ושם בליטה קטנה באזור האף מגיעים לחור הכניסה הראשון שנפער מולנו וחושף שיניים לא חייבם להכנס יש חורים אחרים 
יורדים לשביל צאר בין הראש לגוף שביל צר וסלול שהולכים בו בבטחה אבל אז פתאום מזדקרות להן שתי גבעות עם פיסגה צרה וזקורה אין שום אפשרות להמשיך לכיוון היעד אם לא מתעכבים שם זמן מה הטיפוס עליהן לא קל, הן רכות וחלקות אבל מי שצולח את העליה מגיע לפיסגה חלומית. אני אישית הייתי נשארת שם לערוך את ה" פיקניק" שלי אבל מי שמחפש חום יכול להמשיך לרדת למטה לנקודה רותחת יותר. 
|
|
|